ויליאם מ. סטיוארט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם מ. סטיוארט
לידה גיילן, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
מפלגת הכסף
התובע הכללי של קליפורניה ה־5
1854
סנאטור מטעם מדינת נבדה
1 בפברואר 18653 במרץ 1875
(10 שנים)
→ אין
4 במרץ 18873 במרץ 1905
(18 שנים)

ויליאם מוריס סטיוארטאנגלית: William Morris Stewart‏; 9 באוגוסט 182723 באפריל 1909) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. בשנת 1964 הוכנס להיכל "המערביים הדגולים" במוזיאון מורשת הבוקרים והמערב.

ביוגרפיה

ראשית חייו

סטיוארט נולד בעיר גיילן במחוז ויין שבניו יורק, ב־9 באוגוסט 1825. בילדותו עבר עם הוריו למחוז טראמבל שבאוהיו. בצעירותו עבד כמורה למתמטיקה. בשנת 1849 החל ללמוד באוניברסיטת ייל, אך עזב בשנת 1850 ונסע למערב הרחוק בעקבות הבהלה לזהב בקליפורניה (1848–1852). הוא הגיע לסן פרנסיסקו, ולאחר מכן פנה לכרייה סמוך לעיר נבדה סיטי, קליפורניה.

בשנת 1903 נחשב לאחד האנשים העשירים ביותר בסנאט של ארצות הברית, עם הון שהוערך בכ־25 מיליון דולר ובבעלותו כמה מכרות זהב וכסף בקליפורניה ובנבדה. באותה תקופה היה גם הסנאטור המבוגר ביותר שכיהן בקונגרס.

נישואין

סטיוארט נישא לראשונה לאני אליזבת פוט, בתו של שותפו למשרד עורכי הדין הנרי ס. פוט, ב־31 במאי 1855.

אשתו השנייה הייתה מיי אגנס קון, אלמנתו של תיאודור ס. קון. הם נישאו ב־26 באוקטובר 1903 במלון פיידמונט באטלנטה שבג'ורג'יה. השופט תומאס מ. נורווד (אנ'), שכיהן עם סטיוארט בסנאט, היה שושבין.

לפי ספר הזיכרונות שלו "Reminiscences of William M. Stewart" (משנת 1908), במאי 1905 עבר עם אשתו החדשה ובתה למחוז המכרות בולפרוג בנבדה, שם הקים משרד עורכי דין וספרייה משפטית.

קריירה פוליטית

בשנת 1849 התמודד בבחירות הראשונות למשרת מושל קליפורניה, אך הגיע למקום החמישי עם 4.36% מהקולות, והפסיד לפיטר הרדמן ברנט. בשנת 1851 התמודד לשריף מחוז נבדה, ובשנה שלאחר מכן השתתף בוועידת המפלגה הוויגית בקליפורניה, ונבחר כציר לוועידה הלאומית.

ב־1852 למד משפטים אצל התובע של מחוז נבדה ג'ון ר. מקונל, ובתהליך זה הפך לחבר המפלגה הדמוקרטית. הוא מונה להחליף את מקונל כתובע מחוזי בנובמבר 1852, ובמקביל סייע להקים עיתון דמוקרטי בשם Young America (שמאוחר יותר נקרא The Nevada Democrat). הוא נבחר מחדש לתפקיד בנובמבר 1853.

בשנת 1853 כיהן כתובע הכללי של מדינת קליפורניה לתקופה קצרה. מאוחר יותר עבר לסן פרנסיסקו ופתח משרד עורכי דין יחד עם הנרי ס. פוט, לואיס אולדריק ובנג'מין לי.

בשנת 1860 עבר לווירג'יניה סיטי שבטריטוריית נבדה, שם עסק בליטיגציה של מכרות וסייע בפיתוח מכרות הקומסטוק. בשנת 1864, עם הפיכתה של נבדה למדינה, היה מעורב בניסוח חוקתה. תפקידו כעורך דין וכפוליטיקאי היה שנוי במחלוקת: יריביו האשימו אותו בשוחד לשופטים ולחבר מושבעים, והוא כמעט הודח מלשכת עורכי הדין.

כהונה בסנאט של ארצות הברית

ב־1864 נבחר לסנאט של ארצות הברית מטעם נבדה כחבר המפלגה הרפובליקנית. הוא כיהן עשר שנים בתפקיד, בין השנים 18651875, ולאחר מכן פרש וחזר לעסוק בעריכת דין. ב־1873 בנה בוושינגטון די. סי. את אחוזתו המפוארת שכונתה "טירת סטיוארט", שהייתה מוקד חברתי מרכזי בעיר.

בשנת 1887 נבחר שוב לסנאט, ונבחר מחדש ב־1893 וב־1899. במהלך שנות ה־90 עבר מהמפלגה הרפובליקנית למפלגת הכסף, תנועה בעד כסף חופשי, שזכתה לתמיכה במערב ארצות הברית והתקרבה לעמדות הדמוקרטים בהנהגת ויליאם ג'נינגס ברייאן.

במהלך כהונתו חיבר ויזם חוקים חשובים בתחומי המכרות וההשקיה. הוא נודע בעיקר כמנסח התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית (1868), שהבטיח את זכות ההצבעה ללא קשר לגזע או מצב עבדות קודם.

עם זאת, הוא הסתבך בפרשיות: הוא קיבל 50,000 אקרים של אדמה בזכות קשריו בוועדת מסילות הברזל, וסיבך את עצמו בפרשת "מכרה האֶמָה" – מכירת מכרה כסף ריק למשקיעים בריטים תמימים.

נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט הציע לו מינוי כשופט בבית המשפט העליון (1871), אך הוא סירב.

ביקורת

עמיתיו בסנאט לעגו לנטייתו לחזור שוב ושוב על אותם נאומים, בעיקר על "פשע 1873"[1] והון השלטון. עיתונאי תיאר אותו כ"נואם אינסופי", והוזכרה גם בדיחה של הסנאטור ויליאם אברטס, שהשווה אותו לחולה בבית משוגעים שאינו יודע להפסיק עם "תחביבו".

ב־1902, בעת שהיה בהאג, נהרגה אשתו אני פוט בתאונת דרכים ברכב מנועי בקליפורניה – אחת התאונות המוקדמות מסוג זה בארצות הברית.

בערוב ימיו

סטיוארט פרש מהסנאט ב־1905. יחד עם הסנאטור פרנסיס ניולנדס ייסד את העיר שבי צ'ייס שבמרילנד. הוא נשאר להתגורר בוושינגטון די. סי., ונפטר שם ב־1909. אפרו נטמן תחילה בסן פרנסיסקו ולאחר מכן הועבר לבית העלמין סייפרס לון בקולמה, קליפורניה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם מ. סטיוארט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. "חוק המטבעות של 1873" שהתיר להטביע אך ורק מטבעות זהב.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ויליאם מ. סטיוארט41960053Q360401