ויליאם שרון

ויליאם שרון

לידה	סמית'פילד, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
סנאטור מטעם מדינת נבדה 4 במרץ 1875 – 3 במרץ 1881 (6 שנים) → ויליאם מ. סטיוארט ג'יימס פייר ←

ויליאם טאנג שרון (באנגלית: William Tang Sharon‏; 9 בינואר 1821 – 13 בנובמבר 1885) היה סנאטור אמריקאי, בנקאי ואיש עסקים מנבדה, שהתעשר רבות ממכרות הקומסטוק.

ביוגרפיה

ראשית חייו

שרון נולד ב־9 בינואר 1821 בעיירה סמית'פילד שבאוהיו, לוויליאם שרון וסוזן קירק. הוא למד באוניברסיטת אוהיו, ולאחר מכן עבר לסנט לואיס שבמיזורי, שם למד משפטים והוסמך לעריכת דין. לצד עיסוקו בעריכת דין עסק גם במסחר בעיירה קרולטון שבאילינוי.

הקריירה במערב

בשנת 1849 עבר לקליפורניה יחד עם ידידו ג'ון דאגלס פריי. בתחילה עסקו השניים במסחר בסקרמנטו, אך לאחר זמן קצר עבר שרון לסן פרנסיסקו והתמקד בעסקי נדל"ן. בשנת 1852 נישא למריה מאלוי מקוויבק, שנפטרה ב־1875.

ב־1864 עבר לווירג'יניה סיטי שבנבדה, שם מונה למנהל סניף בנק קליפורניה והחל להתעניין בכריית כסף.

שרון היה שותף עסקי של דריוס מילס וויליאם רלסטון, ושימש כסוכן בנק קליפורניה בנבדה. הבנק התעשר מהלוואות לחברות כרייה ועיבוד עפרות, וכאשר אלו לא הצליחו להחזיר את חובותיהן – השתלט עליהן. הבנק החזיק במכרות ובבתי זיקוק, ששרון שלט בהם בפועל. כדי לבצר את כוחו, כיוון שרון את העפרות שהופקו למפעלי עיבוד שבשליטת הבנק, ובכך "חנק" את מתחריו. בנוסף, הבנק הקים ובבעלותו הייתה גם מסילת הרכבת וירג'יניה–טרקי.

ב־1875, עם קריסת האימפריה הכלכלית של שותפו רלסטון ומותו, רכש שרון רבים מנכסיו, בהם מלון Palace Hotel בסן פרנסיסקו ואחוזת רלסטון הול בבלמונט, קליפורניה. היו שטענו כי תרם במכוון לקריסת שותפו, אולם ברור כי היה המרוויח העיקרי ממנה.

משפחתו

בתו קלרה נישאה לפרנסיס ניולנדס, לימים חבר קונגרס וסנאטור מנבדה. בתו השנייה, פלורנס אמילי שרון, נישאה לסר תומאס ג'ורג' פרמור־הסקת', הברונט השביעי. בנו פרדריק נישא ללואיז טביס ברקינרידג', בתו של הבנקאי לויד טביס וגרושתו של ג'ון ויתרספון ברקינרידג' (בנו של סגן הנשיא לשעבר ג'ון ברקינרידג' (סגן נשיא)).

כהונתו בסנאט

שרון נבחר לסנאט של ארצות הברית מטעם נבדה ב־1875 כחבר המפלגה הרפובליקנית, וכיהן עד 1881. הוא כיהן כיושב ראש ועדת המכרות והכרייה בקונגרס ה־45. עם זאת, במהלך כהונתו חי רוב הזמן בקליפורניה ונעדר מלמעלה מ־90% מההצבעות בסנאט.

פרשת שרון נגד שרון

שרה אלתיאה היל הייתה אישה בת 30, מעורערת בנפשה ובעלת היסטוריה של התנהגות אלימה. היא נשאה אקדח קטן בתיקה ולא היססה לאיים על כל מי שחצה את דרכה. היא עוררה את עניינו של שרון, שהיה אז בן 60 והרוויח מעל 100,000 דולר לחודש.

שרון העניק לה קצבה חודשית של 500 דולר (כ־17,000 דולר בערכים מודרניים), חדר במלון גראנד הצמוד לפאלאס הוטל שבו התגורר, וחברתו מעת לעת. לאחר כשנה ניסה לסיים את הקשר, אך היא סירבה. הוא נאלץ לפנותה בכוח מחדרה – פרק את הדלתות, הסיר את השטיחים, ושילם לה פיצוי של 7,500 דולר (כ־253,000 דולר כיום).

כשפתח בקשר חדש, טענה היל שהיא אשתו החוקית. אחד מעורכי דינה היה השופט לשעבר דייוויד ס. טרי. שרון הגיש תביעה נגדית, וטען שמסמך הנישואים שהציגה מזויף.

לאחר מותו של שרון ב־1885 המשיכו בנו פרדריק וחתנו ניולנדס לנהל את המאבק המשפטי. היל הציגה צוואה בכתב יד, שלכאורה הורישה לה את כל רכושו – מסמך שעורר חשד כבד. זמן קצר לאחר מכן נישאה לעורך דינה טרי.

בשנת 1886 פסקו שופטים בבית המשפט הפדרלי כי מסמך הנישואים מזויף. הערעור ב־1888 נדחה גם הוא. בעת מתן פסק הדין, התפרצה שרה טרי בבית המשפט, צעקה גידופים ושלפה את אקדחה. היא ובעלה נעצרו.

ב־1889, במהלך נסיעה ברכבת, התנגש דייוויד טרי בשופט העליון סטיבן פילד ובמרשל הפדרלי דייוויד ניגל. בעימות שנוצר ירה ניגל בטרי והרג אותו. שנה לאחר מכן פסק בית המשפט העליון בעניין In re Neagle כי פקידים פדרליים מוגנים מתביעה פלילית במדינה אם פעלו במסגרת סמכותם.

לאחר מות בעלה, הידרדרה שרה טרי בנפשה וב־1892 הוכרזה כבלתי שפויה. היא אושפזה בבית המחסה בסטוקטון, שם חיה 45 שנה עד מותה ב־1937.

מותו ומורשתו

שרון מת ב־13 בנובמבר 1885 ונקבר תחילה בבית הקברות לורל היל בסן פרנסיסקו. מאוחר יותר הועברו שרידיו לבית העלמין סייפרס לון בקולמה, קליפורניה. חלק מנכסיו עברו לבתו קלרה, ובעלה פרנסיס ניולנדס השתמש בהם כדי לממן את פיתוח העיירה שבי צ'ייס שבמדינת מרילנד.

המאבק המשפטי הארוך סביב עזבונו היווה השראה לרומן "בת השטן" (1969) מאת אלעזר ליפסקי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם שרון בוויקישיתוף

• ויליאם שרון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ויליאם שרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ויליאם שרון41960317Q3568949