פיטר הרדמן ברנט
 | |||||||
| ברנט, סביבות 1860 | |||||||
| לידה |
15 בנובמבר 1807 נאשוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1895 (בגיל 87) סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | פיטר הרדמן ברנט | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
פיטר הרדמן ברנט (באנגלית: Peter Hardeman Burnett; ) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל קליפורניה הראשון, מדצמבר 1849 עד לינואר 1851, טרם הצטרפות קליפורניה לארצות הברית כמדינה ה-31 בשנת 1850.
ברנט, שגדל במשפחה שהחזיקה עבדים במיזורי, עבר מערבה לאחר קריירה עסקית כושלת שהותירה אותו בחובות כבדים. באורגון כיהן כשופט העליון של הממשלה הזמנית ופעל להדרת אפרו-אמריקאים מהטריטוריה, כולל חקיקת "חוק המלקות" שדרש הענשה של שחורים חופשיים שמיאנו לעזוב את האזור. החוק בוטל ב-1845 בעקבות ביקורת חריפה.
בשנת 1848 עבר ברנט לקליפורניה בחסות הבהלה לזהב. הוא התמנה לשופט בבית המשפט העליון של קליפורניה, שם הורה על גירוש עבד לשעבר למיסיסיפי. אף שהחזיק בעצמו עבדים בעבר, התנגד להפיכת קליפורניה למדינת עבדים אך דחף להדרה מוחלטת של אפרו-אמריקאים.
בתקופת כהונתו כמושל חתם על חוק שהתיר את שעבודם של אינדיאנים מקומיים, מה שתרם לרצח העם בקליפורניה. ברנט הצהיר כי "מלחמת השמדה" בין האינדיאנים למתיישבים הלבנים תימשך עד להכחדת האינדיאנים. בנוסף, הוא היה מן המתנגדים הראשוניים למהגרי עבודה סינים ותמך בהמשך בחוק הדרת הסינים.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
ברנט נולד בנאשוויל שבטנסי, אך גדל באזור כפרי במיזורי. הוא גדל במשפחה שהחזיקה בעבדים, ובהמשך החזיק בעצמו שני עבדים. בשנת 1828 נישא להארייט רוג'רס. מלבד לימודים בבית ספר יסודי, ברנט לא זכה לחינוך פורמלי אך לימד את עצמו משפטים וממשל. אחרי שהיה חנווני, פנה לקריירה משפטית. כשהגן על קבוצת מורמונים – בהם ג'וזף סמית' הבן – שהואשמו בבגידה, הצתות ושוד, ביקש ברנט לשנות את מיקום הליכי המשפט. במהלך ההעברה למקום המשפט החדש, הנאשמים נמלטו.
קריירה פוליטית באורגון
בשנת 1843, לאחר שנכשל כסוחר ונקלע לחובות כבדים, מצא ברנט מפלט בתנועת הייעוד הגלוי ועבר למערב ארצות הברית. הוא נדד עם משפחתו מבארי שבמיזורי למדינת אורגון (אנ') (אורגון דהיום) כדי לעסוק בחקלאות ולכסות את החובות שצבר במיזורי, אך המאמץ החקלאי נכשל. בזמן שהותו באזור אורגון, החל ברנט לעסוק בפוליטיקה ונבחר לבית המחוקקים הזמני של המדינה בין השנים 1844 ל-1848. ב-1844 השלים את בניית כביש גרמנטאון בין עמק טואלטין ליישוב שבעתיד יהפך לעיר פורטלנד.
בזמן שהותו באורגון החל ברנט, פרוטסטנטי אדוק מדרום ארצות הברית, להטיל ספק בתשתית אמונתו הדתית, והשקפותיו הדתיות החלו לנטות לכיוון הנצרות הקתולית. עד 1846 ברנט ומשפחתו עברו לחלוטין מפרוטסטנטיות לקתוליות.
בעת כהונתו בבית המחוקקים הזמני ולאחר מכן כשופט בבית המשפט העליון של מדינת אורגון, חתם ברנט על חוקי ההדרה הראשונים של אורגון[1]. מכוח חוק משנת 1844 שעבר על ידי הממשלה הזמנית — זמן קצר לאחר שהממשלה עצמה ביטלה את העבדות — יכלו בעלי עבדים להמשיך להחזיק עבדים לתקופה של עד שלוש שנים. לאחר מכן, כל האפרו-אמריקאים, חופשיים או עבדים, נדרשו לעזוב את אזור אורגון או לעמוד בפני עונש של מלקות.
המעבר לקליפורניה
עם פרוץ הבהלה לזהב בקליפורניה ב-24 בינואר 1848, עברו ברנט ומשפחתו דרומה על מנת להתעשר. לאחר הצלחה צנועה בחיפוש זהב, בחר ברנט לפתוח בקריירה משפטית בסן פרנסיסקו, עיירה שצמחה במהירות בעיקר בזכות הבהלה הזהב. בדרכו לאזור מפרץ סן פרנסיסקו פגש ברנט את ג'ון אוגוסטוס סאטר הבן (אנ'), בנו של החלוץ השווייצרי ממוצא גרמני ג'ון סאטר (אנ'). סאטר הצעיר, שמכר את אדמות אביו בסמוך למבצר סאטר, הציע לברנט עבודה במכירת מגרשים בעיר החדשה סקרמנטו. במהלך השנה הבאה הרוויח ברנט כמעט 50 אלף דולר אמריקאי ממכירת קרקעות בסקרמנטו, עיר שהייתה אידיאלית להתעשרות בשל קרבתה לרכס הסיירה נבדה ונגישות נהר הסקרמנטו לספינות גדולות.
בשנת 1848 היה ברנט בין מייסדי העיר אורגון סיטי שבמחוז ביוט, קליפורניה.
מושל קליפורניה
בשנת 1849 הכריז ברנט על כוונתו לשוב לפוליטיקה. באותה שנה התקיימה הוועידה החוקתית הראשונה של קליפורניה במונטריי, שבה פוליטיקאים טריטוריאליים ניסחו מסמכים שנועדו לאפשר את צירופה של קליפורניה כמדינה בארצות הברית. במהלך משאל העם של 1849 לאימוץ חוקת קליפורניה, החליט ברנט, שכבר היה ידוע בסקרמנטו ובסן פרנסיסקו ולזכותו עמדה כהונה בבית המחוקקים הזמני של אורגון, להתמודד על תפקיד המושל הראשון של הטריטוריה החדשה, ולהחליף את הבירוקרטיה של צבא ארצות הברית בשטחי קליפורניה שנוהלה בידי סדרת מושלים צבאיים.
ברנט ניצח בקלות את הבחירות מול ארבעה מועמדים נוספים, בהם ג'ון סאטר, והושבע לתפקיד המושל הנבחר הראשון של קליפורניה ב-20 בדצמבר 1849 בעיר סן חוזה, מול מה שלימים יהפוך (לאחר קבלתה קליפורניה לארצות הברית בשנת 1850) לבית המחוקקים של קליפורניה.
בימים הראשונים לממשל ברנט, המושל ובית המחוקקים של קליפורניה פעלו לייסוד מוסדות המדינה, כולל משרות בקבינט הממשלה, ארכיונים, משרות ומחלקות ברשות המבצעת, חלוקה של המדינה ל-27 מחוזות קליפורניה, ומינוי ויליאם גווין וג'ון פרימונט לנציגי קליפורניה בסנאט של ארצות הברית. למרות הצהרות שונות בארצות הברית ובארגונים ביורוקרטיים שהכירו בקליפורניה ככמדינה בארצות הברית, הקונגרס של ארצות הברית והנשיא זכארי טיילור לא חתמו דה יורה על אישור הצטרפותה של קליפורניה כמדינה. חלק מאי בהירות זו נבעה מהמרחק היחסי של קליפורניה משאר ארצות הברית בתקופה זו, ומגישות פזיזות מצד פוליטיקאים והציבור שהחישו להכניס את קליפורניה לאיחוד במהרה. לאחר דיונים ממושכים ומורכבים בסנאט האמריקאי, קליפורניה צורפה כמדינה (ללא עבדות) ב-9 בספטמבר 1850, כחלק מפשרת 1850. תושבי קליפורניה לא ידעו על הצטרפותם הרשמית לאיחוד עד חודש לאחר מכן, כאשר ב-18 באוקטובר ספינת הקיטור אורגון עגנה במפרץ סן פרנסיסקו עם שלט ועליו נכתב "קליפורניה היא מדינה".
במהלך תהליך ההפיכה למדינה, הפופולריות של ברנט בקרב בית המחוקקים, התקשורת והציבור צנחה דרסטית. היחסים בין ברנט לרשות המחוקקת החלו להתדרדר מיד בתחילת 1850, כאשר הצעות חוק למתן מעמד ערים ללוס אנג'לס וסקרמנטו התקבלו באספה המדינתית של קליפורניה ובסנאט המדינתי. לוס אנג'לס קיבלה מעמד מיוחד בשל תפקידה כעיר מרכזית בקליפורניה תחת השלטונות הספרדיים והמקסיקניים (אנ'). ברנט הטיל וטו על שתי ההצעות, תוך שהוא מציין כי הצעות חוק מיוחדות אינן חוקתיות ושיש להותיר את מתן המעמד העירוני לבתי המשפט של המחוזות. בית המחוקקים לא הצליח לעקוף את הווטו של ברנט בנוגע להצעת החוק של לוס אנג'לס, אך הצליח לעקוף על הווטו על הצעת החוק של סקרמנטו, מה שהפך אותה לעיר המוכרת הראשונה של קליפורניה.
בנוגע למערכת המשפט של קליפורניה, ברנט המליץ במהלך המושב הראשון של בית המחוקקים כי קליפורניה תאמץ מערכת משפטית היברידית המשלבת אלמנטים משמעותיים הן של המשפט האזרחי והן של המשפט המקובל. הוא דגל באימוץ שיטות ממערכת המשפט של לואיזיאנה ובאימוץ המשפט המקובל האמריקאי עבור תחום הפלילים, דיני הראיות ודיני המסחר. ההצעה עוררה סערה בקרב עורכי הדין האמריקאים שהיגרו לקליפורניה, כאשר הרוב דחפו לאימוץ המשפט המקובל ומיעוט (בראשות ג'ון וו. דווינל) תמך באימוץ המשפט האזרחי. ועדת המשפט של הסנאט המדינתי, בראשות אלישה אוסקר קרוסבי, פרסמה בפברואר 1850 דו"ח שבו הומלץ לאמץ את המשפט המקובל באמצעות חקיקת "חוק קליטה"; ברנט חתם על החוק ב-13 באפריל 1850.
ברנט, שתואר בידי כלי התקשורת בסן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וסקרמנטו כפוליטיקאי מרוחק עם תמיכה מעטה מצד בית המחוקקים, הפך מתוסכל כאשר סדר היום שלו נתקל בקשיים, וסגנון הניהול שלו ספג ביקורת הולכת וגוברת. הוא היה למושא לעג קבוע בעיתוני המדינה ובדיוני בית המחוקקים. לאחר מעט יותר משנה בתפקיד, ברנט, המושל הראשון של קליפורניה, הפך לראשון שהתפטר, כשהכריז על פרישתו בינואר 1851. ברנט ציין סיבות אישיות כהצדקה לעזיבתו. סגן המושל ג'ון מקדוגל החליף את ברנט כמושל קליפורניה ב-9 בינואר.
בערוב ימיו
שנה לאחר שפרש מתפקיד המושל, הצליח ברנט סוף סוף לשלם את החובות הכבדים שצבר במיזורי כמעט עשרים שנה קודם לכן. הוא פנה למספר קריירות, שירת תקופה קצרה כשופט בבית המשפט העליון של קליפורניה בין השנים 1857 ל-1858, היה חבר במועצת העיר סקרמנטו, וכן עבד כעורך דין בסן חוזה. בנוסף הוא היה תומך בולט של הכנסייה הקתולית בתקופה הוויקטוריאנית, ולאחר מכן שימש כנשיא הבנק הפסיפי של סן פרנסיסקו.
על אף שכמעט ולא עסק בפוליטיקה לאחר שנות ה-60 של המאה ה-19, ברנט תמך באופן פעיל בקידום חוק הדרת הסינים בשנת 1882. ב-1880 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "Recollections and Opinions of an Old Pioneer" ("זכרונות ודעות של חלוץ ותיק"). הוא נפטר ב-17 במאי 1895 בגיל 87 בסן פרנסיסקו, ונטמן בבית הקעלמין מיסיון סנטה קלרה שבסנטה קלרה.
קישורים חיצוניים
- פיטר הרדמן ברנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ White Supremacist In Chief, באתר aclunc.org (באנגלית)
פיטר הרדמן ברנט40258987Q280706