המילטון רוואן גמבל
.jpg) | |||||||
| לידה |
29 בנובמבר 1798 וינצ'סטר, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 31 בינואר 1864 (בגיל 65) | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית העלמין בלפונטיין, סנט לואיס, מיזורי | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
המילטון רוואן גמבל (באנגלית: Hamilton Rowan Gamble; 4 בנובמבר 1798 – 0 בינואר 1864) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כנשיא בית המשפט העליון של מדינת מיזורי בעת פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד בשנת 1852. אף שחבריו להרכב פסקו בעד תקדים בן 28 שנים במיזורי שקבע כי "מי שחופשי פעם – חופשי תמיד", גמבל כתב דעת מיעוט שהתנגדה לכך. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית מונה למושל מיזורי על ידי ועידת החוקה המדינתית, לאחר שכוחות האיחוד השתלטו על ג'פרסון סיטי והדיחו את המושל הנבחר קלייבורן פוקס ג'קסון. הוא היה מושל מיזורי הראשון מטעם המפלגה הרפובליקנית.
ראשית חייו
גמבל נולד בשנת 1798 בווינצ'סטר שבווירג'יניה, הצעיר מבין שבעת ילדיהם של ג'וזף ואן המילטון גמבל. הוריו היו מהגרים סקוטים־אירים שהגיעו למושבת וירג'יניה מצפון אירלנד בשנת 1784. גמבל למד תחילה בלימודים מקומיים, ובגיל 13 עבר ללמוד במכללת המפדן-סידני, סמינר תאולוגי־פרסביטריאני. לפי הנהוג באותה תקופה, הוא "קרא את החוק" – כלומר, למד משפטים באופן עצמאי תוך כדי התמחות במשרד עורכי דין קיים – ובשנת 1817 התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה.
המעבר למיזורי ותחילת דרכו המקצועית
בשנת 1818, כשהיה בן 20 בלבד, עבר גמבל לסנט לואיס שבמיזורי, כדי להצטרף לאחיו הבכור ארצ'יבלד גמבל, עורך דין שכבר השתקע בעיר ושימש כפקיד בית המשפט המחוזי של סנט לואיס. לאחר תקופה של עיסוק בעריכת דין בפרנקלין שבמרכז המדינה, מונה גמבל לתובע פלילי בבית המשפט המחוזי של מחוז הווארד.
ב-1824 מינה אותו המושל פרדריק בייטס למזכיר המדינה של מיזורי, והוא עבר לבירת המדינה, שהייתה אז בעיר סנט צ'ארלס. כאשר ג'פרסון סיטי נבחרה לבירת המדינה, שב גמבל לסנט לואיס בשנת 1826, והתיישב בעיר הגדולה והמרכזית של מיזורי וייסד שם משרד עורכי דין פרטי[1].
אף על פי שהיה בעל עבדים, מונה לעיתים לייצג בבית המשפט עבדים בתביעות חופש (freedom suits) – תביעות בהן עתרו העבדים לקבלת חירות האדם. אם הסכים בית המשפט לדון בתביעה, לעבד מונה עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין המדינתית. בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים האמריקנית, רובן של התביעות הידועות במיזורי הוכרעו לטובת העבדים, לעיתים קרובות בשל העובדה שהוחזקו במדינה חופשית – דבר שביטל את זכות הקניין של אדונם לפי פסיקה מקומית.
גמבל הושפע מזרמים רעיוניים בני תקופתו שהציעו חלופה נוספת לעבדים משוחררים – "יישוב מחדש" מחוץ לארצות הברית. הוא הצטרף אל האגודה האמריקאית לקולוניזציה (אנ'), שתמכה בהעברת אפרו-אמריקאים חופשיים מארצות הברית לליבריה. בעוד שחלק מתומכי האגודה הציגו זאת כהשבת אנשים אלו ל"מולדתם", הרי שבאותה תקופה מרבית האפרו-אמריקאים בארצות הברית כבר נולדו בשטחיה, וחלקם אף השתייכו למשפחות שחיו שם זה דורות. רבים מהם ביקשו לזכות בזכויות אזרח מלאות בארצות הברית, ולא לעזוב אותה.
נישואין ומשפחה
בשנת 1827 נשא גמבל לאישה את קרוליין ג'. קולטר מקולומביה שבקרוליינה הדרומית. היסטוריונים מעריכים שהשניים הכירו כאשר קולטר ביקרה בסנט לואיס, שכן אחיה, דייוויד קולטר, ואחותה, התגוררו בעיר. אחותה נישאה לעורך הדין אדוארד בייטס מסנט לואיס. מלבד ייצוג עבדים בתביעות חופש, בייטס כיהן בהמשך כשופט וכתובע הכללי של ארצות הברית תחת הנשיא אברהם לינקולן. להמילטון וקרוליין נולדו שלושה ילדים: המילטון, דייוויד, ומרי קולטר גמבל.
קריירה משפטית מאוחרת
בשנת 1846 נבחר גמבל לבית המשפט העליון של מיזורי מטעם המפלגה הוויגית, והיה השופט הראשון מטעם מפלגה זו. הוא נבחר במהרה לתפקיד נשיא בית המשפט, בתורנות מתחלפת. אף שהיה בעל עבדים, גמבל היה בדעת מיעוט בפסק הדין של בית המשפט העליון של מיזורי בתיק דרד סקוט נגד סנדפורד, שהתגלגל לאחר מכן לפתחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא תמך בתקדים בן 28 השנים שנקבע בפסק הדין משנת 1824 בעניין ויני נגד וייטסיידס (אנ'), לפיו "פעם חופשי – תמיד חופשי". לשיטתו, סקוט (ומשפחתו) היו חופשיים משום שהוחזקו כעבדים באופן בלתי־חוקי בשעה שהתגוררו במדינה חופשית. גמבל פרש מכס השיפוט בשנת 1855 בשל בעיות בריאות, ובשנת 1858 עבר להתגורר בפנסילבניה[2].
מושל מיזורי
כאשר משבר הפרישה של מיזורי מהאיחוד הסלים, ניסתה מיזורי לנקוט מדיניות של "נייטרליות חמושה", במסגרתה לא תתמוך המדינה באף אחד מהצדדים במלחמת האזרחים האמריקנית אך תישאר חברת האיחוד. בבחירות מיוחדות שנערכו בפברואר 1861 הוקמה ועידת חוקה, שתפקידה היה לקבוע את יחסי המדינה עם ארצות הברית. הוועידה הצביעה נגד הפרישה ואישרה את המדיניות הנייטרלית של מיזורי.
פרוץ הקרבות בפורט סאמטר עורר מתיחות במיזורי. תומכי הפרישה השתלטו על מחסן הנשק הפדרלי בליברטי שבוע לאחר מכן. המושל קלייבורן פוקס ג'קסון גייס את המיליציה המדינתית לאימונים בסנט לואיס, וחתר לקבלת נשק שהוברח בחשאי מקונפדרציית המדינות של אמריקה. הדבר הוביל לעימות עם מפקד כוחות האיחוד הנמרץ נת'ניאל ליון, שכפה את כניעת המיליציה – באירוע שנודע כ"פרשת קמפ ג'קסון". בעקבות מהומה אלימה שפרצה לאחר מכן, אישרה האספה הכללית של מיזורי את ארגון המיליציה מחדש והקמת "המשמר המדינתי של מיזורי", שנשלט בידי המושל. הגנרל ויליאם ס. הרני (אנ') הגיע להסכם עם מפקד המשמר המדינתי החדש, סטרלינג פרייס, שנודע כהסכם פרייס-הרני.
חברי ועידת החוקה תומכי־האיחוד של מיזורי התכנסו מחדש ביולי 1861 כדי לדון במעמדה של המדינה. הוועידה הכריזה על משרת המושל כבלתי־מאוישת, ומינתה את גמבל למושל מיזורי בפועל ב־1 באוגוסט[3]. ג'קסון, מצידו, כינס את האספה הכללית של מיזורי בעיר ניאושו, ובסוף אוקטובר, בהרכב חלקי ומוטל בספק, העבירו חבריה חוק המאשר את פרישתה של מיזורי מארצות הברית.
אף שתומכי הפרישה ראו בגמבל בובה לא־נבחרת של כוחות האיחוד, הוא התנגד ליחס הקשה שהאיחוד הפדרלי הפגין כלפי המדינה. כך למשל, מחה בפני נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן על הכרזת האמנציפציה של פרימונט (אנ'), ששחררה באופן חד־צדדי את עבדי מיזורי ב-1861 והטילה ממשל צבאי על המדינה. לינקולן נעתר לבקשתו של גמבל, ביטל את ההכרזה והדיח את ג'ון פרימונט מתפקידו.
גמבל נפטר בעת כהונתו בשנת 1864, לאחר שסבל מסיבוכים שנגרמו עקב זיהום במרפקו שנשבר לאחר שהחליק מקרח שהצטבר על מדרגות קפיטול מדינת מיזורי[4]. הוא נטמן בבית הקברות בלפונטיין בסנט לואיס.
קישורים חיצוניים
- המילטון רוואן גמבל, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- המילטון רוואן גמבל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Hamilton Rowan Gamble, באתר SHSMO Historic Missourians (באנגלית)
- ↑ Hamilton Rowan Gamble, 1861—1864, באתר מזכיר המדינה של מיזורי (באנגלית)
- ↑ Gallery: Missouri Enters the War, באתר Civil War Virtual Museum (באנגלית)
- ↑ Hamilton Rowan Gamble (1798–1864), באתר אנציקלופדיית מיזורי (באנגלית)
המילטון רוואן גמבל40924239Q968837