מזבח הר עיבל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף המזבח בהר עיבל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מזבח הר עיבל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מבט מהאוויר על מזבח יהושע בהר עיבל. ברקע נראים הרי השומרון.
מבט עילי על מזבח יהושע בהר עיבל. ניתן לראות היטב את תבנית המזבח ואת הכבש שדרכו עולים למזבח.

מזבח הר עיבל (או מזבח יהושע) הוא אתר ארכאולוגי השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, שלוחת אל-בורנאט (בגובה 785 מטר מעל פני הים), במדרגה השלישית של ההר, מהפסגה ומטה (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר נחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982–1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'. כיום מרבית הארכיאולוגים מסכימים עם זיהוי האתר כמבנה קדוש מהתקופה הישראלית (תקופת הברזל הראשונה).

גילוי האתר ושימורו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

האתר נתגלה לראשונה על ידי קבוצה בראשותו של אדם זרטל במהלך סקר ארכאולוגי שיטתי, ב-6 באפריל 1980. החפירות באתר החלו בסתיו 1982.

בשלהי 2020 ותחילת 2021 הרסה הרשות הפלסטינית חלק מהמתחם לטובת סלילת כביש בין הכפר עצירה א-שמאליה לשכם, ואף עשתה שימוש בחלק מהממצאים של האתר על מנת לייצר חצץ עבור הכביש[1][2].

הממצא הארכאולוגי

בטרם נחפר, זוהה באתר קיר מקיף של המתחם, המזכיר בצורתו את הספרה 8 המשתרעת לאורך השלוחה על גבי אוכף. אורכו של המתחם כ-230 מטר ורחבו בין 100 ל-25 מטר וכיוונו הכללי צפון מערב - דרום מזרח. בחלקו הצפון מערבי של המתחם זוהה מתחם פנימי קטן יותר, שבמרכז חלקו הדרומי נמצאה ערימת אבנים בקוטר 30 מטר וגובה 4 מטר. המתחם, וערימת האבנים, היו זרועים שברי חרסים שזוהו כמתאימים לתקופת יהושע.
האתר זוהה כחד שכבתי, ומיקומו יוצא דופן.

המבנה המרכזי

על גבי המבנה נמצאו שרידים לשימוש שנעשה בו לאחרונה - מחסה לרועים ומתחתיו שרידי עמדת תצפית עות'מאנית ממלחמת העולם הראשונה.

בשלב הראשון של החפירה, "קולפה" ערימת האבנים ומתחתיה התגלה מבנה בגודל 9 על 7 מטר, אליו צמודות שתי חצרות אבן, מרוצפות, המופרדות על ידי קיר משופע (כבש) שעלה אל ראש המבנה. כל המבנה והקירות היו בנויים אבני גוויל.
המבנה התנשא לגובה של כ-4 מטרים, ורוצף באבני גוויל. לא נתגלה פתח כניסה למבנה.

קירות המבנה היו ברוחב 1.4 מטר. פנים המבנה היה ממולא בשכבות של אפר ואבנים. מהמסגרת החיצונית של המבנה יצאו שני קירות שאינם נפגשים לכיוון מרכזו. גם הקירות היו שקועים בתוך שכבות האפר והאבן.

המילוי

מילוי המבנה היה עשוי שכבות של אבן ואפר. שכבת האפר הייתה בעובי של כ-1.5 מטר אפר נקי, שכלל בתוכו כמות גדולה של אפר עצמות.

החצרות

  • החצר הצפונית, במידות של כ-5 על 3 מטר, הייתה מרוצפת כולה: חציה הצפוני (הרחוק מהכבש) באבנים גדולות במפלס הנמוך בכמטר מהקיר החיצוני וחציה הדרומי, במפלס נמוך יותר, באבנים קטנות. במפלס זה נקבעו גם מתקני אבן שחלקם הכילו אפר, עצמות חרוכות וכלי חרס. ניתוח הממצא הראה כי היו שלושה סוגים של מתקני אבן: לאפר ועצמות, לכלי חרס ולאבנים שטוחות. בין הקיר הצפוני לחצר נמצאו 3 מדרגות שאיפשרו גישה לחצר.
  • החצר הדרומית, במידות כ-7.5 על 6 מטר ושצורתה טרפזית הכילה פחות מתקנים מזו הצפונית וכל המתקנים היו ריקים. הקיר הדרומי היה הרוס למדי.

הכבש

בין החצרות הפריד קיר משופע כפול ולו שני מפלסים. הכבש הראשי, שעלה למלוא גובה הבמה, היה באורך 7.5 מטר ורחבו 1.2 מטר, ואליו צמוד היה כבש "משני", נמוך יותר, שעלה רק עד ה"סובב". העלייה למזבח בכבש מזכירה את הסגנון המצרי, לדוגמה בהקפלה הלבנה בכרנך, תבאי: העלייה בכבש ואילו הירידה באמצעות מדרגות משני צידי הכבש.

ה"סובב"

המעלה למזבח, מיד תחתיו "הסובב"

הסובב הוא מעין מדרגה רחבה המקיפה את המבנה המרכזי משלשה צדדים ונמוכה ממנו. רוחב המדרגה כמטר אחד והיא נמוכה מהמבנה המרכזי במטר אחד. הסובב מהווה המשך של קירות החצרות הפנימיות.

סלע האם והמבנה הקדום

מתחת למבנה המרכזי נמצאו שרידיו של מבנה קדום, קטן יותר, אשר נהרס כנראה על ידי בוני המבנה. המבנה כלל מעגל אבנים בקוטר של כ-2 מטר על גבי סלע היסוד. גם במעגל אבנים זה נתגלו אפר ושרידי עצמות, מה שמעיד שמבנה זה שימש כנראה כבמה פולחנית. תיארוך המבנה הפנימי בעייתי כיוון שחלה בו התערבות מאוחרת על ידי בוני המזבח החיצוני. ההשערות הן שהוא מאותה התקופה של המבנה הגדול או שהוא קדם לו בכמאה וחמישים שנים[3].

ממצאים קטנים

באתר נתגלו שברי חרסים ישראליים, כלי חרס ישראליים שלמים, פיסות טיח קלופות, כלי פולחן ובכללם כלי קטורת, אלפי עצמות בעלי חיים כשרים, קוביות גורל, 2 עגילים מצריות ושתי חרפושיות. החרפושיות תוארכו על ידי ברוך ברנדל לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס, זמנו של רעמסס השני. אחת מהחרפושיות מכילה עיטור בסגנון חיקסוסי ועל השנייה נחרט בתוך קרטוש שמו של תחותמס השלישי, שזמנו מאה 15 לפנה"ס[4]. כלי החרס שנמצאו הם מסוג קנקני שפת הצווארון שמאפיינים אתרים ישראלים מסוף תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל. בדיקת פחמן שבוצעה בעצמות מתארכת אותן לתחילת תקופת הברזל, אך כיוון שקו עקומת הכיול בתקופה זו בעייתי ובגלל שהדגימות סבלו מתנאי אחסון בעייתיים הבדיקה איננה וודאית.

לוחית העופרת מהר עיבל

ערך מורחב – לוחית העופרת מהר עיבל

לוחית העופרת המקופלת בהר עיבל היא ממצא ארכאולוגי של לוחית עופרת קטנה, שהוצגה לתקשורת ב-24 במרץ 2022, ונטען לגביה כי היא מתקופת הברונזה המאוחרת. לדברי הצוות שהציג את הממצא, מדובר בקמע שנושא כתובת בת 40 אותיות בכתב "פרוטו-אלפביתי" ובשפה עברית קדומה, הכולל מספר פעמים את המילה "ארור" ופעמיים את השם 'יהו', שלדברי הצוות נגזר משם השם. מספר אפיגרפים וארכאולוגים הביעו ספקות באשר לטענות אלה, שכן החוקרים לא הציגו צילומים של הכיתוב, לא העבירו את מחקרם לביקורת עמיתים, ולא פרסמו את ממצאיהם על במה מדעית.

ניתוח הממצאים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התאוריה של זרטל

פרופ' זרטל מזהה את המבנה המרכזי כמזבח ישראלי, כפי הנראה אותו מזבח הנזכר בספר דברים פרק כ"ז ובספר יהושע פרק ח'. הזיהוי כמזבח נובע מעצם המבנה, אשר תואם במידה רבה את תיאורי המזבחות בתנ"ך ובמשנה. בין הסממנים המובהקים של מזבח ישראלי:

  • המזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, כפי שאמור להיות מזבח על פי המצווה בתנ"ך: "וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ"[5]. וכן נאמר מפורשות בפרשיית בניית המזבח בהר עיבל עצמו: "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַ-ה' אֱלֹקֶיךָ  מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַ-ה' אֱלֹקֶיךָ"[6] - לא להניף ברזל על אבני המזבח, כלומר לא לסתת את האבן בעזרתם (מזבחות כנעניים שנחפרו, למשל, בנויים אבנים מסותתות).
  • המבנה הסכמטי של המזבח דומה למבנה של מזבח העולה במשכן.
  • אל מרומי המזבח עולים ב"כֵּבֶשׁ" ולא במדרגות. לפי הציווי: "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות, כ', כ"ג).
  • מסביב למזבח, בגובה שליש המזבח, יש סוללה המאפשרת מעבר מסביב למזבח, המקביל ל"סובב" המוזכר במשנה.
  • ניתוח שרידי בעלי החיים העלה כי מדובר בבהמות טהורות, זכרים בני שנה - המין והגיל הנדרשים להקרבה על פי התורה.
    • באתר נמצאו גם עצמות יחמור (הכשר לאכילה אך לא להקרבה), אלא שעצמות אלו נמצאו רק במילוי המזבח עצמו, ומשערים ששמשו כ"מנחת יסוד" וכן יש הטוענים שמדובר באייל המותר להקרבה ולא ביחמור. כמו כן, נמצאו באתר שרידי קיפוד וארנבת-בר, אך מבדיקה שנעשתה עלה כי הם חדשים יחסית לשאר ממצאי האתר, וככל הנראה הגיעו לאתר לאחר נטישתו (אינטורסיביים)[7]
  • העצמות שנמצאו באתר ובכלי הפולחן נמצאו כשהן חרוכות באש ולא שרופות (מה שמתאים לקורבן ולא לשריפה).
  • נמצאו באתר שתי חרפושיות (חותמות מצריות) המתארכות את המבנה לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס ובייחוד לתקופתו של רעמסס השני, אשר מתאימות ליתר הממצאים (חרסי שפת הצווארון למשל) המתארכים את המזבח לראשית התקופה הישראלית. בנוסף נמצאו באתר אף עגילים בעלי סגנון מצרי וקוביות גורל (מה שמתאים להלכה הדורשת לבחור את מבצע ההקרבה בגורל).
  • האתר כולו שוכן בתור מתחם בצורת כף רגל. מתחמים דומים מאותה התקופה אשר היו בנויים בצורת כף רגל ונחשדו כמקודשים גם הם נמצאו באופן דומה גם בכמה מקומות בבקעת הירדן.
  • המבנה נמצא גנוז באדמה ולא הרוס ומנותץ כשם שיש להרוס את מזבחות הכנעניים לפי ציווי התורה. בימי חזקיהו ויאשיהו נגנזו מזבחות ישראליים מחוץ לירושלים.
  • הממצא הוא בעל מבנה מרובע, בניגוד למבנים הכנענים המקובלים בחפירות ארכאולוגיות מאותה תקופה ומאותו אזור, שהם עגולים.
  • במספר בורות גניזה, ומסביב למזבח בכלל, נמצאו פיסות טיח אותם ניתן לקשור לצו של משה לסוד אבנים לשם כתיבת התורה עליהן, בסמוך לצו המורה על בניית המזבח.
  • האתר מכיל כמה וכמה מאפיניים המתאימים לאתר ישראלי ולא כנעני - חוסר בעצמות חזיר ובפסלי אלוהויות (כנענים, מצריים ובכלל) וקנקני שפת צווארון.

הרב יואל בן נון כתב מאמר הלכתי בו הוא מוצא סימנים רבים נוספים שמזבח זה נבנה על פי ההלכה[8], ביניהם: חומה מקיפה את המזבח במקביל לקלעים שבמשכן, ה"יסוד" איננו מקיף את כל הצדדים, כבש כפול למזבח וליסוד, ריוח בין ה"יסוד" למזבח, שתי מערכות של אש, משטחים חלקים שנמצאו מסביב למזבח ושימשו אולי כבסיס לשחיטה, מתקנים שונים נוספים הצמודים למערב הכבש וגובה מוערך בכ-10 אמות.

היות המזבח חלול גם כן מאפיין מזבחות ישראלים. כך אפשר להבין שהעפר שנמצא שפוך סביבות המזבח מילא אותו בעת ההקרבה, ובעת גניזת האתר שפכו את העפר החוצה ומילאו את המזבח באפר הקרבנות.

לדעת חלק מהחוקרים, המסקנות מהחפירה בהר עיבל מרחיקות לכת, ומהוות עדות ארכאולוגית לראשית ישראל. לדברי זרטל, מאז פרסום הדו"ח המפורט והמאמרים אודות החפירה והסקר – "ירדה שתיקה על עולם המחקר"[9].

הביקורות

מספר ארכאולוגים לא קיבלו את זיהויו של האתר כמזבח יהושע.

המתנגד הראשון היה הארכאולוג אהרן קמפינסקי, שטען כי מדובר במגדל שמירה קדום[10] שהיה חלק מכפר שאכלוסו כלל שלושה שלבים:[11]

  1. בשלב הראשון גרו באתר איכרים נוודיים-למחצה באוהלים או בקתות. משלב זה שרדו רק מעט שרידי בניה. השרידים היחידים הם בורות, ממגרורות ומתקנים קטנים.
  2. בשלב השני החל להופיע יישוב קבע. בתקופה זו נבנה בית בן שניים או שלושה חדרים במרכז האתר, והמקום גם הוקף חומה (חומה דומה נמצאה ביישוב גילה מדרום ירושלים). לאחר חורבן שכבה 2 בא השלב השלישי. (קמפינסקי מתאר פה תרחישים שיכולים ליצור חורבן).
  3. חורבן הכפר משלב 2 הוכיח את הצורך בשיפור הביטחון באמצעות מגדל שמירה (הוא מסביר פה כיצד נבנה מגדל השמירה), אותו זיהה זרטל כמזבח.

זרטל תוקף קשות את מודל שלושת השלבים של קמפינסקי, וטוען שהוא סותר חלק גדול מן הממצאים הקיימים בשטח. כחלק מהתבטאויותיו אמר כי המודל "הוא המצאה היפותטית שאין לה קשר לאתר" ו"כל תיזת החורבן של קמפינסקי מצוצה מן האצבע"[12].

כחלק מן הטענות נגד התאוריה כתב זרטל כי:

  1. החפירה הוכיחה כי לאתר שני שלבים ולא שלושה (שלא כדברי קמפינסקי)
  2. אין כל עדות להתיישבות באתר של נוודים למחצה
  3. שום ממגורות או בורות (המאפיינים אתרי התנחלות) לא נמצאו בהר עיבל
  4. לא נמצאה כל חומת הגנה. בשכבה 1 הוקף האתר בקיר של מתחם מקודש (טמנוס). קיר זה הוא נמוך, יסודותיו רדודים והוא בנוי מאבנים קטנות.
  5. שום סימני חורבן או הרס לא נמצאו בהר עיבל בשכבה 1 או 2.
  6. המעבר משכבה 2 ל-1 היה שקט ולא השאיר כל סימני אלימות. לדעת זרטל המעבר קשור להחלטה לבנות מרכז פולחני גדול וחדש.
  7. לא היה כל צורך במגדל שמירה. אזור המזבח היה ריק משטחים מעובדים באותה העת (ולכן אין שום צורך במגדל שמירה)[12].
  8. המבנה נבנה ישירות על האדמה וללא ריצוף - מה שאיננו מתאים למבני מגורים כלל. בנוסף, המבנה נבנה בשלב אחד חסר כל כניסה ומשום כך איננו יכול להיות בית.

הארכאולוג ישראל פינקלשטיין טען כי הזיהוי לא וודאי היות ש"יש קשיים לא מבוטלים בזיהוי המבנה המרכזי כמזבח: השוני בין המבנה הזה ומזבחות ישראליים אחרים; כ-70% מן החומר הקרמי באתר הם קנקני שפת צווארון, שאינם כלי מנחה או פולחן אופייניים"[13].

גם את הטענות הללו מבקר זרטל בחריפות וטוען כי כי שלילתו של פינקלשטיין נובעת מהנחתו המוקדמת בדבר אי אמינות המקרא וכי הם מתעלמים ממצאי מחקרו משנת 1985, אז הדגיש בבהירות : "עתה ברור שהמתקן בתחתית המבנה מייצג שלב קדום, בעת שהמבנה הגדול הוא השלב המאוחר ושניהם מתקופת הברזל הראשונה", "קשה להבין למה התכוון שהממצא הזה סותר את מסקנתנו כי המזבח קבר את השלב הפולחני הקודם"[12]. עוד ציין זרטל כי לא ניתן להתעלם מהכמות העצומה של כלי הפולחן שכן נמצאו באתר וכן כי בעוד כלי הפולחן נמצאו בעיקר בתוך המזבח עצמו ונגנזו בצורה ברורה, יתר הכלים שנמצאו בעיקר מסביב לו ושימשו להערכת זרטל את לסעודה שנעשתה במסגרת טקס ההקרבה. יש לציין כי למרות ביקורתו הנ"ל של פינקלשטיין, דעתו הכללית היא כן לראות בתגלית כאתר פולחני[14].

חוקרים אחרים ציינו, כי גם אם אכן מדובר במזבח כדברי זרטל, הממצאים באתר עדיין אינם תואמים עם התיאור של ספר יהושע שכן העצמות שנמצאו באתר שימשו כמילוי למזבח ומשום כך הוקרבו טרם הקמתו. כמו כן, לא נמצאו עצמות על גבי המזבח, וגם לא סימנים להקרבה על גביו שיתאימו לתיאור המקראי. כמו כן המזבח הוא מלבני בצורתו, בשונה מהמזבחות המקראיים של המשכן והמקדש המתוארים כרבועים. כך גם פינות המזבח מכוונות לרוחות השמים, גם זה בשונה ממזבח המשכן והמזבח אותו מתאר יחזקאל, המתוארים כמי שירכותיהם מכוונים לרוחות השמים ולא פינותיהם[15].

גם על טענות אלו השיב זרטל וציין כי העצמות והאפר נגנזו בתוך המזבח בכוונה תחילה לאחר סיום ההקרבה (מזבחות ישראליים אשר נבנו בדרך כלל כחלולים איפשרו זאת) כחלק מגניזתו הכללית של האתר שבאה לידי ביטוי לכל אורך הממצא. זרטל אף טען כי ההשוואה של המזבח למזבחות הקטנים האחרים שנמצאו בארץ שגויה מיסודה היות שאלו היו מזבחות מקומיים קטנים ועיבל הוא מזבח מסוג לאומי הדומה רק לזה שעמד בירושלים ומעולם לא אותר. גם ליתר הטענות ולטענות נוספות השיב זרטל באריכות[12][16]. הרב יואל בן נון במאמרו על המזבח בהשוואה לתיאורים המקראיים וההלכתיים של מזבחות[8], כתב גם הוא כי באתר יש את כל סימני המזבח המקראי וכי הדרישה להיות המזבח מרובע כלל אינה ברורה מפשט המקרא היות שייתכן וביטוי זה מכוון לזווית ישרה בלבד ולא מונח ריבוע כפי שאנו מבינים ביטוי זה כיום.

ב-1991 אמר פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד בהקשר לממצאים: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו (ארכאולוגים מקראיים) לשוב לגן הילדים"[9].

כיום, לאחר ההתכתבות הענפה בין זרטל לבין ומתנגדיו ולאחר גילוי המתחמים הפולחניים הדומים הנוספים על ידי זרטל בבקעת הירדן התמעט הפולמוס שסביב התגלית. כיום דעת רוב הארכאולוגים אמנם נוטה לראות באתר לכל הפחות מבנה פולחן ישראלי מסוג כלשהו[17].

סוגיית הר גריזים

זרטל סבר שפסוקי המקרא, המצוטטים להלן, מתייחסים למיקומו של המזבח ולפי פרשנותו את הכתוב בהם הם דורשים שהמזבח יימצא בקו ראייה עם הר גריזים, והיות ומהמזבח לא ניתן לראות את הר גריזים, הוא טען שזיהויו הנוכחי של הר גריזים שגוי, והוא תולדה של התיישבות השומרונים שם לאחר חורבן ממלכת ישראל. לטענתו, מיקומו האמיתי של הר גריזים הוא הר כביר הנמצא מדרום מזרח להר עיבל (עליו ממוקמת כיום אלון מורה) (בראייה מהר כביר המזבח נראה בבירור כיוון שהוא נראה על רקע קו ההר), ואילו השומרונים, שהתיישבו באזור בתקופה מאוחרת, אימצו את השם "גריזים" להר הלא נכון.

לעומת זרטל, זאב ח' ארליך סבר, כי אין כלל צורך "להזיז" את הר גריזים ממקומו כדי להסכים עם זיהויו של המזבח כמזבח יהושע. עיון בפסוקי ספר יהושע יראה כי לא אמור להיות כל קשר בין מיקומו של המזבח בהר עיבל לבין הר גריזים, כך שהקושי שזרטל ניסה לענות עליו, כלל איננו קיים. קשר העין בין ההרים הללו היה רק בעת הקראת הברכות והקללות, שכאמור, לא היו בהכרח באזור המזבח, אלא באזור אחר בהר, הצופה על הר גריזים[18].

התיאור המקראי

ערך מורחב – מעמד הברכה והקללה

התיאור של המזבח מופיע בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-ח'. שם נמסרה ההוראה של משה לזקני ישראל לבנות את המזבח כולל הוראות בניה.

א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. ב וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בְּעָבְרֶךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקֶי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ. ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַ-ה' אֱלֹקֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַ-ה' אֱלֹקֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב.

יהושע לאחר כיבוש העי קיים את הצווי. תיאור בנית המזבח מופיע בספר יהושע, פרק ח', פסוקים ל'-ל"ד.

ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַ-ה' אֱלֹקֶי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל. לא כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה--מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר לֹא-הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַ-ה', וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. לב וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לג וְכָל-יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח--חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְׂרָאֵל--בָּרִאשֹׁנָה. לד וְאַחֲרֵי-כֵן, קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה, וְהַקְּלָלָה--כְּכָל-הַכָּתוּב, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לה לֹא-הָיָה דָבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה--אֲשֶׁר לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ, נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר, הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.

נגישות לאתר

מורדותיו של הר עיבל נמצאים בשטח B, ועל כן אין גישה ישראלית קבועה להר עיבל מלבד לצה"ל שהקים מוצב צבאי על פסגת ההר. עם זאת, מועצה אזורית שומרון מארגנת ביקורים אזרחיים תדירים של תיירים ומטיילים באתר מזבח הר עיבל בתיאום ביטחוני עם הצבא.

ראו גם

מקורות

  • אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
  • יואל בן נון, "המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
  • אשר גרוסברג, "המבנה בהר עיבל והלכות מזבח", בתוך: זאב ח. ארליך (עורך) שומרון ובנימין, א', עפרה תשמ"ז, 152-148.
  • ישראל פינקלשטיין "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", ת"א 1986. עמ' 79.
  • Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מזבח הר עיבל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ליה ספילקין, ‏תיעוד: הרשות הפלסטינית הרסה אתר מורשת יהודי - והשתמשה בשרידיו כדי לסלול כביש, באתר ‏מאקו‏‏, ‏10 בפברואר 2021‏
  2. ^ מוחקים את ההיסטוריה: הרשות הפלסטינית פגעה באתר מזבח יהושע בן נון בהר עיבל, באתר "סרוגים", 10 בפברואר 2021 - ערוץ 7, פרשן חדשות 12 מזועזע מהשחתת אתר מזבח יהושע בן נון על ידי פלסטינים. "ברברים בסגנון דעאש הקרויים 'אנשי הרשות הפלסטינית'"., באתר ערוץ 7, 10 בפברואר 2021
  3. ^ האתר הפולחני בהר עיבל, באתר hebrewarchaeology.blogspot.co.il
  4. ^ לחרפושית זו ראו עמ' 169–170 אצל Baruch Brandl, "Two Scarabs and a Trapezoidal Seal from Mount Ebal", Tel Aviv 14/2 (1987), pp. 166-172. תיאור החרפושית בעברית: מנחת יסוד נתגלתה בהר עיבל, באתר www.news1.co.il.
  5. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א
  6. ^ ספר דברים, פרק כ"ז פסוקים פסוק ה'-פסוק ו'
  7. ^ L. Kolska-Horwits, "Faunal Remains from the Early Iron Age Site on Mount Ebal", TEL AVIV 13-14, (1986-1987), עמ' 173-190
  8. ^ 8.0 8.1 יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, 162-137.
  9. ^ 9.0 9.1 שירות הידען, ‏לכו להר עיבל – אומר מתנגדו של הרצוג, אדם זרטל, באתר "הידען", 11 בנובמבר 1999
  10. ^ מיגדל, אמר קמפינסקי, כותרת ראשית, 28 במאי 1986
  11. ^ A. Kempinski, "Joshua's Altar'- An Iron Age I watchower", BAR, 12/1, 1986, עמ' 44-49
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 A. Zertal, "?How can Kempinski be so Worng", BAR, 12/1, 1986, עמ' 42-53
  13. ^ "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", ת"א 1986. עמ' 79
  14. ^ Finkelstein, The Archaeology of the Israelite Settlement, 1988, 32-35
  15. ^ שלמה מלך במאה ה-10 לפנה"ס. במקרא מפורש שיציאת מצרים הייתה 480 שנה לפני הקמת בית המקדש הראשון בידי שלמה (מל"א ו, א), כך שאת יהושע עלינו למצוא במחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס, ולא במאה ה-13 לפנה"ס, לפי תוספת של 165 שנה על החשבון המקובל על פי סדר עולם, כמקובל במחקר - ראו בערך השנים החסרות.
  16. ^ אדם זרטל, מזבח הר עיבל וראשית ישראל, ידיעות אחרונות, 2000
  17. ^ Ralph K. Hawkins, The Iron Age I Structure on Mt. Ebal: Excavation and Interpretation, Bulletin for Biblical Research Supplement, 2012
  18. ^ זאב ח' ארליך, האמנם 'מזבח-עיבל'?, מקור ראשון ט"ו באלול תשס"ו, הובא באתר ישיבת הר עציון
אתרים בשומרון
צפון השומרון תל דותן • עמק דותן • קסטלום בליסימום • יער ריחן • מצפה שלפים - עמק דותן • שומרון • יער שקד
מרכז השומרון בריכת ישמעאל • עין מח'נה (מעיין עמשא) • האלות האטלנטיות • מצפה יוסף • מצפה הדר • מצפור רבבה • שכם הקדומה • קבר יוסף • הר גריזים • מוזיאון השומרונים • מקדש השומרונים בהר גריזים • יקב הר ברכה • הר עיבל • מזבח הר עיבל • באר יעקב (שכם) • עין כפיר • עיינות בידאן • הר כביר • בור הציפורים • סבסטיה • גבעת פינחס • קברי אלעזר ואיתמר • אלוני יצהר • קבר השייח' סלמאן אל-פארסי
מערב השומרון המרפסת של המדינה • נחל קנה • גתות ברקן • דיר קלעה • פארק הצנירים • חורבת כורכוש • חורבת דיר סמען • חורבת צרידה
מזרח השומרון מצפה שלושת הימים • מצפה מתן • תל חייא • שמורת נבי נון • חורבת עורמה • בריכת אירוס השומרון • מצפה אילן (אלון מורה) • מצפה בניו • בוסתן שלמה • טנא א-תחתא
דרום השומרון קבר יהושע בן נון • קבר כלב בן יפונה • מעיין אייל • ח'ירבת סמארה • יקב טורא
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30631107מזבח הר עיבל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מזבח_הר_עיבל&oldid=2722126"