חרס
חרס הוא תוצר של עיבוד חומר קרמי. העיבוד כולל עיצוב (כיור), ייבוש ושריפה להקשייתו של המוצר. עם התפתחות החברה האנושית, תהליך השריפה עבר לכבשן. כאשר פריט החימר עבר רק יבוש, הוא התפרק במגע עם מים. השריפה גורמת לשינוי כימי בחימר, והופכת אותו לעמיד במגע עם מים.[1] כלים וחפצי אמנות יוצרו מחרס, ובחברות מסוימות, אפילו פריטי פולחן.
המילה חרס היא מילה עתיקה, שמופיעה במקרא (בכתיב חרשׂ) וכן במשנה ובתלמוד. בעברית מודרנית היא משמשת לצידה של המילה קרמיקה, למרות ההבדל ביניהם. כלי החרס עשויים מחומר (היום מקובלת יותר המילה חימר).[2]
היסטוריה של השימוש בחרס
פריטים עשויים חרס יוצרו כבר בתרבויות העתיקות של אירופה, כמו הצלמיות באתר דולני וייסטוניצה. כלי החרס הקדומים בעולם יוצרו על ידי ציידים-לקטים נוודים בסין בעת העתיקה, יובשו בשמש ושימשו כנראה לבישול. אלפי שנה לאחר מכן השתמשו בכלי חרס גם בתרבות הג'ומון של יפן. הופעת תעשייה של כלי החרס בהיקף נרחב אירעה בתרבות הירמוכית. הכלים האופייניים לאותה תקופה עוטרו במגוון עיטורים מוטבעים וצבועים. כאלף שנה מאוחר יותר החל השימוש באבניים.
כלי החרס היו זולים לייצור, כי חומר הגלם היה זמין. מצד שני, כלי חרס שנשבר אינו ניתן להתכה ולשימוש חוזר, ולכן הגמרא במקומות רבים קוראת לדבר חסר חשיבות "חספא בעלמא", ומכאן הביטוי "כחרס הנשבר"[3].
שתי תכונות אלו גרמו לכך שאתרים ארכאולוגיים מניבים שפע רב של חרסים[4] המשמשים את הארכאולוגים בטיפולוגיה על פי סגנונם המשתנה של הכלים.
חרסים שימשו גם כמצע כתיבה, ועליהם נכתב בכתב היתדות, בכתב החרטומים וסוגי כתב עתיקים נוספים. ביוון במאה ה-5 ובמאה ה-4 לפני הספירה, שברי כלי חרס שימשו אפילו כ"פתקי הצבעה". דוגמה לכך היא הצבעה להגלית אזרח אתונאי, במהלך שנקרא אוסטראקיזם. שבר החרס נקרא אוסטראקון[5]
סוגי חרס
באזורים שונים קיימים סוגי חימר שונים, המשפיעים על התוצר הסופי. גם טמפרטורת השריפה משפיעה על סוג החרס המתקבל.
מוצר העשוי חומר חרסיתי הנשרף בטמפרטורה של 600–800 מעלות צלזיוס ואינו עובר שום טיפול נוסף, חוץ מעיטור חיצוני, קרוי בפשטות "חרס", זהו הסוג הנפוץ ביותר, והוא אינו אטום לנוזלים. תכונה אחרונה זו היוותה בעיה בתקופות קדומות.
חימר לבן עדין הנשרף בטמפרטורות גבוהות יותר ועובר תהליך של כמעט-התכה נקרא בעברית חרסינה ובלועזית פורצלן. הוא אטום לנוזלים וכאשר דופן הפריט דקה, הוא שקוף למחצה.
החרס בהלכות טומאה וטהרה
כלי חרס שונים משאר הכלים המקבלים טומאה, בעוד האחרים מקבלים טומאה במגע, כלי חרס אינו מקבל טומאה במגע רק מאוירו[6].
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושע בראנד, כלי החרס בספרות התלמוד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ג.
קישורים חיצוניים
ערך מילוני בנושא חרס בוויקימילון
- George Savage,Pottery, Britannica
- חרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ George Savage, Pottery, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ צוות האקדמיה ללשון, חֵמָר וחׂמֶר, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ צוות האקדמיה, חרס הנשבר, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ אלישבע קמייסקי, כלי חרס עתיקים: חפירה וטיפול משמר בשטח ובמעבדה - מדריך לארכיאולוג ולמשמר, ירושלים: רשות העתיקות, 2020
- ^ צוות האתר, מהו-אוסטרקון-וכיצד-השתמשו-בו-לפוליטיקה-בימי-קדם, באתר אאוריקה
- ^ משנה, כלים פרק ב משנה א.
36442439חרס