הגדת יהודה
הגדת יהודה (באנגלית: Yahuda Haggadah) היא כתב יד מאויר של ההגדה של פסח בנוסח אשכנזי, שצוירה בדרום גרמניה באמצע המאה ה-15. האיורים שבהגדת יהודה דומים כמעט לחלוטין לאיורי הגדת נירנברג השנייה.[1] ההגדה נמצאת במוזיאון ישראל ומספרה שם B55.01.0109.[2]
כללי
כתב היד עשוי קלף, כולל 40 דפים במידות 23 × 17 ס"מ. הוא כתוב בכתב מרובע אשכנזי, 13 שורות בכל עמוד, כאשר הוראות הטקס נכתבו בכתב קטן יותר. ההגדה כרוכה בכריכה מודרנית מעץ עם גב מעור חום מהמאה ה־19 ושתי רצועות עור ואטבי מתכת.
ההגדה כוללת שני איורים בגודל עמוד מלא המתארים את ההכנות לפסח (דפים IV–2), וכן איורים טקסטואליים, מקראיים וטקסיים בשולי כל הדפים. בחירת הסצנות, סגנון הציור, הצבעים והכתובות של פסוקים פרשניים בתוך האיורים – כולם דומים לאלו שבהגדת נירנברג השנייה. עם זאת, לא ידוע איזו מן ההגדות קדמה, האם צוירו בידי אותו אמן, הועתקו זו מזו, או ששתיהן הועתקו מכתב יד קדום יותר.
בהתאם לסגנון, ההגדה צוירה בדרום גרמניה באמצע המאה ה־15. הופעתם של מוטיבים ארכאיים מסוימים באדריכלות, בלבוש ובקישוטים, וכן האופי הפרימיטיבי של ההארות, מצביעים על כך שאמן כתב היד לא היה אומן-על.[1]
היסטוריית בעלות
בשנת 1899 נרכשה ההגדה בחנות הספרים Rosenbaum Antiquariat שבפרנקפורט. היא הייתה בבעלות פרופ' ד"ר ויקטור גולדשמידט מהיידלברג (המאה ה־20), ונרכשה ממנו בידי היינריך אייזמן מלונדון, מאלמנתו של גולדשמידט. לאחר מכן עברה לפרופ' א. ש. יהודה, ונתרמה בשנת 1955 למוזיאון ישראל בירושלים על ידי אלמנתו, רחל אתל יהודה.[1]
השוואה בין הגדת יהודה להגדה נירנברג השנייה
דמיון סגנוני ותוכנית האיורים
שתי ההגדות נחשבות כתבי יד "אחיות", שנוצרו בדרום גרמניה במחצית השנייה של המאה ה־15, ככל הנראה באזור פרנקוניה (במברג או נירנברג). הן חולקות מחזור איורים כמעט זהה מבחינת האיקונוגרפיה, המבוסס במידה רבה על ספרות חז"ל, עם סצנות מקראיות, שלבי טקס הפסח והכנות לסדר. סגנון הציור כולל קווים כהים, כבדים ואחידים, ללא קווים כפולים או הצללות, והדמויות מגושמות, בעלות ראש גדול ותנועות נוקשות. בשתיהן מופיעות גם גלילות עם כתובות חרוזות, בכתב חום-בהיר עדין, ככל הנראה בידי אותו אמן שביצע את הרישומים הראשוניים.[3]
הבדלים במבנה וביחס בין טקסט לאיורים
למרות הדמיון הבולט, סדר הצגת הסצנות שונה לעיתים. בהגדת נירנברג השנייה המחזור מסודר באופן אורגני יותר, עם התאמה מרבית בין הסצנות לבין הטקסט, בעוד שבהגדת יהודה ניכרות התכווצויות והרחבות של המחזור. מקור ההבדל נעוץ בכך שבהגדת יהודה הסופר פתח את הטקסט בעמוד שמאלי (verso) במקום בעמוד ימני (recto), מה שאילץ את המאייר לשנות את מיקום הסצנות כדי לשמר כפולות עמודים מסוימות, כמו ביקור משה ואהרן אצל פרעה או קריעת ים סוף. שינויי הסדר הללו גרמו להיעדר סצנות מסוימות (כגון אדם וחווה) ולהכפלת אחרות.[3]
הבדלים בצביעה ובפרטי הביצוע
בשתיהן ניכרת אותה טכניקת עבודה: תחילה רישום דק בחום-בהיר, צביעה גואשית גסה יחסית, ולבסוף קווי מתאר שחורים עבים. אולם הצביעה בהגדת נירנברג השנייה פחות מוקפדת – הצבע חורג לעיתים מהקווים, ולעיתים הרקע נצבע במברשת אחת עבה. בהגדת יהודה הצביעה מדויקת יותר, עם שימוש תכוף בירוק בוהק (באיכות ירודה שהתקלפה), בעוד שבנירנברג השנייה שולט הכחול. בנוסף, בחלק מציורי הגדת יהודה הקווים השחורים רכים וחופשיים יותר, והאופי ה"חיתוך עץ" פחות מודגש.[3]
גלריה
-
הא לחמא עניא ומה נשתנה מתוך ההגדה -
כי לו נאה מתוך ההגדה -
דיינו מתוך ההגדה
קישורים חיצוניים
- הסבר על ההגדה באתר מוזיאון ישראל
- תמונות דפי ההגדה באתר The Bezalel Narkiss Index of Jewish Art
- The Iconography of the Biblical Cycle of the Second Nuremberg and the Yahudah Haggadot: Tradition and Innovation, קתרין קוגמן-אפל
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Hebrew Illuminated Manuscripts, בצלאל נרקיס, עמ' 41-42
- ↑ הגדת יהודה, מוזיאון ישראל
- ^ 3.0 3.1 3.2 The Second Nuremberg Haggadah and the Yehudah Haggadah: Are They Made by the Same Artist?, קתרין קוגמן-אפל
הגדת יהודה41654033