הגדת וולף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגדת וולף

הגדת וולף היא כתב יד מאויר של ההגדה של פסח שנכתבה באביניון במאה ה-14. נחשבת לאחת ההגדות העתיקות ביותר הקיימות בעולם.

היסטוריה

ההגדה כתובה על קלף בנוסח שהיה מקובל בצפון צרפת. מעתיק ההגדה ובעליה היה יעקב בן שלמה צרפתי, שכתבים אחרים פרי עטו שמורים כיום בארכיונים וספריות ברחבי העולם.

בשנת 1938 היא הוחרמה על ידי הנאצים מרשותה של הקהילה היהודית בברלין. ההגדה הועברה לוורשה ובשנת 1984 נעלמה. היא התגלתה שוב בשנת 1989, בז'נבה, שווייץ. לאחר מאבק משפטי קשה שארך שבע שנים היא הוחזרה לפולין, ולבסוף נתרמה על ידי פולין בראשותו של ראש ממשלת פולין צ'ימושביץ' לידיו של פרופסור ישראל שצמן, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל צוקר, "הגדת וולף – דרך ארוכה", עת־מול, כרך כב, גיליון 4 (132), מאי 1997, עמ' 12–13


ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות תורנית. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38482237הגדת וולף