לאורנטיה
לאורנטיה (הקראטון של אמריקה הצפונית) הוא קראטון יבשתי גדול, המהווה את הליבה הגאולוגית של יבשת אמריקה הצפונית. גאולוגים סבורים כי פעמים רבות בעבר הייתה לאורנטיה יבשת נפרדת כפי שהיא כיום בצורת אמריקה הצפונית, אף שבמקור היא כללה גם חלקים מהקראטון של גרינלנד ואת החלק הצפון-מערבי של סקוטלנד, המכונה פיסת הקרום ההברידי (אנ') (Hebridean Terrane).[1] על פי המחקר הגאולוגי נראה כי בזמנים אחרים בעבר הייתה לאורנטיה חלק מיבשת גדולות יותר ויבשות-על, ובעצמה מורכבת מפיסות קרום[1] קטנות רבות שהתחברו על רשת של חגורות אורוגניות מעידן קדום. יבשות זעירות[2] ואיים אוקייניים התנגשו והתחברו לגוש ההולך וגדל של לאורנטיה, וביחד יצרו את הקראטון היציב של העידן הנוכחי כפי שהוא מוכר כיום.
מקור השם
הקראטון קרוי על שם השילד הלאורנטי הקרוי על שם ההרים הלאורנטינים בקנדה, אלו קרויים בתורם על שם הנהר סנט לורנס והוא קרוי על שם הדמות הנוצרית לאורנטיוס מרומא שהנהר נתגלה לאירופאים לראשונה ביום חגו (ה-10 באוגוסט).
המישורים הפנימיים
הקראטון היציב נחשף במזרח ובמרכז קנדה כמגן הקנדי, אבל כשלוקחים בחשבון גם את השלוחות התת-קרקעיות המונח הנרחב יותר השילד הלאורנטי (Laurentian Shield) נפוץ יותר, מכיוון שחלקים גדולים של המבנה נמשכים מחוץ לקנדה. האזור המשתרע מעל הקראטון היציב מכונה "המישורים הפנימיים" (Interior Plains) או גם ה"בימה הפנימית" (Interior platform) - אזור פיזיוגרפי המשתרע על שטח נרחב בפנים אמריקה הצפונית וכולל את המישורים הגדולים וחלקים גדולים במרכז קנדה. בארצות הברית מכוסה תשתית הסלע של הקראטון בסלעי משקע של המישורים הפנימיים למעט בצפון מינסוטה, ויסקונסין, הרי אדירונדק של צפון מדינת ניו יורק וחלקו העליון של חצי האי של מישיגן. עובי הסלעים בקראטון נע בין 1,000 ל-6,100 מטרים. הסלעים המרכיבים את הקראטון הם סלעי יסוד וסלעים מותמרים המכוסים בסלעי משקע: סלע גיר, סלעי חול ופצלים.
פעילות טקטונית
על פי הגאולוגים, סלעי היסוד והסלעים המותמרים של תשתית הקראטון נוצרו בסביבה פעילה טקטונית שפעלו בה הן לחץ רב והן טמפרטורה גבוהה. סלעי המשקע הצעירים יותר שהושקעו על גבי סלע התשתית נוצרו בסביבה ימית שקטה או בסביבת נהרות. במרבית התקופה שלאחר מכן היה הקראטון אזור של משטח קרבונטי ימי שעליו הושקעו בעיקר סלעי גיר, דולומיט וסלעי התאדות. משטח זה השתרע או מהרי האפלצ'ים או מעמק המיסיסיפי עד לאגן הגדול של ימינו. הקראטון כוסה בים טרופי רדוד וחמים המכונה "ים אפיקראטוני" (כלומר "על גבי קראטון") שעומקו המקסימלי 60 מטרים בקצה מדף היבשת. מדי פעם התרוממו שרשרות הרים על השוליים המרוחקים של הקראטון ואז נשחקו, כשהחול שנוצר בשחיקה התפזר על פני השטח.
געשיות
החלק הדרום-מערבי של לאורנטיה מורכב מסלעי תשתית עתיקים שנראה שעוותו בשל התנגשות היבשות (האזור הצבוע בסגול במפה למעלה משמאל). לדברי החוקרים, אזור זה היה נחשף לביקוע משמעותי כאשר פרובינציית אגן ורכס התמתחה עד 100% מרוחבה המקורי. אזור זה היה מוקד למספר התפרצויות געשיות גדולות.
ראו גם
| יבשות ואזורים בכדור הארץ | |
|---|---|
| |
| יבשות קדומות: רודיניה • פנגיאה • לאוראסיה • גונדוונה • לאורנטיה |
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
_political.svg)
.svg)
.svg)
.svg)
קישורים חיצוניים
- Dalziel, I.W.D. (1992) "On the organization of American Plates in the Neoproterozoic and the breakout of Laurentia" GSA Today 2 (11): 237–241
- What Is Laurentia?
הערות שוליים
לאורנטיה41873537Q858071