שערי תשובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שערי תשובה הוא ספרו של רבנו יונה גירונדי. ספר זה הוא חלק מספר גדול יותר, בשם "שערי צדק", אותו מזכירים בני הדור שאחריו.[1] אולם רובו של הספר אבד, ונותר החלק על ענייני תשובה; ייתכן וישנם שרידים נוספים כמו הספר "שערי צדק".

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה
שערי תשובה

הספר וחלקיו

הספר "שערי תשובה" נחלק לארבעה חלקים, או "שערים":

  • השער הראשון מפרט את פעולות התשובה הנדרשות מהחוטא הבא לשוב. ביניהם מונה המחבר את החרטה, עזיבת החטא, היגון, שבירת התאוה הגשמית, הוידוי, התפילה ועוד.
  • בשער השני מונה המחבר שישה גורמים המביאים את האדם לחזרה בתשובה: צרות, זקנה, מוסר, עיסוק בתורה, עשרת ימי תשובה וחשש ממוות פתאומי.
  • השער השלישי אינו דן כמעט בנושא חזרה בתשובה, אלא בפירוט של עשרות מצווה ועבירה, מסודרים לפי חומרתן. המחבר עשה זאת כדי שידע השב בתשובה את "גודל כל חטא מחטאיו... כי לדעתו רוב העוון וגודלו, נפשו ירעה (=מרירה) לו, או אז יכנע לבבם ואז ירצו את עוונם".
רבנו יונה מחלק את מערכת העברות לעשרה חלקים או "מדרגות", מן הקל אל הכבד. המדרגה הראשונה היא האיסורים מדרבנן, והעשירית היא העברות ש"אין לעושיהן חלק לעולם הבא". בשער זה דן המחבר גם במהותן של ארבע הכתות ש"אינן מקבלות פני שכינה".
  • השער הרביעי מפרט את סוגי הכפרה הנדרשים לעברות השונות. ישנן עברות שדי בתשובה כדי לכפר עליהן, ישנן כאלו שיש להמתין גם לכפרת יום הכיפורים, ישנן כאלו הדורשות גם ייסורים, וישנה אף עברה שאינה מתכפרת אלא על ידי המוות. בשער זה מחדש המחבר, שיום הכיפורים אינו מכפר על כל העברות.

בנוסף כתב רבינו יונה קונטרס קצר בשם "יסוד התשובה" המהווה מעין תקציר הדרכה לחוזר בתשובה.

הספר "שערי צדק"

כפי האמור, הספר הוא שריד לספר גדול יותר בשם "שערי צדק" שאבד. ישנם כנראה שרידים נוספים:

א. הספר "יסוד היראה" (קרוי גם ספר היראה) שנספח ברוב ההוצאות לשערי תשובה, הוא כנראה "שער היראה" מתוך שערי צדק.

ב. בפירושו הנודע של רבינו יונה לספר משלי מופיעים קטעים מתוך "שערים" והכוונה כנראה לציטטות מתוך ספרו שערי צדק.

ג. הספר "שערי העבודה" (בני ברק תשכ"ז), הוא לפי טענת המו"ל - רבי בנימין יהושע זילבר - מפרי עטו של רבינו יונה, ומהווה חלק נוסף מן הספר שערי צדק העלום. המו"ל טוען כי את הספר איתר בנו בכתב יד. בהוצאות מאוחרות של הספר הוא מביא הוכחות נוספות לזיהוי, ודוחה השגות שונות עליו. רבי יעקב ישראל קנייבסקי סבר שהספר לא חובר על ידי רבנו יונה.[2] לעומת זאת, ישראל משה תא-שמע סבר שהזיהוי מבוסס וכי בעלותו של רבנו יונה על החיבור היא ודאית.[3]

לקריאה נוספת

  • יוסף ויכלדר, "ורבים השיב מעון", "המודיע" ט"ו אלול תשס"ו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו למשל רבינו חסדאי קרשקש, "אור השם", מאמר ג חלק ב, כלל ב, פרק א.
  2. ^ "אורחות רבנו הקהילות יעקב" שכך מסר בנו רבי חיים קנייבסקי.
  3. ^ י"מ תא-שמע, "חסידות אשכנז בספרד: רבנו יונה גירונדי – האיש ופועלו", כנסת מחקרים, כרך ב: ספרד, מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ד, עמ' 133 ועמ' 145–148.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34555640שערי תשובה