לוחות הברית
לוחות הברית או לוחות העדות הם לוחות אבן, שעליהם נכתבו עשרת הדיברות אותם אמר ה' במעמד הר סיני ב"אצבע אלקים"[1], ואשר ניתנו לעם ישראל בהיותם במדבר סיני. כמשתמע משמם, הם מהווים עדות על הברית אותה כרת ה' עִם עַם ישראל במעמד הר סיני.
בהמשך, ה' מצווה לבנות משכן שיוצב בו ארון ויונחו בו הלוחות[2]. ארון זה מכונה "ארון העדות" או "ארון הברית". בספר מלכים מתואר כיצד לאחר כ-500 שנה, כאשר נבנה בית המקדש הראשון, הארון עם הלוחות מוצב גם שם במרכזו[3].
קורות לוחות הברית
פירוט קורותיהם של לוחות הברית כתוב בחלקו בפירוש, ובחלקו משתמע ממהלך האירועים כפי שמוצגים במקרא:"וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים"; וכן: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ט"ז).
לאחר שמשה קיבל את הלוחות הראשונים, הודיע לו ה' כי חטא העם, וכשמשה ראה את העם מבצע את חטא העגל שיבר את הלוחות (שמות, ל"ב, י"ט). לאחר מכן עלה משה א-ל הר סיני להתפלל ובציווי א-לוהים ירד ופסל (מלשון פיסול) שני לוחות אבנים "כראשונים" ועליהם כתב א-לוהים שוב את עשרת הדיברות. על פי משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו', הלוחות נשברו בי"ז בתמוז; משה עלה שלישית להר בכ"ט באב[4], והלוחות השניים ניתנו לישראל ביום הכיפורים.
הלוחות השניים ושברי הלוחות הראשונים, הושמו בארון הברית, שמקומו בקודש הקודשים של אוהל מועד הוא המשכן, מקום הפולחן המרכזי של ישראל במדבר. לאחר כמה גלגולים הועלה ארון הברית לירושלים ובתקופת דוד המלך הוא הושם באוהל. לאחר מכן הועבר אל מקדש שלמה. בעקבות חורבן הבית הראשון על ידי נבוכדנצר בשנת 421 לפני הספירה נעלם הארון ועמו נעלמו הלוחות. התלמוד במסכת תענית העלה כמה השערות מה עלה בגורלו. בשל אי הוודאות לגבי מקום הימצאו נקשרו בו מסורות אגדתיות שונות.
רבינו בחיי מעלה נימוקים שונים מדוע הדיברות לא נכתבו על לוח אחד[5].
כתב הלוחות
כתב הלוחות היה בצורת חריטה שהייתה נראית ככתב משני צידי הלוח, ככתוב בתורה ”כְּתֻבִים מִשְׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִּזֶּה הֵם כְּתֻבִים” (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ט"ו). ולכן אומרים חז"ל שהמ"ם הסופית והסמ"ך שבלוחות "בנס היו עומדין", שהרי בהיותם צורה סגורה חלקם הפנימי לא היה מחובר. מן הצד השני לכאורה היו נראה כתב ראי[6]. אך יש מפרשים שבדרך נס גם בצד שני היה נקרא כרגיל[7]. ויש מפרשים שאמנם היה הכתב נראה הפוך אך היה נקרא כרגיל מימין לשמאל והייתה לו משמעות גם כך לסתרי התורה[8].
הלוחות הראשונים, נעשו בידי ה', והוא גם זה שכתב עליהם את עשרת הדיברות. כמו שנאמר בספר שמות: ”וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת” (שמות, ל"ב, ט"ז).
את הלוחות השניות, לעומת זאת, משה הוא זה שפסל את הלוחות, וה' רק כתב עליהם את הדיברות. כמו שנאמר שם: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ” (שמות, ל"ד, א').
וכן גם נאמר בספר דברים: ”בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ... וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל” (דברים, י', א'-ד').
שינויים מסויימים קיימים בין נוסח עשרת הדיברות שבספר שמות לבין הנוסח שלהם שבספר דברים. דעת רוב הראשונים והאחרונים היא כי אכן גם במקור שבלוחות עצמם היו הבדלים ביניהם (נוסח עשרת הדיברות שבלוחות הראשונים היה כמופיע בספר שמות, והנוסח שבלוחות שניות היה כמופיע בספר דברים)[9].
כותב הלוחות
בלוחות הראשונים, הדיברות נכתבו על הלוחות בידי הא-ל: "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים" (שמות, ל"א, י"ח).
בלוחות השניים, בתחילה נאמר שה' יכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת..." (שמות, ל"ד, א')
ואילו בהמשך משתמע מפשט הפסוק שמשה כתבם: "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים". (שמות, ל"ד, כ"ח) פשט הפסוק עוסק כולו במשה וממילא הוא זה שכתב את הלוחות השניים.
הרמב"ן ואחרים מתרצים שהפסוק אינו כפי המשתמע, חציו הראשון עוסק במשה אך חציו השני בה'.
לעומתם המשך חכמה מסביר את הסתירה כך: "משה כתבן כדרך כל אדם הכותב, אבל החקיקה מזה ומזה כדרך שהיה בלוחות הראשונות... זה היה מפועל אלקי"[10].
מהות הלוחות
דעה הגורסת כי כל עשרת הדיברות היו כתובות על כל אחד מהלוחות, מופיעה גם בתלמוד הירושלמי בשם רבנן[11]. לצדה מופיעות דעות נוספות (5 דיברות בכל לוח[12], או פעמיים ואפילו ארבע פעמים כל הדיברות בכל לוח)[13].
צורת הלוחות
התיאור המקראי
בתורה עצמה אין תיאור מדויק לגבי צורת הלוחות. הפרטים היחידים שנכתבו הם מספר הלוחות והחומר ממנו נוצרו, ”שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן” (שמות, ל"א, י"ח).
תיאור הלוחות חוזר על עצמו גם בספר דברים: ”וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים” (דברים, ד', י"ג); ”נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים, לֻחוֹת הַבְּרִית... וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי... וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי, וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם” (דברים, ט', י"א-י"ז); ”פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים” (דברים, י', א'-ג').
וכן בספר מלכים מתוארות שוב הלוחות באופן דומה: ”אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב” (מלכים א', ח', ט').
בספרות חז"ל
גודל הלוח
אף שבמקרא הלוחות מתוארים כלוחות אבן ותו לא, התלמודים נותנים תיאור מפורט לצורת הלוחות: גודל כל לוח היה שישה טפחים על שישה טפחים ועוביים שלושה טפחים[14]. כאשר הלוחות מוצבים זה לצד זה יש לפנינו שני ריבועי אבן, ואילו הצמדת לוח אל לוח בחזיתם או בגבם יוצר קובייה[15]. חישוב נפח שני הלוחות לפי התפיסה המקובלת בחז"ל, לשיטת הגרא"ח נאה (טפח שווה ל-8 ס"מ) הוא 110 ליטר (48 ס"מ בשלישית), לעומת זאת לשיטת החזון איש (טפח שווה ל-9.6 ס"מ), נפחם של הלוחות תפס 197 ליטר בקירוב (57.6 ס"מ בשלישית)[16].
עיגול ראשי הלוחות
בעולם היהודי נפוצה צורת לוחות המעוגלים בראשם. ויש המדייקים כן מספר הזוהר.
מִמַּה אִתְעָבִידוּ. תָּאנָא, מֵהַהוּא טַלָּא עִלָּאָה, דְּנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְכַד נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לַחֲקַל דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין כִּפּוֹרֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִתְגְּלִידוּ, וְאִתְעָבִידוּ תְּרֵין אַבְנִין יַקִּירִין. נָשַׁב בְּהוּ, וְאִתְפָּשָׁטוּ לִתְרֵין לוּחִין.
תרגום: ממה נעשו [הלוחות]? שנינו, מאותו הטל העליון הנמשך מעתיקא קדישא. וכאשר נוזל ונמשך לשדה התפוחים הקדושים, לקח הקב"ה שני כוסות מהם, ונקפאו ונעשו שתי אבנים יקרות. נשב בהם והתפשטו להיות שני לוחות.— זוהר יתרו: [פד,ב]
וכך מפרשים הרמ"ק והרב אברהם אזולאי בספרו "אור החמה" את דברי הזוהר. שירדו הלוחות כמין טיפות ונקרשו בבואם לארץ ומכאן צורתם המעוגלת. וכך גם מסביר הרב ישראל יעקב פישר בספרו אבן ישראל[17], שהלוחות היו מעוגלים, הן מכיוון שהיו מונחות על ספר התורה, שהיה עגול. והן מכיוון שאמרו חז"ל[18] כי "אין מרובע מששת ימי בראשית", והלוחות נבראו בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה, כמופיע במסכת אבות[19]. (אך יש מפרשים את דברי הזוהר באופן אחר וקובעים שהלוחות היו מרובעים, וכך כותב האדמו"ר מקומרנא (בפירושו "דמשק אליעזר"[20]) על דברי הזוהר הללו, שהקב"ה: "הקרישם והגלידם ככפור על הארץ, לזה קרא אותם תרין כפורי מנייהו, מעשר ספירות קדושות של תורה ומצוות... ואתפשטו לתרין לוחין, שהתפשטו מתבנית עגולים[21] שהיו בתחילה, לתבנית מרובעת כמו תרין לוחין ממש".)
לעומת זאת, רבים מגדולי ישראל סוברים כי צורת הלוחות הייתה רבועה[22], והם תולים את מקור הצורה המעוגלת בציורים של אמנים ומדפיסים נוצרים, שהדפיסו את השערים של ספרי קודש עם לוחות בצורה עגולה[23]. לדעתם, ישנה השערה נוספת לעיגול הלוחות, שבעבר היו מציירים על הלוחות כתרים, את הכתרים שילבו עם השנים בלוחות עצמם, וכך הפך חלקם העליון לעגול[24]. לדעת רבנו בחיי הלוחות היו מרובעים[25]. הרבי מליובאוויטש הוכיח כי הלוחות היו מרובעים[26]. רבי יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) סבר כי הלוחות היו מרובעים, וציווה שבארון הקודש של כולל "חזון איש" יהיו הלוחות מרובעים[27]. זו גם דעתו של בנו, רבי חיים קנייבסקי[28], ועוד.
סוג האבן
היה ניתן לשער כי הלוחות היו עשויים מסוג של סלע כפי שכתוב במקרא "לוחות אבן", ועל פי המיקום המשוער של הר סיני ניתן לשער שמדובר בגרניט. אך חז"ל כותבים שהלוחות היו עשויים מאבן יקרה, ומשה התעשר מכך שלקח לעצמו את השבבים של מה שפסל. "מחצב של ספיר גילה לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר"[29]. ובמקום אחר "שנאמר ידיו גלילי זהב, מעולפת ספירים" - שהיו של סנפרינון[30]. צבעה התכלכל של אבן הספיר מזכיר את צבעו של כסא הכבוד הא-לוהי[31] כמתואר בסמוך למתן תורה[32] ובמעשה מרכבה[33].
על פי תיאור חז"ל הנזכר, בוודאי שהיה חייב להיות נס ביצירת הלוחות גופם, שהרי אין בנמצא אבן ספיר בגודלם. ואמנם, מנו התנאים במשנה את לוחות הברית בין הדברים שנבראו בסוף הבריאה בין השמשות, ביחד עם עצמים ניסיים אחרים[34]. המשקל הסגולי של הספיר הוא כמעט פי ארבעה ממים, כך שיוצא שמשקלם היה בין 450 ק"ג לבין 788 ק"ג, לפי הנפח שמשערים חז"ל, ואם כי ניתן לומר לפרשנות חז"ל שכתב הלוחות הניסי החזיק את הלוחות בירידת משה מההר, בלוחות שניים מתואר שמשה פסל את הלוחות והעלה אותם להר לפני שהיה הכתב חרוט עליהם. בנוסף, שהספיר נחשב לחומר הקשה בטבע לאחר היהלום, ובכל זאת, לפי המדרש, לוחות ספיר הראשונים בעובי המתואר נשברו לאחר שמשה זרקם מההר, ומשה הצליח לחצוב את הלוחות השניים. יש חוקרים[דרוש מקור] שסוברים שמדובר בלפיס לזולי מכיוון שאבן חצי יקרה זו נמצאת בגדלים שתוארו, היא שבירה ואפשר לסתת אותה, וגם משקלה הסגולי נמוך מאבן הספיר.
חלוקת הדברות בלוחות
אף שהדעה המקובלת והנפוצה היא כי בלוח הראשון נחקקו חמש מצוות שבין אדם למקום כשהדיבר של כיבוד אב ואם יוצא דופן, ובלוח השני נחקקו חמש המצוות שבין אדם לחברו, קיימות בחז"ל דעות נוספות: עשרה דיברות בכל לוח (וזו היא התפיסה העיקרית של חכמי הירושלמי), עשרים דיברות בכל לוח (כנראה משני צדדיו), ואף ארבעים דיברות בכל לוח (כנראה עשרה דיברות בכל אחד מצדדיו של כל לוח) (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ו', הלכה א').
בתרבות הכללית
.jpg)
התיאורים הוויזואליים של הלוחות במהלך ההיסטוריה, קיבלו צורות שונות, ונראה שהושפעו מהמקובל באותה עת, באשר למשטח שעליו נכתבו חוזים:
- באמנות הביזנטית ובמזרח אירופה תוארו הלוחות כמגילה, ונראה כי מדובר בהשפעה מוסלמית, שכן המוסלמים נהגו לנסח את חוזיהם על גבי מגילות.
- באמנות הרנסאנס האיטלקית החל מהמאה ה-16 הוצגו הלוחות כשהם מלבניים ומסודרים, בהתאם לצורתם של חוזים שנחתמו אז בכנסיות.
- החל מימי הביניים התפתח בצרפת עיטור שנקרא 'דיפּטיכון' - שכפול של ציור קיים לעותק נוסף. הרעיון החל בחוזים מיוחדים, שהחתומים עליהם ביקשו לשכפלם. לשם כך נכתב נוסח אחד על משטח בטכניקה מיוחדת, שאפשרה לכסותו בשעווה ולהטביעו על משטח מקביל לו. צורת ה'דיפטיכון' הייתה מלבנית כמעט לגמרי, אלא שחלקו העליון של משטח הכתיבה עוצב כחצי עיגול (אולי מסיבות טכניות). תבנית זו הועתקה לאמנות, ואף פותחה ל'טריפטיכון' – תמונה בעלת שלושה חלקים צמודים זה לזה, שלכולם חלק עליון מעוגל.
יש לזכור שרוב הציירים שאיירו את התנ"ך במשך דורות היו נוצרים, עקב נטייתם של היהודים (והמוסלמים) להימנע כמה שאפשר מלעבור על הציווי: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אי לכך הציורים שבידינו "נגועים" מאוד בנצרות, ולעיתים אף באנטישמיות כלפי היהודים וסמליהם. הדבר בא לידי ביטוי גם בתיאור לוחות הברית וכל הקשור בהם: קבלתם על ידי משה מהא-ל; הורדתם מהר סיני, ושבירתם.
רוב התיאורים הוויזואליים של הלוחות מובאים בהקשר של חטא העגל, שם מופיעה לרוב שבירתם על ידי משה. הנוצרים הדגישו סצנה זו, בבקשם להציג לראווה את בוגדנותו של העם היהודי ואת נהייתו אחר אלילי הכסף והזהב. הלוחות, מכורח זה, הלכו והושפעו מן האווירה הדמונית בה תוארה הסצנה (דמויות שטניות; משה עם קרניים; מחולות פולחן מפחידים סביב העגל ועוד), עד כי הפכו הם עצמם לסמל הברית שהופרה ונבגדה. תוצאת מעשה נבלה זה הייתה, כמובן, יצירת 'ברית חדשה' של הא-ל עם עמו החדש – הם הנוצרים. בעקבות כך החלו מופיעים יותר ויותר תיאורים ויזואליים של הלוחות כמסמכים משפטיים (חוזים וכדומה), עד כי במאה ה-12 באירופה הופך ה'דיפטיכון' לסמל המוכר ביותר ל'לוחות הברית הנבגדת'.
הלוחות כסמל
צורת לוחות הברית התקבעה בתרבות היהודית כסמל חשוב וכמוטיב נוי. בצורת לוחות הברית נעשה שימוש בעיקר מעל ארון הקודש בבית הכנסת, ועוד.[35]
להבדיל, גם אצל אומות העולם היוו הלוחות סמל חשוב. על חשיבותו של הסמל לנוצרים בתקופה זו יעיד מעשהו של הנרי השלישי מלך אנגליה, אשר במהלך ימי שלטונו במאה ה-13 פסק כי על היהודים לשאת אות קלון בצורת לוחות הברית: "כל יהודי ישא על חזהו על לבושו העליון בכל מקום אשר ילך או ירכב, הן בעיר והן מחוצה לה, כעין שני לוחות לבנים עשויים בד או קלף מעוגל בקצהו." נראה כי פסיקה זו לא נאכפה דיה, שכן מיד לאחר מותו של הנרי ב-1272 עלה לכס המלכות המלך אדוארד הראשון, אשר חידש את החקיקה: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו."
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם זילבר, ארון הברית ולוחות העדות - צורתם ותבניתם, (בתוך) ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ, ניו יורק תשנ"ו
- על חטא העיגול, הלוחות העגולות - חיקוי אמנים נוצריים, הרב יחזקאל סופר
- גדעון ישראלי, צורת לוחות הברית, בתוך: טל מן הגיזה, ירושלים 2003.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוחות הברית |
- לוחות הברית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- לוחות הברית בבתי כנסת בגרמניה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רשימת מאמרים על לוחות הברית באתר רמב"י
- אצבע א-לוהים בלוחות הברית, הכיצד?
יעקב שביט, מלחמת המצווה של הרבי מלובביץ בלוחות הברית, באתר הארץ, 30 במאי 2017- צבי סופר, "נטע זר בכרם ישראל": 40 שנה לזעקת הרבי נגד לוחות עגולות, אתר col, כ"ב בשבט תשפ"א
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ח
- ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק כ"א
- ^ ספר מלכים א', פרק ח'
- ^ סדר עולם פרק ו'. לפי פרקי דרבי אליעזר בראש חודש אלול.
- ^ רבינו בחיי על שמות פרק לא פסוק יח
- ^ כך נראה מפשטות הגמרא במסכת תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד כגון נבוב-בובן
- ^ כך נראה מפירוש רש"י
- ^ מהרש"א בשבת ק"ד
- ^ ראו: הרב דוד יואל ווייס, מגדים חדשים, ירושלים תשע"ו, דברים, עמ' רי"ח-רכ"א.
- ^ משך חכמה על פרשת כי תשא
- ^ מסכת שקלים, פרק ו', הלכה א'. וגם במכילתא דבי רבי ישמעאל כשיטת חכמים.
- ^ גם נמצא במכילתא דבי רבי ישמעאל כשיטת רבי חנינא בן גמליאל
- ^ יוסף ויכלדר, חרות על הלוחות (עם שרטוטים רבים), המבשר תורני, יט אדר תשע"ז
- ^ בs:בבא בתרא יד א, s:שמות רבה כח, ירושלמי מסכת שקלים כה א, ובמדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה כ. עם זאת בירושלמי מסכת סוטה (לו א) ובמדרש תנחומא (כי תשא פרק לז) נאמר כי אורכן היה ששה טפחים ורוחבם רק שלושה, מה שמקנה להם צורה מלבנית, וגם מוריד ממשקלם בחצי. ובמדרש רבה שמות (פרשה כח פסקה א) ובסמ"ג (חלק מצות עשה - מצווה כה) יש התייחסות רק לאורכן של הלוחות שהוא ששה טפחים.
- ^ על פי התלמוד עוביים של הלוחות היה מחצית מגובהם ורוחבם, בניגוד לתיאור של הלוחות באמנות ואף בתשמישי קדושה בבתי כנסת.
- ^ צפיפות החומר של אבן היא בין 1.5 ל-1.7 ק״ג לליטר, ומכאן משקל הלוחות בערך בין 155 ל-335 ק״ג
- ^ אבן ישראל ח' סימן נז
- ^ ירושלמי נדרים ג ב
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'
- ^ דמשק אליעזר, חלק ד, לזוהר יתרו פד, ע"א.
- ^ היינו שבאף שלב הלוחות לא היו בצורה המצוירת בטעות כיום (מלבניות עם קצוות עגולים), שכן גם בשלב הרוחני, אף אם נאמר שהיו כטיפות עגולות, הרי שהיו עגולות ממש. ומכל מקום ברור שצורתן הגשמית היא מרובעת ממש. - (הרב י.ש. גינזבורג במאמרו "צורת לוחות הברית", כ"ג אב תשע"א).
- ^ לוחות רבועים, אתר צעירי חב"ד
- ^ עם זאת ייתכן כי המקור ללוחות מעוגלים בחלקם העליון הוא קדום יותר ומצוי באסטלות שונות כמו מצבת מישע ומצבת חוקי חמורבי
- ^ הרב כץ חוברת ניצני הנגב 4 תשל"ז
- ^ רבנו בחיי, שמות לא,יח.
- ^ ראו: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=9408&CategoryID=1721. וראו גם http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=432&ArticleID=717
- ^ מכתבים ומאמרים ח"ב סימן צ"ד. (המכתב נכתב לרב יחזקאל סופר שחיבר חוברת בנידון, "על חטא העיגול").
- ^ ראה מאמר באתר "דרשו": "מדוע על הפרוכת בביהכ"נ 'לדרמן' היו רקומים לוחות הברית עגולים?".
- ^ קהלת רבה, פרשה ט'. ילק"ש שמות פרק ל"ב, רמז-שצב, אור החיים על ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ט"ו
- ^ מדרש תנחומא עקב פרק ט
- ^ "היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא." (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג עמוד ב'). "'וראיתם אותו' אותו ולא אותם, שאם עשיתם כן כאלו אתה רואה כיסא הכבוד שהוא דומה לתכלת." (ילקוט שמעוני, במדבר טו, רמז תש"נ).
- ^ "וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י')
- ^ "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה"(ספר יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו)
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'
- ^ [חסר הרחבה ופירוט שנים]
| חג השבועות | ||
|---|---|---|
| רקע | יום המיוחס • שלושת ימי ההגבלה • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • לוחות הברית | 
|
| תפילות ופיוטים | קריאת הלל • אקדמות • יציב פתגם • כד יתבין ישראל • אזהרות • אתה הנחלת • עליונים ששו | |
| מנהגים | אכילת מאכלי חלב ודבש • מגילת רות • תיקון ליל שבועות • חג המים | |
| שונות | שמחת הרגלים • ביכורים • שתי הלחם • דוד המלך • רבי ישראל בעל שם טוב • רבי אברהם בן אברהם | |
34600933לוחות הברית