תאנה

תאנה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ורדנאים
משפחה:	תותיים
סוג:	פיקוס
מין:	פיקוס תאנה
שם מדעי
Ficus carica

פרי התאנה

ערך תזונתי ל-100 גרם
מים	79.11 ג'
קלוריות	74 קק"ל
חלבונים	0.75 ג'
פחמימות	19.18 ג'
פחמימות זמינות	17 ג'
שומן	0.3 ג'
כולסטרול	0 מ"ג
ויטמינים	‏
‑ ויטמין A	7 מק"ג
‑ ויטמין B1	0.06 מ"ג
‑ ויטמין B2	0.05 מ"ג
‑ ויטמין B3	0.4 מ"ג
‑ ויטמין C	2 מ"ג
ברזל	0.37 מ"ג
סידן	35 מ"ג
אשלגן	232 מ"ג
נתרן	1 מ"ג
סיבים תזונתיים	2.9 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

תוכן פרי התאנה

עלה תאנה

תְּאֵנָה (שם מדעי: Ficus carica; פיקוס התאנה), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר ומגיע לגובה של בין 3–10 מטרים. פרי התאנה הוא אחד משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל. עץ התאנה גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח.

בספרות המקצועית מקובל להניח שהתאנה בויתה במזרח הקרוב אך ייתכן כי העץ בוית קודם לכן, כבר בתחילת התקופה הנאוליתית. למסקנה זאת הגיעו לפי תאנים עקרות שנמצאו בחפירת האתר גלגל הסמוך לקיבוץ גלגל. לפיכך, התאנה היא הגידול התרבותי הקדום ביותר הידוע, כאשר ממצא ביות הדגנים המוקדם ביותר באזור מאוחר בכאלף שנים.

אורך חיי המדף של פרי התאנה קצר ולכן הוא אינו שכיח בשווקים, בניגוד לפרי המיובש, שבימי קדם היה מרכיב מרכזי בתזונה באזור תפוצתו. בעוד פרי התאנה מזין, עץ התאנה, ענפיה ועליה מכילים בין היתר פסוראלן ומגע בהם או במוהל המופרש מהם ("חלב תאנים") יכול לגרום לתגובה דלקתית. לכך מוסיף חספוס החלק העליון של העלים. כמו כן בתרבות המסורתית המקומית מומלץ להימנע משימוש בענפי התאנה וגזעה כחומר בעירה. בשל אופן הצטברות הסוכר לפרי הבשל, תאנים אינן ניתנות להבחלה מוצלחת ויש לארות (שם הפועל בעברית שמשמעו קטיף תאנים) רק פרי בשל, עובדה המקשה גם היא על הסחר בפרי טרי.

הפגה - פרי התאנה

פרי התאנה שאנו אוכלים אינו אלא פרי מדומה. למעשה אנו אוכלים את התפרחת (אסופת פרחים) של התאנה, במבנה סגור דמוי כדור או כד חלול שהדפנות הפנימיות פורחות בצפיפות ונקרא "פגה". בתפרחת התות הפרחים פונים החוצה והזרעים מפוזרים על פניה ואילו בתאנה הפרחים פונים פנימה. פי הפגה סגור על ידי קשקשים רעופים המבודדים את חלל התפרחת מהעולם החיצון. גודל התפרחת כ 3- 5 ס"מ, והיא בעלת קליפה בצבע ירוק-בהיר או סגלגל, במבנה בשרני וחלול כשהפנים ירוק או אדום כהה. 

צורת פריחה זו של תפרחת או פגה אופיינית לכלל מיני הפיקוס. סוגים אחרים במשפחת התותיים עשויים להציג פגות גם כן (למשל ה-Dorstenia, דומים, אך המשטח עליהם הם פורחים אינו מקומר).

הבשלת התאנים

קובץ:תאנה במפל התנור של נחל עיון.jpg

עוצמה - תאנה במפל התנור של נחל עיון

התאנים מבשילות בדרך כלל, בשניים או שלושה גלים. כל גל נמשך מספר שבועות בהתאם לתכונות הזן ותנאי האקלים. בגל ההבשלה הראשון – מבשילות ה"בכורות" (בין אפריל ליולי). הבכורות יותר מימיות ומתפתחות על ענפים מהשנה שעברה. אלו המבוקשות ביותר למאכל. גל הבשלה שני - ה"קיץ" (מכאן בא השם לעונת השנה) – בו מבשיל היבול העיקרי (בין יולי לספטמבר) שהתפתח בעיקר על ענפים שצמחו באביב האחרון. פגות ה"קיץ" יותר מתוקות וטובות לדבלים. גל שלישי - פגות "אפילות" - סתווי – היבול דליל (ועשוי להופיע מספטמבר עד דצמבר). הגל מותנה בדרך כלל בהפריה של הצרעה והוא מופיע על ענפים שגדלו בעונת הקיץ.

האבקה והפצת זרעים

האבקת הפרחים נעשית על ידי צרעות זעירות באורך 2–3 מ"מ בשם "צרעת פיקוס התאנה" היא הבלסטופגה (Blastophaga psenes). עץ התאנה הוא דו-ביתי, כלומר ישנם עצים בעל פרחים נקביים וכן עצים בעל פרחים זכריים. יש התאמה מושלמת בין הסמביוט א: תאנה, וסמביוט ב: הצרעה המאביקה ביחסי סימביוזה בה שני הצדדים תלויים ונהנים זה מזה. הן התאנה והן הצרעה אינן יכולות להשלים את מחזור חייהן ללא פעולות הצד השני.

(א) בעץ הזכר (המכונה קפריפיקוס) הפגות מכילות קרוב לפתח הפגה הרבה פרחי זכר ובעומק הפגה=במרכזה, מעט פרחים נקביים קטנים, קצרים ובעלי עמוד עלי נבוב. פרחים נקביים אלה לא פוריים (הם ספוגיים, תפלים ונושרים מן העצים). הצרעות לא מסוגלות להטיל דרך הדופן כי יש בה את חלב התאנה שהוא חומר דוחה חרקים. הצרעות חודרות לפגה דרך הפתח ולרוב כנפיהן נפגעות ונושרות. הצרעות מתרבות בתוך הפגה הזכרית זו עם זו. נקבת הצרעה מטילה את הביצים (ביצה בכל עמוד עלי) והצרעות הצעירות מתפתחות בתוך שחלות פרחי הנקבה (העליניים) שבעומק הפגה. במקביל להתפתחות זאת מבשילה הפגה במהלך החורף והצמח יוצר עפץ סביב זחל הצרעה. בתום החורף, עם הבשלת הפרי, בוקעות הצרעות מהביצים והזכרים מזדווגים עם הנקבות. הזכרים מחוסרי הכנפיים, אינם יוצאים מהפגה ומתים בתוכה. הנקבות בעלות הכנפיים יוצאות דרך פי הפגה, דרך הקשקשים. בדרכן מהפגה החוצה, גופן מתאבק באבקה של פרחי הזכר שמרוכזים ליד הפתח שבראש הפגה. עץ זה הוא, אם כן, תורם האבקה ולכן מכונה "עץ זכר" או "תאנת השדה". הפירות שהפכו לעפצים אינם ראויים למאכל אדם. כאמור, גם פירות שלא הפכו לעפצים אינם טעימים לאדם, אך משמשים את העיזים.

(ב) נקבת הצרעה המאובקת עפה ומחפשת פגות אחרות להטיל את ביציה, פגות של עץ זכר, אך הפגות הנקביות מפיצות את אותו ריח והצרעות מבקרות גם בהן במהלך חיפוש העץ הזיכרי. הצרעה נכנסת לפגה צעירה על עץ נקבי, שעליו יתפתחו הפירות ולכן הוא מכונה "עץ נקבה" או "תאנת הגן" (תאנים תרבותיות, כולן נקבות, שבוררו במשך הדורות וכיום בישראל הן לא זקוקות להאבקה כדי להצמיח ולהבשיל פרי, ראו בהמשך). בעץ זה הפרחים הנקביים מוכנים להפריה אך בהם עמודי העלי ארוכים ולא נבובים ולכן הצרעה לא יכולה להטיל בה את הביצים בשל עמודי העלי הארוכים, וממשיכה לעצים נוספים. תוך כדי ביקוריה בפגות הנקביות, האבקנים נושרים מגופה ונמרחים על צלקות העלי וכך מופרים הפרחים, ופגות אלו יבשילו לפרי תאנה ובו זרעים. זהו הפרי המוכר. התאנה הנקבית מושכת את הצרעות אליה על ידי ריח זהה לתאנת הזכר ובעצם מטעה אותן.

פגות נקביות שלא הופרו, נשארות קטנות ונושרות. בעלי מטעי התאנים מביאים למטע שרובו נקבות גם פגות מעצי זכר בשלב המתאים בו הן משחררות את הצרעות נושאות האבקה.

מנגנון האבקה זה קיים בכל הצמחים בסוג זה, כמו למשל בפיקוס השקמה ועוד. לכל מין של פיקוס יש סוג צרעות שונה.

באשר להפריית התאנה, ניתן לחלק את התאנים לשתי קבוצות:

1. קבוצת התאנים הזקוקות להפריית צרעה. לכן אצלן פגה צעירה שלא הופרתה תנשור בוסר מהעץ. הקבוצה ידועה בשם "קבוצת סמירנה" בטורקיה וקבוצת "קלימירנה" בקליפורניה. הפירות הבשלים בעלי גוון סגול כהה, מופיעים בשני גלים. במידה ואין האבקה, ינשרו הפגות בעודן קטנות ולא יבשילו. כדי להגדיל את סיכויי ההאבקה נוהגים לתלות על עצי הנקבה מחרוזות של פירות זכריים, בשלב המתאים של שחרור הצרעות. כך קל יותר לצרעות המשתחררות למצוא את הפגות הנקביות בשלב השני.
2. קבוצת התאנים שאינן זקוקות להפריית צרעה (פרתנוקרפיות). הפירות של עץ הנקבה, בצורות וגוונים שונים, מתפתחים גם ללא הפריית צרעות. אם התקיימה בהם הפריה הפרות יהיו מתוקים וגדולים יותר. הזנים הבולטים בקבוצה זו התפתחו מסחרית באמריקה ונקראים "תאנה ברזילאית" או "תאנה קליפורנית".
3. הקבוצה המעורבת. בה הבכורות ולעיתים גם הקיץ עשויים להבשיל גם ללא הפריה (קפריקציה). אך היבול בהמשך ובעיקר הסתווי, מותנה בקפריקציה.

בישראל, מרבית התאנים הן פרתנוקרפיות והפרי הבשל עסיסי גם ללא האבקה וללא זרעים חיים. משום כך אין הכרח לגדל עצי זכר במטעי תאנה אלה. כאשר גדלים בסביבה עצי זכר, לדוגמה בגליל העליון, ומתבצעת האבקה תקינה, הפרי נושא זרעים, אז ציפת הפרי סגולה וטעמו חמצמץ. בין הזנים המקומיים מצטיינת ה"תאנה הארגמנית", עם צמח כהה – משורטט בגוון ארגמני. זנים פרתונקרפיים נוספים: סבעי (מנומר בפסים כהים), חורטמני (גדול ופחוס), חרובי (שחור), ביאדי (צהוב, קטן) ועסלי (תאנים קטנות ובשלות, צהובות עם חריצים חומים).

הפצת הזרעים של התאנה נעשית באמצעות בעלי חיים אוכלי פירות.

לפי הספרות הבוטנית, התאנה היא צמח אלרגני.

התאנה ביהדות

מונחים עבריים הקשורים בתאנה

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

"התאנה חנטה פגיה" (שיר השירים, ב', י"ג)

תאנים יבשות

• גמז - תאנת הבר
• ארייה - קטיף תאנים וכן קיץ
• גרוגרת - תאנה מיובשת
• דְּבֵלָה - גוש תאנים מיובשות הדבוקות זו לזו (בדרך כלל במעין מעגל), וברבים "דְּבֵלִים" ואף "דְּבֵלוֹת"
• צמל - תאנה בשלה, צימוק תאנה
• נובלת
• בכורה - פרי שהקדים להבשיל
• פגה - פרח התאנה או פרי בוסרי

התאנה היא מין העץ הראשון המופיע בתורה. היא מופיעה בסיפור אדם וחוה, שתפרו לעצמם חגורות מעלי העץ. כמו כן, אחת הדעות בתלמוד היא שפרי עץ הדעת היה תאנה. נוסף על כך, תאנה מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך ובתלמוד:

וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ (רש"י: דבלה) הַרְבֵּה מְאֹד

— ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק י"ב

עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ (מצודת ציון: "היא עת שטיחת התאנים ליבשם") וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ

— ספר ירמיהו, פרק ח', פסוק כ'

הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לִקְצוֹת, בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין

— משנה, מסכת מעשרות, פרק ג', משנה א'

כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ (ברטנורא: יין של גפנים), וּמָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קַיְצוֹ (ברטנורא: ליקט תאנים ויבשן והכניסן לביתו), הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

— משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ג', משנה א'

השוכר את הפועל לקצות בתאנים

— תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק ב', הלכה ד'

קיץ: זמן לקיטת פירות תאנים, וקרי ליה קיץ לפי שקוצצין אותן ביד

— ר"ן על תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"א עמוד ב'

סוגיות בכשרות

פירות וירקות כשלעצמם כשרים לאכילה, בכפוף להלכות השייכות להם. אמנם בחלק מהפירות והירקות קיימת שכיחות גבוהה להמצאות חרקים, האסורים באכילה לפי ההלכה, ועל כן יש לבודקם או לנקותם היטב בטרם האכילה. גם בתאנה, כביתר פירות הפיקוס, קיימת שכיחות רבה להמצאות חרקים שונים: בפירות המבשילים על העצים הנקביים שכיחוֹת צרעות בוגרות, ובפירות שעל העצים הזכריים ניתן למצוא את כל גלגולי הצרעה.

היות שבדיקת התאנים מחרקים כרוכה בטרחה ניכרת ודורשת תשומת לב ומיומנות רבה, יש הנמנעים לחלוטין מאכילת תאנים.

עם המצדדים בהיתר אכילת התאנים נמנה גם הרב יהודה הלוי עמיחי, ראש מכון התורה והארץ, שכתב:

... עם זאת, ברור שאין לפקפק על ההיתר לאכול תאנים וזאת מכמה טעמים:
א. הצרעה אמנם נשארת בתאנה אך יש לה דין "בריה" שאינה בטלה באלף, שהרי במהלך כניסתה לתאנה נושרים ממנה הכנפים וא"כ אין זאת בריה שלמה, והיא בטלה בפרי במידה והיא אינה ניכרת... אין הצירעה ניכרת בפני עצמה, ואין אדם רואה את חלקי הצרעה. כמו כן אין אוכלים את הצירעה לבד ולכל היותר היא נאכלת עם התאנה, והרי זה כמו הקום בחמאה שהותר...
ב. בחוברת תורה ומדע (כרך יא א תשמו) הוסבר שהתאנה מותרת כי התורה מנתה את התאנה כאחד משבעת המינים א"כ התורה התירתו באכילה, שהרי לא ייתכן שהקב"ה שיבח את ארץ ישראל באחד מהמינים האסורים באכילה...
על כן נראה שאין כל מקום לחשוש בדבר היתר אכילת תאנים, "יאכלו ענוים וישבעו".

לעומתו הרב משה ויא, המומחה לענייני מזיקים במזון, אוסר אכילת דבלות בספר "בדיקת המזון בהלכה", מכיוון שלטענתו אחוזים גבוהים מהן מתולעות ולא ניתן להבחין בהן מחמת צפיפות הפרי והשכבות שבתוכו.

מזיקים

התאנה רגישה במיוחד למזיק בשם יקרונית התאנה. המזיק, חיפושית, שמקורה ממזרח אפריקה מטילה את ביציה על גזעי וענפי תאנים בוגרות והזחלים שבוקעים מהביצים מכרסמים בעץ ויוצרים מחילות גדולות בגזעו. פעמים רבות מביא המזיק למות העץ.

תפקיד בהדברה ביולוגית

נטיעת תאנים בכרמי זיתים תורמת בהגנה על הזית מפני פשפשים טפיליים.

לעץ התאנה קיים פשפש ייחודי בשם Homotoma ficus המופיע על קליפת הגזע. פשפשים אחרים, מסוג אנתוכוריס, טורפים פשפש זה. כאשר פשפש התאנה נודד, טורפיו עוברים לעצי המטע וניזונים מהפשפשים הייחודיים להם. השתתפות דומה בהדברה ביולוגית מספק גם כליל החורש.

ראו גם

• עלה תאנה
• בוכא - משקה מזוקק המופק מתאנים

קישורים חיצוניים

• תאנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• תאנה, באתר ITIS (באנגלית)
• תאנה, באתר NCBI (באנגלית)
• תאנה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• תאנה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• תאנה, באתר צמח השדה
• תאנה, באתר צמחיית ישראל ברשת
• תאנה, באתר Tropicos (באנגלית)
• תאנה, באתר GBIF (באנגלית)
• תאנה, באתר The Plant List (באנגלית)
• תאנה, באתר IPNI (באנגלית)
• ד"ר גדי איש עם, תאנים פיקוסים והצרעות שלהם, [מצגת].
• "תְּאֵנָה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמודים 221–222, באתר HebrewBooks
• יעל דרור, הקינוח המתוק של הקיץ, באתר שירותי בריאות כללית - על הפן הרפואי של התאנים
• ד"ר אביחיל גרינברגר, צרעת התאנה, באתר "דעת - לימודי יהדות ורוח"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33835451תאנה