קרב עמק הבכא

קרב עמק הבכא

טנקי שוט קל של צה"ל במהלך הקרב
טנקי שוט קל של צה"ל במהלך הקרב
מערכה: קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים	6 באוקטובר 1973 – 9 באוקטובר 1973 (4 ימים)
קרב אחרי	המובלעת הסורית
מקום	עמק הבכא, אזור הר חרמונית, צפון רמת הגולן.
תוצאה	ניצחון ישראלי מוחץ
הצדדים הלוחמים סוריה מפקדים אל"ם אביגדור (ינוש) בן-גל, מפקד חטיבה 7. עמיד עומר אל-אברש, מפקד דיוויזיה 7. כוחות חטיבת שריון חטיבה 7 ובה: גדוד שריון 77 בפיקוד אביגדור קהלני, גדוד חרמ"ש 75 בפיקוד יוסף אלדר, גדוד שריון 71 בפיקוד משולם רטס, גדוד שריון 74 מחטיבה 188 בפיקוד יאיר נפשי. גדודי השריון היו חמושים בטנקי שוט קל. דיוויזיה ממוכנת 7 (מוגברת), דיוויזיית שריון (מוקטנת) 3, נשמרה בעתודה ונכנסה לקרב ב-8 באוקטובר. אבדות 60–80 כלי רכב משוריינים (על פי מקורות ישראליים), 300 טנקים (על פי מקורות סוריים) יותר מ-500 כלי רכב, מתוכם כ-300 טנקים.
תרשים המתקפה הסורית ב-9 באוקטובר 1973

קרב עמק הבכא היה אחד מקרבות הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. בקרב זה ניסו כוחות שריון וחי"ר סורים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה, להבקיע את קו החזית בצפון רמת הגולן.

אזור הקרב ומאפיינים גאוגרפיים

עמק הבכא, המכונה גם פתחת קוניטרה או פתחת קוניטרה צפון, מציין את האזור שבו דיוויזיה 7 של הצבא הסורי ניסתה להבקיע אל תוך שטח רמת הגולן במלחמת יום כיפור. אזור זה נפרש מעט מצפון לעיר הסורית הנטושה קוניטרה ועד לתל חרמונית בצפון.

האזור מישורי, בעל עבירות טובה לשריון ורק"ם.

ההיערכות בגזרה לפני פרוץ האש

• ההערכה המודיעינית – הערכת אמ"ן הייתה שהסורים ירכזו את מאמץ ההבקעה העיקרי, בגזרה הצפונית של רמת הגולן. לכן צה"ל הציב בגזרה זו את רוב הכוח המשוריין ערב המלחמה^{[דרוש מקור]}.
• ההיערכות הישראלית - טרם המלחמה הוחזקה גזרת רמת הגולן על ידי חטיבת השריון 188. כאשר הגזרה הצפונית מהכפר מג'דל שמס (מוצב 103) עד רכס חַזֵיקָה (מוצב 110), הייתה באחריות גדוד 74 של החטיבה בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי. הטנקים של גדוד 74 הוצבו בעמדות הטנקים ("רמפות") הקדמיות לאורך הגיזרה. ב-26 בספטמבר 1973, ערב ראש השנה, עלה גדוד 77, מחטיבה 7, לרמת הגולן כחלק מתגבור הכוחות בעקבות המתיחות בין ישראל לסוריה, לאחר הפלת מטוסי מיג סוריים בידי חיל האוויר הישראלי. הגדוד, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני נפרס מספר ק"מ מערבית לגבול, במעלה ה"משפך" שעלה מפתחת קוניטרה. שאר כוחות חטיבה 7 נפרשו ברמת הגולן בערב יום הכיפורים, יום לפני פרוץ המלחמה. כוחות החטיבה נפרסו באזור נאפח וצומת ווסט ושימשו ככוח עתודה פיקודי למתקפת נגד. בבוקר יום הכיפורים תוגברה חטיבה 7 בגדוד השריון 71, בפיקודו של סא"ל משולם ראטס, שהיה מורכב מחניכי ומדריכי קורסים. גדודי השריון היו חמושים בטנקי שוט קל, השבחה ישראלית של טנק הצנטוריון הבריטי. בנוסף לכוחות השריון, היו בגזרה שלושה מוצבי חי"ר (מוצבים 105, 107 ו-109) שאוישו על ידי לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני. תפקידם היה לקיים נוכחות בגבול, ולדווח על התקדמות הכוחות הסורים.
• ההיערכות הסורית – הסורים, שלכול אורך חודש ספטמבר 1973 בנו את כוחם מול הגבול הישראלי, הספיקו להציב עד 6 באוקטובר כוחות גדולים. יחידות האם הסוריות בגזרה היו הדיוויזיות הממוכנות השביעית והתשיעית, כאשר אליהן הוכפפו כוחות נוספים.

הקרב

תותח מתנייע M-50 של צה"ל יורה במהלך הקרב

מלחמת יום כיפור - קרב עמק הבכא

6 באוקטובר – הפתעה

הקרב בעמק הבכא החל מיד עם פרוץ המלחמה, כחלק מההתקפות הסוריות הכוללות לכל אורך החזית. בחסות הפגזה ארטילרית כבדה נעו הסורים מערבה, במטרה לחצות את תעלת הנ"ט ולפרוץ את מערכי ההגנה של צה"ל. טנקי גדוד 74 הצליחו לבלום את כל ניסיונות החדירה של חטיבת השריון מספר 85 הסורית, ועד רדת הערב לא נרשמו לה הישגים משמעותיים. חטיבה 7, שכאמור שימשה ככוח עתודה, חברה לגדוד 74 בקו החזית בסביבות השעה 18:00. במפקדת פיקוד הצפון הוחלט שחטיבה 7 תיטול את הפיקוד בגזרת גדוד 74 והגדוד הוכפף לפיקודה. מג"ד 77 קהלני התייצב עם מספר טנקים בתל "הבוסטר", כאשר מצפונו ניצבו טנקים של החטיבה על הר חרמונית ועל "רמפות" דרומה לתל. בגזרה שמדרום לבוסטר, השולטת על דרום עמק הבכא, שלטו כוחות מגדוד 74 מחטיבה 188. התקדמות מסוימת של השריון הסורי הגיעה רק עם רדת החושך, כאשר הצליחו כוחות השריון הסוריים להסתנן מעבר לקווי ההגנה של גדוד 74, שלחם ללא אמצעי ראיית לילה. אף על פי כן, לא נפרץ מערך ההגנה של צה"ל, כאשר כוחות חטיבה 7 שניצבו בקו האחורי, פגעו בשריון הסורי ובלמו את התקדמותו. "כוח טייגר", פלוגה מוקטנת שמנתה 7 טנקים והוצבה מדרום לקוניטרה, הציבה מארב לגדוד המוביל של החטיבה הסורית הממוכנת ה-43, גרמה לו אבדות כבדות, ובלמה את ניסיון החטיבה הסורית לאגף את כוחות חטיבה 7.

8-7 באוקטובר – מגננה

לאחר כישלון חטיבה 85 הסורית לפרוץ את הקו ביום הראשון למלחמה, הטיל הצבא הסורי לגזרת עמק הבכא את החטיבות המשוריינות 78, בסיוע חטיבה ממוכנת 121, וגדוד טנקי טי-62 מכוח רפעת אסד. הכוח הגדול שהסורים קידמו כנגד כוחות צה"ל שמנו עדיין רק כוחות סדירים (כוחות המילואים שגויסו נשלחו לחזית דרום הגולן, שמצבה היה קשה יותר), הביא לכך שמח"ט 7, יאנוש בן-גל, היה צריך לתמרן את כוחותיו ולשולחם למקומות שבהם התגבר הלחץ סורי להבקעה. הלחימה הייתה קשה ומתישה וחדלה רק בחצות הלילה. בקרבות היום השני נפגעו כ-90 טנקים סוריים, וכלים רבים נוספים. במהלך 8 באוקטובר המשיכו הסורים את לחצם בפתחת קוניטרה. עם זאת הכוחות של חטיבה 7 החזיקו מעמד ובלמו את מאמציה המתמשכים של הדיוויזיה הסורית ה-7 להבקיע את הקו. בלילה שבין ה-8 ל-9, שכונה גם "ליל הבזוקות", ערכו כוחות חי"ר סוריים מתקפה בטילי נ"ט ומטולי אר. פי. ג'י., על כמה מחניוני הטנקים של החטיבה. המתקפה הצליחה לפגוע בכמה טנקים, אך לא הביאה לשינוי בהיערכות ההגנה.

9 באוקטובר – קרב ההכרעה

לאחר שהסורים איבדו את הישגיהם הקרקעיים בדרום ובמרכז רמת הגולן עקב התקפת הנגד של כוחות המילואים הישראליים, החליטו הסורים לרכז מאמץ אחרון בפריצת קו ההגנה של צה"ל בגזרה הצפונית והמרכזית במקביל. בהתקפה השתתפו כ-100 טנקי T-62 מדיוויזיית השריון ה-3 שטרם השתתפה בלחימה אשר תוגברו בשארית הכוחות של דיוויזיית חי"ר 7, וחטיבת שריון 81 מדיוויזיה 3, ובסך הכל כ-170 טנקים^{[דרושה הבהרה]}. מולם עמדו כ-50 טנקי שוט-קל מחטיבה 7 (גדוד 77 + פלוגה ג מגדוד 82 בפיקודו של מאיר זמיר) ומגדוד 74 של חטיבה 188. הן הכוחות הישראלים והן הכוחות מדיוויזיות 7 ו-3 היו מותשים לאחר שלושה ימי לחימה וחלקם סבלו מחוסר בתחמושת.

התקפת השריון הסורית החלה בשעות הבוקר בחיפוי הפגזה ארטילרית כבדה. בלחץ ההפגזה הסורית הכבדה על עמדותיהם, נסוגו שארית הטנקים הישראלים מן השטחים השולטים על העמק אל מדרון אחורי. בשעה 09:00 פתחו הטנקים הסורים בהתקפה על העמדות הישראליות. טנקים של צה"ל במוצבים שעל הקו הסגול הצליחו לפגוע בחלק מן הטנקים, אבל כוח גדול הצליח לנוע לתוך העמק, והגיע עד לקו העמדות הישראלי. מפקד גדוד 77, סגן-אלוף אביגדור קהלני הצליח להוביל את הטנקים שבפיקודו לשוב ולתפוס את השטחים השולטים על עמק הבכא, תוך ניהול קרב שב"ש (שריון בשריון) בטווחים קצרים נגד טנקים סוריים.

מפקד חטיבה 7 הורה למשולם רטס, מג"ד 71, לנוע עם כוחו הנותר לתגבר את כוחות החטיבה באגף הצפוני של העמק, אך לאחר זמן קצר נפגע רטס ונהרג. הכוח בפיקודו של זמיר נלחם באגף הדרומי. בשלב זה הגיעו כוחות החטיבה הנותרים למצב משבר ותחמושתם עמדה לאזול. מפקד החטיבה ריכז מול גזרת ההתקפה הסורית את כל הטנקים שהצליח לאסוף והעמיד אותם תחת פיקודו של קהלני.

לעזרת החטיבה נשלח כוח תגבורת שכלל 11 טנקים משרידי גדוד 53 של חטיבה 188 בפיקודו של סא"ל יוסי בן-חנן, ששימש עד זה לא מכבר כמפקד הגדוד. הכוח, שהגיע ברגע האחרון, התייצב באגף הדרומי של החטיבה והחליף את הכוח של זמיר שתחמושתו אזלה. הכוח של בן חנן מילא תפקיד חשוב בשבירת ההתקפה הסורית ובהדיפת ניסיון ההבקעה האחרון של הצבא הסורי ברמת הגולן.

בשעות הצהריים החלו הסורים לסגת וטנקי חטיבה 7 החלו להתקדם ולתפוס מחדש את העמדות השולטות בעמק. בסיום הקרב אמר יאנוש בן גל לקהלני בקשר: "אתה גיבור ישראל".

במהלך הקרב סייעו סוללות תותחים רבות לחטיבה 7 בירי ארטילרי מדויק על דרכי הגישה של הסורים אל העמק. מפקד הסיוע החטיבתי, רס"ן אריה מזרחי, ריכז בשיאו של הקרב את אישם של שבעה גדודי ארטילריה (כ-21 סוללות) על השטח המצומצם של גזרת הקרב. להפגזה הכבדה הייתה השפעה של ממש על ההסתערות הסורית.

במקביל למתקפה בעמק הבכא ערכו הסורים מאמץ משני מעט דרומה משם, בפתחת קוניטרה דרום. חטיבה 43 הסורית, מתוגברת בטנקי T-62, ניסתה לפרוץ אך נבלמה על ידי פלוגת טנקים מגדוד 74 שניצבו באזור ונלחמה עד לגמר התחמושת שלה.

מברק מאלוף פיקוד הצפון יצחק חופי, אל הרמטכ"ל דוד אלעזר. במברק מודיע חופי כי צה"ל הדף את הכוחות הסורים מעבר לגבול והוא מתחיל במתקפה לעבר סוריה. 10 באוקטובר 1973, שעה 10:00

עד ל-10 באוקטובר השלימו כוחות צה"ל את הדיפת הכוחות הסוריים חזרה אל מעבר לקו הסגול, וב-11 בחודש עברו למתקפת נגד, הבקיעו לשטח סוריה וכבשו שטח של כ-400 קילומטר רבוע, שכונה בשם המובלעת.

מורשת הקרב והנצחה

שמו של הקרב, קרב עמק הבכא הוטבע בסדרת כתבותיו של רנן שור ב"במחנה" שפורסמו כחודש לאחר המלחמה. הקרב על עמק הבכא הפך לסמל העמידה העיקשת של כוחות צה"ל המופתעים אל מול כוחות עדיפים מספרית במלחמת יום הכיפורים.

אנדרטת עמק הבכא של גדוד 77 הוקמה לזכר הנופלים בקרב. האנדרטה משקיפה על העמק שבו הקרב התרחש.

ציונים לשבח

לוחמים רבים עוטרו בציונים לשבח בפעולתם בקרב. ביניהם:

• עיטור הגבורה - אביגדור קהלני (מפקד גדוד 77);
• עיטור העוז
  • גדוד 77: אמי פלנט (מפקד פלוגה), אמיר בשארי, יואב בלומן
  • גדוד 82: מאיר זמיר (מפקד פלוגה),
  • גדוד 71: משולם רטס (מפקד גדוד 71), משה רוזנצוויג (מ"פ כ')
  • גדוד 74: יאיר נפשי (מפקד גדוד 74 מחטיבה 188),
  • כוח בן חנן: יוסי בן חנן (מפקד הכוח),
• עיטור המופת: יוסף אלדר (מפקד גדוד 75), יאיר סווט (מפקד פלוגה גדוד 77), איתן קאולי (סגן מפקד גדוד 77), אמנון לביא (גדוד 77), עופר תבורי (גדוד 77),
• צל"ש הרמטכ"ל: אברהם שניר (גדוד 77), אלכסנדר אשל (רופא גדוד 77)
• צל"ש אלוף: אפרים לאור (גדוד 77)

הקרב בתרבות הפופולרית

• בשנת 1975, כשנתיים לאחר המלחמה, הוציא לאור מג"ד 77 אביגדור קהלני את ספרו עז 77. הספר מגולל את סיפור הקרב מנקודת עיניו של המג"ד, ומציג את לחימתם ההירואית של צוותי הטנקים מחטיבה 7, שמנעו את חדירת השריון הסורי לצפון הרמה.
• בשנת 1981 הוקרן לראשונה בערוץ הראשון סרט תעודה "עמק הבכא" של חיים גיל שנערך על פי אוסף כתבות טלוויזיה של גיל מהקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
• בשנת 2006 הפיק וביים קהלני סרט תיעודי על קרב עמק הבכא. שניים משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אביהו מדינה: "אני נשבע לך" ו"את לי הבית".
• בשנת 2009, לאחר יותר מ-30 שנים שבהן "נשכח" זכרם של כוחות חטיבה 188, מסיפור הקרב על עמק הבכא, יצא ספרו של אבירם ברקאי על בלימה, אשר מספר על לחימת החטיבה במלחמה, ובתוכה גם על הכוחות בעמק הבכא.
• בשנת 2020 במסגרת סדרת הטלוויזיה של ערוץ כאן "שעת נעילה" עלה שחזור הקרב בפרקים האחרונים של הסדרה. באנגלית נקראה אף הסדרה "Valley of Tears" על שם עמק הבכא.

תמונות מאתר הקרב

מבט פנורמי על עמק הבכא

• 
  טנק סורי מסוג T-62 המוצג באתר
• 
  מבט מאתר ההנצחה על רכס הבוסטר התוחם את עמק הבכא מדרום
• 
  טנק צנטוריון על רמפה בעמק הבכא
• 
  האנדרטה בעמק הבכא, סמוך לאל-רום
• 
  מראה באתר ההנצחה במקום
• 
  טנק סורי T-62 באנדרטת עמק הבכא
• 
  גדוד מילואים 270 מהאג"ד הארטילרי המטכ"לי, בפיקוד אורי קידר (קולסקי), יורה מטח קטיושות 240 מ"מ במהלך הקרב, הגדוד בפריסה ליד קיבוץ אל-רום

עמק הבכא, מבט מהר חרמונית. משמאל -רמפת טנקים למטה-מחצבת טוף, השטח המיוער-אנדרטת עוז 77. בדרום העמק-רכס הבוסטר

ראו גם

• אלכסנדר אשל

לקריאה נוספת

• אביגדור קהלני, עֹז 77, תל-אביב: שוקן, 1975, מסת"ב 965-19-0059-8
• אבירם ברקאי, על בלימה: סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, תל-אביב: ספרית מעריב, 2009
• דני אשר, הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, תל-אביב: מערכות, 2008
• רנן שור, בחזרה לעמק הבכא, מוניטין המלחמה, אוקטובר 1983
• אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, מערכות, 2013
• אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק א' - קרבות הבלימה, זרקור - מחלקת היסטוריה צהל, 2013

קישורים חיצוניים

• מידע על קרב עמק הבכא בקטלוג הספרייה הלאומית
• סדרת כתבות בת 4 חלקים על הקרב, מאת אורי מילשטיין, שפורסמה בדבר השבוע לכבוד עשור למלחמת יום הכיפורים: קרבות, דבר, 16 בספטמבר 1983, מן האש מי הוציא את הערמונים, דבר, 23 בספטמבר 1983, יותר מי יתעקש, דבר, 30 בספטמבר 1983, ההכרעה, דבר, 7 באוקטובר 1983
• אביגדור בן גל משוחח, במהלך קרב עמק הבכא, עם אביגדור קהלני ברשת הקשר החטיבתית, אתר יוטיוב של ארכיון צה"ל
• עוז 77 - סרטם של אביגדור קהלני ואליצור ראובני, בערוץ "אליצור ראובני הפקות", באתר יוטיוב
• הדר בן-יהודה, איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 04.04.2017
• משתתפי הקרב על עמק הבכא ב 9.10.73 באתר פרש.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34775795קרב עמק הבכא