פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון בילד
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
| |
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון "בילד" הגרמני, שנחשפה בסוף שנת 2024 בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, היא פרשה פלילית וביטחונית חמורה המערבת את לשכת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. על פי ממצאי החקירה, אנשי הלשכה הוציאו ללא הרשאה מסמכים מודיעיניים רגישים ביותר ממערכות אגף המודיעין של צה"ל. למרות שהצנזורה הצבאית פסלה את פרסומם בישראל, הודלפו החומרים לעיתון "בילד" הגרמני, אך באופן מגמתי ומסולף. המסמך המרכזי בפרשה הוצג ככזה שנכתב על ידי מנהיג חמאס יחיא סינוואר, ומשקף את אסטרטגיית הארגון להתנגד לעסקת חטופים. בפועל התברר כי מדובר במסמך המלצות של קצין בדרג ביניים בחמאס, שרק הציג הצעות טקטיות של לוחמה פסיכולוגית.
מטרת הפרסום הכוזב הייתה יצירת נרטיב פוליטי לפיו חמאס הוא הסרבן הבלעדי לעסקה. בכך, להחליש את המאבק הציבורי למען השבת החטופים שהתגבר על רקע רצח ששת החטופים, ואיים על יציבות קואליציית נתניהו. החקירה חשפה רשת של מעורבים שהעבירו ביניהם את המידע: נגד המילואים ארי רוזנפלד, החשוד בהוצאת החומרים הגולמיים מאמ"ן; ישראל איינהורן, קמפיינר הליכוד ובעל חברת הייעוץ "פרספשן"; אלי פלדשטיין, ששימש כדובר לענייני צבא מטעם הלשכה; ויונתן אוריך, יועצו הפוליטי הבכיר של נתניהו. נגד פלדשטיין ורוזנפלד הוגשו כתבי אישום בעבירות חמורות של מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, שיבוש הליכי משפט וגניבה בידי מורשה, בעוד שאוריך צפוי אף הוא לעמוד לדין. השימוש בסעיף 113(ב) לחוק העונשין – "מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה". זהו סעיף חמור במיוחד ששמור בדרך כלל למקרי ריגול, והבחירה להשתמש בו נגד דובר בלשכת ראש הממשלה היא תקדימית. כמו כן, בניגוד להכחשותיו הראשוניות, ממצאי החקירה הצביעו על כך שנתניהו היה מודע לפעילותו של פלדשטיין, קיים עמו קשר ישיר בנושא ואף הודה לו על המהלך.
גורמי הביטחון הדגישו כי הפרשה גרמה לנזק ממשי לביטחון המדינה, עקב חשיפת שיטות עבודה ומקורות מודיעיניים רגישים. על פי הממצאים, חומרת הפרשה נובעת לא רק מעצם הוצאת המידע, אלא מהעובדה שהדבר נעשה תוך עקיפת מנגנוני הצנזורה והטיית התוכן המודיעיני. פעולות אלו יצרו מצג שווא בפני הציבור ובפני מקבלי ההחלטות בנוגע לעמדת חמאס ולסיכויים להשבת החטופים, סיכנו את חיי החטופים ואת פעילות הכוחות בשטח[1][2]. הפרשה מצטלבת עם חקירת "קטרגייט", העוסקת בקשרים שבין סביבת ראש הממשלה לממשלת קטר. הפיצול המבני בין שתי החקירות עורר ביקורת ציבורית ומשפטית, מצד גורמים הטוענים כי בחינה מאוחדת של האירועים נדרשת לנוכח החשש לחדירת השפעה זרה לאגף המודיעין באמצעות יועצי ראש הממשלה. טענות אלו מדגישות חשד לניצול נכסים ביטחוניים אסטרטגיים ועקיפת מנגנוני הבקרה המדינתיים לטובת צרכים פוליטיים פנימיים.
רקע
בסוף אוגוסט 2024 אירע רצח ששת החטופים הישראלים ברצועת עזה, לאחר שכוחות צה"ל שהתקרבו למקום שביים זוהו על ידי אנשי חמאס. האירוע הטראגי הוביל לגל מחאה נרחב בישראל, שכלל הפגנות המונים בהשתתפות מאות אלפי אנשים, והודעה על שביתה כללית מצד יו"ר ההסתדרות הכללית, ודרישה נחרצת מצד שר הביטחון דאז, יואב גלנט, לקדם עסקת חטופים מחשש להישנות מקרים דומים. הלחץ הציבורי והפוליטי על ראש הממשלה בנימין נתניהו גבר, כאשר משפחות החטופים וחלקים נרחבים בציבור האשימו אותו בטרפוד העסקה ובהפקרת החטופים לטובת התעקשות על נוכחות בציר פילדלפי.
בתוך אווירה ציבורית סוערת זו, ימים ספורים לאחר הרצח, הדליף אלי פלדשטיין, ששימש באותה העת כדובר של ראש הממשלה לענייני צבא, תוכן מתוך מסמך סודי לעיתון הגרמני "בילד". המאמר, שפורסם ב-6 בספטמבר 2024, הציג מסמך שכביכול נמצא על מחשב השייך לכאורה ליחיא סינוואר[3]. לפי הפרסום באותה עת, הכיל הנחיות אישיות ממנו להערים קשיים במשא ומתן עם ישראל[3][4]. על פי הפרסום, חמאס אינו מעוניין בסיום המלחמה אלא בהתשת ישראל דרך לחץ פסיכולוגי על משפחות החטופים ולחץ בינלאומי. באותה עת פורסמה ידיעה ברוח דומה גם בעיתון "ג'ואיש כרוניקל" על ידי אילון פרי (אלי יפרח)[5][6]. נתניהו עשה שימוש בפרסום ב"בילד" בישיבת הממשלה, וגורמים בינלאומיים, בהם סוכנות AP, ציינו כי המאמרים העניקו לנתניהו כיסוי פוליטי קריטי שאפשר לו להדוף את הביקורת הציבורית על אי-השגת הסכם ולהצדיק את הקיפאון במגעים לעסקה[7]. ב-8 בספטמבר, יומיים לאחר הפרסום, התברר על ידי צה"ל כי מדובר במניפולציה. המסמך המדובר היה ישן ונמצא כחמישה חודשים קודם לכן, וכלל לא נכתב על ידי סינוואר, אלא כהמלצה של דרגי ביניים בחמאס[8]. על פי כלי תקשורת ישראליים, תוכנו הוצג בבילד ובדברי נתניהו[9] באופן שגוי ומטעה[10]. למעשה, המסמך המקורי הצביע על כך שחמאס דווקא היה מעוניין בעסקה[8].
במהלך חקירתו ומעצרו של פלדשטיין נתפס ברשותו מסמך סודי ביותר נוסף ("דעה אחרת") שנכתב בראשית 2024 על ידי קצין בדרגת רס"ן וחוקרים נוספים, ללא אישור מפקדי אמ"ן. מסמך זה טען למעורבות של המודיעין המצרי בטבח שבעה באוקטובר, נרטיב שתאם את המסרים שביקשה קטר להפיץ בישראל, כפי שעלה בפרשת קטרגייט. התביעה חשפה כי יועצי ראש הממשלה התכוונו לפרסם גם מסמך זה. בפרשה זו נחקר קשר בין יועצי נתניהו, יונתן אוריך, אלי פלדשטיין וישראל איינהורן, לבין קבלת כספים מקטר, בחלקם דרך חברת "פרספשן" שבבעלות איינהורן. החשד הוא כי המסמכים המסווגים שדלפו שירתו מטרות כפולות: הן את הישרדותו הפוליטית של נתניהו והן מבצע השפעה של קטר באמצעות לשכת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו[11][12][13]. ב-19 במרץ 2025 פורסם גילוי משמעותי הסותר את ההכחשות המוקדמות בדבר מעורבותו של ראש הממשלה. התברר כי פלדשטיין שוחח עם נתניהו לפחות פעמיים בנושא המסמכים המסווגים שהועברו לעיתונות הזרה, דבר המצביע על קשר ישיר של נתניהו להדלפה[14].
פלדשטיין הועסק כיועץ חיצוני דרך משרד הביטחון והליכוד ולא כעובד מדינה מן המניין, מאחר שנכשל בבדיקת הפוליגרף של שב"כ. עובדה זו משמעותית משום שהיא מסבירה כיצד אדם ללא סיווג ביטחוני מתאים נחשף לחומרים הרגישים ביותר במדינה, ומדגישה את הכשל המערכתי בניהול כוח האדם בלשכה.
חקירת הפרשה
חקירת אלי פלדשטיין
.jpg)
ראשיתה של הפרשה, על פי החשד, בגניבת מסמך ממאגר מודיעין בסיווג "סודי ביותר" על ידי נגד המילואים ארי רוזנפלד, והעברתו לידי אלי פלדשטיין, דובר ראש הממשלה לענייני צבא[15]. כחודש לפני פרסום הפרשה בתקשורת הזרה, פלדשטיין מסר את המסמך ומידע מסווג נוסף ישירות לראש הממשלה בנימין נתניהו ולמזכירו הצבאי, רומן גופמן. במעמד זה הבהיר פלדשטיין כי המידע הגיע מ"מקור צבאי", ונתניהו אף הנחה אותו להעביר חלק מהמידע לגופמן[16]. בשלב הבא ביקש פלדשטיין לפרסם את המידע בעיתון "ישראל היום", אך הפרסום נפסל על ידי הצנזורה הצבאית. עקב כך, המסמך הודלף לעיתון הגרמני "בילד", מהלך שגרר חשיפה של מקורות מודיעיניים רגישים. בעקבות הפרסום וההבנה כי נגרמה סכנה לחיי אדם וכי קיימת סכנה ממשית לביטחון לוחמים וחטופים, נפתחה חקירה משותפת של שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל במטרה לקטוע את ציר ההדלפה ולמנוע חשיפה רציפה של מידע נוסף. עם התקדמות החקירה נעצרו מספר חשודים, בהם פלדשטיין, רוזנפלד, וארבעה חשודים נוספים מיחידה שתכליתה שמירה על סודות ביטחוניים, ביניהם קצין בדרגת רב-סרן. במקביל, זומן לחקירה יועץ התקשורת של נתניהו, ישראל איינהורן, ששהה באותה עת בסרביה[17]. ראש השב"כ, רונן בר, וגורמי הביטחון הבהירו בסיכום הדברים כי עצירת ההדלפה מנעה נזק כבד אף יותר לתשתית המודיעינית ופגיעה ממשית בחיי לוחמים וחטופים[18][2].
בחקירתו בשב"כ, מסר פלדשטיין כי ימים ספורים לפני מעצרו התקיימה פגישה לילית חשאית. לפי עדותו, הוא זומן בשעת לילה מאוחרת לחניון התת-קרקעי של הקריה, על ידי ראש הסגל של נתניהו צחי ברוורמן[12]. ברוורמן שאל אותו אם שמע על בדיקה שנפתחה במחלקת ביטחון המידע בצה"ל בחשד לדליפת מידע. הוא הראה לו דף עם רשימת חשודים – והעביר לו מסר לפיו הוא יכול להשתיק את הסיפור. פלדשטיין תיאר בפני החוקרים את האווירה בלשכה כ"מכונת רעל" בה אוספים מידע על אנשים[19].
מעורבות יונתן אוריך
יונתן אוריך, דובר מפלגת הליכוד ויועץ ראש הממשלה נחקר באזהרה. לפי החשדות, אוריך היה מעורב בהעברת המסמך המסווג לשרוליק איינהורן, יועץ נוסף לנתניהו, שהעביר את המסמך לעיתון הגרמני דרך קשריו עם סגן עורך העיתון פול רונצהיימר. בנוסף, לפי החשד, אוריך ביקש לוודא עם פלדשטיין שהוא מעביר את המסמך הסודי לידיו של איינהורן, מה שמעיד על כך שפלדשטיין לא עשה את הדברים על דעת עצמו[20]. כמו כן אמר אוריך בחקירתו כי כל הודעה רשמית לתקשורת מחייבת את אישורו של ראש הממשלה[21]. אוריך נחקר באזהרה פעם נוספת ביוני 2025[22]. באוקטובר 2024, לאחר שנעצר פלדשטיין, ביצע אוריך איפוס הגדרות יצרן למכשיר הטלפון שלו, כך שהמידע שנוגע לפרשה נמחק. במשטרה חושדים כי מדובר בשיבוש חקירה[23]. ביולי הודיעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כי היא שוקלת להעמיד את אוריך לדין בחשד לעבירה ביטחונית של מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. בדצמבר 2025 הודיעה הפרקליטות כי תגיש כתב אישום נגד אוריך בפרשה זו[24].
ג'יי פוטליק ושרוליק איינהורן
חקירת ג'יי פוטליק, לוביסט של קטר אשר מימן את העסקתו של אלי פלדשטיין בלשכת ראש הממשלה, נתקלה בקשיים משמעותיים במישור הבינלאומי. החקירה, תואמה להתקיים בארצות הברית[25], אך נדחתה שוב ושוב בשל מורכבויות בתיאום שהערימו רשויות אכיפת החוק האמריקאיות. לאחר שנקבע מועד שלישי לחקירה ביולי 2025, ביטל משרד המשפטים האמריקאי את ההליך ללא מתן נימוק רשמי. בכירים במשרד הבהירו לעמיתיהם בישראל כי ההנחיה למנוע ממשטרת ישראל את חקירתו של פוטליק התקבלה מהדרגים הגבוהים ביותר ("מלמעלה")[26].
במקביל, בין ה-22 ל-24 ביולי 2025 ערכו חוקרי להב 433 חיקור דין לשרוליק איינהורן במשרד התובע הכללי בבלגרד שבסרביה, לאחר שבמשך חודשים סירב להגיע לישראל[27]. הוא התמקד בחשדות הנוגעים לפרשת המסמכים המסווגים וכן לקשרים שבין לשכת ראש הממשלה לממשלת קטר. בתום החקירה פורסם כי איינהורן חשוד בעבירות של קבלת שוחד ומתן שוחד[28]. עורך דינו הסרבי של איינהורן ציין כי חלקים מהחקירה סווגו על ידי התובע בסרביה כ"סודיים לחלוטין". סיווג זה, החריג באופיו, עשוי להעיד על כך שהחקירה נוגעת בסוגיות רגישות המשפיעות על הביטחון הלאומי של סרביה[29].
מעורבות ראש הממשלה נתניהו
על פי גרסתו של אלי פלדשטיין, בנימין נתניהו ידע מראש על המסמך המסווג, ואף עמד מאחורי ההחלטה להדליפו ל"בילד", כצעד מחושב שנועד לעקוף את מגבלות הצנזורה בישראל. פלדשטיין הדגיש כי לא ניתן היה להוציא לפועל הדלפה רגישה כזו ללא מעורבות ישירה של ראש הממשלה[30], טענה הסותרת את הצהרת נתניהו כי נחשף למסמך רק דרך התקשורת[31]. סתירה נוספת הינן ראיות המצויות בידי המשטרה, המצביעות על כך שביום פרסום המסמך בגרמניה, קיים נתניהו שיחת ועידה עם אוריך ופלדשטיין ובה הודה לאחרון על פעילותו בנושא ההדלפה[32].
שתי עובדות הלשכה נחקרו במשטרה כדי לברר אם נמחקו סרטונים שמעידים שפלדשטיין סיפר שירותים ללשכה, כדי לטשטש את העובדה שהוא הועסק על ידיה[33]. התיעודים חשובים להוכחת הקשר בין פלדשטיין ללשכת ראש הממשלה, נגד הטענות שהוא לא הועסק באופן ישיר על ידה[25]. ביולי 2025 התפרסם כי ב-7 בספטמבר 2024, למחרת הפרסום ב"בילד", כתב אוריך את נאום ראש הממשלה לישיבת הממשלה תוך שימוש בתרגום של המסמך הסודי שקיבל מפלדשטיין. העובדה שאוריך החזיק בידיעה סודית עומדת בסתירה לטענות עורך דינו ולהצהרותיו של נתניהו ש"למד על המסמך מהתקשורת"[34]. בדצמבר 2025 פורסם תחקיר של רונן ברגמן לפיו נתניהו לא נחקר בפרשה חרף הראיות למעורבותו, בטענה להרתעה של גורמי החקירה. עם זאת הפרקליטות דחתה את הטענה[35].
גורמים נוספים
במסגרת החקירה נגבו עדויות משורה של גורמים מקצועיים ופוליטיים. אריאל שפיר, יועץ אסטרטגי שעבד לצד יונתן אוריך ושרוליק איינהורן בחברת "פרספשן", מסר עדות פתוחה משמעותית ששפכה אור על פעילות המעורבים[36]. במקביל, נחקר עופר גולן, מדוברי הלשכה, כאשר הראיות מצביעות על קשר ישיר בינו לבין אלי פלדשטיין סביב פרסום המסמך בעיתון "בילד"[37]. התכתבות בין השניים, שבה בירך גולן את פלדשטיין על הפרסום במילים "עבודה יפה!" וצירף קישור לכתבה בעיתון. פלדשטיין השיב: "תודה אחי!"[38].
החקירה התרחבה גם לדרגים הניהוליים והביטחוניים במשרד ראש הממשלה ובמפלגת הליכוד. בינואר 2025 זומן מנכ"ל הליכוד, צורי סיסו, למתן עדות, וחוקרי המשטרה ביקשו לזמן גם את סמנכ"ל הביטחון במשרד ראש הממשלה, אלון חליווה[39]. זאת במטרה לבחון חשדות חמורים בנוגע לשיבוש הליכי חקירה, ובכלל זה מחיקת תיעודים המתעדים את כניסותיו של פלדשטיין ללשכה. מעבר לכך, החוקרים בוחנים את חוקיות העסקתם של פלדשטיין, אוריך ואיינהורן, אשר פעלו בשירות הלשכה למרות היעדר סיווג ביטחוני מתאים לתפקידם[25]. על רקע פעולות אלו, עלה מתח מול גורמי האכיפה סביב ניסיונות התערבות בחקירה. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון, שיגר מכתב חריף לאלון חליווה בנובמבר 2024, שבו הזהיר אותו מפני שיבוש או התערבות בהליכים. פנייה זו הגיעה לאחר שחליווה ביקש לקבל עדכונים מראש על מהלכי החקירה, וכן את רשימת החומרים שנתפסו מהמשרד, בקשה שנתפסה כחריגה ובעייתית בנסיבות העניין[32].
הגשת כתבי אישום
ב-21 בנובמבר הגישה פרקליטות מחוז מרכז לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד אלי פלדשטיין, המייחס לו עבירות של מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, החזקת ידיעה סודית ושיבוש הליכי משפט. במקביל, הוגש כתב אישום נגד ארי רוזנפלד, נגד במילואים במערך ביטחון המידע של צה"ל, בגין מסירת ידיעה סודית, שיבוש הליכי משפט וגניבה בידי מורשה[40]. על פי כתב האישום, פלדשטיין קיבל מרוזנפלד בחודש יוני 2024 מידע מסווג שהופק באמצעי מודיעיני רגיש, ועל אף מודעותו לסיווג הגבוה של המידע, העבירו בספטמבר אותה שנה לעיתונאי ישראלי. מטרת המהלך הייתה ליצור השפעה תקשורתית על השיח הציבורי בישראל בסוגיית החטופים הישראלים ברצועת עזה.
לאחר שהצנזורה הצבאית פסלה את פרסום הידיעה והודעה על כך נמסרה לפלדשטיין, פעל האחרון להפצת המידע באמצעות ישראל איינהורן לעיתון הגרמני "בילד"[41], וזאת חרף הבהרותיו של רוזנפלד כי מדובר במידע סודי ביותר ממקור מודיעיני. בעקבות הפרסום בגרמניה, זכתה הידיעה לתהודה רחבה גם בכלי התקשורת בישראל[1]. בדצמבר 2024 פלדשטיין שוחרר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, בעוד שרוזנפלד נותר במעצר בשל החשש כי הידע המודיעיני הרב שברשותו עלול לעבור לגורמים נוספים[42], והוא שוחרר לבסוף בפברואר 2025 בתנאים דומים[43]. בסמוך לכך, פנתה משפחתו של רוזנפלד לנשיא המדינה בבקשת חנינה[44].
ביולי 2025 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה על כוונתה להעמיד לדין את יונתן אוריך בכפוף לשימוע[45]. בעקבות הודעה זו, פנה מטה משפחות החטופים לפרקליט המדינה בבקשה להכיר בבני המשפחות כנפגעי עבירה בהליך הפלילי נגד אוריך. בבקשתן טוענות המשפחות כי המעשים המיוחסים לאוריך יצרו סכנה מוחשית ומיידית לחיי החטופים ששהו באותה עת בשבי, וכי מעורבותן בהליך נדרשת כדי להבטיח את חקר האמת ולמנוע מהלכים שעלולים לסכל עסקאות עתידיות לשחרור חטופים[46].
תחקיר "פנורמה"
ב-15 במאי 2025 שודר בטלוויזיה הציבורית הגרמנית תחקיר מיוחד במסגרת התוכנית "פנורמה", פרי עבודתו של העיתונאי סטפן בוכֶן[47], אשר חשף מערכת קשרים חשאיים בין לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין העיתון "בילד" ותאגיד "אקסל שפרינגר". במרכז התחקיר עמדה הטענה כי מסמך סודי של המודיעין הצבאי של חמאס, שנכתב באביב 2024 על ידי פעיל אנונימי, הודלף לעיתון הגרמני בצורה מסולפת שנועדה לשרת את האינטרסים של נתניהו. על פי הממצאים, המסמך הוצג במאמרם של סגן עורך ה"בילד" פול רונצהיימר ועמיתו פיליפ פיאטוב כמסמך שנכתב או אושר אישית על ידי יחיא סינוואר, בעוד שבפועל הושמטו ממנו חלקים קריטיים – ובהם המלצה לגלות גמישות במשא ומתן ורצון של חמאס בהפסקת אש ארוכה. התחקיר גרס כי נתניהו עשה שימוש בפרסום המסולף ב"בילד" כדי לקדם נרטיב לפיו חמאס אינו מעוניין בסיום המלחמה, ובכך להציג את המשא ומתן כחסר תוחלת. מהלך זה נועד להחליש את המחאה הציבורית בישראל שקראה לעסקה לשחרור החטופים, ולמסגר את המפגינים כמי שמשרתים את אינטרס האויב.
מעבר למקרה הנקודתי, התחקיר הצביע על רשת קשרים ענפה בין נתניהו לבין ראשי התאגיד הגרמני, ובפרט הקשר האישי עם היו"ר מתיאס דפפנר. כראיות לקשרים אלו הוזכרו רכישת אתר "יד2" ב-2014 בסכום שנחשב גבוה במיוחד[48], הענקת ראיונות בלעדיים ל"בילד" ופרופיל מחמיא שנכתב על שרה נתניהו בעבר. בסיכום הדברים, התחקיר מתח ביקורת חריפה על נתניהו והאשימו בהרס הדמוקרטיה הישראלית ובגרירת המדינה למלחמה מתמשכת לצורכי הישרדות פוליטית של הקואליציה שלו, וזאת אף במחיר חיי החטופים.
תגובות
פרשת הדלפת המסמכים עוררה טלטלה פוליטית עמוקה בישראל, כאשר ראשי האופוזיציה הטיחו בראש הממשלה האשמות חסרות תקדים. יאיר לפיד ובני גנץ הגדירו את האירוע כ"פשע לאומי", ולפיד אף טען כי האחריות למעשה יוצאת ישירות מחדרו של נתניהו[49]. במסיבת עיתונאים משותפת של גוש האופוזיציה, לפיד קבע: אם נתניהו ידע על ההדלפות הוא שותף לעבירה ביטחונית חמורה, ואם לא ידע – הרי שאינו כשיר לתפקיד[50]. בני גנץ חיזק דברים אלו והדגיש כי שימוש במידע ביטחוני רגיש לצורך הישרדות פוליטית מהווה פגיעה אנושה באמון הציבור ובביטחון המדינה. לדברי גנץ זו לא רק עבירה פלילית, אלא פשע נגד האומה[50].
מנגד, ראש הממשלה בנימין נתניהו והקואליציה התייצבו לימינו של החשוד המרכזי, אלי פלדשטיין. נתניהו פרסם סרטון תמיכה שבו הגן על פלדשטיין וביקר בחריפות את מערכת אכיפת החוק על תנאי המעצר והחקירה[51][52]. השרים כמו עמיחי שיקלי ועמיחי אליהו כינו את החקירה "פוליטית"[53], וטענו כי המעשים המיוחסים לחשודים דווקא סייעו לראש הממשלה לקבל החלטות נכונות[54]. כמאתיים רבנים פנו לראש השב"כ במחאה על המעצר של פלדשטיין[55]. בנוסף, חברי הכנסת חנוך מלביצקי ועמית הלוי הצעת חוק המעניקה חסינות למי שמוסר מידע סודי לראש הממשלה[56]. הצעה זו, שאושרה בוועדת השרים[57] ובקריאה טרומית[58], ספגה ביקורת נוקבת לאחר שח"כ מלביצקי הודה בגלוי כי אחת ממטרותיה היא להביא לשחרורו של הנגד המעורב בפרשה על ידי ביטול העבירה רטרואקטיבית. צעד זה נתפס על ידי המבקרים כניסיון להכשיר בדיעבד עבירות ביטחוניות חמורות לטובת אינטרסים פוליטיים[59].
רק 21 ימים מרגע מעצרו של אלי פלדשטיין נתניהו התייצב לצידו באופן פומבי. בתחילת נובמבר 2024, עם התפוצצות הפרשה, לשכת ראש הממשלה התנערה מפלדשטיין וטענה כי הוא כלל אינו עובד הלשכה. רק ב-23 בנובמבר פרסם נתניהו סרטון תמיכה שבו הגדיר אותו כ"פטריוט" שתחת מתקפה[60]. אולם לשכת ראש הממשלה, וגופי תקשורת המזוהים עם נתניהו, שיקפו תנודה חדה כלפי אלי פלדשטיין[61]. בראשית הדרך, עם חשיפת הפרשה, הוצג פלדשטיין כקורבן של "מערכת אכיפה מוטה" ושל ניסיון להפיל את שלטון נתניהו באמצעות רדיפת עוזריו. השיח התמקד בטענה כי מדובר באכיפה בררנית, תוך השוואה להדלפות אחרות שלא נחקרו. עם זאת, ככל שנחשפו פרטי החקירה, החל ניסיון להפריד בין נתניהו לבין פעולותיו האישיות של פלדשטיין, כדי למנוע נזק תדמיתי לראש הממשלה. השינוי בטון נבע מהבנה כי הגנה טוטאלית על מי שמואשם בפגיעה בביטחון המדינה עשויה להיתפס כחוסר אחריות לאומית, במיוחד בקרב קהל ימני המקדש את ערכי צה"ל והביטחון. בשלבים מאוחרים יותר, ניתן היה להבחין בשימוש במונחים המדגישים את היותו של פלדשטיין "גורם חיצוני" או כזה שפעל על דעת עצמו, בניגוד לדימוי ה"גיבור" שהודבק לו בתחילה[62].
השלכות
אחד ההיבטים המרכזיים בחומרת הפרשה נוגע לנזק התשתיתי והמבצעי שנגרם לקהילת המודיעין הישראלית, מעבר לתוכן המסמך עצמו. חשיפת ה"ידיעה הגולמית" אפשרה לחמאס להבין באופן מפורט את עומק החדירה המודיעינית של צה"ל למערכותיו, ובכך "שרפה" מקורות ושיטות עבודה שגובשו במשך שנים ארוכות. הנזק הממשי התבטא בחשיפת העובדה שישראל מחזיקה בגישה ישירה לערוצי תקשורת רגישים של דרגי הביניים והפיקוד בארגון בזמן אמת. על פי גורמי הביטחון, דליפה מסוג זה אינה רק חשיפה של פיסת מידע, אלא מתן מפת דרכים לאויב המאפשרת לו לאטום פרצות אבטחה, דבר שפגע באופן ישיר ביכולת איסוף המודיעין העתידית ובביטחון לוחמים וחטופים בשטח. גורמי הביטחון הדגישו בדיונים בדלתיים סגורות כי ההדלפה חשפה לא רק מסמך, אלא את היכולת של אמ"ן לחדור למערכות ספציפיות של חמאס. חשיפת העובדה שישראל מחזיקה בחומרים מסוג זה בזמן אמת מאפשרת לאויב להבין אילו ערוצי תקשורת שלו פרוצים, ובכך "לשרוף" מקורות שייקח שנים לשקם. בנוסף, כדאי לחדד את המונח "ידיעה גולמית": ההבדל בין המידע המקורי לבין הפרשנות המגמתית שניתנה לו ב"בילד" הוא לב הפרשה, שכן הוא ממחיש כיצד כלי מודיעיני הפך לכלי תעמולה (דיסאינפורמציה).
הפרשה גרמה למשבר אמון חסר תקדים בין הדרג המדיני בלשכת רה"מ לדרג המקצועי-ביטחוני בצה"ל ובשב"כ בעיצומה של מלחמה[63][64]. בקהילת המודיעין נתפסה ההדלפה כמעילה בחוזה היסודי שבין הצדדים. מצב שבו הגוף שאמור לצרוך את המודיעין כדי לקבל החלטות, משתמש בו כדי לתמרן את הציבור[64]. במקום שהמידע ישמש כתשתית לקבלת החלטות אסטרטגיות, הוא נוצל ככלי ללוחמה פסיכולוגית נגד הציבור הישראלי במטרה לשרת אינטרסים פוליטיים צרים. השבר החריף נוכח העובדה שהדבר נעשה תוך עקיפת הצנזורה והטיית התוכן המודיעיני באופן שחתר תחת הערכות המצב המקצועיות של צה"ל ושב"כ. אירוע זה סימן נקודת שפל ביחסים שבין הלשכה לזרועות הביטחון[63], כשהוא מעלה חשש כבד לשימוש בנכסים ביטחוניים לאומיים לצרכי הישרדות שלטונית[65].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פרטי פרשת המסמכים הסודיים נחשפים: "המטרה - השפעה על דעת הקהל בנושא החטופים", באתר ynet, 17 בנובמבר 2024
- גל גנות, נטעאל בנדל, ליאור אוחנה, האישום החמור נגד אלי פלדשטיין, והמסר מאוריך: "הבוס מבסוט", באתר ynet, 21 בנובמבר 2024
- כתב האישום שהוגש כנגד פלדשטיין ונאשם נוסף, כפי שפורסם באתר ynet (ארכיון)
- נטעאל בנדל, חגיגות מוקדמות מדי? החלטת השופט פגעה משמעותית בהגנת פלדשטיין והנגד, באתר ynet, 4 בדצמבר 2024
- פרשת פלדשטיין – המפריכון המלא, באתר פייק ריפורטר, 16 בדצמבר 2024
בר פלג, הנגד שהואשם בהדלפת מידע מסווג התכוון להעביר חומר נוסף לגורם אחר, באתר הארץ, 8 בינואר 2025
הנגד א': ארי רוזנפלד מפרשת המסמכים המסווגים מדבר - הסרט המלא, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב- "אלי פלדשטיין מדבר" - בתוכנית יהיה טוב עם עמרי אסנהיים עונה 3
- ישראל שמאי, פלדשטיין, איינהורן, אוריך: כל מה שצריך לדעת על "קטארגייט", בעיתון מקור ראשון, 24 בדצמבר 2025
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מדינת ישראל נגד אליעזר פלדשטיין ואחרים - כתב אישום
- ^ 2.0 2.1 גורם בחקירת פרשת ההדלפה: סיכנה פעולות חילוץ חטופים וחיי לוחמים, באתר ערוץ 7, 4 בנובמבר 2024
- ^ 3.0 3.1 "Das plant der Hamas-Chef mit den israelischen Geiseln – zum Schaudern!". bild.de (בגרמנית). 2024-09-06. נבדק ב-2024-11-05.
- ↑ בר פלג, כך השתמש נתניהו בהדלפות "מסמכי חמאס" כשהמחאה למען החטופים הגיעה לשיאה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2024
- ↑ סוכנויות הידיעות, המסמך הסודי נחשף: סינוואר תכנן להבריח את עצמו לאיראן עם חטופים מפילדלפי, באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2024
- ↑ שרה נתניהו ציטטה "ממסמך סינוואר" - העיתון הבריטי התנער מהפרסום ומהכתב, באתר מעריב אונליין, 14 בספטמבר 2024
- ↑ TIA GOLDENBERG, Israel investigates leaks that appear to have bolstered Netanyahu as Gaza truce talks stalled | AP News, AP News, 3 בנובמבר 2024
- ^ 8.0 8.1 רונן ברגמן, צה"ל חוקר: מסמכי חמאס מסולפים הודלפו לתקשורת זרה כדי לעצב דעת קהל בישראל, באתר ynet, 8 בספטמבר 2024
- ↑ רונן ברגמן, צה"ל חוקר: מסמכי חמאס מסולפים הודלפו לתקשורת זרה כדי לעצב דעת קהל בישראל - 1:15 בסרטון , באתר ynet, 8 בספטמבר 2024
- ↑ "Bild publication of stolen IDF intel poses 'ongoing danger' to IDF troops and hostages – report". The Times of Israel. 2024-11-05. נבדק ב-2024-11-04.
- ↑ רונן ברגמן, יובל רובוביץ, תחקיר: כך התנהלו מבצעי ההשפעה של לשכת ראש הממשלה, באתר ynet, 27 בדצמבר 2025
- ^ 12.0 12.1 Telem, "התקשורת לא מציגה את הפרשה בצורה נכונה" | ספיישל קטרגייט >> תלם, באתר תלם, 2025-10-19
- ↑ גד ליאור, "קטאר-גייט": מסמכים חדשים מחזקים את החשד כי המעורבים קיבלו כספים מדוחא, באתר ynet, 6 ביוני 2025
- ↑ ביני אשכנזי, טל שלו, לשכת נתניהו במוקד: שיחות פלדשטיין-נתניהו נחשפות, וצינור הכסף הנסתר ב"קטארגייט", באתר וואלה, 19 במרץ 2025
- ↑ Goldenberg, Tia (3 בנובמבר 2024). "Israel investigates leaks that appear to have bolstered Netanyahu as Gaza truce talks stalled". ABC News. Associated Press. נבדק ב-4 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ בר פלג, פלדשטיין בחקירתו: העברתי ישירות לנתניהו ולמזכירו הצבאי מידע מסווג, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2025
- ↑ גיא פלג, פרשת הדלפת המסמכים המסווגים: מקורב לנתניהו ייעצר וייחקר, באתר מאקו, 17 בנובמבר 2024
- ↑ יהושע בריינר, ראש שב"כ לשרי הקבינט: "חקירת פלדשטיין סיכלה כוונה לחשיפת מידע סודי נוסף", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2024
- ↑ אילנה דיין, חשיפת עובדה | פלדשטיין לחוקרי השב"כ: גורם בכיר הציג לי את שמות הנחקרים בפרשת הבילד עוד בשלב שהחקירה הייתה סמויה, באתר מאקו, 29 באוקטובר 2025
- ↑ איתמר אייכנר, חשד למעורבות בפרשת המסמכים הסודיים: יועץ נתניהו יונתן אוריך נחקר באזהרה, באתר ynet, 15 בנובמבר 2024;
ליאור אוחנה, פרשת המסמכים הסודיים: יונתן אוריך שוב נחקר באזהרה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2024 - ↑ דני קושמרו, ההחלטה על הדלפת המסמך החשאי ל"בילד" והרגע שבגללו נכתב ש"הבוס מבסוט": גרסת פלדשטיין, באתר מאקו, 1 באוגוסט 2025
- ↑ אביעד גליקמן, לאחר העדויות החדשות: אוריך נחקר בפרשת המסמכים המסווגים, באתר חדשות 13, 5 ביוני 2025
- ↑ רועי ינובסקי מיכאל שמש, יממה וחצי אחרי מעצר פלדשטיין: אוריך מחק את כל המידע מהטלפון שלו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 4 בנובמבר 2025
- ↑ i24NEWS, אבישי גרינצייג מפרסם: כתב אישום נגד יונתן אוריך, יועצו הבכיר של ראש הממשלה נתניהו, באתר i24NEWS, 2025-12-07
- ^ 25.0 25.1 25.2 ביני אשכנזי, אפרת פורשר, קטארגייט והמסמכים המסווגים: המשטרה גבתה עדות ממנכ"ל הליכוד, באתר וואלה, 1 ביולי 2025
- ↑ גידי וייץ ובר פלג, בכירים אמריקאים: ההוראה למנוע חקירת שחקן מרכזי בפרשת קטאר "באה מלמעלה", באתר הארץ, 17 ביולי 2025
- ↑ נטעאל בנדל, הגן על אוריך, טען שפעל בשליחות לשכת רה"מ: הפרטים מחקירת "יועץ הסתרים" בסרביה, באתר ynet, 22 ביולי 2025
- ↑ תמר אלמוג, בין החשדות נגד איינהורן בפרשת קטרגייט - שוחד והלבנת הון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 ביולי 2025
- ↑ Sasa Dragojlo, Jelena Zoric, Serbia Labels Questioning of Israeli Spin Doctor ‘Confidential’, Balkan Insight, 2025-07-25 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ אלי פלדשטיין: "נתניהו הוא זה שעמד מאחורי ההדלפה לעיתון הבילד", באתר מאקו, 23 בדצמבר 2025
- ↑ פלדשטיין חשף את השיחה עם נתניהו: "הוא ידע הכול, הוא עמד מאחורי ההדלפה", באתר ynet, 24 בדצמבר 2025
- ^ 32.0 32.1
ציוץ של aviad glickman ברשת החברתית אקס (טוויטר), 5 ביוני 2025
- ↑ ביני אשכנזי, המשטרה חוקרת האם נמחק תיעוד של אלי פלדשטיין מספק שירותים ללשכת נתניהו, באתר וואלה, 17 ביוני 2025
- ↑ מיכאל שמש, בניגוד לטענתו: אוריך החזיק בידיעה הסודית והשתמש בה לכתיבת נאום נתניהו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 14 ביולי 2025
- ↑ רונן ברגמן, השאלה שלא נחקרה: מי הבוס?, באתר ynet, 17 בדצמבר 2025
- ↑ ביני אשכנזי, אפרת פורשר, פרשות קטאר: המדינה לא ביקשה לחקור את ישראל איינהורן השוהה בסרביה, באתר וואלה, 12 ביוני 2025
- ↑ ליאור אוחנה, זה איש המפתח הנוסף בלשכת רה"מ שנחקר בפרשת המסמכים הסודיים, באתר ynet, 11 בפברואר 2025
- ↑ מיכאל שמש, "עבודה יפה": המסר שהעביר הבכיר בלשכת ראש הממשלה לפלדשטיין, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 ביולי 2025
- ↑ טובה צימוקי, בכיר במשרד רה"מ המקורב לנתניהו הוזהר מהתערבות בחקירות, באתר ynet, 14 בנובמבר 2024
- ↑ גל גנות, נטעאל בנדל, ליאור אוחנה, האישום החמור נגד אלי פלדשטיין, והמסר מאוריך: "הבוס מבסוט", באתר ynet, 21 בנובמבר 2024
- ↑ מיכאל שמש, אוריך ביקש לוודא עם פלדשטיין שהעביר את המסמך ל"חוסיד", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 בנובמבר 2024
- ↑ נטעאל בנדל, גל גנות, העליון קבע שפלדשטיין ישוחרר לביתו: "כבר העביר כל ידיעה סודית שקיבל", באתר ynet, 9 בדצמבר 2024;
עשת"ש 12293-12-24 מדינת ישראל נ' אליעזר פלדשטיין, ניתן ב־9 בדצמבר 2024 - ↑ שלי טפיירו, פרשת המסמכים המסווגים: ארי רוזנפלד שוחרר למעצר בית, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 בפברואר 2025
- ↑ נטעאל בנדל, "לא ישוב על מעשיו הפסולים": משפחת הנגד הנאשם מבקשת חנינה מהנשיא, באתר ynet, 19 בדצמבר 2024
- ↑ נטעאל בנדל, טובה צימוקי, היועמ"שית מטילה פצצה נוספת: יונתן אוריך יועמד לדין בכפוף לשימוע, באתר ynet, 13 ביולי 2025
- ↑ מאיה כהן, מכה ליונתן אוריך: משפחות החטופים בדרישה דרמטית ומפתיעה, באתר מעריב אונליין, 17 ביולי 2025
- ↑ התחקיר שחושף את קשרי נתניהו לעיתון הגרמני, ואת תפקידו במאמץ לסכל עסקה, באתר ynet, 16 במאי 2025
- ↑ חזי שטרנליכט, העסקה הגדולה בתולדות אתרי האינטרנט בארץ: האם יד2 שווה מיליארדים?, באתר מאקו, 3 בדצמבר 2025
- ↑ יובל קרני, גנץ על פרשת המסמכים: "להוציא את הפגר מהחדר". לפיד: זה יצא מחדרו של רה"מ, הוא לא כשיר, באתר ynet, 3 בנובמבר 2024
- ^ 50.0 50.1 Inwood, Joe (2024-11-04). "Netanyahu aide leaks may have harmed hostage talks, court says". BBC News (באנגלית בריטית).
- ↑ איתמר אייכנר, נתניהו מתייצב לצד פלדשטיין ומאשים את צה"ל ושב"כ: "מודרתי ממידע חיוני", באתר ynet, 23 בנובמבר 2024
- ↑ נתניהו יוצא להגנת דוברו: "פלדשטיין הוא פטריוט ישראלי נלהב", סרטון בערוץ "עכשיו 14", באתר יוטיוב (אורך: 9:15)
- ↑ שילֹה פריד, הקלות בתנאי המעצר של פלדשטיין והנגד, עורך הדין: "כשהצו יוסר - המדינה תרעד", באתר ynet, 27 בנובמבר 2024
- ↑ יוני קמפינסקי, מחאה מחוץ לבית המשפט: מתייחסים לפלדשטיין ולנגד כמו מחבלי נוח'בה, באתר ערוץ 7, 27 בנובמבר 2024
- ↑ חזקי ברוך, כ-200 רבנים: "השופטים הכריזו על שפיכת דמו של פלדשטיין", באתר ערוץ 7, 28 בנובמבר 2024
- ↑
שלבי החקיקה של הצעת חוק מסירת מידע סודי לראש הממשלה ולשרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2024, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ↑ יערה שפירא, ברקע חקירת הדלפת המסמכים: ועדת השרים לחקיקה תצביע על "חוק פלדשטיין", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 בנובמבר 2024
- ↑ ברוב של 59: "חוק פלדשטיין" עבר בקריאה טרומית, באתר ישראל היום, 4 בדצמבר 2024
- ↑ אליהו לוקסנברג, יוזם חוק פלדשטיין מודה: 'המטרה היא לגרום שהנגד ישוחרר מהכלא', באתר "סרוגים", 17 בדצמבר 2024
- ↑ ירון אברהם, סרטון נתניהו - והסתירות הפנימיות: סימני השאלה שעולים מדברי רה"מ על הפרשות בלשכתו, באתר מאקו, 24 בנובמבר 2024
- ↑ נטעאל בנדל, מ"ציוני נלהב" ל"הוא הלך הביתה": החיבוק לפלדשטיין בלשכת רה"מ - וההתנערות, באתר ynet, 20 באפריל 2025
- ↑ משה שטיינמץ, מחיבוק להתנערות: היסטוריית היחסים של נתניהו ופלדשטיין, i24news, 23 בדצמבר 2025
- ^ 63.0 63.1 נטעאל בנדל, מאיר תורג'מן, הדלפת המסמך המסווג, הפרסום ב"בילד", החקירה - והמעצרים | שלב אחר שלב, באתר ynet, 17 בנובמבר 2024
- ^ 64.0 64.1 משה גורלי, פרשת הדלפת המסמכים: כשהמודיעין הופך לכלי בשירות הספין, באתר כלכליסט, 4 בנובמבר 2024
- ↑ Isabel Kershner, What’s New in the Case of the Document Leaks Roiling Israel, The New York Times, 17 בנובמבר 2024
פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון בילד42441015Q130930816