לדלג לתוכן

סטפנוס התשיעי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
סטפנוס התשיעי
Stefanus Nonus
לידה 1020 (גיל: 1006 בערך)
האפיפיור ה־154
3 באוגוסט 105729 במרץ 1058
(239 ימים)

האפיפיור סטפנוס התשיעילטינית: Stephanus IX;‏ 1020[1] –‏ 29 במרץ 1058) היה האפיפיור מ-3 באוגוסט 1057 עד מותו בשנת 1058.

ביוגרפיה

נולד בשם פרידריך בשנת 1020,[2] הוא היה אחיו הצעיר של גוטפריד השלישי, דוכס לורן התחתית,[3] והשתייך לשושלת הארדנים-ורדן אשר מילאה תפקיד בולט בפוליטיקה של התקופה, שכללה קשרים חזקים שלהם עם מנזר סנט ואן.[3]

פרידריך היה בתחילה ראש קתדרלה בלייז' בשם סנט למברט.[3] הוא מונה לקרדינל-דיאקון של סנטה מריה בדומניקה על ידי האפיפיור לאו התשיעי, ולאחר מכן מונה לקרדינל פרסביטר של סן Crisogono על ידי האפיפיור ויקטור השני.[4] בשנת 1054 הוא ביטל את תפקידו של אחד משלושת הנציגים של האפיפיור בקונסטנטינופול, והשתתף באירועים שהובילו לפילוג הכנסייה הנוצרית.[5] בשנת 1057 הוא מונה לאב המנזר של מונטה קאסינו.[6] חמישה ימים לאחר מותו של ויקטור השני, הוא נבחר לאפיפיור במקומו, ונטל את השם סטפנוס התשיעי.

הוא כפה את המדיניות של הרפורמה הגרגוריאנית על פרישות פקידותית. בפוליטיקה האזורית הוא תכנן את גירושם של הנורמנים מדרום איטליה, וכדי להשיג זאת החליט בתחילת שנת 1058 לשלוח משלחת לקיסר הביזנטי החדש איסאקוס קומננוס. הצירים של האפיפיור עזבו את רומא, אבל בדרכם לביזנטיון, בהיותם בארי, הגיעו הידיעות שסטפנוס התשיעי מת, והמשימה ננטשה.[6]

בתחילת 1058 הוא תכנן גם את עליית אחיו לכס הקיסר, כאשר הוא נתקף במחלה קשה, שממנה הוא התאושש חלקית ורק באופן זמני. סטפנוס התשיעי נפטר בפירנצה ב-29 במרץ 1058 והוחלף על ידי האפיפיור ניקולאי השני, אם כי אחרים מחשיבים את יורשו את האנטי-אפיפיור בנדיקטוס העשירי, שנחשב רשמית כאנטי-אפיפיור.

לקריאה נוספת

  • Bloch, Herbert (1986). Monte Cassino in the Middle Ages. Vol. 1. Roma: Edizioni di Storia e Letteratura.
  • Siecienski, Anthony Edward (2010). The Filioque: History of a Doctrinal Controversy. Oxford University Press. ISBN 978-0195372045.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטפנוס התשיעי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. Mittermaier, Karl (2006). Die deutschen Päpste. Benedikt XVI. und seine deutschen Vorgänger. p. 102.
  2. Kelly, Thomas Forrest, The Beneventan Chant, (Cambridge University Press, 1989), 39.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Patrick Healy, The Chronicle of Hugh of Flavigny: Reform and the Investiture Contest in the Late Eleventh Century, (Ashgate Publishing, 2006), 50.
  4. Charles Radding and Francis Newton, Theology, Rhetoric, and Politics in the Eucharistic controversy, 1078–1079, (Columbia University Press, 2003), 89.
  5. Siecienski 2010.
  6. ^ 6.0 6.1 Bloch 1986, p. 38.


הקודם:
ויקטור השני
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
ניקולאוס השני

סטפנוס התשיעי43050725Q58568