לדלג לתוכן

יוחנן השנים עשר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יוחנן השנים עשר
Ioannes XII
לידה 937 (גיל: 1089 בערך)
האפיפיור ה־130
16 בדצמבר 955 – 14 במאי 964
(8 שנים)

יוחנן השנים-עשר (בלטינית: Ioannes XII; ‏937 – 14 במאי 964) היה האפיפיור והשליט של מדינת האפיפיור משנת 955 עד שנת 964. האפיפיורות שלו הייתה נתונה בפולמוס עמוק בזמנו, כפי שרבים האשימו אותו בפשעים מרובים של חוסר מוסריות.

לידה, משפחה ועלייתו לאפיפיורות

יוחנן נולד בשם "אוקטביאנוס", ככל הנראה בשנת 937. הוא בא ממשפחה חזקה ומפורסמת במדינה:[1] סבתו, מארוזיה, כבר נישאה לאפיפיור אחד וילדה אפיפיור אחר. אביו של אוקטביאנוס, אלבריק השני, דוכס ספולטו, אז השליט של רומא ואח של האפיפיור יוחנן האחד עשר, שכנע את הכהונה של רומא למנות את בנו הצעיר והמושחת לאפיפיור.[2] בגיל שמונה עשרה, אוקטביאנוס הצעיר ירש את אביו כשליט של רומא, וגם - למרות שהוא לא הציג כמעט שום עניין בכל עניין רוחני[2] - נבחר לאפיפיור. הוא התמנה לתפקיד ב־16 בדצמבר 955, ומיד שינה את שמו ליוחנן ('יוהאנוס' בלטינית), והיה האפיפיור השני ששינה את שמו.[3]

שנות כהונתו המוקדמות ובריתות פוליטיות

השנים הראשונות של שלטונו לא היו מסעירות מבחינה פוליטית, אבל אחרי כמה שנים התברר שהיו ליוחנן שאיפות חילוניות גרנדיוזיות, לאחר שאיחד את כוחו של הכס ה"קדוש" עם הסיעה הצבאית של אביו, אלבריק.[4] בשנת 959 ניהל יוחנן מלחמה נגד שני הנסיכים של קפואה ובנוונטו, פאדולף הראשון ולאנדולף השלישי. במהלך הקרבות האלה (שבהם צבאות האפיפיור הובסו), המלך המוצהר של איטליה, והאויב הישן של האפיפיורות, ברנגריוס השני, תקף את אדמות האפיפיור, והיווה איום ישיר על רומא עצמה.[4] בסתיו של 960 פנה יוחנן אל המלך אוטו הראשון של גרמניה, לבקש עזרה צבאית, ובתמורה לכך להציע לאוטו את התואר קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".[5] אוטו, שבמהלך כל חייו שאף להקים לתחייה את ממלכת קרל הגדול,[5] הסכים להגן על האפיפיור ולהחזיר לו את אדמתו.[6] צבאו של אוטו פלש לאיטליה, השיב את הריבונות האפיפיורית וגם הרחיב את אדמות האפיפיור עד שהן היוו כמעט שני שלישים של איטליה.[6] בשל כך, ב־2 בפברואר 962, אוטו ואשתו אדלייד, קיבלו ברומא את התואר "קיסר" ו"קיסרית" של האימפריה הרומית ה"קדושה", תואר ששמרו עליו משפחות המלוכה הגרמניות במשך קרוב לאלף שנה.[7]

הסכסוך עם הקיסר אוטו

הברית בין יוחנן לאוטו לא נמשכה זמן רב. כמעט ברגע שאוטו עזב את רומא, הוא הצהיר את ההכרזה הפולמוסית שלו, Ottonianum Privilegium (הפריבילגיה של אוטו), שבה ציווה שהאפיפיור חייב להישבע לציית לקיסר.[8] יוחנן, אולי מתוך רגשות הזעם שנבעו מהיותו 'רק נתין של הקיסר החדש',[9] תכנן לבגוד בו. הוא שלח שליחים אל אדלברט (בנו של ברנגריוס) לנסות לכרות ברית איתו.[10] בנוסף הוא גם שלח מכתבים למנהיגים שונים ברחבי אירופה, לעודד אותם להתקומם נגד אוטו.[10] מכתבים אלה נתפסו על ידי חייליו של אוטו. לאחר שיוחנן קיבל את אדלברט ברומא בטקס מפואר, הבישופים והאצילים ברומא שהיו נאמנים לאוטו והתנגדו להתנהגותו של יוחנן, ארגנו הפיכה נגד האפיפיור.[11] ב־2 בנובמבר 963, כשצבאו של אוטו כמעט הגיע לרומא, יוחנן ברח, לאחר שהוא שבזז את כל הזהב שיכל לשאת מבזיליקת פטרוס ה"קדוש",[12] וביקש מקלט בהרי קמפניה.

לאחר שהקיסר אוטו כבש את רומא, הוא כינס "סינוד" של חמישים בישופים מאיטליה וגרמניה, וערך רשימה ארוכה של האשמות פוליטיות ואישיות נגד האפיפיור יוחנן, כולל חילול הקודש, מעילה בקודש, שבועת שקר, רצח וגילוי עריות.[13] הסינוד שלח שלושה מכתבים ליוחנן, בדרישה להופיע אישית כדי להתגונן מפני ההאשמות כנגדו. יוחנן הגיב בהצהרה זועמת של נידוי (Ferendai Sententia) כלפי כמרים שהשתתפו בסינוד או ששיתפו פעולה עם אוטו למנות אפיפיור חדש.[13] ב־4 בדצמבר 963 הסינוד של המלך אוטו הדיח את יוחנן בשל ניסיון המרידה נגד אוטו ובשל התנהגות בלתי ראויה, ומינתה תחתיו את האפיפיור לאו השמיני.[13][14] לקראת סוף אותה שנה, מתוך שורה של הצלחות צבאיות, הקיסר אוטו שלח הביתה את רוב צבאו, ויצא מרומא.[15] רבים ברומא התמרמרו כי האפיפיור החדש, לאו, היה הדיוט ובובה על חוטים של הקיסר.[15] יוחנן חזר לרומא עם צבאו, כבש מחדש את העיר ונקם בכמרים שהדיחו אותו: יוחנן חתך את יד ימינו של הקרדינל - דיקון ג'ון והצליף בבישוף אוטגר משפייר.[16] בפברואר 964 כינס יוחנן סינוד חדש, ובו הוא ביטל את כל ההצהרות של הסינוד הקודם, השיב את עצמו לכס האפיפיור, והכריז על ליאו כפולש.[17][18]

מותו

המערכות הצבאיות של הקיסר אוטו העסיקו אותו עד מאי 964, שבו הוא אסף את צבאו וצעד על רומא להילחם עם יוחנן.[19] בשישה עשר במאי יוחנן התמוטט ומת כעבור שמונה ימים.[18] יש אומרים הוא סבל משבץ, יש אומרים שהוא הוכה למוות על אחד ממתנגדיו, אחרים טענו שהוא הורעל. חלק ממאמיני הכנסייה האמין שהוא הוכה על ידי התערבות א-לוהית, או שהשטן עצמו לקח אותו אליו.[19] לאחר מותו, אנשי הכנסייה ברומא בחרו באפיפיור בנדיקטוס החמישי כיורשו.[20]

המוניטין של האפיפיור יוחנן השנים עשר

האפיפיור יוחנן נחשב היום כאפיפיור המושחת והבלתי-מוסרי ביותר בהיסטוריה של הכנסייה.

במכתב שהקיסר אוטו כתב ליוחנן, לאחר שהוא כינס את הסינוד להדיחו הוא כתב "אתה נאשם על מעשים שהיו מבישים אפילו אם היית שחקן בבמה ... יידרש יום שלם כדי למנות את כולם."[21]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוחנן השנים עשר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ F. Donald Logan, A History of the Church in the Middle Ages, (Routledge, 2012), p. 93.
  2. ^ 2.0 2.1 Viscount John Julius Norwich, The Popes: A History, (Random House, 2011), p. 76.
  3. ↑ The Entry “John XII”, Encyclopedia Britannica, Volume 6, p. 573, 1998 Edition.
  4. ^ 4.0 4.1 John Bagnell Bury, The Cambridge Medieval History, Volume III: Germany and the western empire, (Plantagenet Publishing, 1930), p. 136.
  5. ^ 5.0 5.1 Norwich, Popes, p.77
  6. ^ 6.0 6.1 Joseph F. Kelly, The Ecumenical Councils of the Catholic Church: A History, (Liturgical Press, 2009), p. 71
  7. ↑ Norwich, Popes, p. 78
  8. ↑ Britannica, Pope John XII, Ibid.
  9. ↑ Bury, Medieval, p. 137
  10. ^ 10.0 10.1 Norwich, Popes, p. 78
  11. ↑ Simon Sebag Montefiore, Titans of History, (Quercus Publishing, 2015), p. 114.
  12. ↑ Bury, Medieval, p.138.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 The Entry “Pope John XII”, Catholic Encyclopedia, Volume 8, p. 429, 1913 Edition.
  14. ↑ Britannica, Pope John XII
  15. ^ 15.0 15.1 Bury, Medieval, p. 139.
  16. ↑ Catholic Encyclopedia, Pope John XII, ibid.
  17. ↑ Bury, Medieval, p. 140.
  18. ^ 18.0 18.1 Montefiore, Titans, p. 115.
  19. ^ 19.0 19.1 Norwich, Popes, p. 81.
  20. ↑ Norwich, Popes, p. 82.
  21. ↑ Montefiore, Titans, p. 115


הקודם:
אגפטוס השני 		אפיפיור
(רשימת האפיפיורים) 		הבא:
בנדיקטוס החמישי
רשימת האפיפיורים
האלף הראשון
המאה ה-1 פטרוס (33–67) • לינוס (67–76) • אנקלטוס (76–88) • קלמנס הראשון (88–99) • אווריסטוס (99–105)
המאה ה-2 אלכסנדר הראשון (105–115) • סיקסטוס הראשון (115–125) • טלספורוס (125–136) • היגינוס (136–140) • פיוס הראשון (140–155) • אניקטוס (155–166) • סוטר (166–174) • אלאוטריוס (174–189) • ויקטור הראשון (189–199)
המאה ה-3 זפירינוס (199–217) • קליקסטוס הראשון (217–222) • אורבנוס הראשון (222–230) • פונטיאנוס (230–235) • אנטרוס (235–236) • פביאנוס (236–250) • קורנליוס (251–253) • לוקיוס הראשון (253–254) • סטפנוס הראשון (254–257) • סיקסטוס השני (257–258) • דיוניסיוס (259–268) • פליקס הראשון (269–274) • אאוטיכיאנוס (275–283) • קאיוס (283–296) • מרקלינוס (296–304)
המאה ה-4 מרקלוס הראשון (308–309) • אוסביוס (309–310) • מילטיאדס (311–314) • סילבסטר הראשון (314–335) • מרקוס (336–336) • יוליוס הראשון (337–352) • ליבריוס (352–366) • דמסוס הראשון (366–384) • סיריקיוס (384–399) • אנסטסיוס הראשון ( 399–401)
המאה ה-5 אינוקנטיוס הראשון (401–417) • זוסימוס (417–418) • בוניפקיוס הראשון (418–422) • סלסטינוס הראשון (422–432) • סיקסטוס השלישי (432–440) • לאו הראשון (440–461) • הילריוס (461–468) • סימפליקיוס (468–483) • פליקס השלישי (483–492) • גלסיוס הראשון (492–496) • אנסטסיוס השני (496–498) • סימכוס (498–514)
המאה ה-6 הורמיסדס (514–523) • יוחנן הראשון (523–526) • פליקס הרביעי (526–530) • בוניפקיוס השני (530–532) • יוחנן השני (533–535) • אגאפטוס הראשון (535–536) • סילבריוס (536–537) • ויגיליוס (537–555) • פלגיוס הראשון (556–561) • יוחנן השלישי (561–574) • בנדיקטוס הראשון (575–579) • פלגיוס השני (579–590) • גרגוריוס הראשון (590–604)
המאה ה-7 סאביניאנוס (604–606) • בוניפקיוס השלישי (607–607) • בוניפקיוס הרביעי (608–615) • אדאודטוס הראשון (615–618) • בוניפקיוס החמישי (619–625) • הונוריוס הראשון (625–638) • סוורינוס (640–640) • יוחנן הרביעי (640–642) • תאודורוס הראשון (642–649) • מרטינוס הראשון (649–653) • אאוגניוס הראשון (654–657) • ויטאליאן (657–672) • אדאודטוס השני (672–676) • דונוס (676–678) • אגתו (678–681) • לאו השני (682–683) • בנדיקטוס השני (684–685) • יוחנן החמישי (685–686) • קונון (686–687) • סרגיוס הראשון (687–701)
המאה ה-8 יוחנן השישי (701–705) • יוחנן השביעי (705–707) • סיסיניוס (708–708) • קונסטנטינוס (708–715) • גרגוריוס השני (715–731) • גרגוריוס השלישי (731–741) • זכריה (741–752) • סטפנוס (752) • סטפנוס השני (752–757) • פאולוס הראשון (757–767) • סטפנוס השלישי (768–772) • אדריאנוס הראשון (772–795) • לאו השלישי (795–816)
המאה ה-9 סטפנוס הרביעי (816–817) • פסקליס הראשון (817–824) • אאוגניוס השני (824–827) • ולנטינוס (827–827) • גרגוריוס הרביעי (827–844) • סרגיוס השני (844–847) • לאו הרביעי (847–855) • יוהנה (853–855) • בנדיקטוס השלישי (855–858) • ניקולאוס הראשון (858–867) • אדריאנוס השני (867–872) • יוחנן השמיני (872–882) • מרינוס הראשון (882–884) • אדריאנוס השלישי (884–885) • סטפנוס החמישי (885–891) • פורמוסוס (891–896) • בוניפקיוס השישי (896–896) • סטפנוס השישי (896–897) • רומנוס (897–897) • תאודורוס השני (897) • יוחנן התשיעי (898–900)
המאה ה-10 בנדיקטוס הרביעי (900–903) • לאו החמישי (903–904) • סרגיוס השלישי (904–911) • אנסטסיוס השלישי (911–913) • לנדו (913–914) • יוחנן העשירי (914–928) • לאו השישי (928–929) • סטפנוס השביעי (929–931) • יוחנן האחד עשר (931–935) • לאו השביעי (936–939) • סטפנוס השמיני (939–942) • מרינוס השני (942–946) • אגפטוס השני (946–955) • יוחנן השנים עשר (955–963) • לאו השמיני (אנטי-אפיפיור,963–964) • יוחנן השנים עשר (964) • בנדיקטוס החמישי (964–964) • לאו השמיני (964–965) • יוחנן השלושה עשר (965–972) • בנדיקטוס השישי (973–974) • בנדיקטוס השביעי (974–983) • יוחנן הארבעה עשר (983–984) • יוחנן החמישה עשר (985–996) • גרגוריוס החמישי (996–999) • סילבסטר השני (999–1003)
האלף השני
המאה ה-11 יוחנן השבעה עשר (1003–1003) • יוחנן השמונה עשר (1003–1009) • סרגיוס הרביעי (1009–1012) • בנדיקטוס השמיני (1012–1024) • יוחנן התשעה עשר (1024–1032) • בנדיקטוס התשיעי (1032–1044) • סילבסטר השלישי (1045–1045) • בנדיקטוס התשיעי (1045–1045) • גרגוריוס השישי (1045–1046) • קלמנס השני (1046–1047) • בנדיקטוס התשיעי (1047–1048) • דמסוס השני (1048–1048) • לאו התשיעי (1049–1054) • ויקטור השני (1055–1057) • סטפנוס התשיעי (1057–1058) • ניקולאוס השני (1059–1061) • אלכסנדר השני (1061–1073) • גרגוריוס השביעי (1073–1085) • ויקטור השלישי (1086–1087) • אורבנוס השני (1088–1099) • פסקליס השני (1099–1118)
המאה ה-12 גלסיוס השני (1118–1119) • קליקסטוס השני (1119–1124) • הונוריוס השני (1124–1130) • אינוקנטיוס השני (1130–1143) • סלסטינוס השני (1143–1144) • לוקיוס השני (1144–1145) • אאוגניוס השלישי (1145–1153) • אנסטסיוס הרביעי (1153–1154) • אדריאנוס הרביעי (1154–1159) • אלכסנדר השלישי (1159–1181) • לוקיוס השלישי (1181–1185) • אורבנוס השלישי (1185–1187) • גרגוריוס השמיני (1187–1187) • קלמנס השלישי (1187–1191) • סלסטינוס השלישי (1191–1198) • אינוקנטיוס השלישי (1198–1216)
המאה ה-13 הונוריוס השלישי (1216–1227) • גרגוריוס התשיעי (1227–1241) • סלסטינוס הרביעי (1241–1241) • אינוקנטיוס הרביעי (1243–1254) • אלכסנדר הרביעי (1254–1261) • אורבנוס הרביעי (1261–1264) • קלמנס הרביעי (1265–1268) • גרגוריוס העשירי (1271–1276) • אינוקנטיוס החמישי (1276–1276) • אדריאנוס החמישי (1276–1276) • יוחנן העשרים ואחד (1276–1277) • ניקולאוס השלישי (1277–1280) • מרטינוס הרביעי (1281–1285) • הונוריוס הרביעי (1285–1287) • ניקולאוס הרביעי (1288–1292) • סלסטינוס החמישי (1294–1294) • בוניפקיוס השמיני (1294–1303)
המאה ה-14 בנדיקטוס האחד עשר (1303–1304) • קלמנס החמישי (1305–1314) • יוחנן העשרים ושניים (1316–1334) • בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342) • קלמנס השישי (1342–1352) • אינוקנטיוס השישי (1352–1362) • אורבנוס החמישי (1362–1370) • גרגוריוס האחד עשר (1370–1378) • אורבנוס השישי (1378–1389) • בוניפקיוס התשיעי (1389–1404)
המאה ה-15 אינוקנטיוס השביעי (1404–1406) • גרגוריוס השנים עשר (1406–1415) • מרטינוס החמישי (1417–1431) • אאוגניוס הרביעי (1431–1447) • ניקולאוס החמישי (1447–1455) • קליקסטוס השלישי (1455–1458) • פיוס השני (1458–1464) • פאולוס השני (1464–1471) • סיקסטוס הרביעי (1471–1484) • אינוקנטיוס השמיני (1484–1492) • אלכסנדר השישי (1492–1503)
המאה ה-16 פיוס השלישי (1503–1503) • יוליוס השני (1503–1513) • לאו העשירי (1513–1521) • אדריאנוס השישי (1522–1523) • קלמנס השביעי (1523–1534) • פאולוס השלישי (1534–1549) • יוליוס השלישי (1550–1555) • מרקלוס השני (1555–1555) • פאולוס הרביעי (1555–1559) • פיוס הרביעי (1559–1565) • פיוס החמישי (1566–1572) • גרגוריוס השלושה עשר (1572–1585) • סיקסטוס החמישי (1585–1590) • אורבנוס השביעי (1590–1590) • גרגוריוס הארבעה עשר (1590–1591) • אינוקנטיוס התשיעי (1591–1591) • קלמנס השמיני (1592–1605)
המאה ה-17 לאו האחד עשר (1605–1605) • פאולוס החמישי (1605–1621) • גרגוריוס החמישה עשר (1621–1623) • אורבנוס השמיני (1623–1644) • אינוקנטיוס העשירי (1644–1655) • אלכסנדר השביעי (1655–1667) • קלמנס התשיעי (1667–1669) • קלמנס העשירי (1670–1676) • אינוקנטיוס האחד עשר (1676–1689) • אלכסנדר השמיני (1689–1691) • אינוקנטיוס השנים עשר (1691–1700)
המאה ה-18 קלמנס האחד עשר (1700–1721) • אינוקנטיוס השלושה עשר (1721–1724) • בנדיקטוס השלושה עשר (1724–1730) • קלמנס השנים עשר (1730–1740) • בנדיקטוס הארבעה עשר (1740–1758) • קלמנס השלושה עשר (1758–1769) • קלמנס הארבעה עשר (1769–1774) • פיוס השישי (1775–1799)
המאה ה-19 פיוס השביעי (1800–1823) • לאו השנים עשר (1823–1829) • פיוס השמיני (1829–1830) • גרגוריוס השישה עשר (1831–1846) • פיוס התשיעי (1846–1878) • לאו השלושה עשר (1878–1903)
המאה ה-20 פיוס העשירי (1903–1914) • בנדיקטוס החמישה עשר (1914–1922) • פיוס האחד עשר (1922–1939) • פיוס השנים עשר (1939–1958) • יוחנן העשרים ושלושה (1958–1963) • פאולוס השישי (1963–1978) • יוחנן פאולוס הראשון (1978–1978) • יוחנן פאולוס השני (1978–2005)
האלף השלישי
המאה ה-21 בנדיקטוס השישה עשר (2005–2013) • פרנציסקוס (2013–2025) • לאו הארבעה עשר (2025–מכהן)

יוחנן השנים עשר43050662

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוחנן_השנים_עשר&oldid=3667342"