פרנציסקוס
| לידה |
17 בדצמבר 1936 בואנוס איירס, ארגנטינה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 21 באפריל 2025 (בגיל 88) | ||||
| שם מלא | חורחה מריו ברגוליו | ||||
| מדינה |
 קריית הוותיקן, ארגנטינה | ||||
| דת | נצרות קתולית (ישועי) | ||||
| |||||
פרנציסקוס (בלטינית: Franciscus; 17 בדצמבר 1936 – 21 באפריל 2025, נולד בשם חורחה מריו ברגוליו; בספרדית: Jorge Mario Bergoglio) היה האפיפיור ה-266. הוא נבחר לתפקידו ב-13 במרץ 2013, וכיהן בו עד מותו.[1]
פרנציסקוס נולד בבואנוס איירס שבארגנטינה, והוסמך לכמורה ב-1969. ב-1998 היה לארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס, וב-2001 מונה לחשמן. פרנציסקוס הוא הישועי הראשון שנבחר לאפיפיורות, הראשון מיבשת אמריקה ומחצי הכדור הדרומי, והאפיפיור הלא-אירופי הראשון זה 1,282 שנה, מאז גרגוריוס השלישי, שנולד בסוריה. היה דובר ספרדית (כשפת אם), לטינית, אנגלית, איטלקית וגרמנית.
ביוגרפיה
חורחה מריו ברגוליו נולד בבואנוס איירס. אביו, מריו, נולד סמוך לעיר טורינו שבאיטליה והיגר לארגנטינה, שם הועסק כעובד מסילת ברזל. אמו, רחינה סיבורי, הייתה עקרת בית ילידת ארגנטינה, ומקור משפחתה מצפון איטליה. לברגוליו ארבעה אחים ואחות. בהיותו נער, הוסרה בניתוח ציסטה מאחת מריאותיו. הוא הוכשר כטכנאי כימיה, ועבד מספר שנים ככימאי במעבדת מפעל. בהמשך החליט לפנות לכמורה ונרשם לסמינר בשכונת ויז'ה דבוטו (Villa Devoto). ב-11 במרץ 1958 הצטרף למסדר הישועי כמועמד לחברות. לאחר מכן סיים תואר בפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של בואנוס איירס ב-1960.
קריירה
בשנים 1964–1965 לימד ספרות ופסיכולוגיה בבית הספר התיכון הישועי בסנטה פה ומ-1966 שימש כמרצה לאותם תחומים באוניברסיטה הישועית של המושיע (Universidad del Salvador) בבירה. כעבור שנה שב ללימודי תאולוגיה. ב-13 בדצמבר 1969 הוא הוסמך לכמורה. בשנים 1971–1972 שהה באלקלה דה אנארס שבספרד במסגרת תקופת החניכות הסופית שלו כישועי. לאחר מכן מילא תפקידי סגל שונים בסמינר הישועי הגבוה סן חוסה (Colegio Máximo San José) בסן מיגל. הוא התקבל כחבר מלא במסדר ב-22 באפריל 1973. ב-31 ביולי נבחר לראש הפרובינציה הארגנטינאית של הישועים, דהיינו לראש המסדר במדינה. הוא שימש בתפקיד זה עד 1980, ואז חזר לסן מיגל בתפקיד הרקטור של הסמינר.
המשטר הצבאי
ברגוליו הואשם באי-נקיטת עמדה ובהימנעות מעיסוק במצב הפוליטי בתקופת החונטה הצבאית והמלחמה המלוכלכת, כשהשלטונות עצרו והעלימו אלפי מתנגדים. העיתונאי הוראסיו ורביצקי אף האשים אותו כי הסיר את הגנתו משני ישועים, אורלנדו ז'וריו ופרנסיסקו חליקס, שהיו ידועים כבעלי דעות פרוגרסיביות. השניים נעצרו למשך חמישה חודשים ועונו.[2] כמה ממתנגדיו אף טענו שתמך ישירות במשטר, ועורכי דין לזכויות אדם תקפו אותו כשסירב פעמיים להופיע בבית המשפט בדיונים שעסקו בעינוים וברציחתם של עצירים, לפני שהסכים לבסוף ב-2010. ברגוליו טען כנגדם כי פעמים רבות הסתיר אנשים שנרדפו בבניינים שהיו שייכים לכנסייה[3] ואף ביקש משליט ארגנטינה, הדיקטטור חורחה רפאל וידלה, לחוס על חייהם של שני הישועים. רוב החוקרים שבחנו את הביוגרפיה של ברגוליו סבורים שההאשמות נגדו לא היו נכונות, בהם ההיסטוריון אוקי גוני, השופטת אליסיה אוליביירה, ונשיא בית המשפט העליון של ארגנטינה, ריקרדו לורנצטי, שאמר כי הוא "חף מפשע לחלוטין ומעולם לא נחשד במעורבות בהפרת זכויות האדם שבוצעו במהלך הדיקטטורה הצבאית."[4]
כארכיבישוף של בואנוס איירס
ב-20 במאי 1992 מונה למשנה לבישוף בהגמונות של אזור הבירה. ב-3 ביוני 1997 קודם לממלא-מקום (אנ') הארכיבישוף המטרופוליטני של בואנוס איירס, אנטוניו קווארַסינו. ב-28 בפברואר 1998 ירש את קווארסינו עם מותו, ושימש בתפקיד הארכיבישוף עד לבחירתו לכס האפיפיורות. ב-6 בנובמבר מונה גם לבישוף האוניאטים בארגנטינה. הועלה לדרגת חשמן על ידי יוחנן פאולוס השני ב-21 במאי 2001. באותה תקופה הוא התקרב ליצחק ענתבי סקה, הרב הראשי של בואנוס איירס, וקשר זה נשמר עד מותו.
ב-2005, בעת בחירת יורשו של יוחנן פאולוס השני, הועלה שמו על ידי משקיפים כמועמד בעל סיכויים. בהצבעה הראשונה של הקונקלווה הוא קיבל עשרה קולות, בשנייה – שלושים-וחמישה, ובשלישית – ארבעים, והגיע למקום השני במניין הקולות. הוא הפסיד לחשמן יוזף רצינגר. במשך שנותיו כחשמן היה חבר במספר מחלקות בקוריה הרומאית: הוועדה לפולחן אלוהי ומשמעות הסקרמנטים, ועדת הכמורה, הוועדה למוסדות חיים מקודשים ואגודות החיים האפוסטוליות, המועצה האפיפיורית למשפחה, והנציבות לענייני אמריקה הלטינית.
במאי 2007 הציג את הגרסה הסופית של הצהרה משותפת של הבישופים של אמריקה הלטינית - "מסמך אפרסידה" - עם אישורו על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במסמך, קרא לשיפור מצבם של העניים והכריז כי אנשים המביעים דעות שאינן עולות בקנה אחד עם עמדות הכנסייה, כגון תמיכה בהפלות, אינם זכאים להשתתף בסעודת האדון.
כאפיפיור
עם בחירתו לאפיפיור במרץ 2013, לאחר פרישתו של בנדיקטוס השישה עשר, אימץ ברגוליו את השם הדתי "פרנציסקוס", שלא שימש איש מקודמיו. סגן דובר הוותיקן, תום רוסיקה, מסר לרשת CNN כי הוא בחר בשמו הטקסי לכבוד ה"קדוש" פרנציסקוס מאסיזי בן המאה ה-13, מייסד מסדר הפרנציסקנים, מאחר ש"הוא אוהב את העניים", כמוהו[5]. מספר פרשנים שיערו קודם לכן כי הייתה זו מחווה לפרנסיסקו חאווייר[6].
ביום בחירתו, הוותיקן הדגיש כי הוא ייקרא "פרנציסקוס" ללא ציון סיפרה רומית (בדומה ללנדו או רומנוס). דובר הוותיקן אמר כי השם יהפוך ל"פרנציסקוס הראשון" אם ייבחר פרנציסקוס השני.[7][8] ב-23 במרץ 2013 נפגשו האפיפיורים פרנציסקוס ובנדיקטוס השישה עשר ברומא והתפללו בצוותא.[9] ב-11 בדצמבר 2013 נבחר לאיש השנה של המגזין טיים לשנת 2013.[10]
ב-25 וב-26 במאי 2014 ביקר האפיפיור פרנציסקוס בישראל. במסגרת ביקורו זה ביקר ביד ושם.[11]
בספטמבר 2015 ערך פרנציסקוס ביקור ראשון בארצות הברית. התקבל בטקס חגיגי בבית הלבן על ידי הנשיא ברק אובמה, וב-24 לחודש נאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס. פרנציסקוס גם ביקר בקתדרלת פטריק ה"קדוש" ובאנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר שבניו יורק, וכן בבית כלא בפילדלפיה.
בשנת 2017 נבחר על ידי הטיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.
בפברואר 2019, לראשונה בהיסטוריה, ביקר האפיפיור בחצי האי ערב. האפיפיור נחת באבו דאבי והשתתף בוועידה למען שיח בין-דתי בהשתתפות מאות נציגים מדתות שונות. סיבה עיקרית לביקור היא המאבק ברדיפה הדתית של מיעוטים נוצרים. לפי נתוני הוותיקן, אלימות של ארגוני טרור, מלחמות ומתיחות צמצמו את שיעור הנוצרים במזרח התיכון מ-20% מסך האוכלוסייה לפני מלחמת העולם הראשונה ל-4% כיום.[12] במהלך ביקור זה באיחוד האמירויות הערביות, האפיפיור נפגש עם האימאם הגדול של מסגד אל-אזהר אחמד אל-טייב. שם הם חתמו יחד על המסמך של האחווה אנושית, שלימים היווה השראה להחלטת האו"ם שקבעה את 4 בפברואר כיום האחווה הבינלאומי.[13][14]
ב-6 במרץ 2021, התארח בנג'ף שבעיראק, אצל המנהיג השיעי הנחשב ביותר בעיראק, האייתולה עלי סיסתאני בן ה-90. בביקור קרא למוסלמים לפיוס ולאימוץ המיעוט הנוצרי בעיראק, ונענה על ידי מארחו בהודעה, ש"הנוצרים זכאים לחיות בעיראק בשלום ובביטחון, בדיוק כמו אחיהם המוסלמים".[15]
מוות
ב-23 בפברואר 2025 הודיע הוותיקן כי האפיפיור סובל מאי ספיקת כליות ומצבו מוגדר כקריטי.[16] ב-21 באפריל הודיע הוותיקן על מותו בגיל 88.[1]
דעותיו
כארכיבישוף נודע ברגוליו באורח חייו הצנוע: הוא עזב את ארמונו ועבר לדירה בעיר, והוא נסע בתחבורה הציבורית. הוא הטיף לעזרה לעניים ולהגברת השוויון בחברה, אך הקפיד להרחיק את עצמו מ"תאולוגיית השחרור" (Theologia liberationis), זרם רעיוני הרווח בכנסייה בדרום-אמריקה שרבים מתומכיו מזוהים עם הסוציאליזם ואף עם המרקסיזם.[2] הביוגרף שלו, סרחיו רובין, הצהיר כי האפיפיור החדש אינו פרוגרסיבי ורחוק מתמיכה ברעיונות התנועה, אף כי הוא "מבקר את הנאו-ליברליזם ואת קרן המטבע הבינלאומית, ומבלה זמן רב בשכונות העוני." הוא נחשב מקורב לארגון המאמינים "קומוניון ושחרור" (Comunione e Liberazione), הדוגל בשמרנות חברתית ומזוהה עם הימין המתון באיטליה.[3]
אף על פי שהתנגד לתוכנית ממשלתית להפצה בחינם של אמצעי מניעה,[17] פרנציסקוס מחזיק בעמדות ליברליות יחסית בנושא, ומאמין כי ניתן להשתמש בהם כדי למנוע התפשטות מחלות.[2] הוא מתנגד נחרץ להפסקת היריון והגדירה כ"שד המנוגד לתוכניתו של האל". הוא גם עודד את הכמורה ואת ההדיוטות להתנגד להמתות חסד.[18] במאי 2013, באמירה שחורגת מהקו הכנסייתי השמרני, אמר פרנציסקוס שגם אתאיסטים זוכים לגאולה, אם מעשיהם טובים.[19]
ב-26 במאי 2013 תקף האפיפיור את המאפיה הסיציליאנית וקרא למאפיונרים להפסיק לנצל אנשים ולדרדר אותם לפעולות פליליות. האפיפיור קרא לאנשי המאפיה לשנות את דרכיהם, יום לאחר שקידש בטקס מיוחד כומר איטלקי מפלרמו שנרצח בשנת 1993 על ידי מאפיונרים לאחר שהטיף נגד המאפיה בשכונה שבה פעלה הקוזה נוסטרה. פרנסיסקוס אמר לקהל המאמינים הרב שהתאסף בכיכר פטרוס בוותיקן שהמאפיה הרגה את הכומר ג'וזפה פוגליסי משום שהוא ניסה להרחיק בני נוער מלהתקרב למאפיה ולהתגייס לשורותיה. הוא אמר שכואב לו כשהוא חושב על כל האנשים שנוצלו על ידי הפשיעה המאורגנת.
ב-28 באוקטובר 2014 הרצה פרנציסקוס בפני חברי האקדמיה האפיפיורית למדעים, הרחיב את הפתח שפרץ קודמו בסוגיית האבולוציה והוסיף גם הסכמה למפץ הגדול.[20]
ב-2015 פרסם אנציקליקה בשם לאודאטו סי ובה ביקר את תרבות הצריכה לאור תרומתה להתחממות גלובלית, תוך קריאה לשמור על הסביבה ולהאבק בשינוי האקלים הנגרם על ידי פעילות אנוש.
בנובמבר 2024 התייחס למלחמת חרבות ברזל במאמר שפורסם בעיתון לה סטמפה: "כמה מומחים בינלאומיים אומרים שלמה שקורה בעזה יש מאפיינים של רצח עם. עלינו לחקור בזהירות כדי לקבוע אם זה עומד בהגדרה הטכנית כפי שנוסחה על ידי משפטנים וארגונים בינלאומיים."[21]
ספריו
חורחה מריו ברגוליו חיבר ספרים רבים, ובהם ספר אחד בשיתוף עם אברהם סקורקה (המכהן כרב קונסרבטיבי בבואנוס איירס, ומחזיק גם בדוקטורט בכימיה מאוניברסיטת בואנוס איירס), שתורגם גם לעברית, תחת הכותרת "על רומא וירושלים: שיחות בין אפיפיור לרב".
ראו גם
קישורים חיצוניים
פרנציסקוס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרנציסקוס, ברשת החברתית אינסטגרם- נוסח ההכרזה על בחירתו של האפיפיור פרנציסקוס, באתר הוותיקן
- "חורחה מריה ברגוליו" ברשימה ביוגרפית של החשמנים המכהנים (באנגלית)
- פירוט מסלולו של פרנציסקוס בהיררכיה של הכנסייה הקתולית (באנגלית)
- "פרופיל של החשמן ברגוליו" בעיתון "קתוליק הראלד" (באנגלית)
- סקירה ביוגרפית, בהגרדיאן (באנגלית)
- "יומן הקונקלווה ב-2005(הקישור אינו פעיל, 20.2.2025)" באתר העיתון "לה סטמפה" (באיטלקית)
- "האפיפיור הישועי הראשון" באתר "אל מונדו" (בספרדית)
אנשיל פפר, עשן לבן בוותיקאן: האפיפיור החדש: חורחה מריו ברגוליו - פרנסיסקוס, באתר הארץ, 14 במרץ 2013
האפיפיור פרנציסקוס והקשר היהודי, על הבחירה בברגוליו והייחוד שלו, באתר מאקו, 14 במרץ 2013- מארק בינלי, פרנציסקוס כוכב עליון, באתר ישראל היום, 28 בפברואר 2014
- הארץ, האפיפיור נוטש את ה"פופ-מוביל" הממוגן: "לא אדבר אל העם מקופסת סרדינים", באתר הארץ, 15 ביוני 2014
- אמיר תיבון, נתניהו, אבו מאזן ורוח הקודש, באתר וואלה!, 21 במאי 2015
- נטע אחיטוב, פרנציסקוס, הסלב הסביבתי הגדול ביותר בכל הזמנים, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2015
- כרמה בן-יוחנן, "פוליטיקת המחוות של האפיפיור פרנציסקוס", 'הזמן הזה' - מגזין למחשבה פוליטית, תרבות ומדע מבית מכון ון ליר בירושלים, אוגוסט 2018
- ג'ייסון הורובייץ, ניו יורק טיימס, האפיפיור פרנציסקוס סוגר עשור של כהונה, באתר הארץ, 25 במרץ 2023
- פרנציסקוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרנציסקוס (1936-), אפיפיור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 והסוכנויות, ynet (2025-04-21). "האפיפיור פרנסיסקוס הלך לעולמו בגיל 88". Ynet. נבדק ב-2025-04-21.
- ^ 2.0 2.1 2.2 "האפיפיור פרנציסקוס" באתר הגרדיאן (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 "הבחירה באפיפיור מעלה האשמות", באתר הוושינגטון פוסט (באנגלית)
- ↑ "Bergoglio is completely innocent," says Argentina's Supreme Court - Vatican Insider, ארכיון האינטרנט, 18 במרץ 2013 (באנגלית)
- ↑ "שם האפיפיור הוא תקדים מהפכני", באתר CNN (באנגלית)
- ↑ ביל גלאובר, "שם האפיפיור מתקשר לשורשיו הישועיים, לא לפרנציסקוס מאסיזי(הקישור אינו פעיל, 20.2.2025)", באתר "ג'ורנל סנטינל" (באנגלית)
- ↑ הולי יאן, "חמישה דברים לדעת על האפיפיור החדש", באתר CNN (באנגלית)
- ↑ "האפיפיור פרנציסקוס, לא פרנציסקוס הראשון", באתר לוס אנג'לס טיימס (באנגלית)
- ↑ "האפיפיור פרנצסיקוס וקודמו בתפקיד נפגשו והתפללו ביחד", באתר Mako, 23 במרץ 2013
- ↑ יצחק בן-חורין, איש השנה של הטיים: האפיפיור, באתר ynet, 11 בדצמבר 2013
- ↑ ביקורו של פרנציסקוס ביד ושם, באתר יד ושם
- ↑ אי-פי, ניו יורק טיימס, לראשונה בהיסטוריה: האפיפיור מבקר בחצי האי ערב, באתר הארץ, 3 בפברואר 2019
- ↑ First-ever International Day of Human Fraternity focuses on tolerance, UN News, 2021-02-04 (באנגלית)
- ↑ United Nations, International Day of Human Fraternity | Messages, United Nations (באנגלית)
- ↑ ביקור של פיוס, באתר "ידיעות אחרונות", 6 במרץ 2021
- ↑ דודי קוגן, רויטרס, "מצבו של האפיפיור קריטי, סימנים לכשל כלייתי": העולם הקתולי מתפלל בחרדה, באתר ישראל היום, 23 בפברואר 2025
- ↑ "האפיפיור פרנציסקוס שובר מסורת", באתר CNN (באנגלית)
- ↑ "פרנציסקוס, איש צנוע שעבר מהארמון לדירה פשוטה", באתר האינדפנדנט (באנגלית)
- ↑ Pope Francis Says Atheists Who Do Good Are Redeemed, Not Just Catholics, באתר הפינגטון פוסט
- ↑ אבי בליזובסקי, האפיפיור פרנציסקוס: האבולוציה ממצה את הפוטנציאל האלוהי של כל יצור, באתר "הידען", 29 באוקטובר 2014
- ↑ רויטרס, האפיפיור הציע שהקהילה הבינלאומית תחקור אם המבצע של ישראל בעזה מהווה רצח עם, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2024
| הקודם: בנדיקטוס השישה עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: – |
פרנציסקוס40902911Q450675