נווה אילן
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | ירושלים |
| מועצה אזורית | מטה יהודה |
| גובה ממוצע[1] | 662 מטר |
| תאריך ייסוד | 1946 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | מושב שיתופי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,019 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.5% בשנה |
(למפת הרי ירושלים רגילה)   נווה אילן | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
9 מתוך 10 |
נווה אילן הוא מושב שיתופי במחוז ירושלים בישראל. שוכן ליד אבו גוש וליד העיר ירושלים. שייך למועצה אזורית מטה יהודה.
היסטוריה
הקיבוץ ההיסטורי
ערך מורחב – נווה אילן (קיבוץ משלט)
נווה אילן הוקם בתחילת אוקטובר 1946, במקביל להקמת 11 הנקודות[3], על ידי מתנדבים מקריית ענבים ומעלה החמישה שהכינו את הקרקע[4] לקבוצת "טללים" של 31 יוצאי המחתרת האנטי-נאצית מצרפת - מאקי. רוב החברים בקבוצת טללים קיבלו הכשרה בדגניה ב'. הצעירים בחבורה שהו בכפר רופין, והדתיים שביניהם קבלו הכשרה בשדה אליהו[5]. לתקופת מה שהו חברי קבוצת טללים בחדרה[6].
המייסדים בחרו למקום כשם זמני את השם "נווה אילן"[7], כשם יישוב בסביבת קריית ענבים בסיפור של יוסף ויץ[8]. שטח היישוב עמד על כ-1,700 דונם והוא ישב בראש פסגה תלולה, ארבעה קילומטרים מערבה ממעלה החמישה וכשני קילומטרים צפונית מערבית מהכביש לירושלים[9]. ב-27 באוקטובר 1946 התקיים טקס חנוכה רשמי של היישוב בנוכחות קונסול צרפת[5][10]. המתיישבים ניקו את החורבה הערבית שהייתה במקום, התקינו לה גג והשתמשו בה לחדר אוכל, ספרייה, בית דואר ובית תינוקות. על הגג התקינו מרזבים לריכוז מי גשמים למיכל מים לשתייה. עיקר המים בהם השתמשו הובא ממעלה החמישה ברכב[11]. בנובמבר 1947 היה נווה אילן ברשימת הנקודות העבריות המנותקות בתחומי המדינה הערבית, וצוין שהתגוררו בה 43 נפש[12].
בט"ו בשבט בתחילת 1947 התקיימו ביישוב נטיעות של הקרן הקיימת[13]. מגמת נטיעת היערות באזור נמשכה אל תוך שנות ה-50[14].
ב-15 בינואר 1948 הותקפה קבוצה של חברי היישוב שיצאו לעבוד בגינת הירק למרגלותיו, על ידי ערבים מהסביבה. בהתקפה נהרג אחד המגינים[15]. כן הורעש היישוב בירי תותחים במהלך מלחמת העצמאות[16]. לאחר המלחמה היה הקיבוץ יעד למסתננים בגלל קרבתו לגבול[17]. באוקטובר 1953 נרצח חבר הקיבוץ בידי מסתננים[18].
גרעין "התגבורת" - כ-70 יוצאי צפון אפריקה שהגיעו באוניה אקסודוס ובדרך בורמה - הצטרף ליישוב בהפוגה השנייה ביולי 1948, ובתחילת 1950, בעת בניית בתי הקבע, היו ביישוב 110 תושבים. הם החזיקו לול ורפת[19] והחלו בגידול פטריות[20].
בהיות מקימי היישוב דוברי צרפתית, היה היישוב לנקודת ביקור לאורחים מצרפת בישראל[21]. כן הובאו ליישוב האחים פינאלי כאשר הובאו לישראל[22][23].
בשנת 1953 התנהל סכסוך על קרקעות בין היישוב ואנשי אבו גוש[24]. באבו גוש אף טענו שגירוש מספר תושבים של הכפר לאחר ההתקפה על מוסד קריית יערים נבע מרצון להשתלט על קרקעות הכפר עבור נווה אילן[25].
בראשית שנות ה-50 היה הקיבוץ בתנופת פיתוח ואף היווה דוגמה להצלחה קיבוצית. באפריל 1954 נחנך במקום בית תרבות על שם נחום הרמן שהוקם במימון קרן היסוד[26]. בשנת 1955 נבנה במקום שלד של מלון גדול[27]. אולם הפיתוח המואץ לא לווה במצטרפים חדשים וכך מראשית 1954 נפלה עבודה רבה מדי על מעט החברים בקיבוץ. חברי הקיבוץ דרשו מתנועת האם, איחוד הקבוצות והקיבוצים, לשלוח מתיישבים נוספים לתגבור המקום, אך אלו לא הגיעו, ועבודה שכירה נאסרה בתנועה הקיבוצית. בשנת 1955 עזבו כ-30 חברים את הקיבוץ והמשא על המעטים שנשארו נהיה כבד יותר והביא למתיחות חברתית. בסוף 1955 עזבו 80 החברים האחרונים את המקום והוא ננטש[28][29].
בחסות הכפר הירוק
עם הנטישה, עלתה כוונה להקים במקום את בית הספר החקלאי שיועד לקום בעין כרם[30]. אולם העובדים של בית הספר החקלאי סירבו לעזוב את ירושלים[29], ובמקום זאת הוקם במקום סניף של בית הספר החקלאי הכפר הירוק. למקום הובאו שתי כיתות בוגרות של בית הספר[31], יחד עם קבוצת נוער בני 14-15 מעולי מרוקו. אולם החזקה קבועה של בית ספר חקלאי באזור ירושלים, בנוסף לבית הספר האזורי עין כרם שהתקשה לגייס תלמידים, לא התאפשרה. בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת ניסיונות לחקלאות הררית[32]. בשנת 1959 החליט מנהל הכפר הירוק להפוך את נווה אילן למשק עצמאי מודרך, וכך נשארו במקום כ-25 מחברי קבוצת הנוער עולי מרוקו ועוד 15 מבוגרי הכפר הירוק[33][34]. על מהלך זה של מסירת יישוב למתיישבים כה צעירים התנהל ויכוח בעיתונות[35]. בראשית 1961 עזבו הצעירים את המקום והקיבוץ פורק[36]. למרות שהיישוב ננטש, היו רשומים ביישוב כ-20 תושבים ובבחירות לכנסת החמישית הוצב קלפי עבור נוה אילן בקריית יערים הסמוכה[37].
חברת רסקו
מבני הקיבוץ ו-300 דונם של מטעים נמכרו לחברת רסקו לצורך הקמת מרכז אירוח לתיירים. שאר השטח והענפים המשקיים הוצעו למושב בית מאיר[38]. לאחר מחאת אנשי בית מאיר הוחלט להעביר לידיהם גם את המטעים[39]. עוד בשנת 1956 הועברו חלק משטחי נווה אילן למעלה החמישה[40].
חברת רסקו ביקשה להקים במקום מרכז הבראה[41] ושכונת גנים[42][43].
הקמה מחדש
בסוף שנות השישים הוקם בארצות הברית גרעין "המגשימים", ביוזמת תנועת יהודה הצעיר, במטרה להקים מושב שיתופי לא חקלאי של אקדמאים שישתף עולים מארצות הברית וילידי ישראל. המושב יועד להכיל כ-100 משפחות וחלק מתושביו יעבדו במקום, בין השאר בבית ספר לבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית שיוקם במקום, ואחרים יעבדו מחוץ למושב[44][45]. באפריל 1968 הגיעו נציגים של הגרעין לישראל לבחור מקום התיישבות ורענן ויץ הציע להם את נווה אילן[46]. באוקטובר 1969 אושרה תוכנית מתאר למושב[47], ובתחילת 1970 הוחלט להמשיך עם התוכנית, למרות מחאות של שרים על הקצאת כספים ליישוב כה קרוב לירושלים[48]. הקמת המושב התעכבה והחלטה סופית בעניין נתקבלה במרץ 1971[49]. נכרת הסכם עם חברת רסקו להשבת חלק מאדמות נווה אילן לסוכנות היהודית עבור הגרעין. על פי ההסכם, תמורת השבת 149 דונם מתוך 815 דונם של היישוב, קיבלה רסקו בלעדיות על כל בנייה נוספת ביישוב והבטחה שייעשה מאמץ להפשרת בניית שכונת וילות במקום[46].
חברי הגרעין הראשונים מארצות הברית הגיעו לישראל בשנת 1970. אבן פינה למושב הונח ב-27 בספטמבר 1971[50]. בתחילה חיו חברי הגרעין במרכז הקליטה במבשרת ציון, במשך כארבע שנים עד שבנייני היישוב הוקמו. אך קבוצה קטנה של שש משפחות החליטה ליישב את המקום מייד, ושיפצו בעצמם בניינים ישנים מהקיבוץ הנטוש, וחיו שם כבר החל משנת 1972. כשהסתיימה הבניה הכללית, כל המשפחות עברו ממרכז הקליטה לנווה אילן, ואף המשפחות הראשונות עברו למגורים החדשים. בינתיים הסתכסכו חברי הגרעין מארצות הברית, שרצו מושב שיתופי אמיתי, עם הישראלים שצורפו אליהם שרצו וילה בקרבת העיר והישראלים הורחקו מהגרעין של היישוב[46]. חברי המושב קראו לגרעין שלהם רקפת. המושב התבססמתחילתו על תעשייה וביולי 1973 היו בו: מפעל אלקטרוניקה, חברת תכנות בשם גמה, מפעל אומנות שקיים חוגים לילדים בליתוגרפיה, גילוף בעץ ותולדות האמנות, ולול הודים[51].
לאחר שהקבוצה התבססה במקומה החדש, החלו להצטרף משפחות ישראליות וכן עולים חדשים ממדינות אחרות, כמו אנגליה, דרום אפריקה וניו זילנד.
מייסדי נווה אילן התכוונו שהיישוב יהיה חלק מהתנועה הקיבוצית, אך באותו זמן לא התקבלו למרות המבנה השיתופי של הקבוצה, מכיוון שלא היה חדר אוכל שיתופי ביישוב, וגם לא לינה משותפת שעוד הייתה נהוגה אז במרבית הקיבוצים. אז בתחילה השתייכה לתנועת המושבים, ורק יותר מאוחר הצטרפה לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם).
הענפים העיקריים בתחילת ימי המושב היו מפעל אלקטרוניקה, מרכז מחשוב, לולים של תרנגולי הודו, ופטריות. הלולים נהרסו במהלך מגפת שפעת העופות. בשנים האחרונות הוקמה הרחבה ליישוב, הקרויה "נופי אילן".
אתרים בנווה אילן ובסביבה
- נווה אילן ההיסטורית, נמצאת על גבעה בכניסה לנווה אילן. במקום זה התיישבו באוקטובר 1946, 31 צעירים וצעירות ניצולי שואה וחברי מחתרת המאקי בצרפת, לפי דרישתו של בן-גוריון להקים במקום יישוב-משלט לשמירת הדרך לירושלים. במקום הוקם קיבוץ שהתפרק ב-1956. על ראש הגבעה עמד בית האפנדי מאבן שכונה חירבת אל הוואה (חורבת הרוחות). מהיישוב ההיסטורי נותרו עמדות לידם הוצבו שלטי עץ דהויים. בית האפנדי שקרס, נבנה מחדש אבל עבודות השיקום והשימור נעצרו ולא ברור מה יהיה גורל המקום שנמצא כיום במצב מוזנח.
- תצפית על שם דני ויין, נמצאת בקצה המערבי של נווה אילן. על שם בן נווה אילן שנפל במילוי תפקידו כחובש. מהמקום יש תצפית רחבה על גבעות השפלה והעיר מודיעין.
- בצמוד למושב נמצא מלון נווה אילן וכן מועדון ספורט ובריכת שחייה (שהיו שייכים למושב, ונמכרו).
- יער נווה אילן
- יד השמונה
- אבו גוש
- פונדק אלביס, ליד מחלף נווה אילן ובו פסלים ופוסטרים של אלביס פרסלי.
- קריית התקשורת נווה אילן, מקום משכנה של חברת החדשות המשדרת בערוץ קשת 12 וחברות תקשורת נוספות, כמו גם מקום משכנו של בית "האח הגדול". עד שנת 2014 המתחם היה בבעלות גלובוס גרופ ונקרא "ג.ג. אולפני ישראל - ירושלים"[52].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נווה אילן |
- נווה אילן, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
- אתר הבית של נווה אילן (מושב שיתופי נוה אילן)
נווה אילן (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- אליעזר לב-ציון, חורבן ותקומה, הוצאת ירון גולן, 1993
- נפתלי רז, נווה-אילן ההיסטורית, הוצאת רביבים, תשס"ט - 2009
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ נווה אילן, נקודה חדשה בהרי ירושלים, הצופה, 28 באוקטובר 1946
- ^ עוד ישוב בהרי ירושלים, דבר, 28 באוקטובר 1946
- ^ 5.0 5.1 הוקם יישוב תשיעי על הרי ירושלים, משמר, 28 באוקטובר 1946
- ^ חדרה, הבוקר, 24 ביולי 1946
קיבוץ חדש בחדרה, דבר, 15 ביולי 1946
הרצאות מטעם מפלגת פועלי א"י, דבר, 3 בספטמבר 1946 - ^ שמות עבריים ליישוב בנגב ויהודה, המשקיף, 9 באוקטובר 1946
- ^ יוסף ויץ, אל נוה אילן, דבר, 29 ביולי 1938
- ^ יריות מן המארב על נוה־אילן, הבוקר, 16 בינואר 1948
- ^ חג הזריעה הראשונה בנוה־אילן, הבוקר, 28 באוקטובר 1946
- ^ י. מסטבוים, ביישובי ההרים - נווה אילן, דבר, 31 באוקטובר 1947
- ^ הנקודות העבריות המנותקות, ידיעות עיריית תל אביב, 16 בנובמבר 1947
- ^ כתבה בצופה, בתוך קלחת השמועות, החיפושים,ההחרמות,והאולטימאטום, הצופה, 6 בפברואר 1947
- ^ טקס נטיעת יער בנוה אילן נערך אתמול, הבוקר, 20 בינואר 1950
- ^ נהדפה התקפה על נווה אילן, הצופה, 16 בינואר 1948
- ^ נווה אילן ומעלה החמישה, הצופה, 12 במאי 1948
- ^ מסתננים גנבו בנוה אילן, זמנים, 1 בנובמבר 1953
- ^ תושב נוה אילן נרצח בשנתו, זמנים, 12 באוקטובר 1953
- ^ א. קאמינקה, גן פורח על הסלע, מעריב, 17 במרץ 1950
- ^ נתן טירה, מגדל הפטרות בנוה אילן, מעריב, 22 בספטמבר 1954
- ^ צירי צרפת בכינוס החינוכי נפגשים בנוה אילן, הצופה, 7 באוגוסט 1947
בואסנז'ה מתפעל מנוה אילן, דבר, 6 בפברואר 1949
חברי המשלחת הספרדית מצרפת בארץ, הד-המזרח, 26 באוגוסט 1949 - ^ האחים פינאלי "התיישבו" בנווה-אילן, מעריב, 27 ביולי 1953
- ^ ילדי פינאלי לנווה-אילן, על המשמר, 28 ביולי 1953
- ^ ריב בין נוה אילן ואבו־גוש על 40 דונם עצי פרי- ביהמ"ש יכריע, חרות, 24 ביוני 1953
העיקול מעל מטעי המריבה בשטח נווה־אילן הוסר חלקית, חרות, 9 ביולי 1953 - ^ גולי אבו גוש לבית הדין העליון, זמנים, 27 בספטמבר 1953
- ^ בית תרבות ע"ש נ. הרמן בנוה אילן, דבר, 29 באפריל 1954
- ^ מלון גדול יוקם ע"י נוה אילן, על המשמר, 8 במרץ 1955
- ^ מתפרק הקיבוץ נוה אילן, הבוקר, 15 בדצמבר 1955
- ^ 29.0 29.1 אהרן דולב, העקרון ניצח - הקיבוץ ננטש, מעריב, 10 בפברואר 1956
- ^ בי"ס לחקלאות הררית יוקם בנוה אילן, למרחב, 20 בדצמבר 1955
- ^ הכפר הירוק יפתח סניף בנוה אילן, למרחב, 13 ביוני 1956
- ^ תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן, מעריב, 12 בנובמבר 1958
- ^ ב"צ אופז, חניכי נווה אילן להתיישבות עצמאית, דבר, 16 ביוני 1959
- ^ אלי אברהמי, הלקח של נוה אילן, למרחב, 3 בפברואר 1960
- ^ אהרן דולב, הפואימה הלא פדגוגית של נוה אילן, מעריב, 22 בינואר 1960
החלוציות בנוה־אילן, מעריב, 5 בפברואר 1960 - ^ מתחסל קיבוץ נווה אילן, מעריב, 4 באפריל 1961
- ^ גבריאל שטרסמן, 220 קלפיות תוצבגה ברחבי אזור ירושלים, מעריב, 2 באוגוסט 1961
- ^ מחאה על מסירת אדמות "נווה אילן" לחב' "רסקו", מעריב, 22 במאי 1961
- ^ מנחם סדינסקי, מטעי נוה אילן יימסרו לבית מאיר, מעריב, 13 ביוני 1961
- ^ סיכסוך־קרקעות פרץ בין מעלה־החמישה לקיבוץ נחשון, דבר, 8 בנובמבר 1962
- ^ ד"ר פלדנקרייז מועמד לנהול בית החלמה בנווה אילן, מעריב, 28 באוגוסט 1961
רסקו תקים מרכזי הבראה, מעריב, 17 בדצמבר 1963 - ^ רפאל אלדור, ה"גלגול" הבא של נוה־אילן: שכונת גנים ומרכז ספורטיבי, מעריב, 19 באוגוסט 1965
- ^ צבי לביא, האילנות זקופים - הקיבוץ מת, מעריב, 30 בספטמבר 1966
- ^ קיבוץ נווה אילן הנטוש יהפך לקואופרטיב עירוני, הצופה, 13 בינואר 1969
- ^ נחום ברנע, צעירים מארה"ב יקימו מושב שיתופי עירוני בנווה־אילן, דבר, 22 בנובמבר 1968
- ^ 46.0 46.1 46.2 נחום ברנע, אנשים על הר המזל הרע, דבר, 23 בפברואר 1973
- ^ אושרה תכנית המיתאר למושב שיתבסס על תעשיה ושירותים, דבר, 10 באוקטובר 1969
- ^ יושבה המחלוקת על עתידה של נוה־אילן, דבר, 16 בינואר 1970
- ^ נווה־אילן יהיה מושב שיתופי, דבר, 1 באפריל 1971
- ^ היום - הנחת אבן פינה לנווה־אילן, דבר, 27 בספטמבר 1971
- ^ מושב רקנת שהתנחל על אדמות קיבוץ נוה־אילן הנטוש, דבר, 25 ביולי 1973
- ^ שלומית צור, יורם גלובוס מכר את מתחם נווה אילן ב-180 מיליון שקל, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2014
| ||||||||||||||||
38060243נווה אילן