איחוד הקבוצות והקיבוצים

איחוד הקבוצות והקיבוצים היא תנועה קיבוצית שנוסדה בשנת 1951. התנועה נוצרה מאיחוד תנועות "חבר הקבוצות" ו"איחוד הקיבוצים".^[1] ידועה גם בשמה המקוצר ״האיחוד״.

בשנת 1952 מנתה התנועה 71 קיבוצים ו-10,000 נפשות ובוועידת התנועה הוכרז שהכוונה להכפיל את מספר הנפשות בתנועה תוך מספר שנים.^[2]

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, עבר משבר קשה על תנועת הקיבוץ המאוחד, על רקע מחלוקת קשה בדבר הזיקה – האידאולוגית והמעשית לברית המועצות הקומוניסטית. קבוצת המיעוט שכללה את תומכי מפא"י פרשה מהקיבוץ המאוחד ובמהלך כנס בנען, הקימו חמישה עשר הקיבוצים הפורשים גוף ארצי חדש בשם "איחוד הקיבוצים". מספר חודשים מאוחר יותר התאחד איחוד הקיבוצים עם חבר הקבוצות, ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים". בתחילת שנות ה־80 שתי התנועות חברו שוב לתנועה אחת בשם התק"מ - התנועה הקיבוצית המאוחדת.^[3]

המשבר, שהתרחש ברוב קיבוצי הקיבוץ המאוחד, לווה בעימותים קשים, עד כדי פילוג, כאשר קיבוצים נחלקו לשניים, וחברויות ואף משפחות התפרקו.

במהלך התקופה הקצרה בה היה איחוד הקיבוצים ישות עצמאית, הקימו חבריו מוסדות כגון תנועת נוער (נוער האיחוד), עיתון וסמינר (בית ברל) למרכז רעיוני. "איחוד הקיבוצים" יזם כמפעל התיישבותי את הקמת קיבוץ "יגב", לימים "כפר עזה". המייסדים עלו על הקרקע בספטמבר 1951, בנגב המערבי, ליד סעד ומפלסים. זהו הקיבוץ היחיד שהוקם על ידי "איחוד הקיבוצים".

ב-29 שנות קיום התנועה, עד שנת 1980, בה התאחדה שוב עם תנועת הקיבוץ המאוחד ליצירת התנועה הקיבוצית המאוחדת - התק"ם, נחשבה תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים, על ידי מספר אנשי הקיבוץ המאוחד, כתנועה אשר שמה את חשיבות וחופש הפרט במקום גבוה יותר ואת צורכי הכלל ואת המשימתיות ברמה נמוכה יותר, לעומת התנועות הקיבוציות האחרות. קיבוציה היו אלו שעברו ראשונים מלינה משותפת ללינה משפחתית. עם זאת בחינה היסטורית יותר רחבה מגלה שהאתוס של הקיבוץ המאוחד של ״משימתיות״ יותר מהאיחוד לא עולה בקנה אחד עם המציאות. לאחר הקמת המדינה כל זרמי התנועה הקיבוצית כולל המאוחד הפכו לפחות משימתיים^[4]. ההתפלגות בין שתי התנועות הייתה בעיקרה פוליטית כששתי התנועות משקפות זרמים שונים בתוך תנועת העבודה. משבר המשימתיות בתנועה הקיבוצית בפועל נמשך בעת הקמת המדינה עד ימינו.

מזכירי איחוד הקבוצות והקיבוצים

אריה בהיר (אפיקים)
יוסף יזרעאלי (אפיקים)
אליעזר שושני (יפעת) - 1958-1956
מאיר מנדל (קריית ענבים) - 1960-1958
חיים גבתי (יפעת) - 1962-1960
סנטה יוספטל (גלעד) - 1965-1962
אפרים רייזנר (רמת יוחנן) -1967-1966
סנטה יוספטל (גלעד) - 1970-1967
מאיר זרמי (מעין צבי) - 1973-1970
נחמן רז (גבע) - 1976-1973
משה חריף (צרעה) - 1980-1976

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איחוד הקבוצות והקיבוצים בוויקישיתוף

מודעת ברכה לקק"ל ובה רשימת קיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים, דבר, 18 במאי 1962

הערות שוליים

↑ איחוד קבוצי מפא"י והקבוצות — בסוכות, מעריב, 3 באוקטובר 1951
↑ דיוני מרכז איחוד הקיבוצים והקבוצות, הארץ, 6 באפריל 1952
↑ אבי אהרונסון, הקמת התק״ם: מאיחוד קיבוצי להחמצה פוליטית, יד טבנקין, 2002, מסת"ב 978-965-282-075-4
↑ יזהר, אורי, עתיד השמאל בישראל, דעיכה או התחדשות, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2014, עמ' 140

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

איחוד הקבוצות והקיבוצים41758696Q6588753

[1] איחוד קבוצי מפא"י והקבוצות — בסוכות, מעריב, 3 באוקטובר 1951

[2] דיוני מרכז איחוד הקיבוצים והקבוצות, הארץ, 6 באפריל 1952

[3] אבי אהרונסון, הקמת התק״ם: מאיחוד קיבוצי להחמצה פוליטית, יד טבנקין, 2002, מסת"ב 978-965-282-075-4

[4] יזהר, אורי, עתיד השמאל בישראל, דעיכה או התחדשות, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2014, עמ' 140

[1]

[2]

[3]

[4]