חובל (שבת)
חובל הוא תולדה של מלאכת שוחט, אחת מל"ט מלאכות שבת.
מקור החיוב
במשנה[1], ”שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב, וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר. הַצָּדָן לְצֹרֶךְ, חַיָּב, שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, פָּטוּר. חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, הַצָּדָן פָּטוּר, וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב”.
גדר החיוב
החובל בשבת ומוציא דם מבעל חיים - לפי רש"י בשם הלוי"ה, תוספות, ורוב הראשונים - זהו תולדה של שוחט[2].ויש שהשתמשו בלשון מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא כנימוק לכך שחייב מכיון שהוצאת הדם היא המתה חלקית, ולכן חייב משום מלאכת חובל[3].
לפי רש"י בהוצאת דם יש גם מלאכת צובע[4] ולפי הרמב"ם במלאכת חובל יש איסור מפרק שהיא תולדה של דש[5]
מקלקל במלאכת חובל
לפי הכלל "כל המקלקלין פטורין", צריך להיות שאדם שחבל בחברו יהיה פטור, אף שהוצאת דם היא חלק ממלאכת שוחט, כיון שהחבלה היא קלקול. בגמרא מובאת מחלוקת בנקודה זו בין רבי אבהו לבין רבי יוחנן:
"תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן בכל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואם ת"ל משנה, חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו".
- שבת דף קו עמוד א
לפי רבי אבהו, למרות שחובל בחברו הוא קלקול, בכל זאת חייב. כמו כן, הבערה, למרות שהיא מקלקלת את העץ שאותו מבעירים, חייב. לדעתו של רבי אבהו הכלל כל המקלקלין פטורין אינו חל על מלאכת חובל ומלאכת מבעיר.
לפי רבי יוחנן, הכלל "כל המקלקלין פטורין" חל גם על מלאכת מבעיר ומלאכת חובל, והחיוב בהם הוא כאשר צריך את הדם לכלבו, שאז המלאכה היא מעשה של תיקון ביחס לכלבו, אף שהיא קלקול ביחס לנחבל, בכ"ז חייב, ומלאכת מבעיר מדובר בצריך את האפר עצמו, כך ששריפת העץ היא תיקון ביחס לצורך באפר.
חובל בחבירו
במקרה שאדם חובל בחברו, למרות שאם חבל ביום חול חייב לשלם כדין תשלומי קנס, הוא פטור במקרה כזה שחבל בו בשבת מכיון שקם ליה בדרבה מיניה[6].
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק י"ד, משנה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ז עמוד א'
- ^ רבינו יונתן מלוניל על הרי"ף שבת דף לח ב
- ^ Rashi on Shabbat 107a:5:3, www.sefaria.org
- ^ Mishneh Torah, Sabbath 8:7, www.sefaria.org
- ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ג'.
