עירוב
עירוב הוא הכינוי המקובל בהלכה להיקף מחיצות סביב שטח מיושב, הנעשה במטרה להתיר בתוכו פעולות האסורות בשבת בשל מלאכת הוצאה מרשות לרשות (כגון: טלטול חפצים בין רשות היחיד ורשות הרבים והולכת חפצים למרחק ארבע אמות [כשני מטרים] ברשות הרבים).
העירוב הופך את כל שטח היישוב לרשות היחיד אחת, ובכך מתיר להוציא חפצים מן הבתים אל הרחובות בהיות כולם 'רשות היחיד' אחת מכוחו של העירוב.
השם 'עירוב' במקורו ניתן בשל תפקידו של העירוב לאחד ולערב את הרשויות ולהופכן לרשות אחת. מקור השם מוזכר בגמרא (עירובין מט.) גם בהקשר של 'עירוב חצרות', שם ניתן דגש הלכתי על כך שתהיה השותפות בעירוב נוחה וערבה ומסוכמת על הכול[1].
סביב בניית העירוב התעוררו פולמוסים ומחלוקות רבות במקומות שונים. בישראל ישנה מחלקה במשרד לשירותי דת האמונה על הקמת עירובים ביישובים השונים בישראל ועל תחזוקתם, בשיתוף הרבנויות המקומיות והמועצות הדתיות השונות, וכמעט אין מקומות יישוב גדולים שאין בהם עירוב. אולם בחוץ לארץ ישנם מקומות שבהם אין עירוב, אם מסיבות טכניות ואם מסיבות הלכתיות.
בכמה שכונות בארץ בנו עירוב פנימי נוסף, מלבד העירוב השכונתי הפרטי, המתיר לטלטל בתוך מתחמי המגורים לכל השיטות ואף למחמירים שלא לסמוך כלל על עירוב. יצירת עירוב מהודר מסוג זה מסובכת, דורשת השקעה מרובה ולא אפשרית בהרבה מקומות.
הצורך בעירוב
ביום השבת קיים איסור להוציא חפצים מרשות היחיד (כגון בית מגורים) אל רשות הרבים ולהפך. איסור זה הוא אחד מל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת מן התורה, ונקרא בקיצור הוצאה מרשות לרשות.
לבעיה של ההוצאה בשבת יש פתרון הלכתי – ליצור 'עירוב' סביב רשות הרבים (רחובות העיר או היישוב). משמעות העירוב היא הקפת השטח הציבורי הפתוח לרבים במחיצה. באמצעות עירוב זה, רחובות העיר או היישוב הנחשבים מתחילה 'רשות הרבים' (או 'כרמלית') הופכים לרשות היחיד אחת גדולה, ובכך מתיר העירוב להוציא או להכניס חפצים מכל רשויות היחיד (כגון בתי מגורים) אל הרחובות והשווקים המשמשים את הרבים.
לעירוב חשיבות מעשית רבה, כיוון שעל פי ההלכה היהודית אין להוציא ("לטלטל") חפצים מן הבית לרשות הרבים ביום השבת ללא תיקון עירוב, וכן אסור להוליך חפצים בתוך רשות הרבים למרחק של יותר מארבע אמות. התקנת העירוב בשטח מיושב מאפשרת התנהלות סדירה בשבת בכל הנוגע להוצאת חפצים מן הבית כמו סידור תפילה או עגלת ילדים, לדוגמה.
עירוב מורכב ממחיצה של גדר או חומה המקיפה את הרחובות והשווקים שבהם חפֵצים לטלטל. אופן נוסף ליצירת העירוב הוא 'צורת הפתח', מה שמתבצע כיום לרוב על ידי התקנת עמודים ייעודיים שעליהם עובר חוט דק מתוח. אופן זה של צורת הפתח נחשב מבחינה הלכתית למחיצה כשרה שבאמצעותה נהפך השטח המוקף לרשות היחיד. עירוב יכול להתבסס גם על גדרות או מחיצות קיימות אחרות, או על מדרונות תלולים ('תל המתלקט'). במקומות רבים מתבסס העירוב על קווי חשמל או טלפון. במקרים כאלו יש צורך שהחוט יעבור בדיוק מעל העמוד, היות שזהו אחד מהתנאים הנדרשים כדי ליצור מחיצה של צורת הפתח. אפשרות נוספת ליצירת העירוב בשיטה של צורת הפתח היא העמדתם של חבית או קרש חזק שגובהם לפחות י' טפחים (כ-80 ס"מ) מתחת לקו החשמל, ומן הבחינה ההלכתית רואים אותם כאילו הם עולים עד לחוטים התלויים למעלה, מדין 'גוד אסיק מחיצתא', ויוצרים על ידי כך את צורת הפתח[2].
רבים מן הפוסקים נוקטים להלכה שאין כמעט מקום שנחשב לרשות הרבים מהתורה, ולפיכך רובם ככולם של המקומות הציבוריים נחשבים לרשות הכרמלית. להבחנה זו ישנה חשיבות הלכתית, מאחר שאת רשות הכרמלית אפשר להקיף בצורת הפתח, שהיא עירוב פשוט, ואין צורך להקיפה בחומה גמורה ובה שערים הראויים להינעל בלילה. זאת – להבדיל מרשות הרבים, שאותה יש צורך להקיף בחומה ובשערים הראויים להינעל בלילה דווקא.
לאחר בניית העירוב יש צורך בתיקון נוסף, הנקרא עירוב חצרות, כדי להתיר את הטלטול בין רשויות היחיד נפרדות, כגון מבית לבית אחר, דבר שאסור מדרבנן ללא תיקון של עירוב החצרות. אבל ישנם מקומות שבהם אין צורך בעירוב החצרות, כגון בסיס צבאי או קיבוץ, שבו אוכלים כולם בחדר אוכל משותף. במקרה שבמקום היישוב גרים גויים, יש לשכור את רשותם כדי שעירוב החצרות יוכל לחול[3].
פרצות בעירוב
כיוון שעירוב נחשב למחיצה, הוא נפסל אם נפרץ בו פתח רחב מי' אמות (כ-5 מ'), שיעור הפרצה הפוסל מחיצה. בשל מבנה העירוב הנפוץ כיום, כל אימת שהחוט העובר בין עמודי העירוב, שנחשב לחלק העליון של צורת הפתח, נקרע – העירוב נפסל, משום ששוב אין היישוב מוקף כהלכה במחיצות, ואינו נחשב רשות היחיד. בשל בעיה זו, נערכים במקומות רבים סיורים לבדיקת שלמותו של העירוב קודם לשבת, בשביל לתקנו במידת הצורך. אם העירוב נקרע באמצע השבת הוא נפסל, ואין אומרים בו את הכלל 'שבת הואיל והותרה – הותרה'.
בגלל החשש מפרצות בעירוב, או נפילת העירוב בימי סערה, קיימים מקומות שבהם ישנו גיבוי לעירוב בדמות קו עירוב נוסף, המיועד להתיר טלטול חופשי גם אם ייפסל קו העירוב העיקרי. יצוין כדוגמה שבסערת השלג העזה בירושלים בשנת תשע"ד (12 בדצמבר 2013) נפל העירוב בעיר[4], ותושבי ירושלים לא יכלו לטלטל בשבת. לאחר כשבוע, כשוך הסערה, תוקן העירוב[5].
עירוב שכונתי
יש מקומות שבהם סמוך לעירוב הכללי, שבאחריות גופים ממוסדים, נבנה עירוב נוסף בידי גורמים פרטיים או מקומיים. לרוב העירובים הפרטיים בנויים באופן שיהיו כשרים גם לפי שיטות הלכתיות נוספות, שהעירוב העיקרי הממוסד אינו כשר לפיהן.
כמו כן ישנם מקומות רבים, בעיקר באזורי ריכוז חרדיים, שבהם קיים עירוב שכונתי נוסף לזה העירוני של המועצה הדתית, המקיף שכונה מצומצמת בלבד. עירוב זה נעשה לחומרה, כדי שלא להיסמך על העירוב העירוני, שבו יש לעיתים בעיות הלכתיות על פי חלק מהשיטות. עם זאת יש מי שפקפק בעירוב זה[6].
שיטות הלכתיות שעליהן העירוב מתבסס
קיימות שיטות הלכתיות שונות שלפיהן לא ניתן כיום לערב מקומות רבים באמצעות העירוב המקובל הנעשה בצורת הפתח[7]. ואומנם המתירים מתבססים על השיטות החולקות עליהם ומתירות לערב בצורה המקובלת בימינו.
עם זאת ישנם הנמנעים לטלטל חפצים בשבת גם במקום שבו יש עירוב, בשל הדעות החלוקות בנושא, בעיקר מן הטעמים האלה:
- רשות הרבים בימינו – ישנה מחלוקת הלכתית אם אחד מתנאי רשות הרבים לעניין רשויות השבת הוא שיעברו בה 600,000 אנשים ביום (שישים ריבוא)[8]. למחלוקת זו השפעה ישירה על הרחובות בימינו שבהם אין שישים ריבוא. לשיטה הדורשת תנאי זה, כל הרחובות בימינו (בערים שאין בהם שישים ריבוא) נידונים ככרמלית, ואילו לפי השיטה שאינה דורשת תנאי זה כמעט כל רחוב נחשב לרשות הרבים (אם הוא רחב כשמונה מטרים ואינו מקורה). למחלוקת זו משמעות רבה לעירוב המקובל כיום על ידי צורת הפתח, שכן אם נדון את הרחובות בימינו ככרמלית רשאים לערבו על ידי צורת הפתח, אבל אם נידונים הרחובות בימינו כרשות הרבים, אין אפשרות להקיפם בצורת הפתח בלבד, ויש צורך להקיפם בחומה בעלת שערים הראויים להינעל[9].
- הקפת רובו של השטח על ידי צורת הפתח – לפי שיטת הרמב"ם לא ניתן להשתמש במחיצה של צורת הפתח אלא אם כן רוב השטח מוקף במחיצה גמורה של חומה ואילו צורת הפתח מקיפה את מיעוטו של השטח. לשיטה זו אין היתר להקיף בעירוב של צורת הפתח בדרך המקובלת הרחובות של הערים בימינו. המשנה ברורה (שסב,נט) כותב שנכון לחוש לדעת הרמב"ם[10].
- הקפת שטח גדול שאינו משמש למגורים – כדי להקיף מקום כרשות היחיד, יש צורך שכולו ישמש למגורים, שכן שטח פתוח שאינו משמש למגורים בגודל של בית סאתיים ויותר (כ-1,150 מ"ר), אינו נחשב לרשות היחיד המותרת בטלטול אלא לכרמלית בה אסור לטלטל (ראו טלטול בתוך רשות היחיד גדולה שאינה משמשת למגורים). אבל ישנה מחלוקת אם דין זה נאמר גם ברשות היחיד גדולה, הכוללת בתים ושטחים לא מיושבים (כגון שדות וגינות), ושיעור השדות קטן משיעור הבתים. כלומר – האם השדות פוסלים את העירוב כאשר שטחם הכולל קטן מהשטח הכולל המיושב. מציאות זו שכיחה במקומות שבהם מסתמכים על קווי חשמל העוברים במרחק מסוים מהיישוב, ועוברים בתוך שדות, וכן כיוון שלעיתים נוח יותר להקיף שטח גדול בקווים ישרים, מאשר להקיף שטח מצומצם בצורה מעוקלת לפי שטח היישוב[11].
- החוט המשמש לחלק העליון של צורת הפתח – יש שיטת הלכתית הדורשת שהחוט העליון העובר בין העמודים יהיה מתוח לגמרי ולא ינוע כלל ברוח, ואולם מעיקר הדין יש להכשיר כל צורת הפתח גם אם החוט העליון נע קלות ברוח (משנה ברורה שסב,סו)[12].
- מעבר צורת הפתח מעל מבנים – ישנה גם שיטה הלכתית הפוסלת את צורת הפתח העוברת מעל מבנה מלהיחשב מחיצה, ולעומתה שיטה המכשירה את צורת הפתח כמחיצה גם באופן כזה.
ישנה דעה שרשותו של נוכרי ומחלל שבת פוסלות את העירוב מכיוון שאין הם שותפים בעירוב. בעבר פתרו את הבעיה על ידי עריכת העירוב בשיתוף עם שר העיר שיש לו סמכות להפקיע את רשותם או להיכנס על דעת עצמו לרשותם במידת הצורך. הבעיה התעוררה מחדש בעידן המודרני במדינות דמוקרטיות, ובכללן מדינת ישראל, שכן כעת לראשי הרשויות אין כלל סמכות להוציא תושבים מנכסיהם או להיכנס אליהם ללא צו בית משפט. בעיה זו נפתרה על ידי ביצוע העירוב בשיתוף משרד הביטחון, שעל פי חוקי החירום של המדינה יש לו סמכות להוציא אזרחים מביתם או להיכנס לרשותם במקרי חירום[13].
שיור בעירוב
מעיקר הדין אין לערב את כל העיר בשלמות, ויש צורך לשייר חלק מסוים מהעיר שלא יהיה בתוך תחום העירוב, כדי שיהיה היכר שכל ההיתר לטלטל הוא רק מכוח העירוב, ובלעדיו אסור לטלטל כלל, בגלל איסור הוצאה מרשות לרשות, כלומר המטרה היא שלא יישכח איסור זה.
שטח השיור יכול להיות מינימלי, אפילו בית אחד וחצר אחת[14][15]. ישנה מחלוקת אם השיור צריך להיות דווקא מבתי ישראל או שאפשר לשייר גם בתי גויים[16]. ואולם בפועל נהוג כיום לערב את כל העיר ללא שיור בתים מחוץ לעירוב. הנימוק לכך הוא שסומכים על השיטה שמאפשרת לסמוך על השיור בבתי גויים, או שכיוון שכל העירוב בימינו מבוסס על חוט שעובר כצורת הפתח (ולא על דבר קשיח כמו חומה), וכאשר החוט נקרע והעירוב נפסל מודיעים בכל העיר שאסור לטלטל חפצים, אין עוד צורך בהיכר של השיור למטרת היכר זה[17].
העירוב בישראל ובעולם
בישראל קיים עירוב כמעט בכל הערים, בהסתמך על השיטה ההלכתית לפיה כשאין שישים ריבוא במקום אחד ממש, המקום אינו נחשב לרשות הרבים. ומכיוון שכך, גם בירושלים, שבה יש למעלה משש מאות אלף תושבים, נוהגים רובו המוחלט הציבור הדתי והחרדי להסתמך על העירוב. עם זאת, ישנם הנוהגים להחמיר ולא לטלטל חפצים למרות קיום העירוב[18], או לחלופין להקים עירוב שכונתי - המקיף מקום שבו אין שישים ריבוא איש, ויש המוסיפים גם מחיצות ממשיות המתירות לטלטל בתוך מתחמי המגורים לכל השיטות ואף למחמירים שלא לסמוך כלל על עירוב.
בארצות הברית חלוקות הדעות בעניין העירוב. הרבנים הליטאים אוסרים לטלטל, על פי פסקיהם של גדולי הפוסקים בניו יורק, בהם רבי משה פיינשטיין, שאסר לטלטל מכיוון שסבר שיש להחשיב את כל המתגוררים בעיר במניין השישים ריבוא, ומכיוון שבניו יורק מתגוררים מיליוני אנשים אין כל היתר לטלטל בעיר. רבי אהרן קוטלר אסר את העירוב מסיבה אחרת; הוא פסק כדעתם של רוב הראשונים, הסוברים שמקום הרחב שש עשרה אמה, נחשב לרשות הרבים גם אם אין בו שישים ריבוא הולכים.
בשנת תש"ס (2000) הוקם בשכונת בורו פארק שבניו יורק עירוב בהכשר של הרב חיים לייב כץ[19]. הציבור החסידי, בעיקר חצרות בעלז וצאנז קלויזנבורג בעיר, סומך על רבניו המתירים לטלטל, ואילו רבני חצרות סאטמר ובאבוב אוסרים לטלטל[20].
בוויליאמסבורג, שכונה בניו יורק שרוב תושביה היהודים משתייכים לחסידות סאטמר, נוהגים התושבים המשתייכים לחצר זו לא לטלטל בשבת, מכיוון שלטענתם (המוכחשת על ידי רבנים אחרים[21]) רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, סבר שאין להקים עירוב בעיר שאין בה רב רשמי שסמכותו נתונה על כל בני העיר. לכן, אף על פי שבשכונה קריית יואל בעיירה מונרו שבמדינת ניו יורק בני החסידות מטלטלים, בוויליאמסבורג הם מקפידים שלא לטלטל. רבנים רבים פוסקים כי מכיוון שרוב בני העיר אינם מסכימים לעירוב, לא ניתן לבצע את העירוב בעל כורחם, שכן אף שניתן לזכות לאדם ללא ידיעתו – ולכן ניתן לזכות את פת העירוב לאדם שאינו יודע מכך – ליהודים שאינם מסכימים לעירוב מסיבות שונות לא ניתן. כך פסק גם הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג. לעומת זאת חסידויות פאפא, בעלז, צאנז ושאר החסידויות בעיר נוהגים לטלטל על סמך פסקו של הרב שלום קרויז, גאב"ד אדווארי, והרב אפרים פישל הרשקוביץ.
בשכונת סטמפורד היל שבלונדון לא קיים עירוב, על פי דעתו של רב העיר רבי חנוך דב פאדווא שהתנגד לעשיית עירוב בעיר. בשנת תש"פ (2020) הוקם עירוב באיזור טוטנהאם שבפאתי השכונה, שזכה להכשר התאחדות קהילות החרדים בעיר, בעקבות היותו מוקף בשלוש מחיצות בנויות.
ראו גם
- הלכות עירובין
- עירוב תחומין
- עירוב חצרות
- שיתוף מבואות
- תחום שבת
- הוצאה מרשות לרשות
- העירוב בירושלים
- אמלתרא
קישורים חיצוניים
שו"ת יביע אומר חלק ט אורח חיים סימן לג
- שו"ת אבן ישראל חלק ח סימן לז
- עירוב און-ליין - בלוג מקצועי העוסק בנושא העירוב (באנגלית)
- אתר עירוב העיר בית שמש - המועצה הדתית בית שמש
- אתר מוקד העירוב - חומרי עזר ללומד, מצגות ומידע רב בכל נושאי העירוב
- אתר עירוב שבת - חומרי עזר ללומד קורסים מקוונים ומידע רב בכל נושאי העירוב
- מפת עירוב שכונת גני איילון בעיר לוד באתר המקומון מקור מוסמך - דוגמה למקום עם שלשה הקיפי עירוב זה לפנים מזה בשלש רמות הידור, והסבר על העירוב כאן
- נטע סלע, אל תגעו לנו בעירוב, באתר ynet, 2 בספטמבר 2008
- יאיר אטינגר, חוטים של איבה: ה"עירוב" מצית מחדש את מלחמות השבת, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2008
- קובץ מכתבים על העירוב בבורו פארק
- אתר "עירוב שבת" מידע שימושי / עיוני / מעשי בהלכות והקמת עירוב
- שו"ת חבל נחלתו חלק י סימן יא
עירוב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ גמרא עירובין מט. "מה שמו? עירוב שמו". פרש"י: שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו, שלא ימחה זה בחברו, אלא שותפות נוחה ועריבה. מכאן למדו חז"ל להלכה שאם אחד מבני החצר אינו שותף מרצונו בעירוב החצרות ומקפיד עליו, עירוב בטל.
- ^ הרב אליעזר מלמד, צורת הפתח בספרו פניני הלכה
- ^ ישי כהן, הגר"ד לאו מחדש את השכירות ברחבי הארץ, באתר כיכר השבת, 18 באפריל 2016
- ^ שלג כבד בבירה: הכניסות והיציאות מהעיר - חסומות, באתר כיכר השבתחדשות - האתר החרדי המוביל בעולם, באתר כיכר השבת
- ^ קובי רוזן, העדה החרדית: השבת מותר לטלטל בירושלים, באתר כיכר השבת, 19 בדצמבר 2013
- ^ הרב יעקב אבן ישראל פישר זצ"ל, שו"ת אבן ישראל חלק ח סימן לז
- ^ ראו למשל: היתר רשות הרבים בימינו - הרב שמואל טל (מתוך הספר טל חיים)
- ^ שיטת רש"י וראשונים נוספים הסוברים שתנאי לעירוב הוא שיעברו שישים ריבוא בכל יום, כדגלי מדבר. שיטה זו מובאת בשולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ז בשם "ויש אומרים". עם זאת יש סוברים שדי שיהיו מצויים בעיר שישים ריבוא (600,000 תושב) על מנת שיחשבו רחובותיה רשות הרבים, וכן דעת המשנה ברורה (סימן שמה ס"ק כד).
- ^ שולחן ערוך סימן שסד סעיף ב. עיין שו"ת יביע אומר חלק ט סימן לג
- ^ דעת הרמב"ם הוזכרה בשולחן ערוך סימן שסב סעיף י. עם זאת דעת הרב יוסף קאפח (המומחה בספרי הרמב"ם) כי אין שום מחלוקת בדבר, ואף לדעת הרמב"ם אפשר לסמוך לכתחילה על העירוב הנעשה היום שברובו נעשה על ידי צורת הפתח.
- ^ יעוין שו"ת חבל נחלתו חלק י סימן יא
- ^ אמנם על העמודים המחזיקים את חוט ה'צורת הפתח' להיות חזקים באופן שלא ינודו ברוח מצויה, שכן 'מחיצה שהרוח מנידה לא מקרי מחיצה'. אבל על החוט העליון אין קפידא שינוע ברוח ובלבד שלא ינטל (משנה ברורה סימן שסו ס"ק ס"ו).
- ^ אתר ישיבה
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף ד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף ח
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצב סעיף ב
- ^ החזון איש, למרות שהוא עצמו היה מבין המייסדים והמשגיחים על הקמת העירוב בבני ברק, סבר כי יש להחמיר ולא לטלטל בעיר, וכן הורה לכל שואליו, ואף לקטן אסר לטלטל בשביל אביו (פאר הדור חלק ג). כך גם הרב יצחק זאב סולובייצי'ק, הרב מבריסק, לא היה מטלטל בעיר ירושלים בה התגורר, אף את משקפיו, והציציות שעליו, ואף את הכיפה מתחת לכובעו לא היה לובש.
- ^ האם יש עירוב בניו-יורק?, באתר ynet, 8 בנובמבר 2010
- ^ אודות טענות שני הצדדים ראו עוד במסמך זה.
- ^ גאב"ד אודווארי, מזקני חסידי סטמר. ראו באריכות בספר חי אנוכי לעולם, על דעתו האמיתית של אדמו"ר מסטאמר.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
37971950עירוב