ודבר דבר
האיסור וְדַבֵּר דָּבָר, שגדר - "שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול", הוא איסור הלכתי בהלכות שבת שממנו נלמדים הלכות רבות המגדירים את האסור והמותר לדבר ביום השבת.
מקור
המקור לכלל זה נלמד מהפסוק: ”אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר”[1] שממנו למדו חכמים ”שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחר”. גדר איסור זה הוא שיהא ניכר בדיבורו ששבת היום, ויהא דיבורו שונה מזה של חול.
בחז"ל מסופר שכאשר רבי שמעון בר יוחאי שמע את אמו מדבר דברי חול בשבת אמר לה 'שתקי, שבת היום'[2].
האיסור
איסור זה קובע שאסור לדבר אודות דברים האסורים בעשייה בשבת, אפילו דבר שאסור רק מדברי חכמים כמו שכירות או מקח וממכר. שונה איסור זה מהאיסור "ממצוא חפצך" שאוסר על פעולות בשבת המסייעות להגשמת פעולה האסורה בשבת ולכן אם אדם אומר לאדם אחר שיעשה בשבילו דבר אחרי השבת - דבר האסור לעשות בשבת, שאז מכיון שהוא מגשים את הפעולה האסורה בשבת על ידי דיבור זה, האיסור הוא "ממצוא חפצך"[3]..
בנוסף אסור להרבות בשיחת דברים בטלים בשבת, אף שאין בהם עשיית מלאכה כלל, כדי שיהא דיבורו של שבת אחר משל חול, ולא יהא חוליני. עם זאת מותר לאדם לדבר לצרכי עונג שבת, כאשר הוא נהנה מהדבור, ולכן בני אדם שסיפור שמועות וחידושים עונג הוא להם מותר להם לדבר בהם בשבת כמו בחול. אך בכל זאת, אסור לאדם אחד לספר לאדם שני חידושים ושמועות אם הוא עצמו אינו מתענג מהם[4]. איסור דיבור דברים בטלים חמור מאד על פי תורת הקבלה והחסידות[5], כי בחינת "שמור" בפנימיות היא השביתה מדברים גשמיים, כמו ששבת האלקים מעשרה מאמרות שנבראו בהם השמים והארץ הגשמיים[6].
דברים האסורים לדבר בשבת
מלבד איסור "ודבר דבר", ישנם איסורים רבים נוספים המשפיעים על הלכות דיבור בשבת. למשל אסור לספר בשבת דבר הגורם לו צער[7].
כמו כן, גזרו חז"ל שלא יחשב יהודי את חשבונותיו בפיו בשבת, כגזירה ותקנה שמא יבוא מתוך כך לרשום אותם על גבי נייר ולעבור בכך על איסור מלאכת כותב. איסור זה קיים בין על דיבור על חשבון שכבר עבר וצריך לדעת אותו (כמו - כמה כסף שילם וממילא כמה כסף עדיין צריך לשלם), או חשבון שנחוץ לו לעתיד. אבל חשבון שאינו נוגע לו מעשית ללא כל ספק אינו נכלל בכלל איסור זה (אלא בכלל דברים בטלים שאסור להרבות בהם בשבת)[8].
השואל חפץ מחבירו בשבת, יבקש ממנו בלשון "השאלה" שמשמעותה השאלת חפץ לזמן קצר ולא בלשון "הלוואה" שמשמעותה הלוואה לזמן ארוך, שכן הלוואה אסורה בשבת מכיון שדרך היא לרשום אותה פן ישכח את סכום ההלוואה או את פרטיה עד לסוף הזמן. בשפה שאין חילוק בין שתי הפעולות יש לומר "תן לי".
דברים המותרים לדבר בשבת
מכיון שהאיסור הוא רק על הדיבור עצמו מותר לרמוז לפועל - אפילו בדיבור - שרוצה הוא לשכרו במוצאי שבת, ולכן מותר לשאול פועל: האם פנוי אתה במוצאי שבת? מכיון שכל דבר שאינו משתמע מתוך הדיבור עצמו אלא הדיבור גורם לפועל להבין דבר מסוים, הוא בגדר הרהור במלאכות שבת, המותר בשבת[9]. לעומת זאת אמירה שמשמעותה ברורה כדוגמת "היה נכון לערב, נחשבת כדיבור.
האיסור לדבר בשבת בדברים האסורים לעשותם בשבת הוא רק אם לא קיימת שום אפשרות לעשות את הדבר ללא איסור. לכן, מותר לאדם לדבר על כך שבמוצאי שבת ישהה במקום שהוא במרחק נסיעה, מכיון שאפשר גם ללכת לשם ברגל, וגם אם המקום הוא מחוץ לתחום שבת יכול היה ללכת לשם לו היו באמצע דירות קטנות כך שהעיר תמשך עד שם, ומכיון שיש אופן שבעולם לעשות את הדבר בהיתר, נמצא שהדבר עצמו אינו כרוך באיסור אלא רק במציאות זמנית זו, ומכיון שזו אינה כלולה בדיבורו אלא הדבר המותר לעשותו בשבת, אין מניעה לשוחח על כך בשבת[10].
קישורים חיצוניים
דיבור האסור בשבת באתר 'ויקיסוגיה'
הערות שוליים
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ו', הלכה ג'; זוהר, בראשית, לב.
- ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"ז סעיף א'.
- ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"ז סעיף ב'.
- ^ סוף ספר התניא: וגם יזהר מאד שלא לשוח שום שיחה בטלה..
- ^ סוף ספר התניא שם.
- ^ ספר חסידים סימן ק"י, מגן אברהם ריש סימן ש"ז, שולחן ערוך הרב סימן ש"ז ס"ה
- ^ שולחן ערוך הרב סעיף י"ג.
- ^ שולחן ערוך הרב סעיף י"ד.
- ^ שולחן ערוך סימן ש"ז סעיף ט"ו.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
23623952ודבר דבר