זאכרי טיילור

זאכרי טיילור
Zachary Taylor

טיילור, בין 1843 ל-1845
לידה	24 בנובמבר 1784 בארבורזוויל , ארצות הברית
פטירה	9 ביולי 1850 (בגיל 65)
מדינה
מקום קבורה	לואיוויל, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הוויגית
בת זוג	מרגרט טיילור
נשיא ארצות הברית ה־12 5 במרץ 1849 – 9 ביולי 1850 (שנה ו־18 שבועות) סגן נשיא ארצות הברית מילרד פילמור → ג'יימס נוקס פולק מילרד פילמור ←
חתימה

זאכרי טיילור (באנגלית: Zachary Taylor‏; 24 בנובמבר 1784 – 9 ביולי 1850) היה נשיאה ה־12 של ארצות הברית, החל ממרץ 1849 ועד למותו ביולי 1850.

לפני נשיאותו היה מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית. נחשב לגיבור לאומי לאחר ניצחונותיו במלחמת ארצות הברית–מקסיקו ובשל כך נבחר, למרות דעותיו הפוליטיות המעורפלות, לתפקיד נשיא ארצות הברית. מחויבותו הראשית כנשיא הייתה שימור האיחוד לנוכח המחלוקת בנושא העבדות, אך הוא מת בטרם הספיק לעשות הרבה בסוגיה זו.

הצלחתו של טיילור במלחמת הסמינול השנייה הובילה לכך שמשך תשומת לב לאומית וב-1845, כשהחל סיפוחה של רפובליקת טקסס, שלח אותו הנשיא ג'יימס פולק אל אזור הריו גראנדה, כשהוא מצפה לקרב מול מקסיקו בגבול בין המדינות. מלחמת ארצות הברית–מקסיקו אכן פרצה וטיילור ניצח את הצבא המקסיקני והצליח להסיג את כוחותיו מטקסס ואף נכנס עם צבאו למקסיקו, וניצח גם שם את הצבא המקסיקני. אלא שטיילור הפר פקודות כשהמשיך לצעוד עם חייליו דרומה, ולפיכך הועברו מפיקודו מרבית כוחותיו. למרות זאת, הוא המשיך להיות אהוד ולהיחשב לגיבור לאומי.

המפלגה הוויגית שכנעה את טיילור להסכים לעמוד בראשה, אף שהוא לא התעניין בפוליטיקה והוא אכן ניצח בבחירות 1848.

במהלך כהונתו הקצרה כנשיא, גבר העימות בנוגע למעמד העבדות בטריטוריות שהושגו במלחמה והדבר הוביל לאיומי פרישה מצד הדרום. אף שהיה דרומי ובעל עבדים, טיילור לא רצה בהרחבת העבדות. הוא דחף את המתיישבים בניו מקסיקו ובקליפורניה לכונן חוקות שיהפכו אותן למדינות, והכין את הקרקע לקראת פשרת 1850 בין הצפון לדרום, סביב מעמדה של העבדות. הוא מת מבעיות קיבה ביולי 1850, ולכן לא השפיע על החלוקה האזורית שהובילה, עשור לאחר מכן, למלחמת האזרחים האמריקנית.

ראשית חייו

טיילור נולד ב-24 בנובמבר 1784, במטע במחוז אורנג', וירג'יניה למשפחת בעלי מטעים נודעת מרקע נוצרי-אנגלי. הוא היה השלישי מבין חמישה בנים במשפחתו (בן שישי מת בינקותו) והיו לו שלוש אחיות קטנות. אמו הייתה שרה דבני (סטרוטר) טיילור. אביו, ריצ'רד טיילור, היה לוטננט קולונל במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית. טיילור היה צאצא של ויליאם ברוסטר, מתיישב צליין שהנהיג את מושבת פלימות', מהגר שהגיע על סיפונה של המייפלאואר ומחותמי אמנת המייפלאואר. הוא היה בן דוד מדרגה שנייה של ג'יימס מדיסון, הנשיא הרביעי של ארצות הברית. כמו כן, היה טיילור בן דוד מדרגה שלישית של רוברט אדוארד לי, לימים גנרל ומראשי ההנהגה הצבאית של קונפדרציית המדינות של אמריקה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.

משפחתו של טיילור היגרה מערבה והתיישבה קרוב לשטח שהפך ללואיוויל, קנטקי, ליד נהר אוהיו. טיילור גדל בבקתה קטנה מעץ לפני שמשפחתו עברה לבית לבנים. הגדילה המהירה של לואיוויל סייעה לאביו של טיילור להחזיק בארבעים קילומטרים רבועים של קרקעות ברחבי קנטקי. היו לו עשרים ושישה עבדים. כיוון שלא היו בתי ספר רשמיים, טיילור לא למד חינוך פורמלי. הוא למד מאמו לקרוא ולכתוב ומכתביו הראשונים מראים שהתקשה בכתיבה, איות ודקדוק. היה זה רק מאוחר יותר שנרשם לבית ספר שנוהל בידי המחנך אלישה אייר, אשר תיאר את טיילור בתור סבלני ולמדן מהיר. בהמשך נרשם לאקדמיית מידלטאון אם כי למרות לימודיו, נותר בעל כתב יד קשה לקריאה לאורח כל שנות חייו. עוד בהיותו ילד ראה טיילור את דרכו בקריירה צבאית, אשר הייתה תחלופה מכובדת בם בימים ללימודי משפטים ומנהל.

נישואין ומשפחה

ביוני 1810, התחתן טיילור עם מרגרט מאקאל סמית', אותה פגש בסתיו הקודם בלואיוויל. "פגי" סמית' הייתה ממשפחה עשירה של בעלי מטעים ממרילנד. היא הייתה בתו של חייל במלחמת העצמאות. לזוג היו שישה ילדים:

• אן טיילור (1811–1875), שנישאה לרוברט ווד, מנתח מהצבא האמריקני שפגשה כשגרה בפורט סנלינג, ב-1829.
• שרה נוקס "נוקסי" טיילור (1814–1835), שנישאה לג'פרסון דייוויס ב-1835, אותו פגשה בעזרת אביה בסוף המלחמות מול האינדיאנים. מעט לאחר נישואיה, מתה בגיל עשרים ואחת ממחלת המלריה.
• אוקטביה פאנל טיילור (1816–1820), מתה בילדותה.
• מרגרט סמית' טיילור (1819–1820), מתה בינקותה עם אוקטביה במהלך מחלה משפחתית.
• מרי אליזבת' "בטי" טיילור (1824–1909), שנישאה לוויליאם וואלאס סמית' בליס ב-1848 (הוא מת ב-1853), ולפיליפ פנדלטון דנדרידג'ב-1858.
• ריצ'רד סקוט "דיק" טיילור (1826–1879), גנרל בצבא הקונפדרציה, נישא ללואיז מארי מיירטה ברינגייר ב-1851.

בשנת 1820, במותן של אוקטביה פאנל טיילור ומרגרט סמית' טיילור בילדותן, אבל כבד נפל על משפחת טיילור. מרגרט מאקאל סמית' נותרה מנקודה זאת והלאה באבל ממושך עד לפטירתה.

קריירה צבאית

זאכרי טיילור הגן על פורט הריסון באינדיאנה.

משימות ראשונות

ב-3 במאי 1808, הצטרף טיילור לצבא ארצות הברית, והוצב כלוטננט ראשון בגדוד חיל הרגלים השביעי. הוא היה בין הקצינים החדשים שהוצבו באזור כתגובה לתקרית צ'ספיק-ליאופרד, במהלכה פשט צוות ספינת מלחמה בריטית על פריגטה אמריקנית. את רוב 1809 בילה טיילור במחנות הרעועים בניו אורלינס. הוא קודם לדרגת קפטן בנובמבר 1810. סמכויותיו היו מוגבלות יחסית והוא ניהל את עסקיו. במהלך השנים הבאות, רכש עבדים ומניות בבנק בלואיוויל. הוא קנה מטע בלואיוויל ושמונים ושלושה עבדים תמורת 95,000 דולרים, ולאחר עוד כמה רכישות, מספר העבדים שלו גדל למאתיים. ביולי 1811, הוצב בטריטוריית אינדיאנה, והשתלט על מוצב פורט נוקס לאחר שהמפקד שם עזב. בתוך שבועות מעטים הצליח להחזיר את הסדר למקום, וקיבל שבחים מהמושל ויליאם הנרי הריסון. עוד מהקריירה הצבאית המוקדמת שלו היה טיילור פטריוט אמריקאי.

מלחמת 1812

במהלך מלחמת 1812, שבמהלכה נלחמו הכוחות האמריקנים מול האימפריה הבריטית ובעלי בריתה האינדיאנים, הגן טיילור בהצלחה על מוצב פורט הריסון בטריטוריית אינדיאנה מפני התקפה של צ'יף שבט השוני, טקומסה. טיילור קיבל הכרה וקודם באופן זמני לדרגת מייג'ור. מאוחר יותר באותה השנה סייע להשלטת הסדר בטריטוריית אילינוי ונאלץ לסגת באזור נהר הטיפקאנו. טיילור העביר את משפחתו אל פורט נוקס לאחר שהאלימות שככה. במהלך המלחמה הגיע לראשונה שמו של טיילור לכותרות בתור אישיות ביטחונית אמריקאית. הוא נודע בעיקר על ההגנה פורט הריסון באינדיאנה, אשר הותקף בידי אנשי הקואליציה האינדיאנית בראשותו של טקומסה. במהלך הקרב על המעוז הבעירו הכוחות האינדיאנים את מחסן התחמושת והיה חשש שכל המעוז יעלה באש. טיילור העביר את רוב כוחותיו להתמודד עם השריפה ומנע את המשך ההתקדמות האינדיאנית לתוך אינדיאנה הודות לבלימת כוחותיהם במהלך הקרב. עם זאת הכוחות האמריקאים לא היו מסוגלים להשתמש במצב הנתון כפרצה להתחיל במתקפת נגד ונעצרו על גדות נהר האילינוי. באביב 1814, התגייס שוב. באוקטובר, הוא סייע לשיפוץ מוצב פורט ג'ונסון, המוצב האחרון של הצבא האמריקני בעמק נהר מיסיסיפי העליון. לאחר מות מפקדו, ציוו על טיילור לנטוש את המוצב ולסגת לסנט לואיס. לאחר סיום המלחמה ב-1815, חזר לדרגת הקפטן והתפטר מהצבא זמן קצר מאוחר יותר. הוא שב לבית הוריו ועסק בחקלאות, שם גידל בעיקר תירס וטבק. לאחר שקודם לתפקיד מייג'ור מאוחר יותר באותה השנה, חזר לצבא.

מלחמות האינדיאנים

במשך שנתיים, פיקד טיילור על מוצב פורט האוורד באזור גרין ביי. באותה התקופה רוב אוכלוסיית האזור הייתה בעלת מורשת צרפתים ונודעו נישואי תערובת רבים בין אינדיאנים לבעלי מורשת אירופאית. לאחר מכן חזר אל לואיוויל ואל משפחתו. באפריל 1819 קודם לדרגת לוטננט קולונל וסעד עם הנשיא ג'יימס מונרו ועם אנדרו ג'קסון, לימים הנשיא השביעי של ארצות הברית. בסוף 1821, הוביל טיילור את הגדוד השביעי אל אזור לואיזיאנה. מטרתם הייתה למצוא עמדה חדשה להתיישבות ולפקח על בנייתה של דרך ג'קסון, שנועדה לשפר תשתיות התנועה האזרחיות באזור. במרץ, ביסס טיילור את מוצב פורט ג'אסופ. באותו נובמבר הועבר אל מוצב פורט רוברטסון בבאטון רוז', ונשאר שם עד פברואר 1824. את שנותיו הבאות בילה בגיוס אזרחים. בסוף 1826 נקרא אל וושינגטון, אל וועדת הצבא, כדי לשפר את הארגון הצבאי. הוא רכש את המטע הראשון שלו בלואיזיאנה ועבר עם משפחתו אל באטון רוז'.

מלחמת נץ שחור

במאי 1828, נקרא טיילור שוב לקרב, ופיקד על המוצב פורט סנלינג במישיגן במשך שנה. לאחר חופשה קצרה, שבה הגדיל את נכסיו, קודם טיילור לדרגת קולונל, ופיקד על גדוד חיל הרגלים הראשון באפריל 1832. באותה התקופה, החלה מלחמת נץ שחור במערב. טיילור לחם במהלך הקיץ מול כוחותיו של הצ'יף "נץ שחור", אשר פתח במלחמה במטרה להשיב נחלות לאינדיאנים ולנקום ב"אדם הלבן" אשר ראה כאויב המר ביותר של האוכלוסייה האינדיאנית. סוף המלחמה באוגוסט 1832 סימל את סופה של ההתנגדות האינדיאנית להתרחבות אמריקנית באזור, והשנים הבאות היו שקטות יחסית. בסופה של המלחמה טיילור אישית פגש ב"נץ שחור" וקיבל את כניעתו בפני הכוחות האמריקאים. במהלך המלחמה היה אברהם לינקולן, לימים נשיאה ה-16 של ארצות הברית, מעורב תחת פיקודו של הגנרל טיילור במהלך אותה התקופה, התנגד טיילור לשידוך של בתו בת השבע עשרה, שרה נוקס טיילור, אל לוטננט ג'פרסון דייוויס, נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה לעתיד. הוא כיבד את דייוויס אולם לא רצה שבתו תהפוך לאשתו של איש צבא, כיוון שהחיים הללו היו קשים. הזוג התחתן ביוני 1835, אולם שרה מתה כעבור שלושה חודשים ממלריה שנדבקה בה בקיץ במהלך ביקור אצל אחותו של דייוויס.

מלחמת הסמינול השנייה

ב-1837, החלה מלחמת הסמינול השנייה וטיילור נשלח לפלורידה. הוא ניצח את שבט הסמינול בחג המולד, באחד מהקרבות הגדולים ביותר מול האינדיאנים במאה התשע עשרה. בעקבות הצלחתו, קודם לדרגת בריגדיר גנרל. במאי 1838, הפך למפקד כל הכוחות האמריקנים בפלורידה, וכיהן בתפקיד במשך שנתיים. המוניטין שלו כמנהיג צבאי התגבר. טיילור ספג ביקורת מפני שהשתמש בכלבי גישוש כדי לאתר את האינדיאנים. לאחר שקיבל חופשת שחרור מהצבא, בילה שנה בטיול ברחבי המדינה עם משפחתו, במהלכה נפגש עם מנהיגים צבאיים. באותה התקופה החל להתעניין בפוליטיקה, והתכתב עם הנשיא ויליאם הנרי הריסון. הוא הפך למפקד המחלקה השנייה של המחלקה המערבית של הצבא במאי 1841. הטריטוריה השתרעה מנהר מיסיסיפי מערבה. הוא הוצב בארקנסו למשך כמה שנים ללא אירועים מיוחדים, כשהוא רוכש אדמות רבות.

טיילור בתמונה המוערכת בין 1843 ו-1845.

נכון לשנת 1845 השיג טיילור אהדה ציבורית לראשונה דרך השתתפותו במלחמות האינדיאנים. נכונותו של טיילור לחלוק את תלאות הפעילות בשטח עם אנשיו ולא לעמוד מנגד הודות להיותו קצין, הקנתה לו את כינוי החיבה "ישן מחוספס ומוכן". אף על פי שהוא נלחם באינדיאנים במספר רב של התכתשויות, חלק נרחב משירותו הוקדש להגנה על אדמותיהם של מתיישבים לבנים מפני מתקפה של אינדיאנים. נראה כי במהלך כהונתו טיילור הבין אם כי לא הזדהה עם מצוקת האינדיאנים, והוא העריץ את טקטיקת לוחמת הגרילה בה הם נעזרו במאבקם באמריקאים. לעיתים קרובות הוא התלונן על חוסר יכולתם של כוחות המגויסים האזרחים לצבא האמריקאי עליהן פיקד בהשוואה למשמעת ואחדות של אויביו האינדיאנים. מבחינת טיילור, הפתרון הטוב ביותר למלחמות התשה דרש נוכחות צבאית חזקה לעמוד בין המתיישבים האמריקאים במערב לבין האינדיאנים. הוא ראה בכל אסטרטגיה צבאית שדרשה פחות מכך מן הצבא כנידונה לכישלון.

מלחמת ארצות הברית–מקסיקו

הגנרל טיילור רוכב לקרב על סוסו בקרב פאלו אלטו - 8 במאי 1846

ערך מורחב – מלחמת ארצות הברית–מקסיקו

בציפייה לסיפוח רפובליקת טקסס, שהפכה לעצמאית ב-1836, נשלח טיילור באפריל 1844 למוצב בלואיזיאנה. הוא הונחה לשמור על המקום מפני כל ניסיון מקסיקני להשיג את הטריטוריה. הוא שירת שם עד ליולי 1845, כשטקסס סופחה, והנשיא ג'יימס פולק ביקש ממנו להגיע אל הטריטוריה השנויה במחלוקת בטקסס, קרוב לגדות נהר הריו גראנדה. טיילור התמקם ליד קורפוס כריסטי, והצבא שלו חנה שם עד לאביב הבא, בציפייה למתקפה מקסיקנית. נכון לאותה הנקודה מקסיקו נשלטה בידי דיקטטורה צבאית אוליגרכית בראשותו של אנטוניו לופס דה סנטה אנה, שמזה מספר פעמים עלה וירד מהנשיאות. מוסדות המדינה המקסיקנים כוונו לחזק את הסמכות של הדיקטטורה הצבאית והאוליגרכיה ולמנוע ייצוב של קול הציבור בהנהגה. דוגמה לכך הוא חוק אשר וידא כי רק לבעלי משכורת שנתית העולה מעל כ-200,000 דולר (נכון ל-2021), יינתן לאזרחים להתמודד למשרות של מושלי מחוזות.

אנשיו של טיילור התקדמו אל הריו גראנדה במרץ 1846. רפובליקת טקסס, עם היווסדה מתוך המהפכה הטקסנית, טענה לשליטה של שטחים בתוך מקסיקו שהיו פי 2 מגודלה בפועל. עם סיפוחה השטחים המסוכסכים שנטענו לבעלות בידי טקסס נטענו לבעלות בידי הממשלה האמריקאית. ניסיונותיו של פולק לנהל משא ומתן עם מקסיקו נכשלו, והמלחמה נראתה בלתי נמנעת. במקור, ההנהגה הדמוקרטית תמכה בפרוץ המלחמה במטרה לספח כמה שיותר שטחים מידי מקסיקו ולהפוך את כל תושביה הלא לבנים בשטחים המסופחים לעבדים. האלימות פרצה לאחר כמה שבועות, כשחיילים אמריקנים הותקפו בידי מקסיקנים מצפון לנהר. לאחר ששמע פולק על התקרית, הודיע במאי לקונגרס שהחלה מלחמה מול מקסיקו, מלחמה שהובילה להתרעמות מצד המפלגה הוויגית של ארצות הברית. באותו החודש, פיקד טיילור על כוחות אמריקנים בקרבות בפאלו אלטו ובראסקה דה לה פלמה. אף על פי שהיה בנחיתות מספרית, הצליח הצבא האמריקני לנצח את הצבא המקסיקני בפיקודו של הגנרל מריאנו אריסטה, והכריח אותם לחזור אל מעבר לריו גראנדה. הניצחונות הפכו אותו לגיבור לאומי, ובתוך כמה שבועות קודם לדרגת מייג'ור גנרל. העיתונות השוותה אותו לג'ורג' וושינגטון ולאנדרו ג'קסון, הגנרלים שהפכו לנשיאים, אולם טיילור סירב לנסות לרוץ. במכתב טען שלעולם לא חשב על כך, ושרק אדם לא שפוי ינסה לרוץ לנשיאות. במהלך המלחמה לחם תחת פיקודו של טיילור יוליסס ס. גרנט, לימים הנשיא ה-18 של ארצות הברית. בהמשך הביע גרנט את דעתו לגבי ההנהגה הצבאית של טיילור:

הגנרל טיילור לא היה קצין שהוציא את הממשל מכליו פעמים רבות בדרישותיו, אך היה נוטה לעשות כמיטב יכולתו באמצעים שניתנו לו. הוא חש באחריותו ועל כן ידע לעצור את ההתקדמות. אם היה חושב שהוא נשלח לבצע משימה בלתי אפשרית באמצעים שניתנו לו, הוא כנראה היה מודיע לרשויות על חוות דעתו ומשאיר אותם לקבוע מה צריך לעשות. אם פסק הדין היה נגדו הוא היה ממשיך ועושה את המיטב שהיה יכול באמצעים העומדים על ידו מבלי לדרדר את תלונתו עד אל פני הציבור. אף חייל לא יכול היה להתמודד עם סכנה או אחריות בצורה רגועה ממנו. אלה תכונות שנמצאות לעתים רחוקות יותר מגאונות או אומץ פיזי. הגנרל טיילור מעולם לא עשה שום מופע או מצעד נהדר, לא במדיו ולא אודות פועלו. יתכן ובלבוש הוא היה פשוט מדי, לעתים נדירות לבש משהו בשטח כדי לציין את דרגתו, זאת אף על פי שהיה קצין; אך הוא היה ידוע לכל חייל בצבאו, וקיבל את כבודו מכולם.

בספטמבר, לאחר חציית הריו גראנדה, פגע טיילור אנושות בצבא המקסיקני בקרב מונטריי עם צבא שמנה 6,500 חיילים. העיר נחשבה לבלתי חדירה, אולם טיילור כבש אותה תוך שלושה ימים והכריח את צבא מקסיקו לסגת. להלן הדיווח הרשמי של טיילור על מהלך הקרב: ”בצהריים ביום ה-23, בזמן שחיילינו היו מעורבים במאבק מקרוב בחלק התחתון של העיר, כפי שנאמר בדיווח האחרון, קיבלתי במטה הכללי הודעה ממושל מדינת ניו ליאון, המצורפת בזאת. לתקשורת זו, ראיתי את חובתי להחזיר תשובה המסרבת לאפשר לתושבים לעזוב את העיר. עד השעה אחת עשרה בלילה, הדיוויזיה השנייה, שנכנסה לעיירה מכיוון ארמון הבישוף, התקדמה בתוך כיכר אחת מהרחבה הראשית, וכבשה את העיר עד לאותו החלק. המרגמה הוסדרה, בינתיים, בסוללה שהוצבה בבית הקברות, בטווח מוצלח של לב העיר, והייתה מכוונת לאורך כל הלילה ותרמה את השפעתה להרגעה.”

טיילור ספג ביקורת מפני שחתם על הסכם הפסקת אש ולא ניסה ללחוץ על כניעה. הקרע בין פולק לטיילור שסבב בעיקר על נושאים פוליטיים התרחב עוד יותר כאשר וושינגטון החליטה בסוף השנה לפתוח מערכה חדשה בדרום, בפיקודו של וינפילד סקוט. נצטווה על טיילור להשתלט על מוצבי הגנה מקסיקנים ולהעמיד חלק גדול מצבאו תחת פיקודו של סקוט בציפייה לנחיתה אמפיבית על וראקרוס, טיילור סירב להידחות לתפקיד משני. בניגוד לפקודות של סקוט וגם לפקודות מטעם משרד המלחמה, טיילור הורה על כוחותיו לנוע דרומה ונתקל בצבא המקסיקני בבואנה ויסטה, מדרום לסלטילו. צבאו של טיילור היה בעמדת מגננה מפני כמה מתקפות רגלים מקסיקניות ב-22 וב-23 בפברואר. אף על פי ששני הצדדים טענו לניצחון, הקרב הסתיים במבוי סתום. עם זאת, צבא הכיבוש של טיילור נותר בשליטה איתנה בצפון מקסיקו, והקרב הוכרז כניצחון גדול על ידי העיתונות האמריקאית.

הגנרל המקסיקני אנטוניו לופס דה סנטה אנה גילה בעזרת מכתב שיירט, שטיילור תרם את כל חייליו למערכה בוראקרוס (לאחר לחץ מצד הממשל) פרט ל-6,000. הכוח שנותר לו הכיל רק כמה מאות חיילי צבא קבע, וסנטה אנה החליט לנסות לנצל זאת. סנטה אנה תקף את טיילור עם צבא של 20,000 איש בקרב על בואנה ויסטה בפברואר 1847, והרג או פצע 700 אמריקנים במחיר של מעל 1,500 מקסיקנים. הכוחות המקסיקנים נאלצו לסגת, והבטיחו ניצחון אמריקני. הכוחות האמריקאים נשענו על הארטילריה תחת פיקודו של ברקסטון בראג אשר הפגיזה את החי"ר המקסיקני בעת התקדמות כוחותיהם על גבי שטח פתוח. טיילור נשאר במונטריי עד נובמבר 1847, ואז הפליג הביתה. את השנה הבאה בילה כשפיקד על המחלקה המערבית של הצבא, אולם הקריירה הצבאית שלו נגמרה. בדצמבר חזר אל ניו אורלינס ואל באטון רוז' כגיבור, והאהדה כלפיו הכינה את הקרקע לקראת הבחירות של 1848. טיילור היה לאדם הראשון (והיחיד עד כה) שעוטר שלוש פעמים במדליית הזהב של הקונגרס על פועלו במלחמה.

בסופה של המלחמה הגיע המשבר הפוליטי בין הצפון לדרום בארצות הברית לכדי פשרה בנוגע לחלוקת השטחים הכבושים. נקבע כי לא תהיה התפשטות אמריקאית מעבר לחבל הקהפארל, שמעמדה העתידי של קליפורניה בנוגע לעבדות יקבע מאוחר יותר בעודה משמשת בתור הפתח של ארצות הברית אל האוקיינוס השקט ושטקסס תהפוך למדינת עבדים ותשמש מעין מגן טריטוריאלי של לואיזיאנה, אשר דרכה זורם נהר המיסיסיפי, מפני כל מתקפה אפשרית שעלולה להגיע מצד פולש דרומי. תרם נקבע מעמדם של שאר השטחים שסופחו מידי מקסיקו (ניו מקסיקו ואריזונה) כמו גם גבולותיה המערביים של טקסס, אשר ניסתה לשמור על טענתה לשליטה על כל השטחים עד הריו גראנדה. הגבול האמריקאי-מקסיקני שנקבע בהסכם גואדלופה אידלגו למעשה הוגדר בתור פשרה בין שני החוגים הפוליטיים המרכזיים במטרה למנוע מארצות הברית להתגלגל במדרון לעבר מלחמת אזרחים על עניין העבדות.

הבחירות של 1848

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1848

כרזת בחירות וויגית

טיילור לא היה משויך מפלגתית ואף לא ניצל את זכותו להצביע בבחירות קודמות, ואפילו לא במערכת הבחירות בה התמודד. הוא ראה את עצמו כעצמאי, הוא האמין במערכת בנקאות חזקה ויציבה, וחשב שהנשיא אנדרו ג'קסון לא היה צריך לבטל את הבנק השני של ארצות הברית. הוא האמין שזה לא מעשי להרחיב את העבדות אל מערב המדינה, כיוון שאי אפשר היה לגדל שם, לדעתו, כותנה וסוכר (גידולים מרכזיים בדרום). הוא היה מתנגד תקיף לפרישת הדרום. טיילור, אף על פי שלא הסכים עם מכסי מגן גבוהים ומימון לפרויקטים של שיפור פנימי, התחבר למפלגה הוויגית עם כמה עקרונות משותפים: הנשיא לא יכול להטיל וטו על חוק שאינו מנוגד לחוקה, אסור לו להתערב בפעולת הקונגרס, ושכוח הקבינט צריך להיות חזק.

טיילור זכה לתמיכה רחבה לנשיאות, כולל מצד הדמוקרטים. הוא טען שיהיה דמות על-מפלגתית. הוא הכריז לקראת הוועידה הוויגית שתמיד היה וויגי, אולם שהחשיב את עצמו כדמוקרט מהסוג של תומאס ג'פרסון. דרומיים רבים האמינו שטיילור תומך בהרחבת העבדות, וכעסו כשטיילור טען שלא יבטל את הצעת וילמוט, שהתנגדה להרחבת העבדות. למרות זאת, הצפון שהתנגד לעבדות לא היה מוכן לתמוך בו אלא אם יכריז על תמיכה בהצעת וילמוט. רוב מתנגדי העבדות לא תמכו בו כיוון שהיה בעל עבדים. הדרום הבין שטיילור תמך בזכויות המדינות והתנגד למכסי מגן ולמימון ממשלתי לפרויקטים. הוויגים קיוו שיצליח לשמור על אחדות המדינה.

טיילור קיבל את מינוי המפלגה הוויגית לנשיאות ב־1848, כסגנו נבחר מילרד פילמור, וויגי מניו יורק. היה זה ניסיון לפצות את הוויגים הצפוניים, שכעסו על כך שדרומי בעל עבדים היה המועמד.

יריבו הדמוקרטי היה לואיס קאס, שבסוגיה השנויה במחלוקת של התרת העבדות בטריטוריות (שלא קיבלו עדיין מעמד של מדינה), סבר שתושבי כל טריטוריה רשאים להחליט בעצמם האם הם מעוניינים בהתרת עבדות. לאור עמדה זו, ולאור העובדה שטיילור היה בעל עבדים בעצמו, מצאו עצמם צפוניים רבים, שהתנגדו להתרת עבדות בטריטוריות, ללא מועמד שייצג את עמדותיהם. בעקבות כך הקימו מפלגה חדשה: "מפלגת הארץ החופשית", ומינו את הנשיא לשעבר מרטין ואן ביורן לעמוד בראשם.

הפיצול במחנה מתנגדי העבדות פגע בסיכוייו של קאס, והבטיח את בחירתו של טיילור בבחירות הצמודות, למרות יתרונם המספרי של אנשי הצפון שהתנגדו לעבדות.

נשיא ארצות הברית (1849-1850)

כניסה לתפקיד

דיוקן רשמי של זאקרי טיילור

דאגרוטיפ של טיילור בבית הלבן ב-1849

כנשיא הנבחר, טיילור התרחק מוושינגטון. לקראת השבעתו הוא תכנן את הקבינט שלו בדיסקרטיות, לכעסם של הוויגים. הוא התנגד למשחקים פוליטיים, ולניסיון של פוליטיקאים לזכות בתפקידים בממשלו. טיילור לא מינה דמוקרטים, אולם רצה קבינט מגוון, אז מינה מועמדים לפי שיוך גאוגרפי. הוא לא בחר בוויגים בולטים כהנרי קליי. בסוף ינואר, טיילור יצא אל וושינגטון, ונפגש עם הנשיא פולק. הנשיא היוצא לא חיבב את הנשיא החדש, ללא תובנות פוליטיות. כמו כן פגש טיילור לפני השבעתו את דולי מדיסון, רעייתו של הנשיא הרביעי המנוח. במהלך פגישה זאת טבע טיילור את המונח הגברת הראשונה של ארצות הברית בכוונתו לדולי מדיסון. טיילור בהמשך נפגש עם האליטות הפוליטיות.

יום השבעתו המיועד של טיילור, 4 במרץ 1849, היה יום ראשון, וטיילור סירב להישבע לתפקיד ביום זה. סגנו, מילרד פילמור, הושבע גם הוא לתפקידו רק למחרת. עובדה זו הובילה אנשים מסוימים לטעון כי נשיא הסנאט הקודם, דייוויד רייס אטצ'יסון, היה נשיא בפועל באותו היום, והוא למעשה הנשיא ה־12, אבל עמדה זו אינה מקובלת כמעט על אף אחד ממפרשי החוקה, כיוון שהשבעתו המאוחרת של טיילור לא מנעה את כניסתו לתפקיד. בנאום השבעתו, טיילור טען שהוא מעדיף שהמדינות יפתרו את בעיותיהן בעצמן. במהלך קיץ 1849, ערך טיול ברחבי צפון מזרח ארצות הברית כדי להכיר את המקום שאותו לא הכיר. ברוב הטיול חלה בבטנו וחזר לוושינגטון בספטמבר.

מדיניות פנים

טיילור והקבינט שלו

הנשיא טיילור נודע בכך שנהג לצאת להליכות ארוכות ברחבי וושינגטון הבירה ללא כל שמירה. באוגוסט 1849 פרצה בוושינגטון הבירה מגפת כולרה קטלנית אשר עשתה דרכה לפנסילבניה ובהמשך הושקטה.

כשטיילור נכנס לתפקיד, הקונגרס נאלץ להתעסק בטריטוריות שנכבשו ממקסיקו: קליפורניה, ניו מקסיקו ויוטה. לא היה ברור מי מהן תהפוך למדינה ומי תישאר טריטוריה, ומעמד העבדות בהן פילג את הקונגרס. טיילור לא היה מחויב לדרום שדרש את התרת העבדות. הוא רצה שלום אזורי, ושמירת האיחוד. ככל שהדרום איים לפרוש, הוא התחיל לתמוך במתנגדי העבדות וטען שיחתום על הצעת וילמוט. במקביל עלתה התסיסה מקרב תומכי העבדות והתפתח הארגון הרדיקלי "מסדר אבירי העיגול המוזהב". ארגון פוליטי זה פעל להביא למלחמה נוספת נגד מקסיקו, לכבוש את כל מקסיקו ואמריקה המרכזית ולהעביד את אוכלוסייתה הלא-לבנה. בהמשך תכנן לכבוש את קובה, שעד אותו הזמן הייתה מושבה של האימפריה הספרדית, ולהעביד מחדש גם את אוכלוסייתה שלה. הרעיון היה שבכך תקום אימפריה אמריקאית שתתבסס על כלכלת עבדים ובכך יוכפל מעמדן של המדינות תומכות העבדות בסנאט, בקונגרס ובהצבעה האזרחית לנשיאות.

לדעת טיילור, קליפורניה נועדה להיות מדינה. באותה תקופה החלה הבהלה לזהב, ואוכלוסיית קליפורניה עלתה. היה ברור שהתושבים יאמצו חוקה כנגד העבדות. באוקטובר 1849 התנהלה ישיבה ממשלתית אודות מעמדה העתידי של קליפורניה, שבמהלכה רוב חברי הוועדה תמכו בהפיכת קליפורניה למדינה חופשית מעבדים. ב-23 בינואר נאם טיילור בפני הקונגרס בנוגע לשטחים שסופחו ממקסיקו והביע את תמיכתו בהפיכתן של קליפורניה וניו מקסיקו למדינות.

כשטיילור נכנס לתפקיד, היו סכסוכי גבולות בין ניו מקסיקו וטקסס. הטקסנים דרשו שטחים אשר כללו יתרה ממחצית מניו מקסיקו, אולם טיילור תמך בטענתה של ניו מקסיקו לשטחים. הוא רצה לשמור עליה כטריטוריה, אולם לאחר מכן הסכים לאמץ אותה כמדינה כדי למנוע ויכוחים על העבדות בקונגרס. תנועת הקדושים המאוחרים התיישבה ביוטה. טיילור שקל לאחד אותם עם קליפורניה, אולם לאחר מכן הסכים לארגן שם את הטריטוריה. בגלל דאגות המורמונים לגבי חופש הדת, טיילור הבטיח שתישמר עצמאות הטריטוריה מהקונגרס. במקביל, תנועת "דסרט" בשטחים המסופחים ממקסיקו קראה להקמתה של מדינת יוטה אשר תהיה גם כן חופשייה מפעילות עבדות.

נאום מצב האומה של טיילור היה בדצמבר 1849. הוא הציע תיקונים למכסי המגן, אולם המשבר האזורי העיב על הכל. הוא דיווח על כך שקליפורניה וניו מקסיקו יהפכו למדינות. הדרום כעס על צירוף שתי מדינות ללא עבדות. במקביל הייתה ארצות הברית בקשיים כלכליים. המדינה נדרשה לשלם שישים מיליון דולר של חובות מחברות סחר מרכזיות שלה. כסף זה אשר נערם מהלוואות היה נדרש בשביל הממשל במהלך מלחמת ארצות הברית - מקסיקו ובמהלך רכישת המערב ממקסיקו (היה זה במסגרת הסכם גואדלופה אידלגו). טיילור תמך בהוצאת תקציב שנתי אשר ידאג לשימור מצבם של חברות התעשייה הגדולות ויתמוך בהקמת תשתית של מסילת ברזל מרכזית שתחבר את כל ארצות הברית מהאוקיינוס האטלנטי ועד לשקט. במקביל, מסילת הברזל נועדה לקשר גם את אורגון, אשר נכון לאותה העת הייתה טריטוריה אמריקאית שסופחה לאחר חלוקת שטחים בין ארצות הברית וקולומביה הבריטית, מושבה של האימפריה הבריטית אשר לימים הפכה לחלק מקנדה.

ניסיונות פשרה

דיוני העבדות בקונגרס התרחבו, והנרי קליי נכנס לעניינים. טיילור הקפיד להתרחק מקליי למרות תיאום מסוים בין עמדותיהם. קליי הצליח להגיע לפשרת 1850. הפשרה אישרה את צירופה של קליפורניה כמדינה חופשית, ושאר הטריטוריות נשארו תחת שיפוט פדרלי, כולל החלקים של ניו מקסיקו שטקסס דרשה, ותפוצה עליהם. העבדות תישאר בתוך מחוז קולומביה, אבל יוטל איסור על סחר עבדים. בינתיים, יקבע חוק העבד הנמלט, כדי שהדרומיים יוכלו להשיג את העבדים הנמלטים שלהם. הוויכוח היה חריף והדרום איים לפרוש. טיילור הודיע כי הוא בעצמו ינהיג את הצבא נגד ניסיונות פרישה מהאיחוד, אם יידרש לכך, וכן שיתלה את מי שישתתף במרד נגד האיחוד, "בפחות הסתייגות משהייתה לו כשתלה עריקים ומרגלים במקסיקו". החוק לא עבר, בגלל התנגדות הצפון ודרישתם של הדרומיים לחוקים חריפים יותר בנוגע להשבת עבדים נמלטים.

אף פשרה לא הגיעה אל שולחנו של טיילור במהלך נשיאותו. במקום זאת, ימיו האחרונים בתפקיד עסקו ב"תקרית גאלפין". לפני שהצטרף לקבינט, היה מזכיר המלחמה של טיילור, ג'ורג' קרופורד, עורך דין. הוא היה מעורב בתיק בן חמש עשרה שנים בו ייצג את צאצאיו של גאלפין, סוחר במושבות שבשל המהפכה לא קיבל תשלום על שירותו את הכתר הבריטי. הממשלה נאלצה לשלם את החוב, אולם צאצאיו של גאלפין לא יכלו לקבל ריבית מממשל פולק. מזכיר האוצר של טיילור, ויליאם מרידית', חתם על התשלום באפריל 1850. התשלום פיצה את קרופורד בהוצאות משפט של 100,000 דולר: חבר קבינט העביר נתח נכבד מהתקציב לחבר קבינט אחר. חקירה זיכתה את קרופורד ממעשה פלילי, אולם ביטאה חוסר נוחות מכך שקיבל את התשלום. טיילור רצה לארגן מחדש את הקבינט, וכעת גם שערורייה הייתה מעורבת בכך.

בפברואר 1850 שוחח הנשיא טיילור בפגישה עם מנהיגי הפלג הבדלני בדרום שקרא להקמת מדינה עצמאית מארצות הברית (לימים קונפדרציית המדינות של אמריקה). טיילור צוטט כאשר אמר בפני מנהיגי הבדלנות כי אילולא יפתחו במרד נגד הממשל האמריקאי הוא יוודא אישית כי כל אחד מהם יתלה על חבל וכי הוא יעשה זאת בפחות הססנות מאשר שתלה חיילים שערקו במהלך המלחמה במקסיקו.

מדיניות חוץ

טיילור ומזכיר המדינה, ג'ון קלייטון, היו חסרים ניסיון דיפלומטי, ולא היו הרבה משברי חוץ באותה התקופה. הם התנגדו לשלטון הסמכותני באירופה, ותמכו באביב העמים, בעיקר במרד ההונגרי של 1848 נגד שלטונה של האימפריה האוסטרית. אולם לא סייעו למהפכנים. עלבון מהשגריר הצרפתי כמעט הוביל למשבר דיפלומטי עד שהשגריר הוחלף, וסכסוך עם פורטוגל גרם לגינוי חריף מצד טיילור. מצד שני, הממשל הסכים לתת שתי ספינות לממלכה המאוחדת כדי לחפש את ג'ון פרנקלין. הוויגים הדגישו את הסחר במזרח הרחוק כהכרח כלכלי, אולם ממשל טיילור לא טיפל בנושא. במסגרת אביב העמים יצא הנשיא טיילור בהצהרה בפני הקונגרס אשר סימנה את עמדתו בנושא:

במשך יותר מחצי מאה שנים, שבמהלכם ממלכות ואימפריות נפלו, האיחוד הזה עמד ללא רעידה. הפטריוטים שייסדו אותו מזמן ירדו את קבריהם ועוד כיום הוא נותר כזכר הראוי ביותר לגאוות זכרם. כמו גם הגוף המעלה השראה על כל אשר מוכן לקחת על עצמו את השם האמריקאי. לפי ראייתי יהיה זה הפירוק שיביא את גדול האסונות ועל הדרוש כדי למנוע זאת צריך ללמוד כל אמריקאי. אחדות זאת חייבת להישמר בידי שמחתנו וזאת של אין ספור דורות שיבואו אחרינו. ללא כל קשר באשר לסכנה העומד מולו, אני אעמוד לצד האיחוד, ואשמור על שלמותו ללא כל פגמים דרך החובות המותלות מעלי והסמכויות הניתנות לי בידי החוקה.

— זאכרי טיילור

הממשל נשא ונתן עם נרקיסו לופז, שניסה לכבוש את קובה. טיילור וקלייטון ראו בכך מעשה בלתי חוקי, וארגנו סגר ומעצר של לופז, שזוכה לבסוף. הם התעמתו מול ספרד, שאסרה אמריקאים באשמת מעורבות בשוד ימי לחופי מושבותיה באיים הקריביים, אולם הספרדים שחררו את האסירים כדי לשמור על יחסים תקינים. טיילור הצליח לחתום על הסכם עם בריטניה, שקבע הקמת תעלה במרכז אמריקה. במהלך שנת 1850 התקיימה ישיבה בנוגע לבניית תעלה בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט דרך ניקרגואה שנדונה בוושינגטון על ידי נציגי ארצות הברית ובריטניה. ההסכם גרם לפיתוח היחסים בין בריטניה ואמריקה. הייתה זאת פעולתו האחרונה של טיילור כנשיא.

מותו

טיילור ב-1850

ב-4 ביולי 1850, שתה טיילור חלב קפוא ואכל דובדבנים במהלך חגיגות יום העצמאות. במהלך הימים הבאים, החל לחלות בגלל דלקת הקיבה והמעיים, שהייתה מחלה נפוצה בתקופתו. בעקבות השערה כי הורעל בארסן ונרצח, הוצאו ב-1991 שרידי גופתו מקברם, ועברו בדיקה במעבדה, בה נקבע שלא נמצאו שרידי רעל בכמות מספקת לגרום למותו. ב־9 ביולי 1850 מת טיילור, ככל הנראה כתוצאה מסיבוכים של בעיות במערכת העיכול, בגיל שישים וחמש. כך היה טיילור לנשיא השני שמת בעודו מכהן. הוא נקבר בלואיוויל, קנטקי, וסגנו מילרד פילמור מונה לנשיא במקומו, עד 4 במרץ 1853. טיילור נחנט בבית הקברות של הקונגרס בוושינגטון, וארונו הוצג שם מ-13 ביולי 1850 עד ל-25 באוקטובר 1850. לאחר מכן הועבר אל אתר הקבורה של הוריו.

מוניטין היסטורי

אחוזת הקבר של טיילור בלואיוויל

מורשתו של טיילור כנשיא אינה גדולה, בגלל הזמן הקצר במהלכו שירת כנשיא, ובגלל חוסר ניסיונו הפוליטי. ההיסטוריונים מאמינים שהמדינה הייתה זקוקה לאדם שהיה בעל חושים פוליטיים חדים וקשר עם הפקידות הגבוהה. למרות זאת, ההסכם שחתם עם בריטניה נחשב לצעד חשוב, שצמצם את מחויבות המדינה לרעיון הייעוד הגלוי. טיילור נחשב לנשיא גרוע מאוד, אולם נחשב לנשיא המשפיע ביותר מבין כל הוויגים.

טיילור היה הנשיא האחרון שהיה בעל עבדים במהלך כהונתו. הוא היה הנשיא הוויגי השלישי מבין ארבעה, והאחרון היה יורשו, פילמור.

לקריאה נוספת

• K. Jack Bauer, Zachary Taylor: Soldier, Planter, Stateman of the Old Southwest, Louisiana State University Press, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
• Holman Hamilton, The Three Kentucky Presidents --- Lincoln, Taylor, Davis, University Press of Kentucky, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
• Felice Flanery Lewis, Trailing Clouds of Glory: Zachary Taylor's Mexican Campaign and his Emerging Civil War Leaders, University of Alabama Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זאכרי טיילור בוויקישיתוף

• זאכרי טיילור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• זאכרי טיילור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• זאקרי טיילור, באתר הקונגרס (באנגלית)
• זאקרי טיילור, באתר הבית הלבן (באנגלית)
• כתבי זאכרי טיילור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38741806זאכרי טיילור