עונג שבת

עונג שבת הוא מצווה הנזכרת בנביאים להתענג בשבת. המצווה כוללת חיוב לאכול ולשתות מאכלים ומשקאות מובחרים בסעודות השבת, וכן להתענג בתענוגי גוף ורוח נוספים. בנוסף כולל מושג זה איסור על צום בשבת.

כיום משמש השם גם ככינוי למסיבה המתקיימת בליל שבת ותוכנה העיקרי הוא שירת זמירות שבת ואמירת דבר תורה או שיחה בנושא כל שהוא, ומלווה בכיבוד קל, ומכונה בקיצור 'עונג שבת'.

מקור המצווה

עיקר מצוות עונג שבת מובא בנביאים, שם נאמר: ”אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר”. פסוקים אלו מתפרשים בתלמוד על חובת האדם לאכול מאכלים מובחרים בשבת:

במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו – הרי זה עונג.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב'

יש דעות בראשונים שמקור המצווה הוא מן הנאמר בתורה: ”וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ג') היות שהביטוי "מקרא קודש" מתפרש כציווי לקדש את השבת, לכבדה ולענגה. אולם דעת הבית יוסף החינוך ועוד שהיא מצווה מדברי סופרים.

החלוקה בין דברים שהם כבוד שבת לבין דברים שהם עונג שבת אינה חדה ומובהקת, אך לפי הגר"א כבוד שבת הם הפעולות הנעשות בערב שבת, ועונג שבת הם פעולות הנעשות בשבת עצמה.

התלמוד מאריך בתיאור שכרו של האדם המתענג בשבת. אחד הסיפורים הידועים המובאים בעניין זה הוא סיפורו של יוסף מוקיר שבת, שהקדיש ממון ומאמצים רבים להשגת דגים גדולים לסעודות השבת, וזכה במרגלית שמצא בבטנו של דג שקנה לכבוד שבת.

חלק נרחב מזמירות השבת עוסקות בנושא זה. באחת הזמירות המושרות בליל שבת מופיע באחד הפיוטים הפזמון החוזר: ”להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים” (מתוך פיוט "מה ידידות"). משורר אחר מעודד את האדם ללוות כסף לצורכי שבת: ”ולוו עלי בני, ועדנו מעדניי, שבת היום לה'” (מתוך פיוט שבת היום). כן מוזכר עונג שבת בחלק מנוסחיה של תפילת רצה והחליצנו וכן בפסקה "ישמחו במלכותך" מתוך ברכת קדושת היום הנאמרת בחלק מתפילות השבת.

עונג שבת בהלכה

להלכה מוטלת חובה על כל יהודי להתענג בשבת בכמה אופנים. העיקריים שבהם הם אכילה ושתייה, שינה ואף קיום יחסי אישות.

אכילה ושתייה

ערך מורחב – סעודות שבת

ערך מורחב – עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות

ישנה מצווה על אכילת שלוש סעודות במהלך השבת, אחת בערב ושתיים ביום (במקום שתיים הרגילות ביום חול), עם מאכלים משובחים, ויש לו לאדם לצמצם בשאר הימים ולהזדרז במלאכתו כדי לכבד את השבת, ואם מוסיף מוסיפים לו, שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה.

בבואה לקבוע את חובת האכילה והשתייה בשבת, מבחינה ההלכה בין מצבים כלכליים שונים:

• אדם מבוסס מבחינה כלכלית - מחויב לקנות לסעודות השבת את מיטב המאכלים המקובלים בדורו ובמקום מגוריו, לפי יכולתו, אולם את המצווה קיים גם אם אכל 'כסא דהרסנא'.
• אדם שמצבו הכלכלי אינו שפיר, אבל יש לו משכון לתת על הלוואה או שיודע שיוכל להשיב את ההלוואה בעתיד – עליו ללוות כסף ולקנות לפחות מאכל מכובד אחד לכבוד השבת. לאדם זה מובטח בהלכה ובאגדה כי ה' ישיב לו את ההוצאות שהוציא למען עונג השבת ”"מאי 'כי חדות ה' היא מעוזכם' אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בר' שמעון אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע"”.
• אדם עני שלא מוצא מי שילווה לו, עדיף שיאכל ארוחה כמו יום חול מאשר שיבקש צדקה, ועליו נאמר ”עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות”. אמנם עני המתפרנס מן הצדקה ביום יום, הגבאים כן צריכים לתת לו ג' סעודות לפי כבודו, באחרונים נחלקו אם אדם שמוצא מי שילווה לו, אבל אין לו משכון ואין לו מאיפה להחזיר, אם בכל אופן ילווה ויבטח בה' שיפרע לו, ויש שכתבו שהכל תלוי במדת בטחונו של האדם בה', ויכול לבחון זאת, כשיצייר לעצמו אילו היה לו ממון ואדם עני שאין לו מהיכן לפרוע מבקש ממנו כסף, על סמך אמונתו בה' שיפרע לו, האם היה מלוה לו.

יוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ הוּא אַשְׁרֵי הָאִישׁ שׁוֹמְרֵהוּ וְעַל הַיַּיִן זָכְרֵהוּ וְאַל יָשִׂים אֶל לִבּוֹ הַכִּיס רֵק וְאֵין בּוֹ יִשְׂמַח וְיִרְוֶה וְאִם לֹוֶה הַצּוּר יִפְרַע אֶת חוֹבוֹ

— הבית הראשון בפיוט יום שבת קדש הוא

היות שחובת האכילה היא משום עונג, אדם חולה או מצטער פטור ממצוה זו.

חובת האכילה והשתייה בשבת מנוגדת לאפשרות לצום בשבת. יתירה מכך, אפילו צום חלקי נאסר, ולכן יש להקפיד לסעוד את סעודת השבת לפני חצות היום. כאשר אחת התעניות הקבועות בהלכה חלה בשבת, היא נדחית ליום אחר (כל התעניות נדחות ליום ראשון שאחריה, ותענית אסתר מוקדמת ליום חמישי שלפני השבת), זאת למעט יום כיפור הדוחה את השבת, אך תענית חלום מותרת אפילו בשבת.

עונג השבת ביום קודם לעונג השבת בלילה, ועל כן מי שאין לו די מזון על מנת להתענג גם בסעודת היום וגם בלילה, יתענג בסעודת היום. דין זה מכוון בעיקר למזון הנאכל קר או פושר (לדוגמה יין), בעוד לגבי מזון הנאכל חם ישנה מניעה מעשית לשמור חלק ניכר מסוגי המזון כשהוא חם ליום השבת, היות שהשארתו על גבי מקור חום מכניסת השבת ועד יום השבת עלולה להביא לחריכתו.

יחד עם המצווה על עונג שבת ישנה גם אזהרה שלא לקבוע סעודה ב'זמן בית המדרש', הזמן בו נערכת הדרשה לציבור בבית הכנסת.

שינה

שינה בצהריים לאדם הרגיל בכך, הרי היא בכלל מצות עונג שבת. על קיום עונג שבת בשינה מצאו הדרשנים רמז: שבת בראשי תיבות – שינה בשבת תענוג.

יחסי אישות

הרמב"ם כותב כי ”תשמיש המטה מעונג שבת הוא”. לכן לגבי קיום מצוות עונה אצל תלמידי חכמים נאמר "מלילי שבת ללילי שבת".

לימוד תורה

בספרות ההלכתית נדרש האדם להתענג בשבת גם על ידי לימוד תורה. על האדם לדאוג לכך שריבוי האכילה והשתייה לא יביא אותו למצב של חוסר יכולת להגות בתורה.

עונג שבת כשיקול במלחמה והפלגה

ישנו דין לפיו במידת האפשר אין מתחילים מצור על מקום יישוב אויב פחות משלושה ימים קודם לשבת, על מנת שתתיישב דעתם של אנשי המלחמה ולא יהיו מבוהלים עקב המצור החדש. דין זה הוא במידת האפשר, ואינו דוחה כמובן שיקולים מלחמתיים של פיקוח נפש.

דין דומה נאמר לגבי הפלגה בספינה, ולפיו אין יוצאים להפלגה ארוכה פחות משלושה ימים קודם לשבת, על מנת שדעתו של האדם תוכל להתיישב עליו עד אז, כנגד טלטול ההפלגה. דין זה הוא רק בהפלגה לדבר רשות ולא בהפלגה לדבר מצווה.

סעודת עונג שבת

סעודות שנערכות בליל שבת, לאחר סיומה של הסעודה הראשונה, נקראות בהשאלה "סעודת עונג שבת". מקובל להגיש בהן עוגות ועוגיות, פיצוחים ושתייה. סעודות אלו אינן נדרשות על פי ההלכה, מבנה הסעודות הללו הוא פחות פורמלי, ולא מקפידים בהן בהכרח על שירת זמירות שבת ואמירת דברי תורה.

ראו גם

• כבוד שבת

קישורים חיצוניים

• עונג שבת אמיתי באתר "בשבע"
• חובת עונג שבת באתר 'ויקיסוגיה'

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] עונג שבת21989289