המלוכה הקנדית
 |
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: יש מלך חדש.
| |
| יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: יש מלך חדש. |
 | |
.svg) | |
| דגל הוד מלכותו מלך קנדה | |
 | |
| נוכחי: צ'ארלס השלישי | |
| תואר | הוד מלכותו |
|---|---|
| השליט הראשון בבית זה | ויקטוריה |
| תקופת המלוכה | 1 ביולי 1867 – הווה (157 שנים) |
שיטת הממשל בקנדה היא מלוכה[1] ועל פיה עומד בראש המדינה מונרך. בעבר ראו תושבי קנדה את המלוכה כמוסד בריטי ולא כמוסד קנדי; בתקופה זו היו מרבית תושבי קנדה אזרחי הממלכה המאוחדת וראו את עצמם ככאלה. רק לאחר שקנדה הפכה לדומיניון ולמדינה עצמאית שונתה דמותו של בית המלוכה בעיני אזרחי המדינה, וכיום רבים מכירים בו כמוסד עצמאי קנדי (כפי שהוא בהתאם למשפט החוקתי הקנדי). מאז 8 בספטמבר 2022 מולך בקנדה המלך צ'ארלס השלישי.
מאחר שהמלך אינו מתגורר בקנדה, סמכויותיו החוקתיות מיושמות במישור הפדרלי על ידי המושל הכללי של קנדה ובמישור הפרובינציאלי על ידי המשנים למושל קנדה. החל מיולי 2021 המושלת הכללית היא מרי סיימון.
בנוסף, מכהן צ'ארלס השלישי כמלך כל ממלכות חבר העמים הבריטי, ובפרט הוא מלך הממלכה המאוחדת.
כתר האדר
בית המלוכה הקנדי מכונה "כתר האֶדֶר" (באנגלית: the Maple Crown). השימוש הראשון שנעשה בכינוי זה היה במברק ששלח המושל הכללי של קנדה, אלברט גריי, רוזן גריי הרביעי, למלך אדוארד השביעי, עם הצטרפותן של הפרובינציות אלברטה וססקצ'ואן לקנדה בשנת 1905, ובו כתב שיש עלים חדשים "בכתר האדר של הוד מלכותך" (a new leaf in Your Majesty's Maple Crown).
היסטוריה
ערכים מורחבים – המלוכה הבריטית, היסטוריה של קנדה
מקורה של השושלת המולכת כיום בקנדה במלכים האנגלוסקסיים של הממלכה המאוחדת ובמלכי ממלכת סקוטלנד. הבריטים זכו בשלטון על קנדה לאחר כ-200 שנה של שליטה צרפתית חלקית בקוויבק ובאזור הימות הגדולות. בשנים 1534–1535 חקר הצרפתי ז'אק קרטייה את הטריטוריות הקנדיות, אך ניסיונותיו להתיישב שם כשלו. לקראת סוף המאה נחלו הצרפתים הצלחה חלקית, בהקימם בעיקר תחנות סחר, שסימלו את יחסה של צרפת למושבה כמקור לסחר, ולא כיעד התיישבותי. ב-1608 הקים אבי קנדה הצרפתית, סמואל דה שמפלן, שפעל בשירותו של המלך אנרי הרביעי, את נקודת הקבע הראשונה ששרדה - קוויבק סיטי. רק ב-1663 הכריז המלך לואי הארבעה עשר על צרפת החדשה כמושבת כתר צרפתית.
בחלקים אחרים של אמריקה הצפונית קמו החל משנת 1583 מושבות של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, שהיוו חלק מהמערך הקולוניאלי הכולל של בריטניה בצפון אמריקה. ג'יימסטאון ( Jamestown) היה יישוב שנוסד ב-14 במאי 1607 כיום במדינת וירג'יניה, ארצות הברית. ג'יימסטאון נחשבת להתיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש, במה שהיום נקראת ארצות הברית. המושבות הבריטיות בצפון אמריקה שגשגו, ואוכלוסייתן עלתה עשרות מונים על זו של המתיישבים הצרפתים, בין היתר על רקע גיבוי מצד מלכי בריטניה. החל מ-1689 החלו הבריטים בהצרת צעדיהם של הצרפתים, ופתחו נגדם בסדרת מלחמות, ששיאן במלחמת הצרפתים והאינדיאנים - בה נפלה קוויבק סיטי לידיהם ב-1759. במסגרת חוזה פריז שנחתם ב-1763, הועברו שטחי צרפת החדשה שבקנדה לריבונותו של ג'ורג' השלישי.
עם הקמת הקונפדרציה הקנדית על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1867 הפכה קנדה לממלכה בזכות עצמה בעלת שלטון עצמי (דומיניון).
הצהרת בלפור משנת 1926 קבעה כי לכל דומיניון מעמד עצמאי ושווה למעמד הממלכה המאוחדת, וכי הדומיניונים אינם כפופים לממלכה המאוחדת, ובהתאם נקבע שבראש כל דומיניון עומד בית מלוכה בהתאם ל"חוק וסטמינסטר" (Statute of Westminster) משנת 1931 - כאשר בית המלוכה זהה לבית המלוכה הבריטי, אולם חוקי ההורשה נתונים לסמכותו של כל דומיניון ודומיניון. על אף שהחוקים הם חקיקה פנימית של קנדה, הפרלמנט הקנדי אינו יכול לשנות את חוקי ההורשה בלי לקבל את הסכמתן של יתר ממלכות חבר העמים הבריטי, במטרה שבכל הממלכות ימלוך אותו מלך.
חוק וסטמינסטר יצר את המושגים "בית המלוכה הקנדי" ו"משפחת המלוכה הקנדית". אף שכבר בשנות ה-30 החל השימוש בסמלים שונים המסמלים את בית המלוכה, רק בתקופת מלכותו של ג'ורג' החמישי החל השימוש במונח "מלך קנדה", ורק בשנת 2002 נעשה לראשונה שימוש רשמי במונח "משפחת המלוכה הקנדית", בנאום שנשאה המלכה אליזבת השנייה עם הצטרפות נונאווט לקנדה כפרובינציה.[2]
הראיה העיקרית הראשונה להיותה של קנדה מלוכה נפרדת הייתה עם החלטת המלך אדוארד השמיני לוותר על כתרו. קנדה העבירה חוק נפרד הדן בסדר ההורשה וקביעת מלך חדש בהתאם ליתר ממלכות חבר העמים. זמן קצר לאחר מכן ביקרו בארצות הברית המלך ג'ורג' השישי ורעייתו אליזבת בווס ליון כמלך ומלכת קנדה.
ייעוץ לבית המלוכה
- ערך מורחב – מועצת המלוכה של קנדה
רק הממשלה הפדרלית הקנדית וראשי הממשלה הפרובינציאליים רשאים לייעץ למלוכה הקנדית. בהתאם לחוק החוקה הקנדי משנת 1982, אף גוף אחר ברחבי חבר העמים הבריטי אינו רשאי לייעץ לבית המלוכה בענייניה של קנדה. כאשר ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר רצה לתת תואר אצולה לאיש העסקים הקנדי קונארד בלק התנגדה ממשלת קנדה למתן תואר זה מנימוקים שמדובר בעניין פנימי קנדי. המחלוקת החוקתית נפתרה בכך שבלק ויתר על אזרחותו הקנדית, ואז התואר היה מוענק לו על ידי המלכה מכוח היותה מלכת הממלכה המאוחדת, ובעצת ראש ממשלת בריטניה, ולא מכוח היותה מלכת קנדה.[3]
תואר רשמי
תוארו הרשמי של המלך הנוכחי של קנדה הוא:
- "צ'ארלס השלישי, בחסד הא-ל, מלך הממלכה המאוחדת, קנדה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים, מגן האמונה".
תואר רשמי זה מדגים את היותו של המלך צ'ארלס השלישי מלך קנדה - ואת היותו של תואר זה תואר עצמאי מהיות צ'ארלס השלישי מלך הממלכה המאוחדת ומלך ממלכות חבר העמים הבריטי האחרות.
על אף שתואר המלך כולל את המונח "מגן האמונה" - אין למלך תפקיד דתי כלשהו, משום שאין בקנדה דת רשמית או כנסייה רשמית בהתאם לחוקת קנדה.
כספים ומימון
ממשלת קנדה אינה מממנת את הוצאות בית המלוכה, למעט עלויות ביקורים מלכותיים בקנדה עצמה או ביקורים ברחבי העולם בהם המלך מייצג את קנדה כמלכתה. העלות השנתית של בית המלוכה הקנדי היא כ-49 מיליון דולר קנדי בשנה (נכון לשנת 2004[4]), שהם כ-1.1 דולר קנדי בשנה לכל אחד מתושבי המדינה,[5] או לפי חישוב אחר, 1.54 דולר קנדי בשנה לכל אזרח.[6]
ממשלת קנדה מממנת את עלויות החזקת המושל הכללי, המשנים למושל, והוצאות נסיעותיהם בעת שהם מייצגים את המלך.
סדר ההורשה
היורש הנוכחי של המלך הוא בנו, הנסיך ויליאם. עם מותו של המלך, צפויה מועצת המלך של קנדה לבחור אותו כמלך הבא של קנדה.
סדר ההורשה הוא בהתאם לחוק ההסדר 1701 הבריטי, וחוק הזכויות 1689 האנגלי ובדומה לסדר הירושה לכתר הבריטי. אף שחוקים אלה נחקקו על ידי בית הנבחרים הבריטי, החוקים מהווים כיום חלק מהמשפט החוקתי הקנדי, והם נתונים לשינוי על ידי הפרלמנט הקנדי. בהתאם לחוק וסטמינסטר, חוקי ההורשה הקנדיים זהים לאלה של הממלכה המאוחדת.
על פי חוקים אלה, צאצאיה הטבעיים של סופיה מהנובר (היינו צאצאים שאינם מאומצים), השייכים לכנסייה האנגליקנית, שאינם נוצרים קתוליים יכולים לרשת את הכתר הקנדי.
אף שחוקים אלה נחקקו על ידי הפרלמנט הבריטי, הם הועתקו לתוך חוקת קנדה וכיום בסמכותו של הפרלמנט הקנדי לשנותם בהתאם לכללי המשפט החוקתי הקנדי[7] (אף שבהתאם לחוק וסטמינסטר הסכימה קנדה שלא לשנות חוקים אלה מבלי הסכמה פה אחד של יתר ממלכות חבר העמים).
אף שבפועל, עם מותו של מונרך מכהן, יורש העצר מתחיל לכהן מיד (ולמעשה אין מצב בו אין מונרך מכהן), מקובל שההורשה נקבעת ומוכרזת על ידי מועצת המלכה. המועצה מתכנסת באחוזת רידו ומכריזה על המלך, ולאחר תום תקופת האבל מוכתר המלך במנזר וסטמינסטר שבלונדון על ידי הארכיבישוף מקנטרברי.
תפקידים וסמכויות
כיוון שבני בית המלוכה והמונרך המכהן אינם נמצאים בקנדה דרך קבע, ממלא המושל הכללי של קנדה, בהתאם למשפט החוקתי הקנדי, את תפקיד המלך או המלכה בהיעדרה במישור הפדרלי, והמשנים למושל את התפקיד במישור הפרובינציאלי. המשנה למושל בכל פרובינציה ממונה על ידי ראש הממשלה בהתייעצות עם ראש הממשלה הפרובינציאלי. מינוי זה מובא לידיעת המלך המאשר את המינוי.[8]
סמכויות המונרך כוללים הסמכות להחליט ולחתום על אמנות בינלאומיות, לשלוח שגרירים למדינות זרות ולאמן שגרירים. תפקיד המונרך הוא להגן על המדינה מחוץ ומבית (ולכן המלך עומד בראש הצבא הקנדי).
הסמכויות האמורות נתונות בידי המונרך, והוא איננו זקוק לאישור בית הנבחרים להחלטותיו, אולם חקיקה של הפרלמנט הנוגעת לסמכויות בית המלוכה דורשת הסכמה של המונרך.
המונרך הוא שממנה את ראש ממשלת קנדה (ועל פי המקובל, המונרך, או המושל הכללי הפועל מטעמו, בוחרים את חבר הפרלמנט שסיכוייו להקים קואליציה הם הגבוהים ביותר. לרוב ייבחר ראש מפלגת הרוב בפרלמנט, או, בהיעדר מפלגת רוב, ראש המפלגה היוצר קואליציה בין מפלגות).
המונרך הוא הממנה את שרי הממשלה, חברי מועצת המלכה, חברי הסנאט הקנדי, יו"ר הסנאט הקנדי, שופטי בית המשפט העליון, שופטי בתי המשפט הפרובינציאלים העליונים (Superior court) ושופטי בתי המשפט המחוזיים בכל פרובינציה ופרובינציה. בפועל, למעט מינוי השופטים בפרובינציות נובה סקוטיה וניו ברנזוויק, מבוצעים על ידי המושל הכללי. המשנים למושל הכללי, בשמו של המונרך, ממנים בכל פרובינציה ופרובינציה את פרקליט הפרובינציה, מזכיר הפרובינציה ורשם הפרובינציה, שר האוצר של הפרובינציה, הממונה על אדמות הכתר בכל פרובינציה ופרובינציה, וכן את הממונה על התחבורה והעבודות הציבוריות בכל פרובינציה ופרובינציה.
למונרך הסמכות להכריז על מלחמה, לכרות הסכמי שלום, ולהורות לצבא לפעול (סמכויות אלה מבוצעות בשם המונרך על ידי ראש הממשלה).
למונרך הסמכות לכרות אמנות בינלאומיות אולם לאמנות אלה אין תוקף במשפט הפנימי מבלי אשרור של הפרלמנט.
המושל הכללי, בשם המונרך, מזמן את בית הנבחרים הקנדי ובסמכותו לפזר את הפרלמנט. בטקס פתיחת הפרלמנט מקריא המושל הכללי את הנאום מן הכס באולם הסנאט, ובו הוא מתאר את הפעולות שתנקוט הממשלה בשם המונרך בשנה הקרובה. נהוג שהמושל הכללי מפזר את הפרלמנט במועד שנקבע לבחירות, אולם בסמכותו להימנע מפיזור הפרלמנט במועד זה.
פרובינציות קנדה
לפי המשפט החוקתי הקנדי, המונרך הוא ראש המדינה כולה, ולא ראש המדינה במישור הפדרלי, ולכן המונרך מושל ישירות בכל אחת ואחת מפרובינציות קנדה במקביל. מסיבה זו מייצגים את המונרך המשנים למושל בכל פרובינציה ופרובינציה, ובמישור הפרובינציאלי, המשנה למושל מקבל עדיפות על המושל הכללי.[9] בפועל, קנדה היא 11 תחומי סמכות נפרדים ושווים - עשר פרובינציות ו"מישור פדרלי" - במסגרתו מושל המונרך גם בטריטוריות השונות, ומטעמו ממונים מושלים של הטריטוריות (סמכות שמבוצעת בפועל על ידי הממשלה, בשם המונרך). מאחר שהטריטוריות אינן ישויות ריבוניות, המושלים אינם נציגי המונרך, והמושל הכללי הוא נציג המונרך בטריטוריות.
תפקיד משפטי וחקיקתי
בית המלוכה מהווה אחד משלושת הגופים המרכיבים את הפרלמנט הקנדי (יחד עם הסנאט הקנדי ובית הנבחרים הקנדי) והסכמת המונרך נדרשת על מנת שחוק יכנס לתוקפו. כל חוקי המדינה והפרובינציות נחתמים על ידי המונרך או על ידי המשנה למונרך. כל חוק מתחיל במילים:
"עתה, הוד מלכותו, בעצת ובהסכמת הסנאט ובית הנבחרים של קנדה, מחוקקת כדלקמן..."
— [10]
בפועל, חותם המושל הכללי או סגנו בשם המונרך באמצעות החותם הגדול של קנדה או החותם הפרובינציאלי. למונרך סמכות למנוע העברת חוק מסוים.
בתי המחוקקים הטריטוריאליים כפופים לממשלת קנדה וזקוקים לאישור הממשלה ולא לאישור בית המלוכה.[11][12][13]
המונרך נחשב כ"מקור הצדק" ("fount of justice") ומשכך אחראי למתן משפט צדק לכל נתיניו. המונרך אינו שופט את הנתינים בעצמו, אלא ממנה שופטים שיפעלו מכוחו. מאחר שעל פי המשפט המקובל "המלך אינו יכול להרע" - לא ניתן להגיש בקנדה תביעה פלילית אישית כנגד המלך, אולם ניתן להגיש תביעה נזיקית כנגד הכתר במקרה בו המדינה הזיקה לאדם. בשל היות המונרך מייצג הצדק - מופיע סמלה של מלך קנדה בכל בתי המשפט של קנדה (למעט בתי המשפט של קולומביה הבריטית, בית המשפט העליון של אונטריו ובית המשפט העליון של ניופאונדלנד ולברדור בהם מופיע סמלו של המלך כמלך הממלכה המאוחדת).
בית המשפט העליון של קנדה קבע בפסק דין משנת 1980 שעובדי הציבור בקנדה אינם עובדים של ממשלת קנדה אלא עובדים של המלך.[14] בהתאם נדרשו כל עובדי המדינה להישבע אמונים למלך בטרם התקבלו למשרתם. שבועת האמונים בוטלה בשנת 2003 לגבי עובדי המדינה, אולם עדיין נדרשת מכל חברי הצבא הקנדי, וכן חברי בית הנבחרים הקנדי.
אזרח חדש המתקבל לקנדה חייב אף הוא להישבע אמונים למלך קנדה.
תפקידים ממלכתיים
המלך כמייצג המדינה
כיום הממשל הפדרלי והפרובינציאלי הקנדי מדגיש את תפקידו של בית המלוכה הקנדי כבית מלוכה נפרד מזה המושל בממלכה המאוחדת.[15]
מכוח תפקיד זה וייצוג זה הפנייה הרשמית למלך היא ל"הוד מלכותו המלך כבעל זכות בקנדה" (באנגלית: His Majesty the King in Right of Canada, ובצרפתית Sa Majesté le Roi du chef du Canada) ובהתאם, לפרובינציות השונות "כבעל זכות באונטריו" וכו'.[16] כך לדוגמה, אם מוגשת תביעה נגד המדינה או הפרובינציה, הנתבע תהא "הוד מלכותו המלך כבעל זכות בקנדה".[17]
כיום רואים מרבית תושבי המדינה במלך כמייצג את המדינה הקנדית, וכסמל לאחדות ושלטון המדינה על כל תושביה השונים. בנאומה בביקור בשנת 1973 ציינה אליזבת השנייה כי היא רואה עצמה כמלכת כל הקנדים ולא רק בני לאום זה או אחר המתגורר בקנדה.
המלך מייצג את קנדה הן באירועים רשמיים מחוץ למדינה, בהם הוא פועל כראש המדינה (לעיתים מייצגים אותו בני משפחה בתפקיד זה, כך למשל ייצגו הנסיך צ'ארלס או הנסיכה אן את המלכה כראש המדינה של קנדה בטקסים שונים),[18] והן באירועים שונים בהם הוא מגיע לקנדה לצורך טקסים שונים או יובלים שונים. כך לדוגמה בשנת 2002 נכחו בני משפחת המלוכה ב-117 אירועים, בשנת 2003 ב-57 אירועים, בשנת 2004 ב-19 אירועים ובשנת 2005 ב-76 אירועים כראש המדינה הקנדית.
סמלים
על אף שבשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 הוסרו חלק מהסמלים המלכותיים מסמלי הלאום של קנדה, הכתר המלכותי נותר בלב סמלים קנדיים רבים.[19] סמלי המלוכה מופיעים על בניינים רשמיים, על מטבעות, וכן בטקסים רשמיים. יום ויקטוריה הוא חג לאומי הנחוג בקנדה והמסמל את יום ההולדת של המלכה. כמו כן ברחבי קנדה מאות אתרים המכונים על שם מלכי קנדה וחברי בית המלוכה. אתרים רבים מתוכם מכונים על שם המלכה ויקטוריה, ובהם ויקטוריה בירת פרובינציית קולומביה הבריטית.
נוכחות חברי בית המלוכה בקנדה
מאז המאה ה-18 נהגו בני משפחת המלוכה לבקר בקנדה. כמו כן חלק מבני המשפחה שהו בקנדה בתפקידים רשמיים (כגון מושלי קנדה). הביקורים של בני המשפחה בקנדה מכונים "שיבה מלכותית הביתה" (Royal Homecomings) אף שביתם של בני המשפחה אינו בקנדה דרך קבע. באירועים אלה נערכים טקסים רשמיים. המלך נוהג לבקר בקנדה באירועים בעלי חשיבות למדינה (יובלים שונים וכן אירועים הקשורים לתרבות הקנדית). ביקורים אלה נעשים לרוב ביוזמת, בהזמנת ובמימון ממשלת קנדה או ממשלת אחת הפרובינציות (ביקורים אלה מכונים "ביקורים רשמיים" - "official tours" או "official visits").
משפחת המלוכה הקנדית
משפחת המלוכה הקנדית כוללת את בני המשפחה הקרובים של מלך קנדה - אשתו ובניו. המשפחה אינה מתגוררת בקנדה (בני המשפחה המהווים את בית המלוכה הבריטית מתגוררים בממלכה המאוחדת).
חברי בית המלוכה הקנדי
בראש בית המלוכה הקנדי עומד המלך צ'ארלס השלישי. שאר בני משפחת המלוכה כפופים למלך והם למעשה בעלי אזרחות קנדית מכוח זה. אין הגדרה רשמית חד משמעית לגבי מי שייך לבית המלוכה. מהיות קנדה אחת מממלכות חבר העמים הבריטי בית המלוכה שלה זהה למעשה למלוכה הבריטית, אולם ישנם הבדלים מסוימים. כך למשל סר אנגוס אוגילווי, בעלה של הנסיכה אלכסנדרה מקנט לא נחשב חלק מבית המלוכה הבריטי, אולם נחשב חבר משפחת המלוכה הקנדית,[20] ואילו גרושותיהם של הנסיכים צ'ארלס ואנדרו נחשבים כחלק מבית המלוכה האנגלי, אך לא הקנדי.[21]
תארים ודרכי פנייה
בניגוד למלוכה הבריטי, בקנדה רק לריבון (המלך או המלכה) יש תואר רשמי הנקבע בחוק. הבדל נוסף בין הממלכה המאוחדת לקנדה הוא בשפת התארים - מאחר שלקנדה שתי שפות רשמיות: צרפתית ואנגלית, התארים בהתאם הן בצרפתית ואנגלית, וכן דרכי הפנייה לבני משפחת המלוכה. בהתאם יהיו דרכי הפניה לבני משפחת המלוכה:
| עברית | אנגלית | צרפתית |
|---|---|---|
| הוד מלכותו המלך צ'ארלס השלישי | His Majesty Charles III | Sa Majesté Charles III |
| הוד מעלתו המלכותית הנסיך אנדרו, דוכס יורק | His Royal Highness The Prince Andrew, Duke of York | Son Altesse Royale le duc d'York Le prince Andrew |
| הוד מעלתו המלכותית הנסיך אדוארד, דוכס אדינבורו | His Royal Highness Prince Edward, Earl of Wessex | Son Altesse Royale le comte de Wessex |
| הוד מעלתה המלכותית דוכסית אדינבורו | Her Royal Highness the Countess of Wessex | Son Altesse Royale la comtesse de Wessex |
| הוד מעלתה הנסיכה המלכותית | Her Royal Highness the Princess Royal | Son Altesse Royale la princesse Royale |
פופולריות
בעבר ראו עצמם מרבית תושבי שטחי קנדה (למעט התושבים ממוצא צרפתי) כתושבי האימפריה הבריטית, ובהתאם ראו את המלוכה כמוסד בריטי ולא כמוסד קנדי. רק לאחר שקנדה הפכה לדומיניון ומדינה עצמאית החל בהדרגה שינוי בדמותו של בית המלוכה בעיני אזרחי המדינה, וכיום רבים מכירים בו כמוסד עצמאי קנדי (כפי שהוא בהתאם למשפט החוקתי הקנדי).
פופולריות משפחת המלוכה הקנדית עלתה וירדה לאורך השנים, ביחס כמעט ישר לפופולריות שלה בבריטניה. החל מאמצע שנות ה-80 ושנות ה-90, תקופה בה התגרשו ילדיה של המלכה הייתה פופולריות בית המלוכה בשפל רב. סקר שנערך בשנת 2002 העלה ש-44% חשבו שבית המלוכה לא רלוונטי לקנדה בעוד ש-46% טענו שבית המלוכה רלוונטי לקנדה.[22]
עם זאת, מרבית הציבור הקנדי רואה בראש ממשלת קנדה כראש המדינה, ולא במלכה.[23]
מספר ספרים אקדמיים דנו במוסד בית המלוכה ובאפשרויות של קנדה להפוך לרפובליקה או להחליף את בית המלוכה (בעיקר מדובר בהצעות בהן יישאר מוסד מעין זה, אולם העומד בראשו יוחלף מעת לעת - בדומה למשרת המושל הכללי). הצעות אלה הן בעיקר דיון אקדמי, וממשלות קנדה מעולם לא תמכו בדיון זה. שתי המפלגות הגדולות של קנדה - המפלגה הליברלית של קנדה והמפלגה השמרנית של קנדה מתנגדות להצעה להפוך את המדינה לרפובליקה, ורק מפלגת הבלוק קבקווה התומכת במתן עצמאות לקוויבק ולפרישה מקנדה, מתנגדת לבית המלוכה.[24][25]
מגורים מלכותיים
בית המגורים הרשמי של המלוכה הבריטית היא אחוזת רידו באוטווה. באחוזה נערכים הטקסים הרשמיים ובהם השבעת השרים והנשפים הרשמיים, וכן מארחים באחוזה ראשי מדינות זרות המבקרות בקנדה. אחוזה מלכותית נוספת היא לה סיטדל שבקוויבק סיטי, המשמשת כאחוזת נופש של המושל הכללי. גם בפרובינציות קולומביה הבריטית, ססקצ'ואן, מניטובה, נובה סקוטיה, ניו ברנזוויק ואי הנסיך אדוארד מגורים רשמיים של בית המלוכה, בהם נעשה שימוש בעת ביקור המושל הכללי או אחד מבני משפחת המלוכה בפרובינציות. אחוזות אלה הם רכוש הכתר, אולם הם מוחזקים בנאמנות לדורות הבאים ולכן בית המלוכה לא יכול למכור אותם. מלכי קנדה החזיקו בעבר אחוזות פרטיות בקנדה, כך למשל המלך אדוארד השמיני החזיק בבעלותו את חוות בדינגפילד שבהיי ריוור באלברטה.
הכתר והאומות האינדיאניות
בדומה להסכם וייטאנגי בניו זילנד עם התושבים המאורים של האיים, כך גם התושבים האינדיאניים של קנדה: האומות הראשונות, האינואיט ואנשי המטיס רואים בהסכמים שנחתמו עימם הסכמים בינם לבין הכתר הקנדי, ולא הסכמים בינם לבין ממשלת קנדה. ההצהרה המלכותית של 1763 שמהווה בסיס לכתב הזכויות והחירויות הקנדי (הצ'ארטר הקנדי) קובעת את מחויבות הכתר הקנדי להגן על זכויות האינדיאנים.
את יחסי הכבוד של הכתר הקנדי לאומות האינדיאנים ניתן לראות בטקסים שנערכו. כך למשל בשנת 1710 העניקה המלכה אן ל"ארבעת מלכי המוהוק" במתנה כלי כסף,[26] וכן המלכה אליזבת השנייה העניקה בשנת 2005 לוח גרניט מוקדש מטירת בלמורל במתנה לאוניברסיטת האומות הראשונות של קנדה.
הכתר והצבא הקנדי
המלך עומד בראש כוחות הצבא הקנדי, ולמעשה הוא המפקד העליון של צבא קנדה. בהיעדרו של המלך מהמדינה (מרבית הזמן) סמכויות אלה נתונות למושל הכללי של קנדה. כל חיילי כוחות הצבא, הצי וחיל האוויר המלכותיים הקנדיים נשבעים אמונים למלוכה הקנדית. מהיות המלך ראש הצי - כלי השייט של הצי המלכותי הקנדי ולימים כלי השייט של מפקדת הכוחות הימיים של קנדה נקראים בהתאם "האוניות הקנדיות של הוד מלכותו" או "האוניות הקנדיות של הוד מלכותו" (באנגלית: "His/Her Majesty's Canadian Ship") ובקיצור HMCS.
כמו כן המלך היא המפכ"ל של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתרים רשמיים
אתר האינטרנט הרשמי של המלוכה הקנדית- תיאור המלוכה הקנדית באתר ממשלת קנדה
- אתר רשמי של הביקור המלכותי בשנת 2005
- חגיגות יובל הזהב של המלכה אליזבת בקנדה
הערות שוליים
- ^ אתר Canadian Heritage
- ^ נאומה של המלכה אליזבת ב-4 באוקטובר 2002
- ^ פ"ד בלק נ' שרטיין
- ^ סך זה מהווה גידול בעלויות שכן בשנת 1999 העלות הייתה 74 סנט קנדי לאזרח לשנה [1] ובסך הכול 22 מיליון דולרים, ובשנת 2002 העלות הייתה כדולר לאזרח לשנה ובסך הכול כ-34 מיליון דולרים [2]
- ^ עלויות בית המלוכה הקנדי
- ^ דוח עלויות בית המלוכה
- ^ פסק דין אודונהו נגד קנדה
- ^ ריאיון עם המשנה למושל איונה קמפניולו, 23 באפריל 2004
- ^ דגלי המלכה בכל אחת ואחת מהפרובינציות
- ^ "Now, therefore, Her Majesty, by and with the advice and consent of the Senate and House of Commons of Canada, enacts as follows."
- ^ חוק יוקון, 2002
- ^ חוק נונווט, 1993
- ^ חוק הטריטוריות הצפון מערביות
- ^ פסק דין Attorney General of Quebec v.Labrecque
- ^ לדוגמה: תיאור קנדה כמלוכה חוקתית ובראשה בית מלוכה משלה וכן ראו: ביוגרפיה של המלכה אליזבת כמלכת קנדה, אתר פרובינציית ססקצ'ואן והצגת בית המלוכה בו.
- ^ לדוגמה: מזכר הבנות בין הממשל הפדרלי המכונה "הוד מלכותה המלכה כבעלת זכות בקנדה" לפרובינציית אונטריו המכונה "הוד מלכותה המלכה כבעלת זכות באונטריו"
- ^ רע"א 7092/94 - Her Majesty The Queen in Right of Canada (הוד מלכותה המלכה כבעלת זכות בקנדה) נ' שלדון ג. אדלסון
- ^ לוח זמנים באתר הרשמי של בית המלוכה
- ^ הנחיות בדבר סמלים ודגלים של כוחות צבא קנדה, ראו עמ' 404, 449 - 450
- ^ מחלקת המסורת הקנדית: משפחת המלוכה
- ^ רשימת בני משפחת המלוכה באתר מחלקת המורשת של ממשלת קנדה
- ^ מחקר הבודק את דעת הקהל הציבורית המשתנה כלפי הממשלה ומוסדות הממשל, 30 במאי 2002
- ^ סקר שנערך בשנת 2001
- ^ מנהיג מפלגת הבלוק קוובקווה קורא לבית המלוכה "מגוחך" - כתבת חדשות ממאי 2008
- ^ אליזבת תומפסון, המלכה אינה רצויה בחגיגות קוויבק, "הגאזט", 17 באפריל 2007
- ^ ההיסטוריה של טריטוריית המוהוק
| המלכה אליזבת השנייה | ||
|---|---|---|
| כתרים של ממלכות חבר העמים | 
| |
| כתרים לשעבר | מלכת פקיסטן • מלכת דרום אפריקה • מלכת סרי לנקה • מלכת גאנה • מלכת ניגריה • מלכת טנזניה • מלכת סיירה לאון • מלכת אוגנדה • מלכת קניה • מלכת מלטה • מלכת גמביה • מלכת גינאה • מלכת מאוריציוס • מלכת פיג'י • מלכת ברבדוס | |
| תארים | ראש חבר העמים הבריטי • הצ'יף הגדול של פיג'י | |
| אירועים רשמיים | ||
| חבר העמים הבריטי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינות חברות |
|
| ||||
| חברות לשעבר | אירלנד • גמביה • המלדיביים • ניופאונדלנד • זימבבואה | |||||
| נושאי משרה | צ'ארלס השלישי, ראש חבר העמים • מושל כללי | |||||
| אירועים וסמלים | משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים | |||||
| מסמכי יסוד | הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו | |||||
36217367המלוכה הקנדית