היפרסתן
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Mg,Fe)SiO3) |
| מערך קריסטלוגרפי | אורתורומבי |
| צורת הגביש | גבישים בודדים נדירים דמויי מנסרה. לרוב מופע במקבץ עלעלי או סיבי. |
| צבע | אפור, ירוק או חום. |
| ברק | זגוגי עד פנינתי. לדגימות שעברו בליה יש ברק תת-מתכתי. |
| שקיפות | בדרך כלל שקוף למחצה ולעיתים רחוקות שקוף |
| פצילות | מושלמת בשני מישורים שביניהם זווית ישרה. |
| שבירה | בלתי שווה. |
| קשיות | 5 עד 6 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 3.9-3.4 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | אוליבין, ביוטיט וקוורץ, פצלת השדה כדוגמת לברדוריט וסוגים מסוימים של גארנט |
היפרסתן הוא השם שניתן בעבר למינרל השייך לקבוצת הפירוקסן, קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים (סיליקטים במבנה בצורת שרשרות), בעלי שרשרת בודדת. ההיפרסתן היה שייך לקבוצת המינרלים האיזומורפית (כלומר שורה של תרכובות אנלוגיות בהרכבן) הקרויה "קבוצת האנסטטיט", שנוסחתה הכללית Mg,Fe)SiO3). המינרלים שבקבוצת האנסטטיט מכונים גם אורתופירוקסנים משום שהם שייכים לקבוצת הפירוקסן והמבנה שלהם אורתורומבי. מינרלים אלו נפוצים ומצויים בסלעי יסוד, סלעים מותמרים ומטאוריטים. הקבוצה מתחילה במינרל אנסטטיט המכיל בעיקר מגנזיום, ומסתיימת במינרל הנדיר פרוסיליט המכיל בעיקר ברזל (FeSiO3). את הכינוי היפרסתן קיבל מינרל המצוי באמצעיתה של קבוצת האנסטיט והמכיל כמויות שוות של מגנזיום וברזל.
ב-1988 קיבלה תת-וועדה של "הוועדה לשמות מינרלים ולמינרלים חדשים" (CNMMN) באגודה הבינלאומית למינרלוגיה (ה-IMA) שעסקה במינרלים של פירוקסן החלטה לאסור שימוש בשם היפרסתן וקבעה כי במקומו להשתמש בשם אורתופירוקסן ולציין את כמות האנסטטיט (En) או הפרוסיליט (Fs) בהתאם ליחס מגנזיום/ברזל במינרל (לדוגמה En80Fs20).
גבישים בודדים מפותחים של היפרסתן הם נדירים והמינרל מצוי בעיקר כגושים עלעליים המשובצים בסלעי היסוד נוריט ואנדזיט-היפרסתן, שבו הוא מרכיב חיוני. הדוגמאות הבולטות ביותר של המינרל הגיעו מהסלע גס הגרגיר לברדוריט-היפרסתן (נוריט) שבאי פאול שמול חוף חצי האי לברדור שבקנדה, זו הסיבה שהמינרל היה ידוע גם כ-הורנבלנדה של לברדור או פאוליט.
כמו במינרלים אחרים בקבוצת האנסטטיט, עשויה בליה לגרום לדוגמיות של המינרל לקבל ברק תת-מתכתי שצבע דמוי ארד (ברונזה) והקרויים ברונזיט. במקרים מסוימים עשוי להופיע על משטחים של המינרל ברק בצבע אדום נחושת זוהר שמקורו דומה לזה של הברונזיט, אך צבעו עז יותר. בשני הסוגים נעשה שימוש כאבן חן.
מקור השם מיוונית - "חוזק יתר". שם זה רומז לקשיות הגדולה שלו בהשוואה לאמפיבול, מינרל שלעיתים קרובות טועים בינו לבין ההיפרסתן.
קישורים חיצוניים
