לבוש חרדי

ילדים בלבוש ירושלמי בשכונת מאה שערים, 2007. לראשם ירמולקה.

בקבר רבי שמעון בר יוחאי, 2007. במרכז ומימין יהודים הלבושים בקאפטן ירושלמי. אחרים בתמונה לבושים בקאפטן רגיל.

הלבוש החרדי הוא צורת הלבוש המאפיינת את רוב האוכלוסייה החרדית בישראל ובתפוצות. ברוב הקבוצות החרדיות, כגון ליטאים וספרדים, סגנון הביגוד הוא מודרני אך שמרני יחסית. בזרמים מסורתיים יותר, כמו החסידים, יש עדיין סגנון לבוש הקרוב ללבוש יהודי מזרח-אירופי, ואצל בני היישוב הישן לבוש מסורתי המשלב לבוש יהודי מזרח אירופאי ולבוש ערבי ויהודי מזרח-תיכוני.

עקרונות מנחים בלבוש החרדי

ארצות הברית, 2005. קבוצת חסידים המשתייכת לנטורי קרתא חובשים שטריימלים, החסיד מימין לובש גלאטע בעקישע.

ניו יורק. "קאפעלוש" - כובע עגול עם שקע במרכזו ('בור'), נמוך יחסית, עשוי לבד מפרוות בונים או ארנבים.

איש מבוגר ליד הכותל חבוש מגבעת "סופר", או סאמעט נמוך

הכותל המערבי. "קאפעלוש" - כובע עגול עם 'שפלט' (שסע בחלקו העליון).

חסיד חב"ד חובש כובע קנייטש

היהדות החרדית תופסת את השמרנות בלבוש כחלק מאידיאל של התבדלות ושמירת מסורת. הגישה הזו אינה מתמקדת בלבוש בלבד אלא מתבטאת בכל אלמנט תרבותי ייחודי כמו לשון, ספרות, שמות פרטיים ועוד. בהקשר זה התבטא החת"ם סופר במשחק מילים ידוע על המילים בגמרא "חדש אסור מן התורה", המבטא התנגדות עקרונית לכל חידוש ושינוי מנהגים. למרות זאת, סביב תחילת המאה ה-20 רוב החרדים במזרח אירופה שינו את לבושם ואימצו את הסגנון המקובל בחברה הכללית. דמות משפיעה במיוחד על מהלך זה הייתה הרב נתן צבי פינקל מסלבודקא, שהקפיד שהבחורים בישיבתו יתלבשו כמו סטודנטים נוצרים כדי לשוות להם מראה מכובד, על אף מחאות מצד גורמים שמרניים.

עקרונות מנחים של הלבוש החרדי:

1. צניעות – על פי דברי הש"ך, "אין דרך הצנועים להיות אדומים בלובשם וצבע השחור הוא דרך צניעות והכנעה". כלומר, ישנו עניין בלבוש צנוע ומעודן המכסה את רוב חלקי הגוף כיוון שהוא מביע צניעות וענווה, דבר הנדרש מפני יראת שמים.
2. כבוד ונקיון – האדם עומד לפני הקב"ה ועל כן עליו ללבוש בגדים מכובדים ונקיים. תלמיד חכם צריך להקפיד על כך במיוחד, שכן "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה" (מסכת שבת, דף קי"ד עמוד א'). מפרשים מנמקים זאת בכך שהוא מייצג את התורה.
3. התבדלות מן הגויים – מן הפסוק (ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ג') "ובחקתיהם לא תלכו", נדרש שעל עם ישראל להתבדל מן הגויים . המדרש מייחס את יציאת מצרים, בין השאר, לעובדה שבני ישראל לא שינו שמם ולבושם.
4. אבלות – סיבה נוספת ללבוש השחור היא אבלות על חורבן ירושלים.
5. רצינות - לבוש מכובד המתאים עם התפקיד המוטל על האדם למלא בעולם.

סגנונות לבוש אופייניים לפי זרמים ופלגים

האוכלוסייה החרדית נחלקת לשלושה זרמים עיקריים: חסידים, ליטאים, ובני עדות המזרח. לבושם של הליטאים והספרדים אחיד במידה רבה בעוד שבזרם החסידי הלבוש משתנה על פי החצרות החסידיות השונות.

ניתן לחלק את הזרם החסידי לארבע קבוצות עיקריות מבחינת אופי לבושן:

• חסידויות שמוצאן מפולין – הגדולה שבחסידויות אלו היא גור. חסידויות פולניות נוספות הן אלכסנדר, אמשינוב, סוכטשוב, ראדזין, סטריקוב, ביאלא ועוד.
• חסידויות שמוצאן מהונגריה וגליציה – על חסידויות אלו נמנות בין השאר מונקאץ', בעלזא, ויז'ניץ, מחנובקא חסידות צאנז, פאפא, סאטמר, ובאבוב.
• חסידויות ירושלים – חסידות דושינסקיא, חסידות משכנות הרועים, חסידות שומרי אמונים, תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, חסידות מבקשי אמונה, חסידות 'קהל חסידי ירושלים', חב"דניקים שמוצאם מירושלים פלגים שונים בברסלב.
• חסידות חב"ד

פרטי לבוש בתנועת החסידות

גרטל

ערך מורחב – גרטל

הגרטל היא חגורת בד סרוג. מקורה היא במנהג לחגור "אזור", כלומר – חגורה כלשהי שתפריד בין פלג הגוף העליון והתחתון בשעת התפילה. בשבת וביום טוב נהוג לחגור את הגרטל כל היום משום קדושת הימים. על פי המשנה ברורה זוהי דרך חסידות. לעיתים נקרא הגרטל אבנט, פריט לבוש מבגדי הכהונה שהיו לובשים הכוהנים בזמן בית המקדש. יש הקושרים את הגרטל בפסוק "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" (ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ה'), ולפיכך חוגרים בשעת התפילה חגורה דקה נוספת על גבי הגרטל.

לחסידויות השונות ישנם מנהגים שונים לגבי צורת החגורה ועתות חגירתה. גם בחלקים נאו-חסידיים בציבור הדתי-לאומי מקובלת חגירת הגארטל לכבוד התפילה.

רעקל

רעקל (נהגה: rekl) הוא מקטורן ארוך בצבע שחור, המגיע עד כ-10 ס"מ מתחת לברך. הרעקל הוא לבוש החול של רוב החסידים. בספרות היהודית המתארת את החיים בשטעטל (כמו בספרי שלום עליכם או ש"י עגנון) נזכר הרעקל בדרך כלל בשם קפוטה. המונח רעקל הוא צורת הקטנה של המילה הגרמנית Rock שמשמעה מעיל ארוך.

צורת הסגירה של הרעקל שונה מאופן הסגירה הרגיל של מקטורן בימינו והיא נעשית כאשר צד ימין נמצא על צד שמאל. הטעם לכך הוא "בחוקותיהם לא תלכו", כלומר, רצון מכוון לשנות ממנהג הגויים. יש המוסיפים טעם קבלי: כיוון שבקבלה החסד מוקבל לימין והדין מוקבל לשמאל יש לסגור את הימין על השמאל ובכך להגביר את החסד.

סוגי הרעקלאך השונים נבדלים מבחינת מספר הכפתורים שבקדמתם (שניים, שלושה או שישה) וקיומו או היעדרו של שסע מאחור.

קפוטה

ערכים מורחבים – קפוטה

קאפטן ירושלמי

הקאפטן ירושלמי (ראו תמונה) הוא מעין חלוק מפוספס, שמקורו בלבוש שהיה נהוג בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית ואף בתקופת המנדט, ולמעשה בכל אזור המזרח, מפולין ועד פרס. ניתן למצוא אותו בערבית قُفْطَان (קֻפְטַאן), בטורקית qaftan, ובפרסית quftan. בימינו הוא משמש את חסידי החצרות הירושלמיות בימות החול.

גלאטע בעקישע

"גלאטע בעקישע" (נהגה: glate bekeshe), או "קאפטן" (נהגה: kaften) הוא מעיל ארוך, עשוי מבד משי שחור וחלק (ראו תמונה), המגיע בדרך כלל עד כעשרה ס"מ מתחת לברך. חסידי רוב החצרות נוהגים ללבוש קאפטן בשבתות ובחגים, אדמו"רים ובני משפחותיהם עשויים ללבוש אותו גם בימות החול. נקרא גם "גלאטע בעקישע".

געבלימטע בעקישע

"געבלימטע בעקישע" (נהגה: geblimte bekeshe) הוא מעיל ארוך ממשי, השונה מהגלאטע בעקישע (קאפטן) בכך שהוא עשוי ממשי פרחוני (ראו תמונה). הוא ידוע גם בשמות ז'יפיצע או חלאט. הוא משמש את החסידים הנשואים במהלך סעודת השבת ולתפילת המנחה שלאחריה. אדמו"רים ובני משפחותיהם לובשים בעקישע פרחוני שחור בכל ימות השבוע, ואילו בשבתות הם לובשים בעקישע פרחוני צבעוני.

כיסויי ראש - מגבעות

דוגמאות לסוגי כובעים של יהודים חרדים - קנייטש, קאפעלוש וסאמעט

ילד השייך לאחד החסידויות חובש כובע דאשיקל

קאפעלוש

קאפעלוש (נהגה: kapelush, מפולנית: kapelusz, כובע) או שטאף (נהגה: shtaf, ביידיש: לֶבֶד; ראו תמונה) הוא כובע המשמש את רוב חסידויות פולין בימי החול. הוא בעל תיתורה עגולה וסימטרית, וחלקו העליון מעוגל.

סמט

ערך מורחב – כובע סמט

סאמעט הוט (נהגה: samet hit, ביידיש: כובע קטיפה) או "ביבער הוט" (ביידיש: כובע מפרוות בונים) מחולק לשני סוגים: הגבוה (הויעכער), והנמוך השטוח (פלאטשיגער) (ראו תמונה). הכובע עשוי קטיפה מפרוות בונים או ארנבות ומגיע תמיד בצבע שחור. הסיבה לחבישת כובע קטיפה היא, על שם ראשי התיבות של המילה סמע"ט (כפי כתיבתה ביידיש) סור מרע עשה טוב.

דאשיקל

דאשיקל (או דאשיק) הוא כובע קטיפה, דומה לתרבוש נמוך בצבע שחור עם מצחייה קטנה, על שמה הוא נקרא בפי העם "קסקט" (או קאסקעטל). חובשים אותו בדרך כלל ילדי החסידויות ההונגריות והגליציאניות בשבת ובחג. ישנן חסידויות שבהן גם נערים בגילאי ישיבה קטנה חובשים אותו, מטעמי חיסכון.

לקראת שנת הלימודים ה'תשפ"ד, עקב עלית מחירי כובעי הסמט הוחלט על ידי מנהלי מוסדות במספר ערים בארץ, כדוגמת בני ברק, אלעד, ביתר עילית ועוד, כי הנערים בני 13 ומעלה אשר עדיין לומדים בתלמודי תורה יחבשו קסקט בימות החול.

כיסויי ראש מפרווה

שטריימל

ערך מורחב – שטריימל

שטריימל (ניתן גם: שטריימעל) (נהגה: shtraimel) הוא כובע פרווה רחב ונמוך (ראו תמונות). חובשים אותו חסידים נשואים בשבתות ובחגים. בכמה חוגים ירושלמיים, כגון חסידות תולדות אהרן, חובשים אותו גם בחורים מגיל בר מצווה.

ספודיק

ערך מורחב – ספודיק

ספודיק (נהגה: spodek) הוא כובע פרווה בדומה לשטריימל, אולם הוא גבוה יותר וצר יותר. חובשים אותו חסידי פולין (גור, אשלג, מודז'יץ, סטריקוב ואלכסנדר) בשבתות ובחגים. מקור שמו של הכובע הוא בפולנית: Spodek "תחתית".

קולפיק

ערך מורחב – קולפיק

קולפיק (נהגה: kolpek) הוא כובע פרווה דומה לשטריימל, אולם הוא גבוה ממנו ונפוח ממנו. צבעו חום. חובשים אותו אדמו"רים ובני משפחותיהם מחצרות גליציה והונגריה: באבוב, בעלז, מונקאץ', רוז'ין וויז'ניץ.

פרטי לבוש בזרם הליטאי

לבוש ליטאי (בתמונה: חבר הכנסת אורי מקלב)

לבושם של היהודים הליטאים עד לסוף המאה ה-19 לא היה שונה בצורה משמעותית מלבושם של היהודים החסידים. מי שהוביל לשינוי בצורת הלבוש היה ר' נתן צבי פינקל, יוצרה של שיטת סלובודקה הדוגלת בערך של גדלות האדם בתנועת המוסר.

באותה תקופה היה מעמדם של בני הישיבות ירוד ביותר. השפעת הספרות המשכילית שהייתה אז בשיאה סחפה המונים ואילו בני הישיבה נתפסו כעניים, בטלנים ומוזנחים.

מתוך רצון לשוות למעמד בני הישיבה ערך נוסף וכן להגביר את חשיבותם בעיני עצמם הורה ר' נתן צבי פינקל לתלמידיו להופיע בלבוש מודרני: תלמידי הישיבה נהגו ללכת בדומה ללבוש הסטודנטים באותה תקופה שכלל כובעים וחליפות. צורת לבוש זו עברה לכלל הציבור הליטאי.

מקטורן מודרני

ערך מורחב – ז'קט

הזרם הליטאי, הפתוח יותר לשינויים מאשר הזרם החסידי, החליף את הרעקל המזרח אירופי במקטורן מודרני בצבע כהה, וכך נוהג בעקבותיו גם הזרם הספרדי. פרט לליטאים ולספרדים לובשת את המקטורן המודרני גם קבוצה חסידית אחת, חסידות חב"ד.

זהו פריט לבוש מערבי שאינו מיוחד למגזר החרדי.

מגבעת קנייטש

ערך מורחב – מגבעת קנייטש

מגבעת הקנייטש היא למעשה כובע פדורה שחור המתאפיין בקמט אחד מרכזי לכל אורכה של הכיפה. בקדמתה של כיפת הכובע (במקום אחיזת הכובע) ישנם גם עוד שני קמטים קטנים יותר. הכובע מיוצר כאשר כל התיתורה המקיפה אותו מוטה כלפי מעלה בדומה לקאפעלוש. לרוב בעת הלבישה מקפלים את חלקה הקדמי של התיתורה כלפי מטה ומכאן נובע שמו של הכובע קנייטש שמשמעותו ביידיש קמט.

פראק

ערך מורחב – פראק

פראק (נהגה: frak), (המילה קשורה למילה גרמנית Frock) הוא לבוש הדומה לרעקל, מעיל ארוך שחור המגיע עד הברך. בשונה מהרעקל יש לו שסע ארוך מאחור ושני כפתורים בתחילת השסע. לובשים אותו בימות החול נכבדי הליטאים, כגון ראשי ישיבות, ר"מים, דיינים ורבנים חשובים. ישנם ישיבות בהם מקובל שחתן ביום חתונתו לובש פראק, כמו כן בקרב משפחות רבות גברים נשואים לובשים פראק בחגים ובאירועים חגיגיים.

הומבורג

ערך מורחב – הומבורג

כובע הוֹמבוּרג דומה מאוד לכובע הקאפעלוש, אלא שיש קמט במרכזו. להבדיל מהקנייטש, התיתורה שלו עגולה וקצוותיה מעוגלות כלפי מעלה לכל היקפה. חובשים אותו נכבדי הציבור הליטאי והספרדי. שמו מגיע משם העיר הומבורג, שבה יוצר כובע זה.

מכנסיים ארוכים

ליטאים וספרדים לובשים מכנסיים כהים ארוכים במשך כל השבוע, לרבות שבתות וחגים. כך נוהגים גם חסידים רבים, למעט במקרים שיפורטו להלן.

שונות וייחודיות בתנועת החסידות

מכנסי חצי

ערך מורחב – אברקיים

מכנסי חצי (מכונים בעברית לעיתים גם "אברקיים") הם מכנסיים המסתיימים מתחת לברך, ואת יתרת הרגל מכסים גרביים (ראו תמונה). אלו היו המכנסיים המקובלים לגברים באירופה במאות ה-19 וה-20. במגזר החרדי מקובלים מכנסי חצי בזרם החסידי, עם גרביים שחורים בימי חול וגרביים לבנים בשבת.

בחסידויות שונות הצטמצם השימוש במכנסי חצי בימות השבוע לטובת מכנסיים ארוכים מודרניים. אולם רוב ניכר של אנשי חסידויות הונגריה וגליציה כגון; סטמאר, ויז'ניץ, צאנז, באבוב ואחרות, לובשים מכנסי חצי עם גרביים לבנים בשבתות וחגים בחסידות בעלזא גורבים גרביים שחורים גם בשבתות, אולם בחגים גם שם נהוג לגרוב גרביים לבנים עם מכנסי חצי. בחסידות תולדות אהרן לבוש מכנסי החצי (גרביים שחורים לרווקים, לבנים לנשואים) הוא חובה מגיל בר המצוה ומהווה חלק מתקנות הלבוש של החסידות.

אדמו"רי סאטמר, נדבורנא, בעלזא, באבוב ואחרים נוהגים ללכת עם מכנסי חצי וגרביים לבנים גם בימות השבוע.

הויזן אין די זאקן

הויזן אין די זאקן (ביידיש: "מכנסיים בגרביים") הוא כינוי לאופן המיוחד שבו חסידי גור לובשים מכנסיהם הארוכים: קצוות המכנס מוכנסים לתוך הגרב באזור הקרסול, באופן שנוצר קיפול - המזכיר קיפול של מכנס צבאי - כ-15 ס"מ מעל הנעל. שיטה זו מכונה לעיתים "גרבי קוזאקים", מאחר שהסיבה ממנה נובעת שיטת לבוש זו, היא פשרה של חסידי האדמו"ר בעל "חידושי הרי"ם" מגור עם ממשלת פולין בתקופת גזירת הלבוש, להסיר את מכנסי החצי והשטריימל לטובת לבוש הקוזאקים שהיה מורכב מספאדיק "גרבי קוזאקים" וזקן, כשאת פיאותיהם החלו הם להסתיר מתחת לכיפה.

סירטוק

סירטוק הוא מעיל עליון המשמש את חסידי חב"ד הנשואים בשבתות ובחגים. רבים משלוחי חב"ד, רבנים ועוד נוהגים ללובשו גם בימות החול. הסירטוק דומה במאפייניו לפראק, אולם הוא מעט קצר יותר ומגיע עד הברך. הוא עשוי בדרך כלל מצמר ולעיתים ממשי. הסירטוק מכונה בחב"ד לפעמים "קפוטה" אך אין זו קפוטה.

הסירטוק נסגר כאשר צד ימין על צד שמאל, מסיבות הלכתיות וקבליות. אחד מצדדי החיתוך האחורי שלו הוא עגול, ובחלק האחורי ישנם שני כפתורים.

פרטי לבוש נוספים

כיפה

ערך מורחב – כיפה (יהדות)

אף על פי שחבישת הכיפה אינה חובה לדעת רוב הפוסקים, הפוסקים הראשונים ציוו על חבישת כיפה בעת תפילה או שהייה בבית הכנסת ואילו הפוסקים האחרונים החמירו, וקבעו כי אין ללכת יותר מארבע אמות ללא כיפה. יש מהם שקבעו כי יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם (=של הגויים) לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש.

חרדים חובשים על פי רוב כיפה שחורה. חסידי גור חובשים כיפת בד קמורה וגבוהה יותר מהכיפה הרגילה.

חסידי ברסלב, וכן חלק מהחסידים הנמנים עם החצרות הירושלמיות, חובשים כיפה גדולה לבנה שבמרכזה פונפון, המכסה לרוב את כל הראש. כיפה כזו מכונה ירמולקה (ראו תמונה).

יש תת-קבוצות שחובשים כיפות שעליהן כיתוב מסוים. חסידי ברסלב מפלג הננחים חובשים ירמולקה גדולה לבנה שעליה הכיתוב "נ נח נחמ נחמן מאומן", ואנשי הזרם המשיחיסטי בחב"ד חובשים בחלקם כיפה שחורה שעליה רקום הכיתוב "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". כמן כן, ילדים מכל גוני הציבור החרדי חובשים כיפה עם כיתוב, ציור או דוגמה רקומה.

חולצה לבנה

החולצה הלבנה מהווה חלק בלתי נפרד מהלבוש החרדי. גברים וילדים מגיל בר מצווה לובשים חולצה לבנה מכופתרת כל יום וילדים מתחת לגיל בר מצוה לובשים אותה בשבת. ישנם מספר חברות חרדיות המייצרות במיוחד חולצות לבנות לציבור החרדי, ומותאמות עבורו. למשל, השרוול יותר רחב במקום שבו מניחים תפילין, יש חולצות שסוגרים את הכפתורים ימין על שמאל לשיטת החסידים, יש חולצות עם צווארון יותר ארוך על מנת לא להתנגש בזקן, ועוד.

נעליים ועניבות

• נעליים: חלק מהחסידים מקפידים לנעול נעליים שטוחות, ללא שרוכים. בחסידות סקווירא נהוג ללבוש בשבתות מגפיים, גם האדמו"רים מסערט ויז'ניץ, והרב מנחם מנדל מויז'ניץ נהגו ללכת בימות החול עם מגפיים.
• שיער הראש והפיאות: בקרב הליטאים מקובל להסתפר קצר, ולהסתיר את הפיאות מאחורי האוזן. בכך הם נבדלים מהחסידים, המקפידים לגלח את שיער הקרקפת, ורובם נותנים לפיאותיהם להשתלשל בחופשיות לצידי הראש, ובחסידות חב"ד מגדלים פאות קצרות אך לא מוסתרות מאחורי האוזן.
• עניבה: להבדיל מליטאים וספרדים, רוב החסידים אינם נוהגים לענוב עניבה (למעט הרבי מליובאוויטש, אדמו"רי בית רוז'ין, האדמו"ר מקארלין וחלק מחסידיו).

מגפיים

בחסידות סקווירא נהוג ללבוש בשבתות מגפיים מבריקים, גם האדמו"רים מסערט ויז'ניץ, והרב מנחם מנדל מויז'ניץ נהגו ללכת בימות החול עם מגפיים.

גלריית תמונות
כיפת קטיפה שחורה. בעקישע פרחונית, וכובע קולפיק. האדמו"ר מנדבורנא עם האדמו"ר מדומברובה. החסידים חובשים כובעי סאמעט גבוהים, ונועלים נעליים שטוחות. האדמו"ר מאמשינוב. חובש ספודיק. כובע שטאף. כובע סאמעט גבוה. חסיד תולדות אהרון נשוי, גרוב גרביונים לבנים וחגור "גראטל". חול המועד סוכות 2010, מאה שערים האדמו"ר מדורוהוי לובש סטראקעס בעקישע

בגדי הנשים

כיסוי ראש

נשים נשואות מקפידות על כיסוי ראש. בקרב ליטאים וכן חסידויות כמו חב"ד, גור ועוד, מקובל לחבוש פאה נכרית ללא כיסוי נוסף. בחלק מהחוגים האחרים, בעיקר חסידיים, חובשות נשים מטפחת או כובע, לרוב מעל פאה. בחלק מהקהילות, בעיקר חסידויות הונגריות, מגלחות הנשים את שיער ראשן אחר החתונה. בקרב חרדים ספרדים הולכות נשים רבות עם מטפחת או כובע, בהתאם לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, אך ישנן גם נשים החובשות פאה בהתאם לפסק ההלכה של הרב שלום משאש ורבנים אחרים. אצל חלק מהחסידויות, כמו סאטמר, שמות הנשים מטפחת מעל הפאה.

חצאית

נשים חרדיות מקפידות ללבוש חצאית שמכסה את הברכיים ורבות אף מקפידות על חצאית ארוכה יותר-עד חצי הרגל-כפסיקתו ההלכתית של רבי שמואל הלוי וואזנר.

חלק מהנשים הספרדיות מקפידות ללבוש חצאית עד לקרסול.

גרביים

נשים חרדיות לובשות גרביים עד לברכיים. לרוב הן בצבעי: רגל/ שחור/ אפור.

לרוב, בנות הסמינרים נדרשות ללבוש גרבי רגל לסמינר.

הגרביים לנשים חסידיות צריכות להיות חומות כהות מספיק שלא ייראו כרגל ממש אמנם גרביים שחורות נחשבות למודרניות יותר. חסידות סאטמר הולכות עם פס שחור באמצע הגרב שיראו בבירור שזה לא חלק מהרגל.

כת השאלים

ישנה קבוצת נשים שהולכות עם לבוש שונה לגמרי והן מכונות נשות השאלים

ראו גם

• לבוש מסורתי ביישוב הישן

לקריאה נוספת

• אמנון לוי, החרדים, ירושלים: הוצאת כתר, 1989, בעיקר הפרקים השלישי והרביעי.

• Tamar Somogyi, Die Schejnen und die Prosten: Untersuchungen zum Schönheitsideal der Ostjuden in Bezug auf Körper und Kleidung unter besonderer Berücksichtigung des Chassidimsums (Kölner Ethnologische Studien 2), Berlin: Dietrich Reimer Verlag, 1982
• Glenn Dynner, The Garment of Torah: Clothing Decrees and the First Gerer Rebbe.

קישורים חיצוניים

• הסבר על פרטי לבוש חרדיים, באתר nrg
• לבוש חרדי - למה הלבוש החרדי שונה?, באתר "עולם היהדות והקבלה"
• למה החרדים לובשים שחור? הלבוש החרדי וטעמיו ההלכתיים, באתר עריכה תורנית
• לבוש גברים במגזר החרדי, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• סימני הכר חזותיים של פלגים במגזר החרדי, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• שיער וכיסוי ראש של גברים במגזר החרדי, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• תמר רותם, כל שטריימל הוא סיפור חיים, באתר הארץ, 25 במאי 2012(הקישור אינו פעיל, 28.10.2020)
• 50 גוונים של שחור - המדריך ללבוש החרדי
• מלך זילברשלג, האם כל החרדים נראים אותו דבר ?, בערוץ יוטיוב של "כאן", 20 במרץ 2017
• משה ויסברג, שלא שינו: הצצה ייחודית ומרתקת למלבושים החסידיים, סיקור על מנהגי הלבוש בחצרות החסידיות השונות, באתר בחדרי חרדים
• דנצ'וּ ארנון, על ראש שמחתי: כובעים של חרדים, בבלוג "עונג שבת", 5 בספטמבר 2020

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35353542לבוש חרדי