שטריימל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שטריימל, תמונה מאוסף פיליפי
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
אדם חובש שטריימל
איש חבוש שטריימל בכותל
הרב הושע פרידמן בן-שלום, אדמו"ר מפאשקאן חובש שטריימל יחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה, כעין כתר, כמנהג אדמו"רי רוז'ין.

שְׁטרַיימְליידיש לעברית: מִזְנֶבֶת) הוא כובע פרווה שחסידים יוצאי מזרח אירופה נוהגים לחבוש לאחר הנישואין בשבתות, חגים ובימי חול המועד. המנהג הוא גם נחלתם של קבוצה קטנה של "מתנגדים" בירושלים (ה"פרושים" מבני היישוב הישן).

השטריימל עשוי ברובו, כמשתמע משמו העברי, מקצוות זנבותיהם של בעלי חיים כמו דָּלָק סיבירי (צוֹבֶּל), דָּלָק הסלעים, שועל אפור מצוי, גרגרן, חורפן (מינק) או דָּלָק אירופי. הזנבות מתחלקים למספר סוגים ואיכויות על פי ארצות מוצא וזן החיה (דָּלָק הסלעים (סטון מרטן), דָּלָק (מָארְדֶר) ועוד). פרוות החיות הללו משמשת להכנת מעילים, לעיטור שמלות ולמוצרים אחרים, בעוד שקצוות הזנב נחשבו עד המצאת השטריימל לפסולת מיותרת. נכון לשנת 2021 מחירו של השטריימל, הנעשה בעבודת יד, נע בין 3,000 ל-14 אלף דולר[1].

בימינו יש החובשים שטריימל סינתטי שמחירו זול בהרבה מן השטריימל הטבעי, למרות שגם בשטריימל היקר ישנם גם שערות סינתטיות דבר המקל על משקלו. מרכזו של השטריימל עשוי מקטיפה.

מקור השם

מקור השם אינו ידוע אולם ישנם כמה סברות שונות. הראשונה, שמקור המילה הוא ב"שטרמנקל", שפירושה שיער עבה. אחרים טוענים שהמקור הוא בשפות סלאביות, במילה "סְרָאם", קרי, ביזיון. סברה זו יוצאת מתוך ההנחה שעיטור הראש בזנבות חיה נכפתה על היהודים לביזיונם. ישנם חוקרים הטוענים כי שמקור המילה באנגלית – straw – קש, ואמנם כך נראות שערות השטריימל. 'שְׁטְרַיְים' ביידיש הוא פס, ו'שְׁטְרַיְימְל' נאמר בלשון הקטנה. בפולנית stroj פירושו כיסוי ראש[2].

קובץ:Shtreimel2017.jpg
כובע שטריימל

אמרה חסידית המיוחסת לרבי פנחס שפירא מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב, היא ששבת היא ראשי תיבות של ”שטריימל במקום תפילין”[3], שכן בשבת נהוג לחבוש שטריימל אך אסור להניח תפילין.

היסטוריה

מקובל כי מקור השטריימל בפולין, אשר בה העשירים והמכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם בפרווה של צוֹבֶּל (דָּלָק סיבירי) כאות לייחוסם, וכך התקבל השטריימל כלבוש חג גם אצל יהודים פשוטים. ישנה אגדה שמקורו של השטריימל בגזרה של הצאר הרוסי, לפיה יהודי יהיה חייב לקשור לכובעו בשבתות וחגים זנב של חיה טמאה. השתדלנים היהודים הצליחו לדחות גזרה זו לאחר גיל הנישואין, והתחכמו לה על ידי כריכת הזנב מסביב לכובע[4].

גרסה נוספת מתייחסת לגזרת הלבוש שבה נדרשו היהודים להתלבש כמו הגויים ולגלח את זקנם. בליטא בחרו רבני היהודים להיכנע לדרישה בגלל פיקוח נפש. ואילו רבני פולין ובראשם החידושי הרי"ם מגור סברו כי מדובר בשעת השמד בה מצווים היהודים למסור את נפשם אף על מצוות פחות חמורות אשר אין אליהם ציווי של מסירת נפש. לאחר מאבק מתמשך שכלל אף את מעצרו של הרבי מגור, דבר שהוביל להפגנות המוניות, נכנעו השלטונות, אבל על מנת להשפיל את היהודים דרשו שילבשו את לבושם של הקוזקים, הספודיק, להסתיר את פאותיהם מתחת לכובעם, ובנוסף לתחוב את שולי מכנסיהם בתוך גרביהם, מנהג אשר נשאר בחסידות גור עד ימינו.

סברה המקובלת יותר בחוץ לארץ היא שהשטריימל מגיע מרוסיה. על פי סברה זאת, כאשר הצאר הרוסי הוציא צו שעל גברים יהודים נאסר לחבוש כיפה (הגברים הרוסים באותה תקופה חבשו את השטריימל בגלל האקלים הקר), היהודים עטפו סביב הכיפה פרווה על מנת להסתירה[4].

במסורת החסידית מקובל כי מקור חבישת השטריימל היה על ידי תלמידי הבעל שם טוב, שרצו לסמל בחבישתו את העלאת דברים נמוכים (כמו זנב של חיה טמאה) להתכללותם בקדושה[דרוש מקור].

שימוש

בדרך כלל נהוג כי רק גברים נשואים חובשים שטריימל. עם זאת, חסידים ירושלמים (הנמנים עם היישוב הישן) מחסידויות תולדות-אהרון ותולדות אברהם יצחק, וחלק מחסידי משכנות הרועים, קרלין, קהל חסידי ירושלים והפלג הירושלמי של חסידות ברסלב, נוהגים לחבוש שטריימל כבר מגיל בר המצווה.

בחסידויות פולין (גור, אשלג, מודז'יץ, סטריקוב ואלכסנדר, אמשינוב ועוד) נהוג לחבוש שטריימל גבוה במיוחד, הקרוי "ספודיק". את השם "ספודיק" הוא קיבל מיהודי ארצות שכנות שכינו אותו בשם זה כדי להבדילו מהשטריימל שלהם שהיה נמוך יותר. חסידי פולין עצמם כינו אותו "שטריימל", ואת השטריימל הנמוך כינו "שפיציק שטריימל" על שם שהיה עשוי קווצות שיער.[5] למעשה, באזורים של פולין הקונגרסאית לשעבר - רוב החסידים לא חבשו שטריימל.[6]

ישנן חסידויות בהם הילדים נכדי האדמו"ר (ה"אייניקלך") חובשים כובע פרווה גבוה המכונה "קולפיק".

מרבית חסידי חב"ד אינם חובשים שטריימל, אך מעט מזקני החסידים - בעיקר מירושלים - נוהגים עדיין לחובשו. בעבר, חבישת שטריימל בחב"ד הייתה מקובלת בחלק מקהילות ארץ ישראל, בראשם קהילת חב"ד בחברון ובירושלים. אדמו"רי חב"ד (וחלק מהחסידים בדורם) חבשו שטריימל עד לאדמו"ר השלישי הצמח צדק. האדמו"ר החמישי, רבי שלום דובער שניאורסון, חבש שטריימל עד שעזב את העיירה לובביץ'; בנו רבי יוסף יצחק שניאורסון חבש ספודיק. חתנו וממשיכו, הרב מנחם מנדל שניאורסון לא חבש שטריימל.

במזג אוויר גשום יש שעוטפים את השטריימל בשקית פוליאתילן, כדי להגן עליו בעודו מונח על הראש. אחרים רוכשים שטריימל זול יותר, המכונה "רעגן שטריימל" (שטריימל לגשם), לנסיבות בהן השטריימל עשוי להינזק.

ישנם עשרות דגמי שטריימלים העשויים מפרוות שונות ומיוצרים במדינות שונות ברחבי העולם. עם הזמן התפתח השטריימל. בתחילה היה השטריימל כובע פרווה נמוך אך עם השנים הוא נעשה כלבוש אופנתי שמשתנה לפי טרנדים. הוא התפתח, גבה, התווספו לו צבעי פרוות שונות ושערות הפרווה נוצרות בכוונה תחילה כך שהם עומדות. השינויים הללו הפכו את השטריימל לכובע מהודר ומרשים יותר, וישנם חתנים המתפארים בכובעם שהם קנו ממיטב כספם.  

רמזים ומסורות

יש מסורת אצל החסידים המציינת שהמילה 'שבת' היא גם ראשי תיבות של שטריימל במקום תפילין (כאמור בשבת חובשים על הראש שטריימל אך לא מניחים תפילין)[7], והיו מהצדיקים שהיו חובשים בזמנים מיוחדים את הטלית על השטריימל, כששלוש 'שפיצים' בולטים ויוצאים מהטלית, כצורת האות שין שבתפילין של ראש. רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר את חבישת השטריימל עפ"י דברי חז"ל שבשעת מתן תורה נתן ד' לישראל שני כתרים כנגד נעשה וכנגד נשמע, והשטריימל הוא כנגד הכתר של נשמע:

"...אז"ל (שבת פח.) שבשעת מתן תורה קשרו לכל אחד מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. וענין נעשה הוא מעשה המצות בפועל ונשמע הוא העסק בתורה להיות הלב שומע לדברי תורה ואמרו (שמות רבה סו"פ כז) משל כו' כך א' הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני ונשמע שברתם נעשה כו' הוזהרו בנשמע. כי הכתר של נשמע נשאר לנו ע"י עסק התורה ועל זה נתפשט המנהג בישראל ללבוש בשבת על הראש כובע משונה בתוארה מאותה שלובשים בימי החול והיא מקפת הראש כעין עטרה מה שאין כן בשאר הבגדים שמחליפין אותם רק במה שלובשים בגדים חשובים יותר ולא בתמונה אחרת מיוחדת לשבת. מפני שהכובע ירמז על כתר תורה שניתן לנו בשבת מצד נשמע כנ"ל..."

פרי צדיק - שושן פורים אות א'

יש שהסבירו עוד שהשטריימל מרמז שגם האנשים הנמוכים ביותר יש להם עליה בשבת, כדוגמת הזנב שנהיה עטרה לראש[8]. מהרש"ם מבערז'אן כותב שיש בשטריימל משום רמז לתיקון חטא אדם הראשון, שד' עשה לו כתנות עור[9], ובמדרש מובא שבתורתו של רבי מאיר כתוב אור, על כן לרמז על מלבוש העור שנעשה לאדה"ר לשבת, לובשים מלבוש מעור וע"י קדושת שבת נהפך לאור[10].

יצרני השטריימל נוהגים להשתמש ב-13, 18 או 26 זנבות לייצור שטריימל יחיד. מספרים אלו הם בעלי משמעות מיוחדת, ומסמלים בהתאמה י"ג מידות או שבת 'דאתאחדת ברזא דאחד'[11] [אח"ד בגימטריא 13], ח"י והשם המפורש בגימטריה. ישנם גם יצרנים המשתמשים במספר גבוה יותר של זנבות.

בבעלזא נהגו שהשליח ציבור לובש את הטלית מעל לשטריימל.

בבאבוב (וכן בעוד חצרות) נהגו ללבוש את השטריימל בעת קריאת התורה.  

צער בעלי חיים

בשנת 2009 יזמה חברת הכנסת רונית תירוש הצעת חוק לאסור ייבוא של פרוות בעלי חיים לישראל[12]. זאת כדי למנוע את השימוש בפרוות אמיתיות של בעלי חיים, משום שגזיזת הפרוות הזו כרוכה בצער בעלי חיים ובהרג בעלי החיים השונים. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת חוק ביוני 2009[13]. הראשונים שהתנגדו לדבר היו חברי מפלגת יהדות התורה המייצגת את האוכלוסייה החרדית-אשכנזית. מנגד, חברי מפלגת ש"ס לא הביעו התנגדות נחרצת משום שהם מייצגים את הציבור החרדי-ספרדי, שאיננו צורך שטריימל. עקב ההתנגדות, הוסכם להחריג מהחוק המוצע פרוות ארנבות ושועלים המיובאת לישראל ליצור שטריימלים[14]. בפברואר 2010 על פי הצעת שר החקלאות, שלום שמחון, שונה ניסוח החוק ואושר על ידי ועדת השרים לחקיקה כך ש"ייאסר ייצור וייבוא פרוות מכל הסוגים, חוץ מאלה המיועדות לצורכי מסורת"[15]. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס הודיע כי הוא חוזר בו מההבנות שאפשרו את תמיכת מפלגת יהדות התורה בהצעה והחוק נגנז[16].

באוגוסט 2013, שמואל חיים פפנהיים, שהיה דובר העדה החרדית, קרא לרכוש שטריימלים סינתטיים בלבד, והבהיר כי על הבד"ץ להתנות את מתן הכשרות בתנאים הולמים לבעלי החיים[17].

ביוני 2021, חתמה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, על תיקון ל"תקנות להגנת חיית הבר, התשל"ו- 1976"[18], שאוסר על סחר בפרוות חיית בר, למעט למטרות דת או מחקר מדעי[19].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יצחק טסלר, מזנב מבזה לאופנה יקרה: השטריימל, לא מה שחשבתם, באתר ynet, 16 ביוני 2021
  2. ^ דן ארנון, כובעים בראש: על כיסויי ראש בארץ־ישראל ועל מה שמתחתם (עמ' 87), בהוצאת עם עובד, ‏1995
  3. ^ יהודה שורפין, למה חסידים רבים חובשים כובעים מפרווה ("שְׁטְרַיְימֶל")?, באתר בית חב"ד
  4. ^ 4.0 4.1 נמרוד שרייבר, בלוף השטריימל, באתר "זמן ישראל", 17 ביוני 2021
  5. ^ מרדכי פסח קנובלביץ, ימי מגורי, בני ברק תשע"ז, עמ' 146.
  6. ^ מרדכי פסח קנובלביץ, ימי מגורי, בני ברק תשע"ז, עמ' 145.
  7. ^ ראה עוד שארית ישראל, ניו יורק תשט"ז, עמ' 148-149. ואמרי פינחס
  8. ^ רבי פנחס מקוריץ
  9. ^ וַיַּעַשׂ ד' אֱלֹקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. (בראשית ג, כא)
  10. ^ מהרש"ם הכהן
  11. ^ 'המתאחדת בסוד האחד'(-מארמית לעברית) מתוך 'כגוונא'
  12. ^ הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס' 8) (איסור הפקה, ייצור, ייבוא, ייצוא ושייווק של פרוות), התש"ע-2009, באתר הכנסת
  13. ^ תומר זרחין, ועדת השרים אישרה: ייאסר יבוא פרוות כלבים וחתולים, באתר הארץ, 15 ביוני 2009
  14. ^ תומר אביטל, חוק הפרוות: החרדים ימשיכו לחבוש שטריימלים עשויים מפרוות ארנבות, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2009
    עמירם כהן, ראש לשועלים: התנאים המועדפים של השטריימל, באתר TheMarker‏, 8 בפברואר 2010
  15. ^ עמירם כהן ויהונתן ליס, ייאסר ייצור וייבוא פרוות מכל הסוגים, חוץ מאלה המיועדות לצרכי מסורת, באתר הארץ, 7 בפברואר 2010
  16. ^ יהונתן ליס ויאיר אטינגר, ההערכה: החוק נגד ייבוא פרוות ייגנז, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010
  17. ^ יצחק טסלר, ב"עדה החרדית" יעברו לשטריימל סינטטי?, באתר ynet, 22 באוגוסט 2013
  18. ^ תקנות להגנת חיית הבר, תשל״ו–1976
  19. ^ אילנה קוריאל, סופית: ייאסר סחר בפרוות בישראל, פרט למטרות דת ומחקר, באתר ynet, 9 ביוני 2021


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37226577שטריימל