אבנט (בגד כהונה)
אבנט היה החגורה אותה הכהנים חגרו על כותנתם בשעת העבודה במקדש. אבנט הוא אחד מארבעה בגדי הכהונה של הכהן ההדיוט, ומשמונה בגדי הכהונה של הכהן הגדול.
הציווי
הציווי על עשיית האבנט מופיע בפרשת תצווה:
וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם. וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת
בהמשך, בפרשת פקודי, מתוארת עשיית האבנט:
וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.
אבנט של כהן גדול
ישנם שני מיני אבנטים בבגדי כהן גדול: אבנט של כל ימות השנה, ואבנט של יום הכיפורים.
האבנט שחגר הכהן הגדול בכל ימות השנה, פרט ליום הכיפורים, היה עשוי מארבעה מיני חוטים: פשתן (הקרוי בלשון הכתוב 'שש משזר'), צמר צבוע בתכלת, צמר צבוע בארגמן וצמר צבוע בתולעת שני. אבנט זה נעשה מעשה רוקם, כפי שנאמר (שמות כח, לט): "ואבנט תעשה מעשה רקם". בביאור רקימה זו נחלקו המפרשים: לדעת רוב הראשונים שזרו תחילה כל אחד מארבעה חוטים אלו משישה חוטים קטנים, ולאחר מכן שזרו את ארבעת החוטים ביחד, כך שנוצר חוט המורכב מעשרים וארבעה חוטים, ובו ארגו את האבנט. לעומתם, יש הסוברים שכל חוט נשזר משישה חוטים, אך לא שזרו את החוטים מהמינים השונים ביחד, אלא ארגו את האבנט מחוטי הפשתן, ולאחר מכן הוסיפו עליו מעשה רקמה משלושת מיני הצמר - תכלת, ארגמן ותולעת שני.[1] קיימת הסכמה, כי אבנט זה היה עשוי כלאיים, שהרי היה בו צמר ופשתים יחדיו.
לעומת זאת, האבנט שחגר הכהן הגדול ביום הכיפורים, בזמן שעסק בעבודות המיוחדות ליום זה, היה עשוי מפשתן בלבד, ללא צמר, וכפי שנאמר (ויקרא טז, ד): "ובאבנט בד יחגור".
אבנט של כהן הדיוט
האבנט של הכהן הדיוט נחלקו תנאים בתלמוד, אם היה דומה לאבנט אותו לבש הכהן גדול בכל ימות השנה והיה עשוי כלאיים, או שהיה עשוי רק מפשתן, בדומה לאבנט המיוחד של הכהן הגדול ביום הכיפורים. להלכה נפסק, שהאבנט של הכהן ההדיוט עשוי כאבנטו של הכהן הגדול בכל ימות השנה (רמב"ם כלי המקדש ח, א) [2].
מראהו
אורך האבנט היה שלושים ושתים אמות, שהם כשישה עשר מטר בקירוב (ירושלמי יומא פ"ז ה"ג). רוחב האבנט, לפי הרמב"ם (כלי המקדש ח,יט) היה "כמו שלוש אצבעות" (בערך כשישה ס"מ; וראו בערך רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה)[3]
לבישתו
הכהנים היו חוגרים את האבנט על כותנתם, מעל מותניהם, בגובה המרפק, והיו מסובבים אותו סביב גופם שוב ושוב, בשל אורכו. לאחר מכן הם היו קושרים אותו (רמב"ם כלי המקדש י, א).
כאמור, האבנט הוא בגד כלאיים, ולכן אסור לכהן ללובשו מחוץ למקדש. לדעת הרמב"ם (כלאים י,ב; כלי המקדש ח,יב), האיסור נוהג גם במקדש, כל אימת שהכהן אינו עוסק בעבודה, אולם לדעת הראב"ד (שם), כל זמן שהכהן במקדש – מותר לו ללבוש את האבנט, למרות שאינו עובד באותו זמן.
לדעת רש"י אין באבנט איסור כלאים מכיוון שהוא קשה[4].
השיטה מקובצת מביא בשם המדרש, כי הכהן היה מקיף את עצמו באבנט שלושים ושתים פעמים[5].
כפרתו
מבואר בחז"ל שכל בגד מבגדי הכהונה מכפר על עוון מסוים. האבנט היה מכפר על הרהור רע שבלב שהרי היה נחגר כנגד הלב (ירושלמי יומא פ"ז ה"ג). לפי דעה אחרת היה מכפר על הגנבים (ירושלמי, שם) שהיה חלול ועשוי נקבים, והגנבים מסתירים מחשבותם בחללי ונקבי הלב[6].
מקום שמירת האבנטים
האבנטים, כשאר בגדי הכהנים ההדיוטים, היו נשמרים בלשכת פנחס המלביש, שם היו חלונות (כעין ארונות קבועים בקיר) מיוחדים לאכסון האבנטים של כל משמר ומשמר, והיה כתוב עליהם 'אבנט'.
בשנים האחרונות שוחזרו בגדי הכהונה במכון המקדש, וביניהם גם האבנט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אבנט |
הערות שוליים
- ^ כדעה זו משמע מתיאורו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ג, ז, ב), אלא שלדבריו הרקמה נעשתה גם מהפשתן: "בתוך החגורה היו טוויים פרחים צבעוניים, עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ, ואילו השתי היה של בוץ בלבד"
- ^ וכך עולה מתיאורו של יוסף בן מתתיהו
- ^ ולפי יוסף בן מתתיהו (שם) "עד לארבע אצבעות לערך". עוד מובא בדברי יוסף בן מתתיהו (שם), שהאבנט היה משתלשל עד הקרסוליים, אך בזמן שהכהן היה עוסק בעבודת הקרבנות, הוא היה מפשיל את החגורה על כתפו השמאלית, כדי שלא תפריע לו בעבודתו
- ^ יומא סט עמוד א, ד"ה שרי.
- ^ ערכין, טז, א.
- ^ ויקרא רבה י, ופירוש המהרז"ו שם.
| בגדי כהונה | ||
|---|---|---|
| בגדי כהן הדיוט | מגבעת • אבנט • מכנסיים • כתונת | 
|
| תוספות לכהן גדול | ציץ • חושן (אורים ותומים) • אפוד • מעיל | |
