עשרת השבטים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גלות עשרת השבטים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה המתארת את הגליות תושבי ממלכת ישראל על ידי האשורים.

עשרת השבטים הם חלק משלושה עשר שבטי ישראל, אשר הוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור ומאז לא נודע גורלם. עשרת השבטים הם: ראובן, שמעון, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, מנשה, אפרים וחלק משבט לוי. העיסוק בגורל עשרת השבטים הוא עתיק יומין ואוניברסלי. במהלך השנים הועלו מספר השערות לגבי מקום המצאם ושיוך עמים וקבוצות אתניות כצאצאים של עשרת השבטים, אולם לא נמצאו לכך הוכחות ברורות.

רקע

התפלגות עשרת השבטים מהממלכה המאוחדת

ערך מורחב – פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

לאחר מותו של שלמה המלך התפצלה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות, הממלכה הדרומית – ממלכת יהודה, והממלכה הצפונית – ממלכת ישראל. תחת ממלכת יהודה נכנסו גם שבטי בנימין, שמעון וחלק משבט לוי, ושאר השבטים נקראו מעתה ממלכת ישראל. הפעם היחידה בה מופיע במקרא המושג "עשרת השבטים" היא בספר מלכים א'[1], במעמד בו מנבא אחיה השילוני לירבעם בן נבט על פיצול ממלכת שלמה: ”קַח-לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה- אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים”.

גלות עשרת השבטים

נחלות שבטי ישראל

בשנת ג'ר"ה, ימי מלכותו של הושע המלך, כבשה אשור, בהנהגת שלמנאסר החמישי ואחר כך תחת סרגון השני, את ממלכת ישראל, החריבה את בירתה שומרון והגלתה את השבטים לאשור. על גולי ישראל נאמר: "וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי"[2]. גם לגבי השבטים שהיו בעבר הירדן נאמר בדברי הימים: "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[3].

לפי מספר עדויות במקרא נראה שלא כל עשרת השבטים הוגלו, אלא חלקים מהם נשארו בארץ ישראל. העדות הראשונה היא בספר דברי הימים[4] בו מתוארים אנשים מהשבטים מנשה, אפרים, שמעון והגרים שהיו איתם, שמצטרפים לתושבי ממלכת יהודה בימיו של אסא[5], כמו כן מסופר שם[6] שהמלך חזקיהו פנה לבני ממלכת ישראל לשוב ולהתאחד עם תושבי יהודה לעם אחד כפי שהיה בעבר, והזמין אותם לחגוג בירושלים את חג הפסח. מקור נוסף נמצא בספר ירמיה[7], שם מסופר על 80 איש משכם, שילה ושומרון, שבאו אל גדליה בן אחיקם לאחר חורבן בית המקדש יותר ממאה שנה לאחר נפילת שומרון, ניתן להסיק מכאן שנשאר ישוב בשומרון גם לאחר הגלית אשור את העם.

יש הטוענים[8] שהדבר התאפשר על ידי כך שרבים מתושבי ממלכת ישראל נמלטו לממלכת יהודה ששמרה על עצמאותה, ומבססים את טענתם על ממצאי חפירות ארכאולוגיות שנערכו בירושלים, מהן עולה כי אוכלוסיית העיר הכפילה פי כמה וכמה בתקופה שלאחר הגליית האשורים את תושבי ממלכת ישראל. יש הטוענים[8] כי האשורים הגלו רק את האליטה ושאר העם נותר בארץ ובמשך הזמן חלקו נספח לממלכת יהודה.

הטענה שלא כל תושבי ממלכת ישראל הוגלו על ידי אשור מקבלת חיזוק גם מהאנאלים של תגלת פלאסר השלישי שטוען שהגלה רק "27,290 איש מהעיר שומרון" ואת היתר השאיר במקום עם הטלת מס כבד עליהם. בנוסף, המקורות האשוריים טוענים כי רק 13,250 איש הוגלו מהגליל מבלי למנות את מניין הגולים מעבר הירדן המזרחי.[דרוש מקור] הסברה היא שאם מלך אשור באמת היה מגלה את כלל האוכלוסייה המקומית, הוא בוודאי היה מתפאר בכך ברישומיו.

עליית שארית עשרת השבטים בעת העתיקה

בתיאור שיבת ציון שבספר דברי הימים א' מסופר כי השבים ארצה היו מהשבטים: יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים[9].

כמו כן ישנה דעה בגמרא[10] שירמיהו החזיר את עשרת השבטים לארץ ישראל ויאשיהו המלך מלך עליהם , אם כי רש"י[11] מבאר שירמיהו לא הצליח להחזיר את כל עשרת השבטים אלא רק חלק קטן מהם.

האם עשרת השבטים עתידים לחזור

במשנה במסכת סנהדרין[12] מובאת מחלוקת האם עתידים עשרת השבטים לשוב מן הגלות ולהתאחד עם שאר העם:

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר 'וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה'[13], מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים – דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: 'כיום הזה' – מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפלה להן כך עתידה להאיר להם[14].

למרות זאת חלק מן הפרשנים סבורים שאף לרבי עקיבא אין הכוונה שלא ישובו לעולם, אלא שרק בני אותו הדור שחטאו לא ישובו אך בניהם ובני בניהם ישובו מן הגלות[15], כראיה לכך הם מביאים את הנבואה בסוף ספר יחזקאל[16] אודות החלוקה העתידית של ארץ ישראל, בחלוקה זו מוזכרים שלושה עשר חלקים גם בעבור עשרת השבטים[17].

ואכן הרמב"ם[18] והרדב"ז[19] סברו כי עשרת השבטים יחזרו באחרית הימים. המהר"ל כותב שההלכה היא כדעה שעשרת השבטים עתידים לחזור[20]

גם המלבי"ם[21] כתב על שיבתם של שבטי ישראל כחלק מתהליך הגאולה וקיבוץ גלויות. – ”ובאחרית הימים יתקבצו כל עשרת השבטים האובדים והנדחים תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים"”.

מקום גלותם ע"פ המקורות

במקורות מוזכרים מספר מקומות שאליהם הוגלו עשרת השבטים, הבולטים בהם שזוהו או הוזכרו במקורות הם:

גוזן וחבור

מקום גלותם של עשרת השבטים מוזכר במקרא ”וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי”[2], בתקופת חז"ל עדיין ידעו להצביע על מקום זה כפי שמוזכר בתלמוד מסכת יבמות:

חלח - זה חלזון, וחבור - זו חדייב, נהר גוזן - זו גינזק, וערי מדי - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה: זו ניהר וחברותיה. חברותיה מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא.

בצפון-מזרח סוריה בסמוך לגבול טורקיה ישנו אתר ארכאולוגי שע"פ הממצאים זוהה עם העיר גוזן הקדומה שהייתה בסמוך לנהר גוזן המוזכר במקרא, העיר גוזן הקדומה היוותה מרכז של פחווה אשורית ועל פי הממצאים אליה הוגלו עשרת השבטים. אחת התעודות שנמצאו בגוזן (תעודה 111) מתייחסת להתיישבות הישראלית במקום. תעודה זאת מהמאה ה-7 לפנה"ס עוסקת בפדיון שבויה ששמה "דינה"[22][23].

לעומת זאת הרמב"ן בפירושו לתורה[24] מזהה את נהר הסמבטיון (ראה לקמן) עם נהר גוזן הנזכר במקרא[2]. ואילו לדעתו של אלדד הדני הנהר הזה נמצא בסודאן או בחבש. רבי משה אבן עזרא כתב בספרו "שירת ישראל"[25] בשם רס"ג כי ”הוגלו למדינות כוראסאן... ואפשר שגוזן היא מדינת גזנה... ויש לשער שחבור הוא נחל כבור”.

יש המזהים את נהר חבור עם נהר החבור שבקרבתו מצויה העיר זאח'ו שבין שטחי כורדיסטן שבתחומי שלטון עיראק וטורקיה המודרנית, קיים גם זיהוי של חלח עם Halahhu הידועה בכתובות אשוריות כעיר וכמחוז ששכן מצפון-מזרח לנינוה[דרוש מקור].

אליה שמואל הרטום הציע בפירושו לדברי הימים, כי ייתכן ש"חלח" שלא זוהתה וודאית בזמן הוצאת ספרו היא כלקיטיס המוזכרת בפי היוונים כמקום בארם נהריים. האזור האחר בו יושבו היה זה שלאורך נהר החבור. רבים מתושביו הארמים של אזור זה, בו שכנו בעבר ממלכות ארמיות, הוגלו על ידי מלכי אשור לארץ אשור.

יהודי אפגניסטן מזהים את המקומות גוזן וחבור המוזכרים במקרא שאליהם הוגלו עשרת השבטים כמקומות באפגניסטן, לדעתם "חבור" מזוהה עם מעבר ההרים ח'ייבר, את "הרא" מזהים כעיר הראט ואת "גוזן" מזהים הם עם העיר גזאני שעל גדות נהר גזאני[26].

יהודי בוכרה מזהים את חבור עם העיר בוכרה, ולפי המסורת שהייתה רווחת אצלם הם מצאצאי עשרת השבטים[27].

ישנם גם אזכורים של שמות ישראליים בתעודות שנחשפו בכלח ונינוה, בירות אשור במאות 8-7 לפנה"ס, המלמדות שגולי ישראל הובאו גם לבירות הממלכה. הללו היו כנראה בעלי מקצוע מבוקשים. בספרו המפרש את ספר מלכים לצד תגליות וממצאים ארכאולוגיים משנת 1980 מציע הרטום בפירושו למקומות ההגליה כי ייתכן ו"הרא" המוזכרת בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"ו, היא חרן[28].

אפריקה

בתלמוד במסכת סנהדרין מובאת אפשרות נוספת למקום שבו נמצאים עשרת השבטים:

"להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר: לאפריקי. ורבי חנינא אמר: להרי סלוג.

המהר"ל[29] מבאר: ”ועוד יראה דהכי פירושו, דמתחלה הגלה אותם לאפריקי, ואינו אפריקי שהוא ידוע לנו, אבל הוא מקום דפסקי הרי חושך. וזה נקרא ג"כ אפריקי וכך מוכח במסכת תמיד”.

על פי נוסע אנגלי שביקר בארץ ישראל ב-1601 הייתה בזמנו מסורת על הימצאות השבטים באתיופיה, ש”אינם יכולים לצאת משם בגלל ים-של-חול, המפריד את מצרים מאתיופיה, ומחמת הים האמור הזורם וזועף ללא הפסק, חוץ מאשר מדי-יום שביעי שהוא יום השבת שלהם, עד שאינם יכולים לעבור אותו”[30]. ראה אודות ההשערה על מוצאם מעשרת השבטים בערך מוצא ביתא ישראל.

מאחרי נהר הסמבטיון

יהודים מחכים על הגדה של נהר הסמבטיון. חלון ויטראז' בכנסייה בעיר פרנקפורט על האודר בגרמניה
ערך מורחב – סמבטיון

המקור המפורסם ביותר אודות הימצאותם של הגולים מעשרת השבטים מתייחס לדברי המדרשים והתלמוד הירושלמי שבהם נאמר שהגולים הוגלו אל מעבר לנהר הסמבטיון. ”לשלוש גלויות גלו ישראל: אחת לפנים מנהר סמבטיון, ואחת לדפני של אנטוכיה, ואחת שירד עליהם הענן וכיסה אותם”[31].

האגדה מספרת שנהר הסמבטיון (שהוא שיבוש של "סבטיון" מלשון שבת[32]) גועש במשך ששת ימי החול בשבוע ובשבת נח מזעפו, ולכן אנשי עשרת השבטים ששומרים שבת מנועים לעבור אותו ולחזור, בגלל חילול שבת הכרוך בכך.

יוסף בן מתתיהו מזכיר את הסמבטיון וטוען כי טיטוס ראה אותו, גם פליניוס הזקן מתייחס אליו וטוען כי: ”בני עשרת השבטים מצויים במלכוד, שכן כאשר הנהר נח ביום השבת אין הם חוצים אותו מפאת חילול השבת”.

לכל העולם

בזוהר[33] (לגבי בכיו של יוסף על צוארי אחיו בנימין) כתב 'על כלם בכה וכו' ועל אחוי עשרת השבטים דאתגלו בגלותא ואתבדרון ביני עממיא' (בתרגום לעברית 'בכה על הכול, וכן על אחיו עשרת השבטים שגלו בגלות והתפזרו בין העמים')

בסיבת גלותם ע"פ המקורות

במקורות מצינו כמה סיבות לגלותם של עשרת השבטים.

לא קיימו את התורה

בנ"ך [34] כתוב 'על אשר לא שמעו בקול ה' אלוהיה-ם ויעברו את בריתו את כל אשר צוה משה עבד ה' ולא שמעו ולא עשו' ובמדרש[35] כתב שזה הסיבה שגלו מחמת שלא קיימו את דיבורם בהר סיני 'נעשה ונשמע'.

ביטול תורה והנאות העולם הזה

באבות דרבי נתן [36] כתב 'כן אתה מוצא שלא גלו עשרת השבטים אלא בעון ביטול תורה וכו'

ברש"י [37] כתב וז"ל 'שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה.

עוד נאמר במדרש [38] 'עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין' כלומר שסיבת גלותם היתה מחמת הנאות העולם הזה.

תפוצות אפשריות של עשרת השבטים

קהילות יהודיות בעלות מסורת בהיותם צאצאי עשרת השבטים

להלן רשימת קהילות יהודיות שטוענות ומייחסות עצמן או המיוחסות על ידי חוקרים מסוימים להיות צאצאי עשרת השבטים:

השומרונים

השומרונים טוענים כי הם צאצאי עשרת השבטים (לטענתם הם מצאצאי שבט לוי, שבט מנשה, ושבט אפרים שלא גלו מן הארץ במהלך גלות עשרת השבטים), אבל לפי המסורת היהודית הם צאצאי הכותים שהובאו לארץ על ידי מלך אשור. קיימת טענה נוספת כי השומרונים הם צאצאים של יהודים ואשורים שהתיישבו בחבל שומרון והתבוללו ביניהם. במחקר גנטי שנערך בשנת 2004, התגלה כי מרבית השומרונים הם אכן צאצאים של שארית הפליטה של ממלכת ישראל, שלא יצאו לגלות ונשאו נשים אשוריות ואחרות שהוגלו לארץ בהתאם למדיניות האשורית.[44]

קבוצות אתניות שיש המיחסים אותם לעשרת השבטים

ברחבי העולם, ובעיקר בדרום-מזרח אסיה, ישנם קבוצות אתניות המקיימות מנהגים שונים המזכירים מנהגים יהודיים קדומים ויש המזהים אותן עם צאצאי עשרת השבטים. לאחדות מהקבוצות אין סבירות גבוהה לקשר עם עשרת השבטים:

  • פתאנים - אפגניסטן יש המייחסים אותם לעשרת השבטים. ד"ר אביגדור שחן שחקר את שבט הפתאנים באפגניסטן טוען בספרו "אל עבר הסמבטיון" כי הם צאצאי עשרת השבטים וכי לאחר "שמקלפים" את מעטה האסלאם מגלים מנהגים יהודיים רבים כמו סמלים של מגן דוד והמנורה, וקמעות של שמע ישראל, בית המלוכה האפגני החזיק בספר העתיק "מחזן-אי-אפגני" שמתאר את הקשר של שבטי הפתאנים לבני משפחת שאול המלך. גם יהודי אפגניסטן מצדדים בטענה כי שבטים מוסלמים באפגניסטן הם צאצאי עשרת השבטים. ראה בעניין זה עוד בערך פתאנים.
  • הקשמירים - פקיסטן.
  • בני עדת הלמבה - דרום אפריקה, זימבבואה, מלאווי ומוזמביק. לבני קבוצה אתנית זו ישנה מסורת לפיה הם שבט ישראלי אבוד, אך לפי מסורת אחרת שלהם הם צאצאי אנשים (בדגש על אבותיהם הזכרים) שעזבו את ירושלים (שהייתה בתחומי ממלכת יהודה) ונדדו עד לעיר צנעא שבתימן, ממנה המשיכו לאפריקה עד שהגיעו למקום מושבם בדרום אפריקה וסביבותיה[45][46].
  • הרופא הנוצרי אשהל גראנט טען שהיזידים הם מעשרת השבטים, בהסתמכו על כך שהם מלים את עור בשרם ומקריבים את חג הפסח[דרושה הבהרה][47].

תאוריות נוספות לגבי פזורת עשרת השבטים

שאלת מקום הימצאם של עשרת השבטים העסיקה חוקרים והיסטוריונים רבים. החיפוש אחר עשרת השבטים השפיע גם על מגלי ארצות. ב-3 באוגוסט 1492 יצא כריסטופר קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע, עם שלוש ספינות ובהן כ-90 איש. ביניהם היה נוכח גם אנוס בשם לואיס דה טורס (Luis de Torres) שהובא עימם כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו להם עשרת השבטים האבודים[48]. במהלך השנים עלו השערות רבות על מוצאם, הבולטות שבהם:

  • ישנם שטוענים כי היפנים הם בני עשרת השבטים, כשהם מסתמכים על הדמיון לכאורה בין המילים בשפה העברית למילים בשפה היפנית, על דמיון לכאורה שבין דת השינטו לבין היהדות ועל הדמיון כביכול שבין סיפורי התנ"ך לבין סיפורי העם היפניים[49].
  • יש שטוענים כי תושבי בריטניה הם צאצאי עשרת השבטים, והם מציגים מגוון הצעות לקשר בין העם היהודי לתושבי בריטניה, אך הדעה ההיסטורית המקובלת קובעת כי תושבי בריטניה הם צאצאי עמים אירופיים כמו: קלטים, סקסונים אנגלו-סקסונים, יוטים ועוד מספר עמים גרמאניים אשר כבשו את האי לפני זמן רב כמתועד בהיסטוריה. כמו כן בדיקת DNA שנערכה הוכיחה כי הם ממוצא אירופי ולא ממוצא ים תיכוני כמו היהודים. עם זאת חברי הארגון השנוי במחלוקת (עקב הגזענות שבה הוא תומך) הקרוי: "בני ישראל הבריטים", טוענים להיות צאצאי עשרת השבטים[50].
  • בחליפת המכתבים הכוזריים שהתקיימה בין חסדאי אבן שפרוט (915–975). ובין יוסף מלך הכוזרים עולה כי חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10, שמע על מלכות יהודית בכזריה, וסבר שמדובר בשבט ששרד מעשרת השבטים האבודים ושלח מכתב אל יוסף העומד בראש הממלכה. במכתב התשובה של יוסף, מלך הכוזרים לחסדאי הוא מסביר לו שהוא מלך משבט כוזר, צאצא לתוגרמה, בנו של יפת (בראשית י' 1–5) ולא מעשרת השבטים.
  • קבוצה בדנמרק טוענת כי מוצא הדנים משבט דן, ומקשרת את הטיעון לשם העם הדני[51].
  • ברפובליקה קברדינו בלקריה אשר נמצאת בצפון הקווקז ישנה קבוצת משפחות ממוצא בלקרי אשר יושבת בכפר שנקרא אֵל-טְיוּבְיוּ הנמצא על שפת הנהר צֵ'גֵם באזור אֵלִיָה-אוּרען (פירוש: אֵלִיָה - ברק האל, אוּרען - מקום) ושומרת סוד על העבר שלהם. על פי מסורת הכפר, מסופר כי מלפני כאלפיים שנה ירדה מן השמים דמות בשם אֵלִיָה המזוהת כאליהו-הנביא, אֵלִיָה הכה בסלע עם ברק, על זאת קראו לברק - אֵלִיָה ולסלע אֵלִיָה-תָש (פירוש: אֵלִיָה - ברק האל, תָש - אבן), תושבי הכפר מספרים כי אֵלִיָה מגן עליהם ויורד מדי פעם על פני ההר שמצידו נמצאת הסלע אֵלִיָה-תָש כדי לבדוק איך הם חיים. תושבי הכפר מאמינים שיש להם קשר כלשהו לאליהו הנביא[דרוש מקור].
  • הרב ברוך ויזל בספרו "איפה הם רועים" טוען כי יהודי אשכנז, או לפחות חלקם, הם מצאצאי עשרת השבטים. וזאת על סמך הפסוק בעובדיה: וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב (עובדיה א' ,כ'). ופירש שם רש"י: ואומרים הפותרים צרפת הוא המלכות שקורין פרנצ"א בלע"ז. והאבן עזרא כותב שם: "אשר כנענים - שמענו מפי גדולים כי ארץ אלמניי"ה (גרמניה) הם הכנעניים שברחו מפני בני ישראל בבואם אל הארץ, גם ככה צרפת היא פרנסי"ה[דרושה הבהרה]. הרי שמפורש בפסוק זה כי בני ישראל (עשרת השבטים) גלו לארצות גרמניה וצרפת - ארצות אשכנז.

שאלת מקום הימצאם של עשרת השבטים השפיעה גם על מגלי ארצות. ב-י' באב ה'רנ"ב יצא כריסטופר קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע, עם שלוש ספינות ובהן כ-90 איש. ביניהם היה נוכח גם אנוס בשם לואיס דה טורס (Luis de Torres) שהובא עימם כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו להם עשרת השבטים האבודים[52].

מחקר אתנולוגי

המחקר האתנולוגי העוסק במחקר אודות אמונות ומנהגים של עמים שונים ועוסק בין היתר במחקר אודות מנהגי יהדות אצל שבטים ועמים שונים. אינו יכול לתת פתרון לגבי גורלם של עשרת השבטים, הואיל וקיימות שלוש סיבות עיקריות לקיום מנהגים יהודיים אצל אלה שאינם יהודים:

  • מדובר בשבט או בעם שחלק משורשיו יהודיים ולכן גם לא נעלמו אותם מנהגים שהיו נוהגים לקיים.
  • מדובר בשבט או בעם שיהודים היו שכניהם ובשל כך השתרשו חלק ממנהגי היהדות אצלם. ייתכן גם שמנהגים אלו נכפו עליהם.
  • התפתחות בלתי תלויה של מנהגי יהדות אצל העמים השונים.

ולכן גם אם אכן ימצאו מנהגים יהודיים בפזורות שונות בעולם לפי הסיבות שתוארו ייתכן שמדובר באנשים שמוצאם בתושבי ממלכת או פרובינקיית יהודה (תלוי בשלב ההיסטורי) שהיגרו למקומות רחוקים וגרמו לאותם שינויים אצל שבטים ועמים שונים, או שההתפתחות של מנהגי יהדות אצלם היא בלתי תלויה. ללא קשר לגורל עשרת השבטים.

בנוסף האתנולוגיה יכולה רק לבדוק נדידת עמים כלומר של כלל בני-ישראל ולא של שבט מסוים. שכן ידועים לנו המנהגים של בני פרובינקיית יהודה בלבד (מן השבטים יהודה ובנימין) ומשווים מנהגים עמים אחרים אליהם מתוך הנחה שלא היה שוני תרבותי רב בין ממלכת יהודה לבין עשרת השבטים.

האם יש לפעול לאיתור עשרת השבטים

בילקוט שמעוני מובא שלעתיד לבא, השבטים מעם ישראל שלא גלו, שהם יהודה ובנימין, ילכו להחזיר את עשרת השבטים מגלותם, ”אף ערשנו רעננה, אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר הסמבטיון שעתידים גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי העולם הבא, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה”[53].

הרב קוק התבטא בשבח רעיון זה "ונפלאות וגדולות ראינו בעינינו... איך שעל ידי הרעיון של מציאות עשרת השבטים שהכה שורש עמוק בלבו של האדם הגדול ר' מנשה בן ישראל, נסתובבו הדברים של שיבת אחינו בית ישראל לארץ בריטניא ומפעולה זו אנו רואים תוצאות של איזה צמיחת ישועה בימנו אלה"[54].

הרב דוד שלוש אשר עסק רבות בנושא השבת נדחי ישראל בכלל והעדה האתיופית בפרט כתב על עשרת השבטים וחזרתם בימנו: "והנה עשרת השבטים שהגלם סנחריב מלך אשור... שמצאצאיהם נמצאים היום במזרח הודו... ואף על פי שחז"ל עשאום כגויים, אם יבואו להתגייר נקבלם ונשיבם לחיק האומה כדעת רבי אליעזר שעתידין לחזור" (מתוך תשובה לעו"ד מיכאל קורינאלדי, תשנ"ג).

הרב יצחק כדורי מדבר על פן יותר רוחני בדרך להחזרתם לחיק היהדות: "הקדוש ברוך הוא העלימם כדי שלא יסבלו מעול הגויים... הם יושבים לבטח בארצם עד שיבוא משיח. אם נרבה בלימודי הקבלה זאת התרופה, מתורת רבי שמעון בר יוחאי למדנו זאת"[56].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עשרת השבטים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פרק י"א, פסוק ל"א
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ו'
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"ו
  4. ^ ב טו
  5. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ט"ו
  6. ^ דברי הימים ב', פרק ל'
  7. ^ פרק מא
  8. ^ 8.0 8.1 ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל, אוניברסיטת תל אביב, 2003
  9. ^ יצויין כי הדבר אינו מתואר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא, אכן בספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'-ג' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד עמוד ב'
  11. ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ק"י עמוד ב', ד"ה אין עתידים לחזור
  12. ^ פרק י', משנה ג'
  13. ^ ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק כ"ז
  14. ^ ראו גם תוספתא י"ג וכן ילקוט שמעוני א' תתק"ס עם מעט שינויים
  15. ^ רש"י, ר"ן, על הגמ' סנהדרין קי ב. תוספות יו"ט סנהדרין י' ג'
  16. ^ פרק מ"ח
  17. ^ מעניין לציין שבחלוקה זו קיבלו גם הכוהנים והלווים נחלה בתוך נחלותיהם של שבטי ישראל בשונה מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון שאז לא קיבלו הכוהנים והלויים נחלה, ובמקום זאת קיבלו ערים בתוך נחלות שאר שבטי ישראל.
  18. ^ קובץ על יד ח"ד, תרמ"ח
  19. ^ שו"ת או"ח סימן פ"ה: ”ואפילו לפי הפירוש הראשון דאמרינן בגמרא דשבקיה ר"ע לחסידותיה, ושני תנאים פליגי עליה רבי אליעזר ורבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו משמו של רבי שמעון ברבי, ולכן אני מאמין כי עתידין לחזור ויש להם חלק לעולם הבא”.
  20. ^ נצח ישראל פרק ל"ד
  21. ^ מלבי"ם על ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוק י"ט
  22. ^ בתעודה מופיעים שמות של שני פקידים בשירות אשור, ששמם "נריהו" ו"פלטיהו". בנימין מייזלר העריך במאמרו ששני השמות מתייחסים לגולים מישראל. בנוסף, מופיע בתעודה השם "חלבישו", עליו מצוין במפורש שהוא משומרון. בתעודה נכתב שעל בלברך בן נני (ארמי) למסור את השבויה דינה ליד אדם בשם "הושע". התעודה שאושרה על ידי הנציב מאשרת שאם בלברך לא ימסור את האישה הוא ישלם 3 מינות כסף
  23. ^ בנימין מייזלר, גולי ישראל בגוזן, ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ג/ד ,תש"י (1950) עמ' 85-83
  24. ^ רמב"ן על דברים ל"ב כ"ו
  25. ^ שירת ישראל, מתורגם לעברית עם מבוא והערות מאת בן-ציון הלפר, הוצאת שטיבל, ליפסיה, תרפ"ד עמוד נ"ט.
  26. ^ "עשרת השבטים" באתר קהילת יהדות אפגניסטן
  27. ^ אנציקלופדית "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995) - בוכרה, יהדות בוכרה
  28. ^ חקר גלות אשור(הקישור אינו פעיל, 4.7.2020), בספרייה היהודית הווירטואלית
  29. ^ נצח ישראל, פרק ל"ד
  30. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 318.
  31. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ה'
  32. ^ רמב"ן על דברים ל"ב כ"ו: כי יום השבת בלשון ההוא "סבט" כאשר הוא בערבי ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון".
  33. ^ ויגש דף רט עמוד ב
  34. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"ב
  35. ^ במדבר רבה, פרשה ט', פסקה ז'
  36. ^ נוסחה ב' פרק ה' דיבור המתחיל שמעון הצדיק
  37. ^ רש"י, מסכת שבת, דף קמ"ז עמוד ב', ד"ה קפחו עשרת השבטים
  38. ^ בראשית רבה, פרשה ל"ו
  39. ^ אורלי הררי, העולה ה-3000 של קהילת בני מנשה, באתר ערוץ 7, 18 ביוני 2015, א' בתמוז תשע"ה
  40. ^ כאלף נפשות מ’בני המנשה’ גרים בעירנו נוף הגליל
  41. ^ טאדסה טמרת, כנסייה ומדינה באתיופיה, עמוד 39.
  42. ^ דברי לאפסו דלבו באתר אבשה.
  43. ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408
  44. ^ "Reconstruction of Patrilineages and Matrilineages of Samaritans and Other Israeli Populations From Y-Chromosome and Mitochondrial DNA Sequence Variation" (PDF). (855 KB), Hum Mutat 24:248–260, 2004.
  45. ^ Wuriga, Rabson (1999) "The Story of a Lemba Philosopher and His People" Kulanu 6(2): pp.1,11-12
  46. ^ עשרת השבטים האבודים - מסע בעקבות המיתוס, באתר מסע אחר
  47. ^ עשרת השבטים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  48. ^ in: j-grit.com
  49. ^ מיתוס עשרת שבטי ישראל האבודים, באתר בית התפוצות
  50. ^ שאול גרינשטיין, האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים? - כתבה אודות טיוטת מאמרו של המנהיג הציוני הרומני אדולף שטרן על הארגון בני ישראל הבריטים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, אוקטובר 2017
  51. ^ עשרת השבטים האבודים - מסע בעקבות המיתוס - [location - מסע אחר], באתר מסע אחר, ‏6 במרץ 2011
  52. ^ in: j-grit.com
  53. ^ א', רמז ת'תקפ"ד
  54. ^ מתוך הקדמת הרב לספר קול התור לרב הורוביץ
  55. ^ השם המלא של הגוף העוסק בעשרת השבטים Straus-Amiel InstituteThe Joseph Straus Rabbinical Seminary And The Ethel and Adolph Beren Educators Institute Ohr Torah Stone Israel
  56. ^ משה חי נאוי, חייו ופעלו של הרב הגאון, זקן וגדול המקובלים בימינו, רבי יצחק כדורי שליט"א, תש"ן, עמודים 19–20. הרב אליהו בירנבוים, מנהל "מכון שטראוס-עמיאל"[55] העוסק בנושא מביא במאמר במקור ראשון ציטוטים מרבנים, לפיהם יש לפעול לאיתור השבטים האבודים ולהשבתם ארצה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עשרת_השבטים&oldid=2590414#גלות_עשרת_השבטים"