גאולה זילברמן
| לידה | תל אביב, ישראל |
|---|---|
| עיסוק | אומנית אימפרסיוניסטית מופשטת |
| בן זוג | גרשון זילברמן |
| מספר ילדים | 3 |
גאולה זילברמן (שם לידה: גאולה כהן מורדוב; נולדה ב-16 במאי 1931, בתל אביב), היא אמנית אימפרסיוניסטית מופשטת[1] שהיגרה לוונצואלה ב-1940. היא זכתה לתהילה לאומית בשנת 1969 כחלק מהתנועה הפיגורטיבית שהשתרשה באמריקה הלטינית, וציירה, בין היתר, נופים ציוריים של ונצואלה ודיוקנאות ידועים של סימון בוליבר. האמנות שלה הוצגה בבניינים פדרליים וממשלתיים בוונצואלה, בכנסת ישראל,[2] במוזיאונים גדולים ובאוספים פרטיים ברחבי העולם.
השכלה
בשנים 1945–1949 למדה זילברמן בבית הספר לאמנויות ומלאכה לנשים בניהולה של יוזפינה קורוניל בקראקס, ונצואלה.[2] בהמשך למדה רישום, ציור ופיסול בבית הספר לאמנויות פלסטיות בקראקס אצל הפרופסורים קרלוס אוטרו, גולס סולר, מרכוס קסטיליו, רפאל מונסטריו, ג'יי.ג'יי. אספינוזה ו-פרופסור רפאל מרטין דרבן בקראקס, ונצואלה.[2] היא המשיכה את לימודיה בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות (Nacional de Bellas Artes) בקראקס ולאחר מכן נסעה לחו"ל כדי ללמוד - כמתבוננת - את התפתחות האמנות הפלסטית בפריז, ז'נבה, ברצלונה ובבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. עם חזרתה לוונצואלה ב-1959, היא למדה ב-בית הספר לאומנויות יפות "כריסטובל רוחאס" בהדרכתו של פרופסור דרבן, היא למדה גם "פיסול וריקון" בהדרכתו של פרופסור סרג'יו רודריגז ו"פיסול ודוגמנות" בהדרכתו של פרופסור חואן ג'אן בקראקס, ונצואלה עד 1962.[דרוש מקור]
בשנת 1965, זילברמן החליטה להמשיך בלימודים אקדמיים שיאפשרו לה להיות מורה לאמנות בעצמה. בשלב זה היא נרשמה לקורסים אינטנסיביים בנושא "פדגוגיה טיפולית" ב-אוניברסיטת Avepane בקראקס, בשנת 1968 סיימה קורס בנושא "פדגוגיה דידקטית" בחסות האוניברסיטה העברית בירושלים בקראקס וקורס נוסף בנושא "אומנויות לגיל הרך" במשרד החינוך בקראקס.[דרוש מקור] היא עסקה בהוראה במשך 25 שנה.[3]
אחד משיאי הקריירה המקצועית של זילברמן, היה פתיחת סדנה משלה "Taller Geula", אשר כונתה גם "סדנת האומנות של גאולה". בשנת 1971 חנכה את טאלר גאולה, לימדה רישום, ציור, פיסול, חוגי תרבות משלימים ועוד. בין תלמידיה הנודעים ניתן למנות את האמן הקולומביאני-שוודי ליברדו גרזון מורילו,[4] האמנית הוונצואלית מגלי ארמיני[5] הידועה גם בשם "Magerim", אותה לימדה ב-1972, והאמנית הישראלית נירה שפיץ[6] שהציגה את ציוריה ברחבי העיר ניו יורק, ונצואלה, ברזיל, לונדון והונג קונג, שעבודתה מעצימה אוספים פרטיים ברחבי העולם.
זילברמן, גם לימדה בבית הנוער העירוני של המועצה העירונית של .D.F בקראקס בשנת 1975.[3]
תערוכות
תערוכות בוונצואלה
תערוכת היחיד הראשונה שלה הייתה בגלריה שאגאל בקראקס.[2]
יצירות האמנות של זילברמן הוצגו בשורה של מוזיאונים, מבני ממשלה ואוספים פרטיים. בשנת 1971, היא הייתה חלק מקבוצה נבחרת של אמנים מקומיים ובינלאומיים, והציגה את עבודתה במוזיאון בלה לאמנות בקראקס יחד עם ישו סוטו, פרנסיסקו נרוואז, אוגוסט רודן ופבלו פיקאסו. בין 7 באוקטובר ל-17 באוקטובר של אותה שנה, זילברמן הציגה 56 ציורים בגלריה לאומנות Sans Souci, בקראקס. אחרי תערוכה זו, כמה מהעיתונאים המובילים בוונצואלה, כמו אורלנדו מטראן אלפונסו, תיארו אותה כ"גאולה, צבע ורגש", כשהם מתפעלים מ"נופיה המגיעים עם רגשות עמוקים וצבעים של אדמה טרופית". פאדיס אמרה שזילברמן היא "דוברת גדולה של ארצנו, הציורים של אומנית כה ידועה שהצליחה לרתק בעזרת המרית שלה, את אלף ואחד השבילים של ארץ החסד הזו". ה"דיילי ג'ורנל" כתב כי "הפולקלור והנוף של ונצואלה [מרכיבים] את הנושא של רוב הציורים של זילברמן, המבוצעים בסגנון מאוד מסוים".
זילברמן הציגה תערוכות רבות בוונצואלה:
- בקראקס – הספרייה הלאומית, בית הכנסים של האיגוד הישראלי, ארמון התעשיות – סוואנה גרנדה, גלריה סנדו, מלון הילטון, גלריה שאגאל, ווינסטון גאלרי, ניו יורק, ארצות הברית. סלון ציור חואן לאברה, מוזיאון הציור של אמיליו בוג'יו, המוזיאון הקריאולי של ראול סנטנה, סלון תרזה קרניו, הארמון העירוני, בית הספר להכשרת קצינים של הכוחות המזוינים לשיתוף פעולה (EFOFAC), מועדון פוארטו אזול, קאנטרי קלאב ג'ונקו, מרכז התרבות של האיחוד הישראלי "שלום עליכם", משרד החינוך, מועדון המשמר הלאומי.
- במרידה – מרכז ההנדסה הממלכתי, מכללת אדריכלים.
- במייקטיה – בית הספר הימי "מאמו".
- במרקאיבו – מכללת הרפואה.
תערוכות בינלאומיות
הביקורת המקומית החיובית הזניקה אותה להכרה בינלאומית בין 1971 ל-1989, והיא וזכתה להכרה בינלאומית על ציוריה וציורי הקיר שלה עם תערוכות במדינות כמו ישראל, ארצות הברית, קנדה, בלגיה, ברזיל, צרפת, רומניה והונדורס.
בשנת 1997 הוזמנה על ידי הוועדה הבין-מוסדית לחגיגת ה-100 לקונגרס הציוני הראשון להציג את עבודתה בכנסת בירושלים, בתור נציגת האמנות החזותית של הקהילה היהודית בוונצואלה.[2]
זילברמן יצגה את ונצואלה ביריד "סול דל קאריבה" הראשון שהתקיים במלון אינטרקונטיננטל בקוראסאו בין 19 בנובמבר ל-5 בדצמבר 1971.
עד שנת 1972 הוצגו כמה מציוריה של זילברמן בבניין פלאזה של מטה האומות המאוחדות ובגלריה וינסטון בניו יורק.
אומנותה הוצגה מחוץ גם בבית התרבות ביפו, בישראל, תערוכת הבורסה הבין-תרבותית בבוקרשט, רומניה, בניין Conahotu, ניו יורק, ארצות הברית.
יצירות אמנות
לפני שיצרה אמנות מופשטת אימפרסיוניסטית, זילברמן הייתה ידועה ביצירות הנוף המסורתיות שלה ובבדים הממחישים את אזרחי ונצואלה ומקצועותיהם: ממוכר שוק האיכרים ועד לחייט המהגרים היהודי שייצג את גל הגאות של יהודים אשכנזים וספרדים שהגיעו לוונצואלה במחצית הראשונה של המאה ה-20. תמונות של אומנותה אוירו שוב ושוב במגזינים מובילים בוונצואלה כמו Galaxia 71, המגזין המוקדש לאומנויות באמריקה הלטינית, המגזין ellas, שמשך אליו קהל נשי חזק, ומגזין La Semana, עם הפצה שבועית של 40,000 עותקים, מה שהופך אותו לאחד מהמגזינים הגדולים ביותר בוונצואלה. יצירות האמנות שלה, הראיונות הרבים והביקורות שלה פורסמו בעיתונים המובילים של ונצואלה בשנים 1969–1972 כמו: La Religion, El Mundo Israelita, El Nacional, La Verdad, El Mundo, El Universal, The Daily Journal, Venezuela's English-Language Newspaper
שנים מאוחר יותר, עברה לצייר נושאי יודאיקה תוך כדי התעוררות ציונית חזקה וסנטימנט ישראלי לאומי. בין היתר, היא יצרה חלונות ויטראז' לכנסיות ובתי כנסת.[7]
יצירות המופת האחרונות של זילברמן הן סדרה של ציורי קיר מופשטים בגודל 4 אינץ' על 6 אינץ' שהושלמו בשנים 1995–1998.
יצירות אמנות מפורסמות
- קערת הפירות של אולאום, 1971
- הקרב על הנפט הגאלי, 1971
- גרנדזה, אולאום, 1975
- "המחצבה". אדו. בוליבר, אולום 65 על 90 ס"מ, 1976
חיים אישיים
זילברמן נישאה לגרשון זילברמן, אזרח פולני שהתגייס לצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-24 בספטמבר 1950, ברחובות. לאחר שנתיים בארץ הם חזרו לקראקס שם התבססו והקימו משפחה עם שלושה ילדים: יעלי, יגאל ואילנה. ציטוט מפורסם של זילברמן היה כשנשאלה על ידי העיתונאי גוטמר נלבר "מהו הציור הטוב ביותר שלך?" והיא השיבה "שלושת ילדי..."
החל משנת 2007 היא מתגוררת בבוקה רטון, פלורידה, ארצות הברית ועוסקת ביצירה והוראת אמנות מהסטודיו שלה.[2][7]
קישורים חיצוניים
גאולה זילברמן, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
- ↑ "Clara Database of Women Artists". National Museum of Women in the Arts. אורכב מ-המקור ב-21 פבר' 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Una breve biografía de Geula
- ^ 3.0 3.1 A continuación se presentan algunos artículos sobre Geula
- ↑ "Libardo Garzon Murillo – biografia". אורכב מ-המקור ב-2011-07-13. נבדק ב-2011-01-04.
- ↑ "Comentarios". אורכב מ-המקור ב-2011-07-14. נבדק ב-2011-01-19.
- ↑ "Nira Spitz - Curriculum Vitae". www.niraspitz.com.
- ^ 7.0 7.1 Orlando Materán Alfonzo, Portal de Poetas en Venezuela y el Mundo: ENTREVISTA: GEULA ZYLBERMAN, (Artista Plástico), Portal de Poetas en Venezuela y el Mundo, jueves, 24 de julio de 2014
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "גאולה זילברמן".
גאולה זילברמן41193438Q5554810