ג'ייקוב הווארד

ג'ייקוב הווארד
Jacob M. Howard

לידה	10 ביולי 1805 שאפטסברי, ורמונט, ארצות הברית
פטירה	2 באפריל 1871 (בגיל 65) דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
מדינה
השכלה	ויליאמס קולג'
מפלגה	המפלגה הוויגית המפלגה הרפובליקנית
חבר בית הנבחרים של מישיגן 1838
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה הכללי של מישיגן 4 במרץ 1841 – 3 במרץ 1843 (שנתיים) → אייזק קריירי רוברט מקללנד ←
התובע הכללי של מישיגן 1855–1860 (כ־5 שנים) תחת מושל מישיגן קינסלי בינגהאם מוזס וייזנר
סנאטור מטעם מדינת מישיגן 17 בינואר 1862 – 3 במרץ 1871 (9 שנים) → קינסלי בינגהאם תומאס פרי ←

ג'ייקוב מריט הווארד (באנגלית: Jacob Merritt Howard‏; 10 ביולי 1805 – 2 באפריל 1871) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שנודע בעיקר בזכות כהונתו כחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית וכסנאטור מטעם מדינת מישיגן. הקריירה הפוליטית שלו חפפה את תקופת מלחמת האזרחים האמריקנית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הווארד נולד ב-10 ביולי 1805 בעיירה שאפטסברי שבמדינת ורמונט, והיה בנם של החקלאי אוטיס הווארד ושל מרי "פולי" מילינגטון. הוא למד בבתי הספר המחוזיים ובאקדמיות של בנינגטון וברטלבורו. בשנת 1830 השלים את לימודיו במכללת ויליאמס. לאחר מכן למד משפטים אצל עורך הדין הומר בארטלט בוור שבמסצ'וסטס, וב־1832 עבר לדטרויט שבמישיגן, שם השלים את לימודיו המשפטיים אצל צ'ארלס לרנד. בשנת 1833 הוסמך לעריכת דין והחל לעסוק במקצועו בדטרויט.

ראשית הקריירה

בשנת 1834 כיהן הווארד כתובע העירוני של דטרויט, ובשנים 1835–1836 הצטרף למיליציה הבלתי־רשמית שהקים מושל מישיגן סטיבנס מייסון במסגרת סכסוך הגבול עם אוהיו, שנודע כ"מלחמת טולדו". בשנת 1835 נישא לקתרין אמיליה שו (1810–1866) מוור שבמסצ'וסטס, ולשניים נולדו שבעה ילדים. ב־1838 נבחר כחבר בבית הנבחרים של מישיגן.

ב־1840 נבחר הווארד מטעם המפלגה הוויגית לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן שם קדנציה אחת בין השנים 1841–1843. לאחר מכן לא ביקש להיבחר שוב וחזר לעסוק בעריכת דין בדטרויט. במהלך שנות ה־40 וה־50 של המאה ה-19 היה מזוהה עם הזרם המתנגד לעבדות במפלגה הוויגית, ותמך במועמדים לנשיאות הנרי קליי (1844), זאכרי טיילור (1848) ווינפילד סקוט (1852).

לאחר תבוסת המפלגה הוויגית בבחירות 1852 השתכנע כי אין לה עוד עתיד פוליטי, וב־1854 היה מהיוזמים והמחברים של מצע המפלגה הרפובליקנית החדשה, בוועידתה הראשונה שהתקיימה בג'קסון, מישיגן. לפי מקורות אחדים, הווארד היה זה שהציע את השם "Republican" למפלגה החדשה. הוא היה מועמדה הראשון של המפלגה לתפקיד התובע הכללי של מישיגן, נבחר לתפקיד וכיהן בו בשנים 1855–1861.

הווארד היה אדם משכיל מאוד, שגילה ידע רב בספרות, היסטוריה ומשפטים, ואף תרגם ופרסם את זיכרונותיה של הקיסרית ז'וזפין מצרפת.

כהונתו כסנאטור

לאחר מותו של הסנאטור קינסלי בינגהאם בשנת 1861, נבחר הווארד לסנאט של ארצות הברית במקומו, ונכנס לתפקיד בינואר 1862. באותה שנה הציע לו הנשיא אברהם לינקולן להתמנות לשגריר בהונדורס, אך הוא סירב כדי להמשיך לכהן בסנאט. בשנת 1865 נבחר מחדש, וכיהן ברציפות עד מרץ 1871.

במהלך כהונתו כיהן כיו"ר הוועדה לרכבות הפסיפיק בקונגרסים ה־38 עד ה־41, וחבר פעיל בוועדות המשפטים, ענייני הצבא וקרקעות פרטיות.

הווארד היה היוזם הראשי של חוק התביעות הכוזבות (False Claims Act), שנודע גם כ"חוק לינקולן". חוק זה איפשר לאזרחים להגיש תביעות נגד קבלנים שפעלו במרמה כלפי הממשלה, ולקבל אחוזים מהכסף שתחזיר המדינה בזכותם. הוא נימק זאת במילים המפורסמות: ”הבסיס של החוק הוא הרעיון הישן — לפתות נוכל אחד כדי שיתפוס נוכל אחר; זו הדרך הבטוחה והמהירה ביותר להביא רמאים לדין.”

הווארד שיתף פעולה באופן צמוד עם אברהם לינקולן בניסוח ובאישור התיקון ה־13 לחוקה, שביטל את העבדות. הוא היה גם חבר בוועדה המשותפת לשיקום, שכתבה את התיקון ה־14 לחוקה.

במהלך כהונתו התנגד למדיניות השיקום הנשיאותית של אנדרו ג'ונסון, וטען כי על הקונגרס להוביל את התהליך. הוא היה מחבר הדו"ח הסופי שדן בהדחת מזכיר המלחמה אדווין סטנטון, דו"ח שהוביל בסופו של דבר להליך ההדחה של הנשיא ג'ונסון.

נאומו על התיקון ה־14

בעת הדיונים על סעיף האזרחות בתיקון ה־14, הווארד הסביר את כוונתו בביטוי "ובכפוף לשיפוטה" ("and subject to the jurisdiction thereof"): ”כל אדם שנולד בתחומי ארצות הברית ונמצא תחת סמכותה, הוא אזרח ארצות הברית מכוח החוק הטבעי והחוק הלאומי. כמובן שהדבר אינו כולל את ילדיהם של שגרירים או דיפלומטים זרים, אך כן כולל את כל שאר הקבוצות.”

הוא הדגיש כי הנוסח זהה למעשה לחוק זכויות האזרח של 1866, והבהיר שאין בכוונתו לכלול אינדיאנים החיים בשבטים עצמאים, באומרו: ”אינני מוכן עדיין להעביר חוק גורף שיהפוך את כל הפראים האינדיאנים, פראים או מבויתים, לאזרחיי ולשותפיי בקלפי.”

רוב עמיתיו בסנאט תמכו בגישתו. הסנאטור רוורדי ג'ונסון הוסיף כי האזרחות ניתנת לכל מי שנולד בארצות הברית להורים הכפופים לשלטונה.

פרשנות מאוחרת

במהלך דיוני ממשל טראמפ בנושא הגירה, ניסו תומכים בהגבלת ההגירה לטעון כי הווארד לא התכוון להעניק אזרחות לילדי זרים שנולדו בארצות הברית. עם זאת, חוקרים מודרניים (כמו ניל קאטיאל ואיליין וידרה) הדגישו כי הווארד התייחס אך ורק לילדי דיפלומטים זרים, ולא לכל ילדי הזרים, שכן דיפלומטים אינם תושבי קבע ואינם כפופים לחוקי המדינה.

מותו

הווארד נפטר בדטרויט ב־2 באפריל 1871, כחודש לאחר סיום כהונתו בסנאט. לפי הדיווחים, הוא מת כתוצאה מקרע בכלי דם במוח לאחר שהתאמץ יתר על המידה בעת ניסור עץ סמוך לביתו. הוא נקבר בבית העלמין אלמווד (Elmwood Cemetery) בדטרויט.

הוקרה

בשנת 1866 הוענקה לו תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת ויליאמס. בשנת 1954 הוצב שלט היסטורי לזכרו במדשאה של הכנסייה הבפטיסטית בעיר הולדתו שאפטסברי, שהפכה מאוחר יותר לבית האגודה ההיסטורית של העיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ייקוב הווארד בוויקישיתוף

• ג'ייקוב הווארד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'ייקוב הווארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ייקוב הווארד42083359Q1677577