תומאס פרי
 | |||||
| לידה |
10 ביוני 1827 מאקינאק, טריטוריית מישיגן, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 1896 (בגיל 69) גרנד הייבן, מישיגן, ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | Lake Forest Cemetery | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| חתימה |
 | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
תומאס וייט פרי (באנגלית: Thomas White Ferry; 10 ביוני 1827 – 13 באוקטובר 1896), היה פוליטיקאי אמריקאי שייצג את מדינת מישיגן בבית הנבחרים של ארצות הברית ולאחר מכן בסנאט של ארצות הברית. פרי כיהן כנשיא הזמני של הסנאט במהלך הקונגרסים ה־44 וה־45.
ביוגרפיה
ראשית חייו
תומאס פרי נולד ב-10 ביוני 1827 בבית "Mission House" הישן שבאי מאקינאק שבטריטוריית מישיגן. באותה תקופה כלל היישוב באי מאקינאק את המושבה הצבאית, את המרכז הראשי של חברת הפרוות האמריקאית של ג'ון ג'ייקוב אסטור, ואת המיסיון המקומי. אביו, הכומר ויליאם מונטגיו פרי, היה כומר פרסביטריאני, ואמו הייתה אמנדה וייט פרי. הוריו ניהלו את בית הספר של המיסיון באי.
האב כיהן גם ככומר הכנסייה הפרוטסטנטית באי. בשנת 1834 עבר תומאס עם משפחתו לעיירה גרנד הייבן שבמישיגן, שם למד בבתי הספר הציבוריים. בין השנים 1843–1845 עבד כשוליה בחנות בעיר אלגין שבאילינוי, ולאחר מכן שב למישיגן. בגיל 21 נבחר לתפקיד פקיד מחוז אוטאווה.
בנוסף לאנגלית, פרי שלט היטב בשפות האוטווה, הצ'יפווה והצרפתית.
קריירה פוליטית
במדינת מישיגן
פרי נבחר לבית הנבחרים של מישיגן בשנים 1850–1852, ולאחר מכן לסנאט המדינתי בשנת 1856. ב־26 בינואר 1857, יחד עם אביו, תכנן את הקמת העיירה פריסברג, מישיגן – הקרויה על שמם.
בין השירות המדינתי לשירות הפדרלי
בשנת 1862 היה ממייסדי בית הספר התיכון החדש בגרנד הייבן וכיהן כמפקחו במשך עשר שנים. באותה תקופה נכנס לעסקי העץ יחד עם אחיו, אדוארד פייסון פרי. עוד לפני מלחמת האזרחים שירת שמונה שנים כחבר בוועדה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית במדינה, ונמנה עם סגני הנשיא של הוועידה הלאומית שבה נבחר אברהם לינקולן כמועמד לנשיאות. לאחר רצח לינקולן, מונה על ידי הסנאט של ארצות הברית כחבר בוועדה שליוותה את ארונו של הנשיא לקבורתו בספרינגפילד.
בבית הנבחרים של ארצות הברית
בשנת 1866 השתתף פרי בוועידת הנאמנים בפילדלפיה, ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית לשלושה קונגרסים (ה־39, ה־40 וה־41), בין 4 במרץ 1865 ל־3 במרץ 1871. לאחר מכן נבחר שוב לקונגרס ה־42, אך זמן קצר לאחר מכן בחר בו בית המחוקקים של מישיגן לסנאט של ארצות הברית, והוא עבר לבית העליון.
ב־2 באפריל 1868 העיד במשפט ההדחה של הנשיא אנדרו ג'ונסון, לאחר שנקרא כעד מטעם התביעה.
אחת התרומות הקבועות שלו לעבודת הבית הייתה קביעת נוהל פינוי האולם לפני תחילת הישיבה. ב־31 במרץ 1869 הציע פרי תקנה המחייבת את שומרי הבית לפנות את כל המבקרים והעובדים הלא-מורשים עשר דקות לפני תחילת הישיבה (מאוחר יותר עודכנה התקנה לחמש עשרה דקות).
בסנאט של ארצות הברית
פרי נבחר לסנאט ב־1871 וכיהן שם עד 3 במרץ 1883. הוא היה האיש הראשון ממישיגן שכיהן גם בשני בתי המחוקקים של המדינה וגם בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית.
במהלך תקופת המשבר הפיננסי של 1873 הפך פרי לדמות מרכזית בתנועת האינפלציוניסטים הרפובליקנים, שראו באינפלציה דרך לעידוד הכלכלה. הוא הציע את "חוק פרי" (Ferry Bill), שנודע גם בשם "חוק האינפלציה", אשר נועד להוסיף 64 מיליון דולר בשטרות נייר למחזור. החקלאים והפועלים תמכו בחוק, אך בנקאים במזרח התנגדו לו מחשש להחלשת הדולר. החוק עבר בסנאט ובבית הנבחרים, אך נבלם בווטו של הנשיא יוליסס ס. גרנט. ניסיון לעקוף את הווטו נכשל בהצבעה של 34 מול 30 בסנאט.
פרי כיהן כיושב ראש ועדת הכללים וכיושב ראש ועדת הדואר והדרכים (במהלך הקונגרסים ה־46 וה־47), וכן כנשיא הזמני של הסנאט בשני הקונגרסים הקודמים (ה־44 וה־45).
ממלא מקום סגן הנשיא
ב־22 בנובמבר 1875 נפטר סגן הנשיא הנרי וילסון. כיוון שפרי היה נשיא הזמני של הסנאט, הוא הפך לאדם הראשון בסדר הירושה לנשיאות – וממילא כיהן בפועל כסגן נשיא ארצות הברית עד 3 במרץ 1877. אף שהמונח "סגן נשיא בפועל" אינו מופיע בחוקה, הוא שימש בו בעצמו, וכך התייחסו אליו גם עיתונאים ומחוקקים.
בתפקידו זה ניהל את משפט ההדחה של מזכיר המלחמה ויליאם בלקנאפ בשנת 1876, וכן את דיוני הוועדה האלקטורלית שהוקמה כדי להכריע במחלוקת סביב הבחירות לנשיאות באותה שנה. אילולא הייתה ההכרעה מאושרת עד 4 במרץ 1877, פרי היה הופך זמנית לנשיא בפועל. לבסוף, ב־2 במרץ, אישר הקונגרס את בחירת רתרפורד הייז.
ב־4 ביולי 1876, בחגיגות מאה שנה להכרזת העצמאות בהיכל העצמאות בפילדלפיה, נשלח פרי כנציגו של הנשיא גרנט להוביל את הטקס. במהלך האירוע עלו לבמה חמש נשים בהובלת סוזן ב. אנתוני, מסרו לו את "הצהרת הזכויות" של הנשים, ופיזרו עותקים לקהל. אנתוני עצמה קראה את ההצהרה בפני ההמון והזמינה את הנוכחים לכנס תנועת זכות הבחירה לנשים.
הבחירות של 1882
מערכת הבחירות של 1882 הייתה סוערת במיוחד. יריבו הפוליטי, ג'יי האבל (אנ'), ייסד עיתון בשם Grand Army Journal שכל מטרתו הייתה להשמיץ את פרי. העיתון הופץ באלפי עותקים והכפיש את שמו של פרי, אם כי הוא ספג גינוי רחב. אף על פי שהמידע היה שקרי, הדימוי הציבורי של פרי נפגע קשות. האבל הפך לשנוא ציבורית ונאלץ לפרוש מהמירוץ.
גם עיתון Grand Rapids Times תקף את פרי ופרסם כי הוא השתכר בבית מלון בוושינגטון והעליב את האורחים. בעלי המלון, עובדיו וחברי קונגרס משתי המפלגות הכחישו את הסיפור מכל וכל.
העיתון Chicago Inter-Ocean כתב כי "קמפיין מרושע ובלתי מוסרי כל כך נגד אדם אחד מעולם לא נראה כמותו. גם אם ינצח או יפסיד, ההשפעה תורגש עוד זמן רב במישיגן". לאחר מתקפה זו הבין פרי כי הקריירה הפוליטית שלו מתקרבת לקיצה, והוא פרש מן המרוץ ותמך במועמדותו של חברו הקרוב תומאס פאלמר, שנבחר לבסוף במקומו לסנאט.
שנותיו האחרונות ומותו
לאחר תבוסתו הפוליטית נסע פרי לשלוש שנים לאירופה כדי לשקם את בריאותו. עם שובו לגרנד הייבן בשנת 1886 ניהל את עסקיו וניסה להחזיר את חובותיו. הוא עסק במכרות, בעץ ובתעשיית הברזל, אך קריסת ענף העץ במערב מישיגן והתקפות יריבים על עסקי הברזל שלו גרמו לפשיטת רגל. פרי מכר את נכסיו והוציא מעל 1,250,000 דולר (השווים לכ־43 מיליון דולר בערכים של 2025) כדי לפרוע את חובותיו האישיים.
פרי מעולם לא נישא, אך היה מאורס מספר פעמים. הוא נחשב לאחד הרווקים המבוקשים ביותר בוושינגטון – עשיר, נאה ובעל קסם אישי.
לאחר שהיה בעברו אחד האנשים העשירים במדינה, סיים את חייו בחוסר כל. הוא התרחק מן הציבור וחי בפרטיות עד מותו ב-13 באוקטובר 1896 בגרנד הייבן בגיל 69.
הוא נקבר בחלקת המשפחה בבית העלמין לייק פורסט שבעיר, ועל מצבתו נחקק:
עשיתי כל שביכולתי כדי להרחיב את המסחר שלנו ברחבי העולם למען ביטחון החיים והרכוש לאורך חופינו ובימים הפנימיים הגדולים שלנו.
T.W.F.
ידיד החיילים והמלחים.
אזרח גראנד הייבן במשך 62 שנה.
קישורים חיצוניים
- תומאס פרי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- תומאס פרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
תומאס פרי42184226Q1503195