פטריק מקנמרה

פטריק מקנמרה
Patrick V. McNamara

לידה	4 באוקטובר 1894 נורת' ויימות', מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	30 באפריל 1966 (בגיל 71) בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית
מקום קבורה	Mount Olivet Cemetery
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת מישיגן 3 בינואר 1955 – 30 באפריל 1966 (11 שנים) → הומר פרגוסון רוברט גריפין ←

פטריק וינסנט מקנמרה (באנגלית: Patrick Vincent McNamara;‏ 4 באוקטובר 1894 – 30 באפריל 1966) היה פוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית, אשר כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מישיגן משנת 1955 ועד מותו משבץ מוחי בשנת 1966.

ביוגרפיה

ראשית חייו ותחילת הקריירה

פטריק מקנמרה נולד בעיר נורת' ויימות' שבמסצ'וסטס, לפטריק וינסנט ומרי ג'יין (לבית תין) מקנמרה – מהגרים מאירלנד. הוא היה הבכור מבין שמונה ילדים ולמד בבתי ספר ציבוריים בעיר הולדתו. לאחר שנתיים וחצי בתיכון המקומי עבר לבית הספר למתמחים "פור ריוור" בעיר קווינסי, שם למד את מקצוע השרברבות התעשייתית.

בשנת 1916 החל לעבוד כפועל ולאחר מכן כראש צוות במספנת "פור ריוור". בין השנים 1919–1920 שיחק פוטבול חצי־מקצועני.

לאחר מכן עבר לדטרויט שבמישיגן, שם עבד כראש צוות בניית מתקנים בחברת "גרינל". הוא נישא לקתלין קנדי, ולשניים נולדו שני ילדים – מרי ג'יין (1922) ופטריק (1925). קתלין נפטרה בשנת 1929, וב־1930 נישא בשנית למרי מתי.

מקנמרה התקדם לתפקידים ניהוליים בענף הבנייה: היה מנהל עבודה בחברת R.L. Spitzley בין 1922–1926, ומנהל כללי בחברת H. Kelly בין 1926–1930. בין השנים 1930–1932 למד קורסי המשך באוניברסיטת מישיגן שבאן ארבור. אחר כך עבד כממונה על אחזקה במפעל של קרייזלר (1931–1934), ובהמשך הצטרף לחברת "דונלד מילר".

בשנת 1937 נבחר לנשיא איגוד העובדים המקומי של מתקיני הצנרת Local 636, תפקיד שמילא עד 1955. במקביל כיהן כסגן נשיא הסניף בדטרויט של איגוד העובדים האמריקאי (AFL) בין השנים 1939–1945.

במלחמת העולם השנייה שירת כמנהל מחלקת השכירות במשרד לפיקוח על מחירים בדטרויט. לאחר מכן עבד בחברת "סטנלי-קרטר" בתפקידים שונים, ובהם מנהל בנייה, אחראי קשרי לקוחות, מנהל יחסי עבודה ולבסוף סגן נשיא החברה.

ראשית דרכו הפוליטית

ב־1946 נכנס מקנמרה לראשונה לפוליטיקה, כשנבחר למועצת העיר דטרויט במערכת בחירות שבה ניצח ב־21 מתוך 23 רובעי העיר. הוא כיהן בתפקיד עד 1947. בהמשך, בין 1949–1955, היה חבר מועצת החינוך של דטרויט.

כהונה בסנאט של ארצות הברית

בשנת 1954 התמודד מקנמרה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאט מול הסנאטור לשעבר בלייר מודי. מרבית הפרשנים הפוליטיים לא נתנו לו סיכוי לנצח, אך מודי נפטר כשבועיים לפני הבחירות המקדימות, ומקנמרה זכה במועמדות. בבחירות הכלליות התמודד מול הסנאטור הרפובליקני המכהן הומר פרגוסון, ובמהלך הקמפיין תקף את מדיניותו הכלכלית, החקלאית והעובדתית של הנשיא דווייט אייזנהאואר. בבחירות של נובמבר 1954 ניצח מקנמרה את פרגוסון בפער קטן – 51% לעומת 49%.

בשנת 1960 נבחר מחדש לאחר שניצח את אלבין מורל בנטלי , וכיהן כסנאטור עד מותו ב־1966. במהלך כהונתו היה יו"ר ועדת הסנאט לענייני אזרחים ותיקים בקונגרס ה־87, וכן עמד בראש ועדת העבודות הציבוריות בקונגרסים ה־88 וה־89.

בשימועי הוועדה בשנת 1959, ביוזמתו של מקנמרה, נפתח לראשונה דיון ציבורי רחב בנושא בריאותם של קשישים – דיון שהוביל בהמשך להקמת תוכנית הביטוח הרפואי "מדיקר".

מקנמרה היה חבר בארגון "Americans for Democratic Action", שפעל לקידום מדיניות ליברלית ופרוגרסיבית.

ב־30 באפריל 1966 נפטר משבץ מוחי בבית החולים של הצי בבת'סדה, בגיל 71, ונקבר בבית העלמין "מָאונט אוליבֶט" בדטרויט.

הנצחה

בניין הממשלה הפדרלי בדטרויט נקרא על שמו – "Patrick V. McNamara Federal Building".

מקנמרה תרם את כל מסמכיו האישיים והפוליטיים לארכיון וולטר פ. רויטר, הפתוח לציבור לצורכי מחקר. המסמכים כוללים תיעוד נרחב מתקופתו בסנאט, ובעיקר מעבודתו בוועדת העבודות הציבוריות (יושב ראש 1963–1966), בוועדת העבודה והרווחה הציבורית, בוועדת החקירות על שחיתות בעבודה ובניהול, בתת־הוועדה למאבק בעוני, ובוועדה לענייני אזרחים ותיקים.

הנושאים המרכזיים במסמכים כוללים: זכויות אזרח, אנרגיה אטומית, חינוך, מיסוי, עבודות ציבוריות, חקיקת כבישים פדרלית, וזכויות עובדים. בין ההתכתבויות שבארכיון נכללות גם מכתבים עם מדינאים מובילים וראשי איגודי עובדים מאותה תקופה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פטריק מקנמרה בוויקישיתוף

• פטריק מקנמרה באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• פטריק מקנמרה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פטריק מקנמרה42075990Q474461