ג'ון קווינסי אדמס

ג'ון קווינסי אדמס
John Quincy Adams

ג'ון קווינסי אדמס
ג'ון קווינסי אדמס
לידה	11 ביולי 1767 בריינטרי שבמסצ'וסטס
פטירה	23 בפברואר 1848 (בגיל 80)
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	הוויגית (1838-1848) מפלגות קודמות: הפדרליסטית (1792-1808) הדמוקרטית - רפובליקנית (1808-1830) הרפובליקנית הלאומית (1830-1833) המפלגה האנטי-מייסונית (1838–1833)
בת זוג	לואיזה אדמס

חתימתו של ג'ון קווינסי אדמס

ג'ון קווינסי אדמס (באנגלית: John Quincy Adams (מידע • עזרה);‏ 11 ביולי 1767 - 23 בפברואר 1848) היה פוליטיקאי אמריקני שכיהן כנשיא השישי של ארצות הברית בין 1825 ל-1829. הוא גם היה דיפלומט, סנאטור וחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא היה חבר בשלוש מפלגות: המפלגה הפדרליסטית, המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית והמפלגה הוויגית. מאוחר יותר הוא גם היה חבר במפלגת המתנגדים לתנועת הבונים החופשיים. הוריו היו הנשיא ג'ון אדמס ואביגייל אדמס.

אדמס היה דיפלומט שעיצב את מדיניות החוץ האמריקנית עם מחויבות לאומית לערכים הרפובליקנים. הוא נחשב למנהיג מוסרי במהלך תקופת המודרניזציה. בתקופתו, התקדמות טכנולוגית ותקשורתית הובילה להפצת מסרים של תחייה דתית, רפורמה חברתית ומדיניות מפלגתית. הסחורות, הכסף והאזרחים נסעו ברחבי המדינה יותר מאי פעם.

כדיפלומט, לקח אדמס חלק חשוב בהגעה להסכמים חשובים, כהסכם גנט שסיים את מלחמת 1812. כמזכיר המדינה של ארצות הברית הוא ניהל משא ומתן עם בריטניה על הגבול עם קנדה, ניהל משא ומתן עם ספרד על סיפוח פלורידה, וניסח את דוקטרינת מונרו. הוא נחשב לאחד מהדיפלומטים ומזכירי המדינה הגדולים בתולדות ארצות הברית. מדיניותו הדיפלומטית הדגישה את הערכים האמריקניים: בדלנות, התנגדות לקולוניזציה, חופש שיט וסחר חופשי.

אדמס נבחר להיות נשיא לאחר בחירות שנויות במחלוקת ב-1824. כנשיא, הוא ניסה לקדם את נושא החינוך ולהפוך את הכלכלה למודרנית. אדמס הגשים את חלק ממטרותיו והקטין את החוב הלאומי, אולם הקונגרס נשלט בידי יריביו, וחוסר התמיכה במפלגתו שלו פגעה בו. ב-1828 הוא הפסיד לאנדרו ג'קסון.

לאחר עזיבתו את תפקיד הנשיא, הוא נבחר לייצג את מסצ'וסטס בבית הנבחרים, ושירת שם בשבע-עשרה שנותיו האחרונות. הוא התנגד לעבדות, וחזה שתפרוץ בגללה מלחמת אזרחים. לטענתו, הפיכת הדרום לעצמאי הייתה גורמת למרידות עבדים.

ראשית חייו, לימודיו וראשית הקריירה

ג'ון קווינסי אדמס נולד ב-11 ביולי 1767, לג'ון אדמס ולאשתו אביגייל אדמס (סמית'), במחוז קווינסי במסצ'וסטס. הוא לא למד בבית ספר, אבל למד אצל בן דודו. הוא נקרא על שם סבה של אמו, קולונל ג'ון קווינסי, שעל שמו נקרא המחוז.

ב-1779, החל לכתוב יומן שהמשיך לכתוב עד למותו ב-1848. היומנים, שנמשכים על פני חמישים כרכים, נחשבים לאחד מהמקורות הראשוניים הטובים ביותר על ראשית המדינה.

במשך רוב נעוריו, ליווה את אביו מעבר לים. ג'ון אדמס היה השגריר בצרפת בין 1778 ל-1779, ובהולנד בין 1780 ל-1782, ואדמס הצעיר ליווה את אביו במשימות הדיפלומטיות. הוא למד באוניברסיטת ליידן. הוא סיים את לימודיו ב-10 בינואר 1781. במשך שלוש שנים, החל מגיל ארבע עשרה, ליווה פוליטיקאי מקומי כמזכיר שלו בניסיון לגרור הכרה של רוסיה בארצות הברית. הוא שהה בפינלנד, שוודיה, ובדנמרק, וב-1804, פרסם דו"ח על המסע בשלזיה. במהלך שנותיו מעבר לים, החל לדבר צרפתית והולנדית באופן שוטף, וגם השיג שליטה בגרמנית ובשפות אירופאיות אחרות.

למרות שאדמס נהנה באירופה, הוא ומשפחתו החליטו לחזור לארצות הברית כדי להשלים את לימודיו. הוא למד באוניברסיטת הרווארד, וסיים ב-1787 עם תואר ראשון במדעי הרוח. אדמס, בהשפעת אביו, הצטיין בלימודים קלאסיים וידע לדבר לטינית ויוונית עוד לפני תחילת לימודיו. לאחר סיום לימודיו, למד משפטים במסצ'וסטס עד ל-1789. הוא השיג תואר שני בהרווארד ב-1790. לאחר מכן הוסמך לעריכת דין ב-1791 והחל לעסוק בעריכת דין בבוסטון.

תחילת הקריירה הפוליטית (1796-1817)

ממשל וושינגטון ואדמס

ג'ון קווינסי אדמס בגיל עשרים ותשע

אדמס זכה למוניטין לאומי בארצות הברית כשפרסם סדרת כתבות בהן תמך במדיניותו של הנשיא ג'ורג' וושינגטון, שמנעה מארצות הברית להתערב במהפכה הצרפתית. הוא מונה לשגריר בהולנד ב-1793, בהיותו בן עשרים ושש. בדרכו להולנד, העביר מספר מסמכים לג'ון ג'יי, שניסה להגיע להסכם סחר עם בריטניה. לאחר שנועד עם ג'יי כתב לאביו מכתב בו תמך בהסכם, בטענה שעל ארצות הברית להתרחק מענייני אירופה. חלקים מהמכתב שימשו לצורך כתיבת נאום הפרידה של וושינגטון.

במהלך מסעותיו בין האג ולונדון, נפגש והציע נישואין ללואיזה קת'רין ג'ונסון. לאחר מכן מינה אותו וושינגטון לשגריר בפורטוגל ב-1796. וושינגטון טען שאדמס היה הטוב מבין השגרירים האמריקנים. כשהיה מחוץ למדינה, תמך בנייטרליות, וטען שארצות הברית תרוויח כלכלית מהימנעות במעורבות במלחמות צרפת המהפכנית.

הוא הצטרף אל האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1797. כשאביו היה נשיא, מינה אותו לשגריר בפרוסיה בתמיכת וושינגטון. אדמס חתם על הסכם ידידות וסחר עם פרוסיה. הוא שירת בתפקיד עד ל-1801, כשתומאס ג'פרסון נבחר לנשיאות.

ב-1797, התחתן עם לואיזה בטקס בלונדון. הוא הנשיא הראשון (והיחיד עד לדונלד טראמפ (שנישא לגברת ראשונה שנולדה מחוץ לארצות הברית (אם כי לאב אמריקאי).

פוליטיקה במסצ'וסטס

כשחזר אל ארצות הברית, מונה בידי השופט המחוזי לאחראי על העניינים הכספיים בבוסטון. תומאס ג'פרסון דחה את המינוי, ואדמס ניסה לחזור לעריכת דין, אולם החליט להיכנס לפוליטיקה. לאחר מכן נבחר לסנאט של מדינת מסצ'וסטס באפריל 1802. בנובמבר רץ כפדרליסט אל בית הנבחרים של ארצות הברית והפסיד.

"בית המשפט הכללי של מסצ'וסטס" (הגוף שהוא בית המחוקקים מסצ'וסטס ואז בחר בסנטורים מטעם מסצ'וסטס) בחר באדמס כנציג הפדרליסטים לסנאט של ארצות הברית, והוא כיהן מה-4 במרץ 1803, עד ל-1808, כשעזב את המפלגה הפדרליסטית. הוא תמך ברכישת לואיזיאנה ובחרם של ג'פרסון על בריטניה וצרפת, עמדות שהיו מנוגדות לאלה של הפדרליסטים במסצ'וסטס. ב-3 ביוני 1808, בחרה המועצה המחוקקת של מסצ'וסטס בסנאטור שיחליף את אדמס. ב-8 ביוני עזב את הפדרליסטים, התפטר מהסנאט והפך לרפובליקני.

פרופסור בבראון ובהרווארד

כשהיה חבר בסנאט, שירת כפרופסור ללוגיקה באוניברסיטת בראון. לאחר מכן היה לפרפסור לרטוריקה באוניברסיטת הארווארד. הוא מונה לתפקיד ב-1805, לאחר שסירב לשמש כנשיא המוסד.

השגריר הראשון ברוסיה

הנשיא ג'יימס מדיסון מינה את אדמס לשגריר הראשון של ארצות הברית ברוסיה ב-1809. למרות שאדמס פרש רק לפני זמן קצר מהמפלגה הפדרליסטית, תמיכתו במדיניות החוץ של ג'פרסון השיגה לו נקודות אצל ממשל מדיסון. לאחר שהתפטר מהרווארד, הוא ואשתו לואיזה נסעו בספינת סוחר לרוסיה עם בנם הצעיר. אדמס הגיע לסנט פטרסבורג ב-23 באוקטובר 1809.

יחסים דיפלומטיים

הרוזן ניקולאי רומיאנצב, ראש הממשלה הרוסי, קיבל את אדמס באופן רשמי. מחלה קלה של אלכסנדר הראשון הובילה לעיכוב בהצגתו בפני השליט. רומיאנצב הזמין את אדמס לארוחת ערב דיפלומטית עם השגריר הצרפתי, אצילים ושרי חוץ ששהו ברוסיה. הייתה זאת אותה אחוזה בה סעד אביו של אדמס ב-1781.

הצאר אלכסנדר הראשון קיבל את אדמס באופן רשמי והביע את שמחתו על המינוי. אדמס טען בפניו שנשיא ארצות הברית רוצה להביע את תמיכתו ביחסי סחר וידידות בין המדינות.

אדמס ביקש מרומיאנצב לבקש מאלכסנדר לפעול בשם ארצות הברית ולהבטיח את שחרורם של מלחים וספינות אמריקניות שהחזיקה דנמרק. הצאר ציווה על ראש הממשלה לבקש את שחרור הרכוש האמריקני בהקדם האפשרי, והממשלה הדנית הסכימה. אדמס השקיע את מירב מאמציו בשחרור ספינות ומלחים אמריקנים.

ס-1811, הציע לו מזכיר המדינה להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. אדמס סירב ונשאר בסנט פטרסבורג. ב-1812, דיווח על פלישת נפוליאון לרוסיה ועל נסיגתו. בנוסף, שאל רומיאנצב את אדמס אם עליו לבקש מהצאר לתווך בין ארצות הברית ובריטניה לסיום מלחמת 1812. ארצות הברית הסכימה וביולי 1813, החלו מקורביו של אדמס במשא ומתן בתיווכו של אלכסנדר. בספטמבר, דחו הבריטים את התיווך.

אדמס בחברה הרוסית

אדמס היה אהוד על חצר המלוכה הרוסית ונפגש לעיתים קרובות עם אלכסנדר. הצאר ביקש מאדמס לרכוש בית במדינה בקיץ. אדמס סירב בגלל שלא רצה לחרוג מהתקציב שקיבל מהממשלה האמריקנית.

משפחת אדמס קיבלה הזמנות רבות למופעי בידור מקומיים, שהיו חשובים בעיני אנשי החצר, אולם מבחינתו של אדמס היו מביכים. אדמס הרגיש שהמסיבות והנשפים גזלו זמן מתפקידיו הרשמיים, ונמנע בדרך כלל מללכת אל האירועים הללו. אדמס גם כעס מביקורים דיפלומטיים.

שגריר בבריטניה

ב-1814, הוחזר מרוסיה כדי לשמש כשליח אמריקני לצורך חתימה על הסכם גנט, שסיים את מלחמת 1812 בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת.

לאחר סיום ההסכם, מונה לשגריר בבריטניה בין 1815 ל-1817, תפקיד שאותו מילא לראשונה אביו. בלונדון, הוא ואשתו גרו באילינג שהייתה אז כפר קטן ליד לונדון כדי להקטין את הוצאותיהם.

דרכון אמריקני שהנפיק אדמס בלונדון ב-1815

מזכיר המדינה 1817-1825

דיוקן של אדמס מ-1818

כדי ליצור אחדות לאומית, החליט הנשיא ג'יימס מונרו למנות צפוני למשרת מזכיר המדינה, ובחר באדמס המכובד והמנוסה לתפקיד. אדמס שירת בתפקיד עד לסיום כהונתו של מונרו ב-1825. עמדותיו של אדמס תאמו לאלו של מונרו. אחד מהאתגרים שניצב בפניהם היה תגובה להיעדר הכוח באמריקה הלטינית בגלל חולשתה של ספרד לאחר מלחמת חצי האי. אדמס תמך בהתרחבות מול האימפריה הספרדית המתפוררת, ותמך בפיוס עם האימפריה הבריטית. כמזכיר המדינה, חתם על הסכם אדמס-אוניס (שרכש את פלורידה), על הסכם 1818, וכתב את דוקטרינת מונרו. הוא נחשב לאחד ממזכירי המדינה הגדולים בתולדות המדינה.

פלורידה, שעדיין הייתה טריטוריה ספרדית אולם ללא נוכחות ספרדית משמעותית, הפכה למקלט לאינדיאנים ולעבדים נמלטים. מונרו שלח את הגנרל אנדרו ג'קסון להילחם באינדיאנים, והוא הוציא להורג שני סוחרים בריטיים שסיפקו נשק, פיטר מושל ומינה אחד במקומו, והשאיר את חיל המצב שלו באזור. הנשיא מונרו וכל הקבינט, פרט לאדמס, האמינו שג'קסון חרג מסמכותו. אדמס טען שספרד לא יכלה לשלוט בטריטוריה, וארצות הברית נאלצה לפעול בהגנה עצמית. אדמס הצדיק את פעולותיו של ג'קסון וספרד ובריטניה לא יכלו למחות על כך. הקונגרס סירב להעניש את ג'קסון. אדמס השתמש באירועים בפלורידה כדי להגיע להסכם עם הספרדים ב-1819, הסכם שהעניק את פלורידה לארצות הברית ופתר את סכסוכי הגבול מתקופת רכישת לואיזיאנה.

כשהיה סכסוך על הגבול באורגון, ביקש אדמס להגיע להסכם עם אנגליה כדי להסדיר את הגבול עם קנדה. הסכם זה הפך להסכם 1818, ששיפר את היחסים בין בריטניה וארצות הברית, ואת היחסים עם קנדה. ההסכם קבע את הגבול בין צפון אמריקה הבריטית לארצות הברית.

כשמונרו הפך לנשיא, כמה מעצמות אירופאיות, בעיקר ספרד, ניסו לבסס את שליטתן בדרום אמריקה. ביום העצמאות של 1821, בתגובה לאלו שתמכו בהענקת תמיכה אמריקנית לתנועות העצמאות במדינות דרום אמריקה, נאם אדמס וטען שהמדיניות האמריקנית תמכה בתנועות לעצמאות אולם לא תמכה במעורבות צבאית בנושא. אדמס טען שאל לארצות הברית להקריב את הרפובליקניזם לצורך אימפריה. הוא טען שאסור לאמריקה לחפש מפלצות להשמיד, ולהפוך לשליטת העולם ללא שלטון בעצמה. אדמס ניסח את דוקטרינת מונרו ב-2 בדצמבר 1823. הוא טען שכל ניסיון של מדינות אירופאיות להקים מושבות ביבשת ולהתערב באמריקה יחשב לפעולה עוינת כנגד ארצות הברית שתצדיק מעורבות. ארצות הברית, יחד עם בריטניה, קיוותה למנוע השתלטות אירופאית על מושבותיה של ספרד. מדיניות החוץ של ארצות הברית הסתמכה על הדוקטרינה במשך שנים, ונשיאים רבים יישמו את הדוקטרינה.

בול של אדמס מ-1938

הבחירות לנשיאות

בבחירות לנשיאות ב-1824 אנשי ניו אינגלנד תמכו באדמס והשפיעו עליו להיכנס למירוץ. המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לא הצליחה להסכים על מועמד יחיד, ולכל מועמד הייתה תמיכה אזורית שונה. אדמס ייצג את ניו אינגלנד. יריביו היו ג'ון קלהון שפרש, ויליאם קרופורד ששבץ מנע ממנו להתמודד, הנרי קליי וגיבור קרב ניו אורלינס, אנדרו ג'קסון. בבחירות קיבל ג'קסון את מספר הקולות הגבוה ביותר ואת מספר קולות האלקטורים הגבוה. אדמס קיבל פחות משליש מקולות הבוחרים.

אולם, מכיוון שאף מועמד לא זכה לרוב מבין קולות האלקטורים, הועברה, בהתאם לחוקה האמריקאית, ההכרעה לקונגרס. הקונגרס נאלץ לבחור בין ג'קסון, אדמס וקרופורד (שלושת המועמדים המובילים). קליי, דובר בית הנבחרים, היה במקום הרביעי. קליי לא חיבב את ג'קסון ותמך ברבות מהצעותיו של אדמס על מכסים ושיפורים פנימיים, והביע תמיכה באדמס. להפתעת רבים, הקונגרס בחר באדמס למשרה ב-9 בפברואר 1825. לאחר בחירתו מינה אדמס מינה את קליי למשרת מזכיר המדינה, משרה שאדמס ושלושת הנשיאים הקודמים שירתו בה.

נשיאותו (1825-1829)

דיוקן של אדמס מ-1858

אדמס כיהן כנשיא השישי מ-4 במרץ 1825 עד 3 במרץ 1829. בנאום השבעתו נשבע אמונים על ספר חוקים ולא על תנ"ך. אדמס נכנס לבית הלבן עם תוכניות שאפתניות. הוא הציע לקונגרס תוכניות לבניית מצפה כוכבים ואוניברסיטה לאומית חדשה, פיתוח כבישים, תעלות וכיוצא באלה. הוא תמך במכסי מגן גבוהים שיעודדו בניית מפעלים, ובהגבלת מכירת קרקעות כדי להאט את ההתפשטות מערבה. אולם, התמיכה הדרושה בקונגרס על מנת להעביר את כל אלה לא הייתה בידו, שכן תומכי ג'קסון לא שכחו את אירועי מערכת הבחירות ועשו כל מאמץ לחסום את יוזמות החקיקה שהציג. למרות זאת הצליח להביא לידי ביצוע מספר פרויקטים, בעיקר חפירת תעלות במספר מקומות ברחבי הארץ.

החוב הלאומי בתקופתו צנח מ-16 מיליון דולרים ל-5 מיליון. יורשו, ג'קסון, שילם את שאר החוב.

הנרי קליי היה היועץ הראשי של אדמס במהלך כהונתו. אדמס סירב לשחק בפוליטיקה כמו רבים, ולכן לא הצליח להעביר החלטות רבות.

מדיניות פנים

אדמס ניסה להפוך את ארצות הברית למעצמה עולמית בעזרת "שיפורים פנימיים". הוא הטיל מכסים גבוהים לצורך בניית כבישים והקים בנק לאומי. הוא דיבר על מודרניזציה.

מכסי המגן שהיו נהוגים אז בארצות הברית היו שנויים במחלוקת - גם בתוך ממשלו. מזכיר המדינה, הנרי קליי, צידד בהם, אולם סגן הנשיא, ג'ון קלהון, התנגד. אדמס עצמו לא נקט עמדה והמצב הסתבך כשב-1827 איבדה המפלגה את הרוב הבלתי יציב שהיה לה קודם לכן בקונגרס. ב-1828, הוטלו מכסי מגן שגרמו לתסיסה אצל תומכי ג'קסון.

מדיניותו כלפי האינדיאנים גרמה לביקורת מצד התומכים בהתפשטות מערבה. ממשיכיו של אדמס החזירו את המדיניות של גירוש האינדיאנים.

מדיניות החוץ

אדמס נחשב לדיפלומט מעולה, אולם מדיניות החוץ שלו בתקופתו כנשיא לא הייתה בולטת. אחת מהסיבות לכך הייתה ההתנגדות כלפיו בקונגרס. הקונגרס העוין גם לא אפשר לו להגיע להישגים משמעותיים בתחום מדיניות החוץ, אף שאדמס היה מדינאי מוצלח ואביה של דוקטרינת מונרו, עוד בימיו כמזכיר המדינה. בתקופתו של אדמס התרחשה מלחמת העצמאות היוונית, אולם למרות התמיכה הציבורית ביוונית, התנגד אדמס למעורבות בנושא.

ההתנגדות בקונגרס פגעה במדיניות החוץ של אדמס. הוא הגיע להסכמי סחר עם מספר מדינות, כמדינות סקנדינביה, פרוסיה ואוסטריה, אולם הקונגרס מנע ממנו מלשלוח נציגים לוועידת מדינות אמריקה הלטינית.

עזיבתו

אדמס עזב את תפקידו ב-4 במרץ 1829, לאחר הפסד בבחירות לאנדרו ג'קסון. הוא לא נכח בהשבעתו של ג'קסון, והיה אחד מארבעה נשיאים שלא עשו כן (לאחר אביו, אנדרו ג'ונסון וריצ'רד ניקסון).

בחירות 1828

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1828

קליי ואדמס הקימו מפלגה חדשה, המפלגה הלאומית הרפובליקנית, אך זו לא קנתה לה אחיזה בקרב המדינות השונות ולא האריכה ימים.

לאחר הפסדו ב-1825, אנדרו ג'קסון התפטר מהסנאט והתכונן במשך ארבע שנים, בעזרת חבריו בקונגרס, לנצח את אדמס בבחירות הבאות. אף מועמד לא ניהל מסע בחירות, אולם תומכיהם ארגנו מאמרים משמיצים בעיתונות. במהלך מערכת הבחירות העיתונות האשימה את אשתו של ג'קסון בביגמיה. היא מתה כמה שבועות לאחר הבחירות, וג'קסון אמר שאולי יסלח לאלו שתקפו אותו, אך לעולם לא יסלח לאלו שתקפו את אשתו.

בבחירות 1828 נחל אדמס מפלה צורבת, בידי יריבו אנדרו ג'קסון שהקים בינתיים מפלגה חדשה - המפלגה הדמוקרטית. אדמס זכה במדינות בהן זכה אביו ב1800: ניו אינגלנד, ניו ג'רזי ודלאוור, חלקים מניו יורק ורוב מרילנד. אולם הפעם זכה ג'קסון ברוב מוחלט בחבר האלקטורים, ב-178 אלקטורים לעומת 83 לאדמס, ואדמס וקליי לא היו יכולים לגבור עליו בשנית. אדמס כמו אביו כיהן רק תקופת כהונה אחת.

קריירה בקונגרס (1830-1848)

אדמס שקל לפרוש מהחיים הציבוריים לאחר תבוסתו ב-1828, והוא נפגע בגלל התאבדות בנו, ג'ורג' וושינגטון אדמס, ב-1829. אולם הוא החליט לנסות להיבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1830. הוא היה הנשיא הראשון ששירת בקונגרס לאחר סיום כהונתו, אחד משניים (אנדרו ג'ונסון שירת בסנאט). הוא נבחר לתשע כהונות, וכיהן שבע עשרה שנים, מ-1831 ועד למותו.

אדמס ניסה להיבחר לתפקיד מושל מסצ'וסטס ב-1833 על מצע שהתנגד לתנועת הבונים החופשיים. המושל הרפובליקני הלאומי פרש ואדמס התמודד מול שלושה מועמדים. מועמד הרפובליקניים הלאומיים השיג 40% מהקולות ואדמס 29%. ללא רוב, המועצה המחוקקת נאלצה להכריע, ואדמס תמך במועמד הרפובליקניים הלאומיים שנבחר.

בנוגע למכס 1828, היה מעורב בפשרה שסיימה את "משבר זכות הביטול", בו איימה קרוליינה הדרומית לפרוש מהאיחוד אם לא יותר לה לבטל חוק מכס. אדמס היה מעורב בהקצבת כספים לסמית'סוניאן.

מינויים לוועדות

בקונגרס, עמד בראש הוועדה לסחר וייצור, הוועדה לנושאי האינדיאנים, והוועדה לנושאי חוץ.

עבדות

כמתנגד לעבדות, השתמש אדמס בתפקידו החדש בקונגרס כדי להילחם מולה. ב-1836, עבר בקונגרס חוק שמנע שליחת עצומות כנגד העבדות. אדמס התנגד לחוק ונאם כנגד העבדות בבית הנבחרים.

החוק מנע מאדמס להגיש לקונגרס עצומות כנגד העבדות, אולם הוא הביא אותן בכל מקרה: עצומה מאזרח של ג'ורג'יה שטען שהמשך העבדות יוביל לפילוג.

העצומה הכעיסה את יריביו בקונגרס, שניסו להוביל להחלטת גינוי כלפיו. הדיון בנושא הוביל את אדמס לנאום בנושא העבדות, ולתקוף אותה בתמיכה בביטולה. אדמס, שידע שיזוכה, החליט לנאום כנגד בעלות העבדים וסחר העבדים. הוא החליט שאם יגנו אותו, הוא יתפטר וינסה שוב להיבחר לנשיאות. יריביו הבינו שהוא מתמרן אותם, ולכן ניסו לבטל את הדיון. אדמס מנע זאת והדיון המשיך. הוא טען שבעלי העבדים אינם מוסריים, ודרש את סיום העבדות. לאחר שבועיים, נערכה הצבעה במהלכה זוכה אדמס.

למרות שלא גינו אותו, בית הנבחרים התייחס לנושא העצומות לאחר מכן. אדמס טען שוב שהזכות ליצור עצומות היא זכות אוניברסלית. הוא טען שלבית הנבחרים אין זכות להגביל את עצמו בדיונים, אולם החוק נותר על כנו.

הנאומים הובילו לדיון נרחב בזכות לדיון ובמוסריות העבדות. אדמס התגאה בכך שייזכר בדרום כאויב העבדות הגדול ביותר.

ב-1844, עמד בראש ועדה לרפורמה בקונגרס, ושוב ניסה לבטל את חוק העצומות. במשך חודשיים השיג תמיכה בנושא, אבל ההתנגדות הצפונית הובילה לכך שהחוק נותר על כנו. הוא התנגד לנציגים ולסנאטורים הצפוניים, בעיקר לסטיבן דאגלס, שרצו להשיג תמיכה בדרום בעזרת חנופה לבעלי העבדים. התנגדותו לעבדות הפכה אותו, יחד עם הנרי קליי, למתנגדים חריפים לסיפוח טקסס ולמלחמת ארצות הברית-מקסיקו. הוא חזה שהמלחמה תוביל למלחמת אזרחים. לאחר שנבחר מחדש, טען שעליו להביא ליום בו תבוטל העבדות.

אדמס טען שפשרת מיזורי בוגדת ברוח האמריקנית.

ב-1841, הצטרף אל ייצוג העבדים במשפט ארצות הברית נגד לה אמיסטאד. אדמס טען בפני בית המשפט העליון לטובת העבדים שמרדו בספינה הספרדית שלהם. הוא נאם במשך ארבע שעות, והצליח להביא לשחרור השחורים. בין יריביו היו הנשיא מרטין ואן ביורן. כעבור כמה שנים, המשיכו הספרדים ללחוץ על האמריקנים להעניק להם פיצויים על הספינה. הדרומיים תמכו בכך, אולם למרות תמיכה מצד הנשיאים הדמוקרטים ג'יימס פולק וג'יימס ביוקנן, לא הוענקו פיצויים.

תצלום

בתחילת שנות הארבעים של המאה התשע עשרה החלו פוליטיקאים להצטלם. תמונתו של אדמס מ-1843 היא הוותיקה ביותר של נשיא האמריקני (לשעבר) ששרדה. התמונה נמצאת בסמית'סוניאן

הגשר בין המהפכה למלחמת האזרחים

אדמס נפגש עם אברהם לינקולן במהלך הכהונה של האחרון בבית הנבחרים, מ-1847 עד למותו של אדמס. ובכך היה אדמס נחשב לדמות מרכזית בהיסטוריה האמריקנית שהכירה את האבות המייסדים של ארצות הברית ואת לינקולן.

משבר זכות הביטול

פרט להתנגדותו לעבדות ולאיסור על עצומות כנגדה, הוא השיג כמה הישגים אחרים בכהונתו בקונגרס. מעט לאחר כניסתו לתפקיד, חוק המכס של 1828 כמעט הוביל למלחמת אזרחים כשקרוליינה הדרומית איימה לבטל את החוק. הנשיא אנדרו ג'קסון הוסמך להשתמש בכוח כדי לאכוף את החוק. אדמס הגיע לפשרה בנושא.

דיוקן של אדמס בגלריה הלאומית)

קידום המדעים

אדמס הפך לכוח מוביל בתמיכה בקידום המדעים. כנשיא, הציע הקמת מצפה כוכבים לאומי, ללא הצלחה. ב-1829, לאחר מותו של המדען הבריטי ג'יימס סמית'סון, הוא הותיר את הונו לקידום הידע, ודרש בצוואתו שאם אחיינו ימות ללא יורשים, רכושו יעבור לממשלת ארצות הברית לצורך קידום ידע. לאחר מות אחיינו ב-1835, יידע הנשיא אנדרו ג'קסון את הקונגרס על קבלת הכסף, שהיה שווה ערך ל-75,000,000 דולרים כיום. אדמס הבין שהסכום יכול להגשים את חלומו לבנות מוסד לאומי למדעים. הוא תמך בהקמת הסמית'סוניאן. בנוסף תמך בתצפיות אסטרונומיות ובהקמת מצפה כוכבים לאומי. ב-1825 חתם על חוק להקמת מצפה כוכבים לאומי לפני עזיבת תפקידו. ב-1830 הוביל להקמת מצפה הכוכבים האמריקני.

בנוגע להקמת הסמית'סוניאן, הכסף הושקע באגרות חוב, ונעלם במהירות. לאחר עימות בקונגרס, הצליח אדמס להחזיר את ההשקעה. הקונגרס רצה להשתמש בכסף למטרות אחרות, אולם אדמס הצליח לשכנע אותו לשמור את הכסף להקמת הסמית'סוניאן. בנוסף הייתה השאלה האם לממשל הייתה הסמכות לקבל את המתנה.

הפרויקט להקמת אוניברסיטה לאומית לא הושלם במהלך חייו. האוניברסיטה האמריקנית הוקמה רק ב-1893.

מותו

המצבה של אדמס

ב-1846, סבל משבץ ששיתק אותו באופן חלקי. לאחר כמה חודשי מנוחה, הוא השתקם וחזר לקונגרס לתשואות החברים. ב-21 בפברואר 1848, כשבית הנבחרים שוחח על מתן כבוד לקצינים ששירתו במלחמת ארצות הברית-מקסיקו, היה המתנגד היחיד. מיד לאחר מכן התמוטט, וסבל מדימום במוחו. כעבור יומיים, ב-23 בפברואר, מת כשאשתו ובנו לצדו. הוא מת ב-7:20 בערב. חבר הקונגרס אברהם לינקולן היה האחראי ללוויה.

לאחר שנקבר בבית הקברות של הקונגרס, הועבר לחלקת הקבר המשפחתית בקווינסי. לאחר מותה של לואיזה ב-1852, העביר בנו צ'ארלס את הגופות ליד גופותיהם של ג'ון ואביגייל.

חייו האישיים

לג'ון וללואיזה היו שלושה בנים ובת. בתם לואיזה נולדה ב-1811 ומתה ב-1812, ברוסיה. בנם נקרא ג'ורג' וושינגטון אדמס (1801-1829), וגם הוא וגם ג'ון אדמס השני (1803-1834) מתו בגיל צעיר.

בנו הצעיר, צ'ארלס פרנסיס אדמס (שבנו נקרא ג'ון קווינסי אדמס השני), עסק בדיפלומטיה גם כן, ובנה את הספרייה הנשיאותית הראשונה בארצות הברית, לכבוד אביו.

ג'ון אדמס וקווינסי אדמס היו האבא והבן היחידים ששירתו כנשיאים עד לג'ורג' הרברט ווקר בוש (1989-1993) וג'ורג' וו. בוש (2001-2009).

מורשתו

קבריהם של ג'ון אדמס (משמאל) וג'ון קווינסי אדמס (מימין) ונשותיהם

מקום לידתו של אדמס הוא חלק מפארק לאומי שפתוח בציבור. תשעה עשר מקומות נקראו "קווינסי" על שמו.

ביתו באוניברסיטת הרווארד נקרא על שמו, ועל שם בני משפחה אחרים שהיו בהרווארד.

הוא נחשב לדיפלומט הגדול ביותר בתולדות המדינה. הוא הגיע להסכמים חשובים, כהסכם גנט שסיים את מלחמת 1812, והסכם פלורידה שהוביל לסיפוח פלורידה. בנוסף ניסח את דוקטרינת מונרו.

אדמס עקב אחרי האופנה המתפתחת של ההופעה החיצונית והיה הנשיא הראשון שקיצר את שיערו ולבש מכנסיים.

הוא התנגד לעבדות כל ימיו אך תחילה פקפק ביכולותיו לבטל אותה, אך מאוחר יותר החריך את התנגדותו. הוא טען שבמהלך מלחמת אזרחים תבוטל העבדות, הצהרה שהתאמתה. הוא חזה שמלחמת אזרחים תפרוץ בנוגע לעבדות והתנגד למלחמת ארצות הברית-מקסיקו מסיבה זאת.

יומנים

היומן של אדמס, שהחל להיכתב ב-1779 ונכתב עד מותו, נחשב לאוסף המפורט ביותר בנוגע לארצות הברית בתחילת דרכה.

התנגדות לעבדות

אדמס חי בבוסטון

לפני 1820, תמך אדמס בלאומיות האמריקנית. אולם לאחר היבחרו לבית הנבחרים, הפך למנהיג הלאומי הבולט ביותר שהתנגד לעבדות. הוא לא תמך בביטולה, אולם ידע שמלחמת אזרחים תוביל לסיומה.

נקודת המפנה הייתה פשרת מיזורי ב-1820, במהלכה התנגד לחברו ג'ון קלהון שהפך לדובר בולט בזכות העבדות. שניהם הפכו לאויבים מרים. אדמס טען שהעבדות היא רשע שיש לבטלו, וקלהון טען שיש להגן על הזכות להחזיק בעבדים. אדמס טען שהעבדות פגעה ברפובליקניזם, ואילו קלהון טען שהיא חיונית לדמוקרטיה, והפכה את כל הלבנים לשווים. השניים הרהרו בפירוק האיחוד. אדמס טען שאומה דרומית עצמאית תחוסל בידי מרידות עבדים, ושנשיא ארצות הברית ישתמש בכוחותיו כדי לבטל את העבדות. אמס תמך בחופש הביטוי ובעצומות נגד העבדות.

שעותיו האחרונות של אדמס, ציור בעיפרון.

ב-1841, הוא ייצג את ההגנה בתיק ארצות הברית נגד לה אמיסטאד בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא הצליח להגן על השחורים, שתפסו שליטה על ספינה ספרדית שסחרה בהם באופן בלתי חוקי, ומנע את גירושם לקובה והוביל לשחרורם. תחת הנשיא מרטין ואן ביורן טענה הממשלה שעל השחורים להיות מגורשים. אדמס זכה בחירותם ובזכותם להישאר במדינה או לחזור לאפריקה. הוא לא לקח תשלום על התיק.

אדמס התנגד לכוחם של בעלי העבדים בקונגרס. הוא התנגד לסיפוח טקסס ולמלחמה מול מקסיקו, וטען שמטרותיהם היו להרחיב את העבדות.

קישורים חיצוניים

• ג'ון קווינסי אדמס, ביוגרפיה ועובדות חייו באתר american-presidents.com