קיימות

קיימות (באנגלית: Sustainability) במובנה הרחב היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. באקולוגיה, מערכת בת קְיָמָה היא מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. ביצות ויערות בוגרים ובריאים הם דוגמאות למערכות ביולוגיות בנות קיימא. בשביל בני האדם, קיימות היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית.

מערכות אקולוגיות וסביבות בריאות מספקות סחורות ושירותים חיוניים לבני האדם וליצורים חיים אחרים. יש שתי דרכים עיקריות לצמצם את הפגיעה שפוגעים בני האדם במערכות האקולוגיות ולשפר את השירותים שהם מקבלים מהן. הראשונה היא ניהול סביבתי (environmental management). גישה זו נשענת ברובה על ידע מתחומי מדעי כדור הארץ, מדעי הסביבה והביולוגיה של שמירת הטבע (conservation biology). השנייה היא ניהול הצריכה של האנושות. גישה זו נשענת ברובה על ידע מתחום הכלכלה. ההשלכות החברתיות והאקולוגיות של הפעילות הכלכלית יוצרות נקודות השקה בין הכלכלה ובין הקיימות. כלכלה של קיימות היא כלכלה אקולוגית שמשולבים בה היבטים חברתיים, תרבותיים, בריאותיים ופיננסיים.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

צעידה לקראת קיימות היא גם אתגר חברתי שמעורבים בו חוקים לאומיים ובינלאומיים, תכנון עירוני, תחבורה בת קיימא, סגנון חיים מקומי ואישי וצרכנות אתית. אפשר לעשות שינויים בתחומים רבים של החיים לטובת הקיימות: בצורת המגורים (למשל, כפרים אקולוגיים וערים בנות קיימא), בדרך ההסתכלות על מגזרים כלכליים ועל פרקטיקות מקצועיות (תיירות בת קיימא, חקלאות בת קיימא, פרמקלצ'ר, בנייה ירוקה), בפיתוח מדעי של טכנולוגיות חדשות (אנרגיה מתחדשת), ובסגנון החיים האישי (למשל, קניה של מוצרי יד שנייה או השכרת ושכירת מוצרים).

הגדרה

ייצוג פיתוח בר קיימא כתחום המשותף לשלושה מרכיבים: כלכלה, חברה וסביבה.

ייצוג הממחיש את גבולות הכלכלה וגבולות החברה התחומים בתוך מגבלות הסביבה.

המילה sustainability נגזרת מהמילים הלטיניות tenere (להחזיק) ו-sus (מלמטה). משמעות הפועל sustain היא לשאת, לקיים, לשמר. מאז שנות השמונים, משמש המושג בעיקר לתיאור הקיום האנושי על פני כדור הארץ, וזהו הבסיס להגדרה שטבעה ועדת ברונטלנד של האו"ם (Brundtland Commission), שהיא ההגדרה המצוטטת ביותר לקיימות ולפיתוח בר קיימא: "פיתוח בר קיימא הוא פיתוח העונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם הם."

בוועידת הפסגה העולמית בשנת 2005 נקבע כי פיתוח בר קיימא דורש פשרות בין הצרכים של הסביבה, של החברה ושל הכלכלה - "שלושת עמודי התווך" של הקיימות. גישה זו מובעת באיור שלוש האליפסות המראה ששלושת עמודי התווך אינם זרים זה לזה, ואף יכולים לחזק זה את זה.

ההגדרה של האו"ם איננה מקובלת על הכול והיא זכתה לפרשנויות שונות. מהי קיימות, מה צריכות להיות מטרותיה, ואיך משיגים אותן, כל אלה נתונים לפרשנות. פעילי איכות הסביבה יאמרו שפיתוח בר קיימא הוא אוקסימורון, כי כל פיתוח גורר אחריו פגיעה בסביבה. הכלכלן הסביבתי הרמן דיילי (Herman Daly) שאל "מה הטעם במנסרה אם אין יער?" מנקודת מבט זו, הכלכלה איננה אלא תת-מערכת של החברה האנושית, שהיא עצמה תת-מערכת של המערכת האקולוגית העולמית. את הגישה הזאת ניתן לייצג באמצעות שלושה מעגלים המכילים זה את זה.

קשה למצוא הגדרה לקיימות שתהיה מקובלת על הכול, שכן עליה לעמוד בתנאים רבים: מצד אחד עליה להיות עובדתית ומדעית. ההגדרה הפשוטה, "קיימות משפרת את איכות החיים של בני האדם בגבולות היכולת של המערכות האקולוגיות התומכות לשאת אותם", היא מעט מעורפלת, אבל מצליחה למסור את הרעיון שלקיימות יש גבולות שאפשר לכמת. מהצד השני, קיימות היא גם קול קורא לפעולה, או משימה, או "מסע", ולכן היא גם תהליך פוליטי, וככזו, הגדרתה צריכה להציב יעדים וערכים משותפים. אמנת כדור הארץ מדברת על "חברה עולמית בת קיימא המושתתת על כבוד לטבע, זכויות אדם, צדק כלכלי ותרבות של שלום."

סיבוך נוסף של המושג קיימות נובע מהיותו שימושי לא רק ביחס לקיומם של בני האדם על פני כדור הארץ, אלא ביחס למצבים והקשרים רבים ושונים במרחב ובזמן: לפעמים המצב מקומי ונקודתי ולפעמים מדובר באיזון עולמי בין ייצור ובין צריכה. המושג יכול להתייחס לכוונות עתידיות ולתחזיות. בגלל כל אלה נתפסת הקיימות בקיצוניות אחת כססמה ריקה, ובקיצוניות השנייה - כמושג חשוב אך לא ממוקד, כמו חופש וצדק. וכבר נאמר על הקיימות שהיא "דיאלוג על ערכים שאיננו סובל כל הגדרה שיש עליה קונצנזוס".

על מנת להבהיר את המונח טוב יותר, ריצ'רד היינברג מגדיר חמש אקסיומות לקיימות:

1. חברה המנצלת משאבים קריטיים באופן שאינו בר קיימא תקרוס. חברה יכולה להימנע מקריסה אם תמצא תחליף למשאב הקריטי, אך בעולם סופי גם מספר התחליפים סופי.
2. גידול אוכלוסין או גידול בשיעור צריכת המשאבים אינם בני קיימא.
3. כדי לאפשר קיימות, קצב השימוש במשאבים מתחדשים צריך להיות קטן או שווה לקצב התחדשות המשאב בטבע.
4. כדי להיות בר-קיימא, השימוש במשאבים שאינם מתחדשים חייב לקטון בקצב מהיר מקצב כילוי המשאב.
5. קיימות דורשת שהחומרים הייחודיים הנוצרים מפעילות האדם ימוזערו ולא ישפיעו על הסביבה.

היסטוריה

ההיסטוריה של הקיימות מתארת מערכות אקולוגיות הנשלטות בידי בני אדם מאז ימי הציוויליזציות הקדומות ביותר ועד ההווה. אפשר לזהות בה דפוס המתחיל בהצלחה אזורית של חברה מסוימת, ונמשך במשברים הבאים בעקבות ההצלחה. משברים אלה נפתרים ומובילים לקיימות, או שאינם נפתרים ומובילים לשקיעה. בהיסטוריה המוקדמת של האנושות, שינו, אולי, השימוש באש וצריכתם של מזונות מסוימים את ההרכב הטבעי של אוכלוסיות הצמחים והחיות. לפני 8,000 עד 10,000 שנה התפתחו קהילות חקלאיות שנסמכו בעיקר על סביבתן הטבעית ועל הקביעוּת שהן יצרו.^{[דרוש מקור]}

המהפכה התעשייתית במערב במאות ה-17 עד ה-19 נהנתה מפוטנציאל האנרגיה העצום שהיה טמון בחומרי גלם נגישים: פחם, בנפט ובגז הטבעי. יעילותם של המנועים המופעלים בפחם הלכה והשתפרה ומאוחר יותר השתמשו בפחם לייצור חשמל. מערכות התברואה המודרניות וההתקדמות של הרפואה הגנו על אוכלוסיות גדולות מפני מחלות. באמצע המאה העשרים החלה התארגנות של תנועות איכות סביבה שהצביעו על מחירן הסביבתי של כל ההטבות החדשות הללו. לקראת סוף המאה העשרים הגיעו הבעיות הסביבתיות לממדים עולמיים. משברי האנרגיה בשנת 1973 ובשנת 1979 הראו עד כמה גדלה תלותה של הקהילה העולמית במקורות אנרגיה מתכלים.

בראשית מאה העשרים ואחת התגברה המודעות העולמית לסכנות שבאפקט החממה, שנוצר בעיקר עקב כריתת יערות ושריפת פחם, נפט וגז טבעי.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

עקרונות ורעיונות

המערכת הפילוסופית והאנליטית של הקיימות שואבת את רעיונותיה מדיסציפלינות ותחומים רבים ושונים. בשנים האחרונות נולד תחום אקדמי חדש - לימודי קיימות. התחום איננו אוטונומי; הכוח המניע אותו הוא בעיות הדורשות פתרון, ותכליתו היא לסייע בקבלת החלטות.

קנה מידה והֶקשר

אפשר לחקור ולנהל קיימות בתוך מערכות ייחוס שונות של זמן ושל מרחב ובהקשרים שונים של הסדר הסביבתי, החברתי והכלכלי. עם אלה נמנים כושר הנשיאה של כדור הארץ, הקיימות של מגזרים כלכליים, של מערכות אקולוגיות, של מדינות, עיריות, שכונות, גינות ביתיות, חיים פרטיים, סחורות ושירותים, מקצועות, סגנונות חיים, דפוסי התנהגות וכן הלאה. למעשה, התחום כורך בתוכו את הפעילות הביולוגית והאנושית בכללותה ולפרטיה.

השפעתם של בני האדם על כדור הארץ

השפעתם של בני האדם על כדור הארץ מתבטאת בהרס של משאבים ביופיזיים ושל מערכות אקולוגיות. סך כל ההשפעה של קהילה מסוימת, או של המין האנושי כולו, תלויה הן בגודל אוכלוסייה והן במידת הפגיעה פֶּר אדם, שהיא, בתורה, תלויה בדרך מורכבת בסוג המשאבים המנוצלים, בהיות המשאבים האלה מתחדשים או מתכלים, ובהיקף הפעילות האנושית ביחס לכושר הנשיאה של המערכת האקולוגית המסוימת. אחד מהניסיונות הראשונים לבטא את ההשפעה האנושית באופן מתמטי נעשה בשנות ה-70 של המאה העשרים ונקרא נוסחת I PAT. נוסחה זו מנסה לתאר את ההשפעה האנושית באמצעות שלושה גורמים: I = P × A × T

כאשר האות I (מהמילה impact) מייצגת את הפגיעה בסביבה, האות P (מהמילה population) מייצגת את גודל האוכלוסייה, האות A (מהמילה affluence) מייצגת את רמת הצריכה, והאות T (מהמילה technology) מייצגת את הפגיעה פר יחידת ניצול משאבים, התלויה בטכנולוגיה שבה משתמשים.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

מדידה

מדידת הקיימות היא מונח המציין את יסודותיו המדידים של ניהול הקיימות המושכל. הסולמות למדידת קיימות (קיימות סביבתית, חברתית וכלכלית, כל אחת לחוד ובצירופים שונים) נמצאים עדיין בתהליכי גיבוש. הם כוללים אינדיקטורים אקולוגיים, סקרים, ביקורות, מדדים (אינדקסים), חשבונאות, הערכות, אומדנים ושיטות דיווח אחרות.

כמה מאמצעי המדידה הידועים ביותר הם דיווח קיימות בתאגידים, הערכת שווי חברות על פי שורה תחתונה משולשת ואומדני איכות לממשלים בני-קיימא על פי מדד הקיימות הסביבתית ועל פי מדד הביצועים הסביבתיים (Environmental Performance Index).^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

אוכלוסייה

הגידול באוכלוסיית בני האדם עד שנת 2000, כולל הגידול האקספוננציאלי העכשווי

על פי התחזיות הרשמיות של האו"ם משנת 2008 צפוי שאוכלוסיית העולם תעבור את ה-9 מיליארד עד 2050. רוב הגידול צפוי להיות במדינות המתפתחות – מ-5.6 מיליארד ב-2009 ל-7.9 מיליארד ב-2050. הגידול יתחלק בין האוכלוסייה שגילה 15–59 (1.2 מיליארד) ובין האוכלוסייה שגילה יותר מ-60 (1.1 מיליארד), שכן מספר הילדים מתחת לגיל 15 במדינות המתפתחות צפוי דווקא לקטון. בניגוד לכך, האוכלוסייה במדינות המפותחות צפויה לגדול רק במעט מ-1.23 מיליארד ל-1.28 מיליארד, והיא הייתה אף קטנה לכדי 1.15 מיליארד אלמלא ההגירה הצפויה מהמדינות המתפתחות למדינות המפותחות, בהיקף ממוצע של 2.4 מיליון אנשים בשנה בין 2009 ו-2050. בטווח הרחוק יותר, חלק מההערכות צופות שאוכלוסיית העולם תגיע לשיא ב-2070 ואז תקטן לאט לכדי 8.4 מיליארד ב-2100 ואילו הערכות אחורות צופות שהאוכלוסייה תגיע לכ-10 מיליארד בני אדם ב-2100 .

שווקים מתעוררים, כמו בסין ובהודו, שואפים לאותה רמת חיים כמו בעולם המערבי, וכמוהם גם שאר העולם הלא-מתועש. השילוב בין גידול האוכלוסייה במדינות המתפתחות ובין רמות צריכה שאינן בנות קיימא במדינות המפותחות הוא האתגר הקשה הניצב בפני הקיימות.

כושר הנשיאה

טביעת הרגל האקולוגית של מדינות שונות מול מדד הפיתוח האנושי

עוד ועוד נתונים מעידים על כך שבני האדם חיים מעבר לגבולות כושר הנשיאה של כדור הארץ. טביעת הרגל האקולוגית מודדת את הצריכה האנושית במונחים של שטח האדמה היצרני הנדרש לסיפוק המשאבים ולקליטת הפסולת של אזרח העולם הממוצע. בשנת 2008 נדרשו 2.7 דונמים גלובליים לאדם, 30% יותר מהכושר הביולוגי הטבעי העומד על-2.1 דונמים גלובליים (בלי להחשיב צרכים של אורגניזמים אחרים). מקורות שאינם בני קיימא מכסים את הגירעון האקולוגי שנוצר: לקיחה מהעבר (למשל, דלק מאובנים) ושאילה מהעתיד (למשל, ניצול יתר של יערות ושל דגה).

האיור (משמאל) משווה קיימות בין המדינות השונות באמצעות העמדת טביעת הרגל האקולוגית שלהם מול מדד הפיתוח האנושי של האו"ם. הגרף מראה שיש מדינות העושות שימוש בר קיימא במשאבים ואזרחיהן עדיין חיים ברווחה מתקבלת על הדעת. אבל באופן כללי, ככל שרמת החיים עולה, קטנה הקיימות. מטרתה של הקיימות היא להעלות את רמת החיים בלי שניצול המשאבים יחרוג מהרמות העולמיות בנות הקיימא; כלומר, לא לצרוך יותר ממה שכדור הארץ יכול לתת. נתונים שדווחו ברמה הארצית, האזורית והעירונית מאשרים שהמגמה העולמית היא שהחברות הולכות ונעשות פחות בנות קיימא.

מגוון ביולוגי

ברמה הכי בסיסית, שרשרת המזון והמחזורים הביוגאוכימיים מציבים גבול עליון למספר האורגניזמים ולמסתם בכל מערכת אקולוגית. ההשפעה האנושית על כדור הארץ מתבטאת באופן כללי בהפרעה למחזורים הביוגאוכימיים של החומרים החיוניים לקיום חיים, ובמיוחד המים, החמצן, הפחמן, החנקן והזרחן.

בפרויקט המילניום להערכת מצב המערכות האקולוגיות השתתפו יותר מאלף מן המדענים המובילים בעולם בתחום הביולוגיה. הפרויקט ניתח את מצב המערכות האקולוגיות בכדור הארץ ומסר למקבלי ההחלטות סיכומים וקווים מנחים לפעולה. מסקנתו היא שהפעילות האנושית פוגעת פגיעה משמעותית, שאף הולכת ומחריפה, במגוון הביולוגי שבמערכות האקולוגיות של העולם, ומקטינה הן את יכולת ההשתקמות שלהן והן את שטח האדמה היצרני. הדו"ח מתייחס למערכות הטבעיות כאל ספקיות של שירותים חיוניים המאפשרים את הקיום האנושי. הוא מציג מדידות של 24 סוגי שירותים של מערכות אקולוגיות, ומצביע על שיפור ב-4 בלבד במהלך חמישים השנים האחרונות, על התדרדרות חמורה ב-15 ועל מצב מסוכן ב-5.

היבטים סביבתיים

מערכות אקולוגיות בריאות מספקות סחורות ושירותים חיוניים לבני האדם ולאורגניזמים אחרים. יש שתי דרכים עיקריות להפחית את הנזק שגורמים בני האדם למערכות האקולוגיות, ולשפר את השירותים שהן מספקות. הדרך הראשונה היא ניהול סביבתי. זו גישה ישירה המבוססת ברובה על מידע מתחום מדעי כדור הארץ, מדעי הסביבה והביולוגיה של שמירת הטבע. אלא שהניהול הסביבתי מתבצע בסופה של שרשרת ארוכה של גורמים עקיפים המתחילה בצריכה האנושית, והדרך השנייה להפחית את הנזק היא ניהול הצריכה האנושית. זו גישה עקיפה המבוססת ברובה על מידע מתחום הכלכלה.

הרמן דיילי הציע שלושה קריטריונים כלליים לקיימות אקולוגית: למשאבים המתחדשים צריכה להיות תפוקה בת קיימא (קצב ניצול המשאבים צריך להיות נמוך יותר מקצב ההתחדשות); למשאבים המתכלים צריך להיות פיתוח שווה ערך של תחליפים מתחדשים; אסור לייצור הפסולת לעבור את יכולת קליטת הפסולת של הסביבה.

ניהול סביבתי

ברמה העולמית ובמובן הרחב ביותר, ניהול סביבתי עוסק באוקיינוסים, במערכות מים מתוקים, בקרקע ובאטמוספירה, אבל על פי עקרון קנה המידה של הקיימות, אפשר להחיל אותו על כל מערכת אקולוגית שהיא, מיער גשם טרופי ועד לגינה ביתית.

אטמוספירה

בחודש מרץ 2009, בכינוס של מועצת קופנהגן לאקלים מסרו 2,500 מומחי אקלים משמונים מדינות הצהרת מדיניות, ולפיה שום תירוץ איננו מצדיק היום חוסר פעולה נגד התחממות כדור הארץ. ההצהרה אומרת גם שאם לא יוצבו מטרות להפחתתן של פליטות הפחמן, עלולים לחול שינויים פתאומיים ובלתי הפיכים באקלים ש"לחברות של היום יהיה קשה מאוד להתמודד אתם". כדי לנהל את האטמוספירה היום צריך להעריך את מצבו של מחזור הפחמן מכל צדדיו, כדי לגלות איפה אפשר לטפל בשינויי אקלים מעשה ידי אדם. תחום זה אכן הפך למוקד של מחקר מדעי בשל הפוטנציאל לנזקים קטסטרופליים למגוון הביולוגי ולקהילות בני האדם.

פגיעות נוספות של האדם באטמוספירה כוללות זיהום אוויר בערים, מזהמים המכילים כימיקלים רעילים, כגון תחמוצות חנקן, גופרית דו-חמצנית, תרכובות אורגניות נדיפות וחומר חלקיקי, היוצרים ערפיח וגשם חומצי, ו-CFC הגורם להידלדלות שכבת האוזון. חומר חלקיקי מעשה ידי אדם הנמצא באטמוספירה, למשל אירוסולים של סולפט, מפחית את כמות הקרינה הישירה המגיעה מהשמש אל פני השטח של כדור הארץ. ההפחתה הזו נקראת העמעום העולמי, וכנראה יש לה השפעה על מחזור המים העולמי, ועל הטמפרטורה.

מים מתוקים ואוקיינוסים

71% מפני השטח של כדור הארץ מכוסים במים. מתוכם, 97.5% הם מי אוקיינוס מלוחים ורק 2.5% הם מים מתוקים. רוב המים המתוקים קפואים באנטארקטיקה. יתר המים המתוקים נמצאים בקרחונים, באגמים, בנהרות, בביצות, באדמה, באקוויפרים ובאטמוספירה. בזכות מחזור המים, מחדשים המשקעים את מלאי המים המתוקים, ואף על פי כן, המלאי מוגבל, ויש צורך לנהל את המשאב הזה. במאה העשרים אבדו יותר ממחצית שטחי הביצה בעולם, ואִתם אבדו השירותים הסביבתיים החשובים שהם נתנו, ורק לאחרונה גברה המודעות לחשיבות השימור של המים. תהליכי עיור מזהמים מקורות מים נקיים ולרוב אוכלוסיית העולם אין עדיין גישה למים נקיים, אך כיום שמים יותר דגש על ניהול המים ברמות השונות.

לזרמי הים באוקיינוסים יש השפעה גדולה על האקלים ועל מזג האוויר ובעקיפין על אספקת המזון של בני האדם ושל אורגניזמים אחרים. מדענים מזהירים כי שינוי האקלים עלול להוביל לשינוי פתאומי בדפוסי הזרמים, וכי שינוי זה עלול להשפיע באופן דרסטי על האקלים בכמה אזורים בעולם. עשרה אחוזים מאוכלוסיית העולם – כשש מאות מיליון בני אדם – גרים באזורים נמוכים ועלולים להיפגע מעלייה במפלס מי הים.

ניצול קרקע

שדה אורז. גידולי אורז, חיטה, תירס ותפוחי אדמה מהווים יותר ממחצית תצרוכת המזון העולמית.

התדלדלותו של המגוון הביולוגי נובעת בעיקר מאובדן בתי גידול ומפיצול שלהם בגלל שימוש בשטח לפיתוח, לייעור ולחקלאות. ניצול הקרקע הוא מהותי לתפקוד הביוספרה כי כשהיחסים בין שטחי הערים, החקלאות, היערות, החורש, הערבה והמרעה משתנים, יש לכך השפעה ניכרת על המחזורים הביוגאוכימיים העולמיים של המים, הפחמן והחנקן, ובעקיפין – על המערכות הטבעיות ועל המערכות האנושיות. ברמה המקומית, יתרונות גדולים יכולים לצמוח מגינון, מתכנון נוף ומתכנון עירוני בני קיימא.

מאז המהפכה הנאוליתית שועבדו כ-47% מיערות העולם לצרכיו של האדם. כיום היערות תופסים כרבע מהשטחים בעולם שאינם מכוסים בשלג. כמחצית מהשטח המיוער נמצאת באזור הטרופי. באזורי האקלים הממוזג והממוזג-קר גדל שטח היערות בהדרגה (מלבד בסיביר), אבל בירוא היערות באזור הטרופי מדאיג ביותר.

המזון הכרחי לקיום, והאכלתם של יותר משישה מיליארד בני אדם גובה מחיר כבד מכדור הארץ. לצורך זה משועבדים כ-38% משטחי האדמה בעולם וכ-20% מהייצור הראשוני נטו. על אלה נוספות הפעילויות זוללות המשאבים של החקלאות התעשייתית, החל ממי ההשקיה, הדשנים וחומרי ההדברה הדרושים לגידולים, ועד למשאבים הדרושים לאריזת המזון, הובלתו (התחבורה היא מרכיב חשוב במסחר העולמי היום) ומכירתו. בבעיות הסביבה שיוצרים העסקים החקלאיים והחקלאות התעשייתית, מנסים לטפל באמצעות רעיונות כגון חקלאות בת קיימא וחקלאות אורגנית ובאמצעות אימוץ נהלים עסקיים בני קיימא.

ניהול הצריכה האנושית

הגורם העומד מאחורי הפגיעה הישירה של בני האדם בסביבה הוא הצריכה. אבל הפגיעה מצטמצמת לא רק כשהצריכה קטֵנה, אלא גם כאשר המעגל השלם, הכולל ייצור, שימוש וסילוק, נעשה מקיים יותר. אפשר לנתח ולנהל את הצריכה של סחורות ושל שירותים בכל הרמות: החל בסגנון החיים ובדפוסי הקנייה של הפרט, דרך דרישות המשאבים של סחורות ושל שירותים ספציפיים ודרך השפעות של מגזרים כלכליים, ועד לכלכלות של מדינות ולכלכלה העולמית. ברמות השונות ובהקשרים השונים, מקשר ניתוח הדפוסים של הצריכה בין ניצול המשאבים לבין ההשפעות הסביבתיות, החברתיות והכלכליות שלו. רעיונות כגון אנרגיה גלומה – סך כל האנרגיה הדרושה לייצור מוצר, לשיווקו ולסילוקו, זלילת משאבים ויעילות משאבים, הם כלים חשובים להבנת השפעותיה של הצריכה.

המשאבים שבני האדם מנצלים שייכים לקטגוריות העיקריות: אנרגיה, מים, מזון וחומרים.

אנרגיה

באמצעות תהליך הפוטוסינתזה ממירים הצמחים (היצרנים הראשוניים) את אנרגיית השמש, מעבירים אותה הלאה דרך שרשרת המזון לאורגניזמים אחרים ובסופו של דבר הם מניעים את כל תהליכי החיים. מאז המהפכה התעשייתית, אנרגיית השמש המרוכזת בצמחים המאובנים בצורת דלק מאובנים, היא הגורם המוביל את הטכנולוגיה, שהיא, בתורה, מקור הכוח הכלכלי כמו גם הפוליטי. בשנת 2007 הצהירו מדעני האקלים של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים שיש לפחות 90% סיכוי שהאדם הוא זה שגרם לעלייה בכמות ה-CO₂ באטמוספירה, בעיקר בגלל שריפת דלק מאובנים, אך גם בגלל שינויים בשימושי הקרקע. כדי לייצב את האקלים צריכות המדינות העשירות לצמצם את פליטות ה-CO₂ שלהן עד שנת 2050 ב-60% עד 90% ביחס לפליטות בשנת 2006. אם רמת הפליטות תהיה גבוהה יותר, עלולות הטמפרטורות לעלות ביותר מ-2°C ולגרום לשינוי אקלים "קטסטרופלי". הפליטה תצטרך להצטמצם במקביל לגדילת האוכלוסייה בעולם ובמקביל לשאיפתן של המדינות המתפתחות לקיים אורח חיים מערבי זולל אנרגיה.

המאמצים להפחתת הפליטה של גזי החממה נעשים ברמות שונות: ברמת המעקב אחר תנועת הפחמן במחזור הפחמן בשימוש מסחרי באנרגיה מתחדשת, בפיתוח טכנולוגיות ומערכות תחבורה חסכוניות יותר באנרגיה, ובניסיונות של אנשים פרטיים לנהל אורח חיים "מאוזן מבחינה פחמנית" ולקחת בחשבון את דלק המאובנים הגלום במוצרים ובשירותים שהם צורכים.

מים

ביטחון מים וביטחון תזונתי כרוכים זה בזה. בעשור שבין 1951 ו-1960 צרכו בני האדם פי ארבעה יותר מים משצרכו בעשור הקודם. הגידול המהיר נבע מההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות, ובמיוחד מהתרחבות השטחים המושקים, מהצמיחה במגזרי התעשייה והאנרגיה ומהבנייה המסיבית של סכרים בכל היבשות. כל אלה שינו את משטר המים בנהרות ובאגמים, השפיעו על איכות המים ופגעו במחזור המים העולמי. כיום, כמעט 35% מצריכת המים של בני האדם איננה בת קיימא, כי היא שואבת מאקוויפרים שהולכים ומתכלים, ומורידה את המפלס בנהרות חשובים. יש להניח שאחוז זה אף יגדל אם שינויי האקלים יתחזקו, אם האוכלוסייה תגדל, אם אקוויפרים יתרוקנו ואם מאגרים יזדהמו. צריכת המים בשנת 2001 הייתה כפולה מהצריכה בשנת 1961: דרישות החקלאות עלו ב-75%, דרישות התעשייה – ביותר מ-200%, והדרישה של משקי הבית – ביותר מ-400%. על פי אומדן משנות ה-90, בני האדם ניצלו אז ארבעים עד חמישים אחוזים מהמים המתוקים הזמינים בעולם, והצריכה הכוללת הולכת וגדלה. כ-70% מהמים משמשים בחקלאות, כ-22% בתעשייה וכ-8% – במשקי הבית.

ברמה העולמית מתייעל השימוש במים באמצעות ניהול הביקוש, שיפור התשתיות, התייעלות בחקלאות, רעיון מדרך המים של מוצרים ושל שירותים, טיפול במצוקות מים במדינות המתפתחות, ריכוז גידולים למזון באזורים שבהם הגידול יעיל יותר, ותכנון לקראת שינויים באקלים. ברמה המקומית, יש אנשים שמשתדלים לספק את צורכי המים שלהם בעצמם, דרך איסוף של מי גשם והקטנת התלות ברשת המים.

מזון

פֵז'ואדה – תבשיל ברזילאי אופייני משעועית שחורה

לפי הגדרתה של האגודה האמריקאית לבריאות הציבור (APHA), מערכת מזון בת קיימא היא "מערכת המספקת מזון בריא בהתאם לצרכים בהווה, ובה בעת שומרת על שלומן של המערכות האקולוגיות שיספקו מזון לדורות הבאים, תוך מזעור הנזק לסביבה. מערכת מזון בת קיימא גם מעודדת ייצור ותשתיות הפצה מקומיים, ומבטיחה תזונה בריאה במחיר שווה לכל נפש. יתרה מזאת, מערכת מזון בת קיימא היא הומנית והוגנת, היא מגנה על החקלאים ועל העובדים האחרים, על הצרכנים ועל הקהילות." הפגיעה של העסקים החקלאיים בסביבה וכמוה גם הניגוד העצום בין בעיית ההשמנה של המערב לבין העוני והמחסור במזון במדינות המתפתחות, הולידו תנועה חזקה הדוגלת בתזונה בריאה ובת קיימא כחלק חשוב מהצרכנות האתית.

ההשפעה שיש לתפריטים שונים על הסביבה תלויה בגורמים רבים, כגון היחס בין כמויות המזון מהחי ומהצומח או שיטת ייצור המזון. ארגון הבריאות העולמי פרסם מסמך "אסטרטגיה עולמית לתזונה, פעילות גופנית ובריאות" ובשנת 2004 הוא אומץ בידי מליאת הארגון. המסמך ממליץ על דיאטה ים תיכונית, המזוהה עם בריאות ואריכות ימים. הדיאטה עשירה בפירות ובירקות, דלה בבשר, בתוספות סוכר ובחומצות שומן רווי ומופחתת מלח. באזור הים התיכון, המקור המסורתי לשומן הוא שמן הזית העשיר בחומצת שומן חד-בלתי-רוויה. גם התפריט היפני הבריא המבוסס על אורז הוא עשיר בפחמימות ודל בשומן. שני התפריטים דלים בבשר ובשומן רווי ועשירים בקטניות ובירקות אחרים; שניהם מקושרים עם תחלואה נמוכה ועם פגיעה סביבתית קטנה.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

ברמה העולמית, החקלאות בת הקיימא והחקלאות האורגנית הן המענה לפגיעה של העסקים החקלאיים בסביבה. ברמה המקומית פועלות תנועות שונות למען ייצור מזון מקומי, ניצול טוב יותר של שטחים עירוניים ריקים וגינות פרטיות, לרבות פרמקלצ'ר, הורטיקולטורה עירונית, מזון מקומי, מזון איטי, גינון בר קיימא וגינון אורגני.

חומרים, חומרים רעילים, פסולת

סליל ריק של כבל חשמל בשימוש חוזר כשולחן ביריד עיצוב פנים בריו דה ז'ניירו. השימוש החוזר בחומרים הולך ונפוץ בקרב מעצבים בברזיל.

מדרג הפסולת

עם גדילתה של האוכלוסייה ועם התעשרותה, גדל גם היקף השימוש בחומרים שונים, מגוון החומרים התרחב, והם מובלים למרחקים גדולים יותר. מדובר בחומרי גלם, במינרלים, בחומרים כימיים סינתטיים (שחלקם מסוכנים), במוצרים, במזון, בבעלי חיים ובפסולת.

ייצור החומרים הכימיים הסינתטיים זכה לדחיפה גדולה במהלך מלחמת העולם השנייה והתפתח מאוד אחריה. הוא מקיף קשת מוצרים מגוונת, החל בחומרים קוטלי עשבים, חומרי הדברה ודשנים, וכלה בחומרים לשימוש ביתי וחומרים מסוכנים. בנוסף להצטברות של גזי החממה באטמוספירה, גם הכימיקלים הבאים הם בעייתיים: מתכות כבדות, פסולת רדיואקטיבית, CFC, מזהמים אורגניים עמידים וכל הרעלים הנוטים להצטבר ברקמות ביולוגיות. אף על פי שרוב החומרים הכימיים הסינתטיים אינם מזיקים, יש צורך בבדיקה קפדנית של חומרים חדשים בכל המדינות, כדי להבטיח שהם אינם מזיקים לסביבה ולבריאות. חוקים בינלאומיים חדשים עוסקים בנושא ההפצה והניהול של חומרים מסוכנים.

השימוש בר הקיימא בחומרים מתרחק מהמודל הליניארי – הפקה, שימוש, סילוק. המודל החדש הוא מעגלי, והוא עושה שימוש חוזר בחומרים, במידת האפשר. לכל פעילות כלכלית יש תוצרים שאפשר לסווג כפסולת. בדומה למה שקורה בטבע, הופכים כיום בתעשייה, בעסקים ובממשל את הפסולת של תהליך "חילוף החומרים" התעשייתי למשאב, כדי לצמצם את כמויות הפסולת. בגישה זו תומכים גם הרעיון של ניהול חיי המוצר והשימוש הגובר בכלים לניתוח נתיבי הזרימה של חומרי הגלם בכל הרמות ובמיוחד ברמת המדינות וברמת הכלכלה העולמית. רעיונות כגון אקולוגיה תעשייתית, עיצוב אקולוגי ותיוג סביבתי, כולם מעודדים הפחתה בחומריות. סיסמת שלושת ה-R-ים (ובאנגלית The three R’s) – הפחתה (Reduce), שימוש חוזר (Reuse) ומיחזור (Recycle) – כבר נטמעה יפה בציבור, ובנוסף, הציבור גם מתעל את כוח הקנייה שלו לצרכנות אתית.

היבטים כלכליים

שוק הדגים הגדול מאת יאן ברויגל האב

הקיימות מתחברת לכלכלה דרך ההשלכות החברתיות והאקולוגיות של הפעילות הכלכלית. כלכלת קיימות היא פירוש רחב של הכלכלה האקולוגית הרואה במשתנים הסביבתיים והאקולוגיים מרכיב חשוב בתוך עולם רב ממדי. היא דורשת להכליל בכל ניתוח גם היבטים חברתיים, תרבותיים, בריאותיים ופיננסיים.

הצריכה הממוצעת לנפש במדינות המתפתחות כיום היא בת קיימא, אבל האוכלוסייה הולכת וגדלה והפרטים בה שואפים לקיים אורח חיים מערבי-צרכני. האוכלוסייה במדינות המפותחות גדֵלה רק במעט, אמנם, אבל רמות הצריכה הגבוהות אינן בנות קיימא. אתגר הקיימות הוא לרסן את הצריכה המערבית ולהעלות את רמת החיים במדינות המתפתחות בלי להגדיל את ניצול המשאבים ואת הנזק לסביבה. כדי לעשות זאת יש להשתמש באסטרטגיות ובטכנולוגיות אשר מנתקות את הקשר בין צמיחה כלכלית ובין נזק לסביבה ודלדול משאבים.^{[דרוש מקור]}

יש לבצע רפורמות בהתאם לניתוח של ההשפעות הסביבתיות שיש לצמיחה כלכלית בלתי מרוסנת, ושל ההשלכות שיש להתייחסות לטבע כאל עלות חיצונית. צריך גם לקחת בחשבון הכלכלי את ההשלכות החברתיות והסביבתיות שיש לשוק חופשי.

ניתוק הקשר שבין הידרדרות הסביבה ובין הצמיחה הכלכלית

סמל המִחזור הבינלאומי

היסטורית, תמיד היה קשר הדוק בין צמיחה כלכלית ובין הידרדרות סביבתית: כאשר קהילות מתפתחות, הסביבה שוקעת. אפשר לראות זאת בבירור בתרשימים המתארים גודל של אוכלוסיות, צמיחה כלכלית ומדדים סביבתיים. לפעמים מדמים את הכלכלה שאינה בת קיימא לסרטן ממאיר משום שהיא מחסלת את שירותי המערכות האקולוגיות של כדור הארץ – המערכות שמהוות את בית הגידול שלה עצמה. יש חשש שאם לא ייבלם ניצול המשאבים, תקרוס הציוויליזציה המודרנית כפי שקרסו הציוויליזציות העתיקות שניצלו את משאביהן ניצול יתר. הכלכלה המסורתית עוסקת בעיקר בצמיחה ובהקצאה יעילה של משאבים, אבל מטרתה של הכלכלה האקולוגית היא לשמור על גודל בר קיימא, ולא לגדול גידול מתמיד. יש לה מטרות נוספות, והן חלוקה הוגנת והקצאה יעילה, על פי הסדר הזה. מועצת העסקים העולמית לפיתוח בר קיימא (WBCSD) הכריזה ש"אי אפשר להצליח בעסקים בחברות שנכשלות". מחקרים בתחום הקיימות מנסים לצמצם את המשאבים (מים, אנרגיה או חומרי גלם, למשל) הנדרשים לצורך ייצור, צריכה וסילוק של יחידת מוצר או שירות, אם דרך ניהול כלכלי משופר, דרך עיצוב המוצר או בעזרת טכנולוגיות חדשות וכו'.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}.

מנהלי דיזנגוף סנטר טוענים כי הקיימות מאפשרת להם להרוויח יותר.

הטבע כעלות חיצונית

כריתת יערות באירופה

המושג שירותי המערכות האקולוגיות מעיד על החשיבות הכלכלית של הטבע ועל כך שכבר אי אפשר להתייחס אליו כאל משאב בלתי מוגבל וחינמי. בדרך כלל, כשסחורה או שירות נעשים נדירים, עולה מחירם. המחיר משמש כגורם מרסן והוא מעודד חסכנות, חדשנות טכנולוגית ומוצרים חלופיים. אלא שכל זה נכון רק כשהמוצר או השירות שייכים למערכת הכלכלית. מקובל להתייחס לשירותי המערכות האקולוגיות כאל עלויות חיצוניות ולא לתמחר אותן. משום כך הם מנוצלים ניצול יתר ומידרדרים. מצב זה מכונה הטרגדיה של נחלת הכלל.

אחת הגישות לפתרון הדילמה הזאת היא לנסות "להפנים" את העלות ה"חיצונית" באמצעות מיסים סביבתיים, תמריצים, רישיונות זיהום סחירים ועידוד תשלום עבור שירותי המערכות האקולוגיות. יש הטוענים שגם מטבעות מקומיים, המקושרים עם קהילות מחרוזת (קהילות סחר חליפין), עם כלכלת מתנה ועם בנקי זמן, הם אמצעי התומך בכלכלות המקומיות ובסביבה. המיתון העולמי ביחד עם מדיניות מתאימה שקבעו ממשלות שונות, יביאו כנראה לצניחה השנתית הגדולה ביותר בפליטות פחמן דו-חמצני מזה ארבעים שנה.

הזדמנויות כלכליות

אם מתייחסים אל הסביבה כאל עלות חיצונית, אפשר להפיק ממנה תועלת לטווח קצר על חשבון הקיימות. אבל נהלים עסקיים בני-קיימא משלבים שיקולים אקולוגיים וחברתיים בשיקולים הכלכליים, ומעודדים הערכה של חברות על פי שורה תחתונה משולשת. צמיחה המכלה את שירותי המערכות האקולוגיות מכונה לעיתים צמיחה לא כלכלית כי היא מובילה לירידה באיכות חיים. צמצום של צמיחה מהסוג הזה יכול ליצור הזדמנות עבור עסקים מקומיים. פסולת תעשייתית, למשל, יכולה להיות משאב כלכלי. הפחתת כמויות הפסולת יכולה להניב יתרונות, כגון הקטנה של עלויות הסילוק, פחות קנסות סביבתיים וביטוח אחריות זול יותר. היא יכולה גם לשפר את התדמית הציבורית ובעקיפין – להגדיל את נתח השוק. גם התייעלות אנרגטית יכולה להגדיל את הרווחים דרך הקטנה של ההוצאות.

תפיסת הקיימות כהזדמנות עסקית הובילה להקמתם של ארגונים כגון קונסורציום הקיימות של האגודה ללמידה ארגונית ומועצת העסקים העולמית לפיתוח בר קיימא (WBCSD). התרבות של עסקים בני קיימא יכולה ליצור מגזר חדש של משרות – מגזר "הצווארון הירוק".

היבטים חברתיים

נהוג לתאר קיימות במונחים של מדע ושל סביבה, אבל ביצוע השינוי הוא אתגר סביבתי הכורך בתוכו, בין השאר, משפט בינלאומי ולאומי, תכנון עירוני ותחבורה, סגנון חיים וצרכנות אתית. "היחסים שבין זכויות האדם לבין רמת החיים, שבין העוצמה התאגידית לבין צדק סביבתי, שבין העוני העולמי לבין פעולה אזרחית – כולם מצביעים על כך שאחריותם של אזרחי העולם היא חלק בלתי נפרד מכל עניין כמעט, גם ממה שבמבט ראשון נראה כמו סתם בחירה צרכנית אישית."

אאורופה נוסטרה, הפדרציה הכלל-אירופאית למורשת תרבותית, פועלת לקדם, ברמה האירופאית, סטנדרטים גבוהים של איכות בתחום שימור המורשת, אדריכלות ותכנון עירוני וכפרי וכן לפעול למען פיתוח מאוזן ובר-קיימא של הסביבה הטבעית, הבנויה, הכפרית והעירונית.

שלום, ביטחון, צדק חברתי

הפרעות חברתיות כגון מלחמה, פשע ושחיתות, מסיטים משאבים מהתחומים שבהם הם הכי נדרשים, פוגעים ביכולתן של חברות לתכנן את העתיד, ומסכנים את רווחת הציבור באופן כללי. אסטרטגיות בתחומים שונים מכוונות להשגת חברה מקיימת יותר, והן כוללות חינוך משופר והעצמה פוליטית של נשים, במיוחד במדינות המתפתחות; יתר תשומת לב לצדק חברתי, ובמיוחד בין עניים ועשירים בתוך כל מדינה ובין המדינות; וצדק בין-דורי. דלדול של משאבי הטבע, ומים מתוקים בכללם, עלול להוביל למלחמות על המשאבים. היבט זה של הקיימות מדגיש את הצורך בהסכמים בינלאומיים לניהול משאבים חוצי גבולות, כגון אקוויפרים ונהרות, ולהגנה על מערכות עולמיות, כמו האוקיינוסים והאטמוספירה.

היחסים בין בני האדם והטבע

מוריי בוקצ'ין טען כי הרעיון שבני האדם הם שליטי הטבע משותף לכל החברות ההיררכיות. הוא אמר שהקפיטליזם ויחסי השוק, אם לא מרסנים אותם, מסוגלים לדרדר את כדור הארץ כולו למעמד של משאב ותו לא. הטבע איננו אלא סחורה: "השוק חומס את רוח האדם, ההון - את כדור הארץ." בוקצ'ין קבע שרוב הפעילויות שצורכות אנרגיה והורסות את הסביבה הן חסרות היגיון, כי הן תורמות רק מעט לאיכות החיים ולרווחה. את המפתח לפתרון הוא ראה בהבנה של התהליכים ההופכים חברה אורגנית לחברה היררכית ושל מנגנוני העבודה הנותנים לגיטימציה להיררכיה ואף יוצרים אותה.

בוקצ'ין ייסד את תחום האקולוגיה החברתית. תחום זה מבוסס על האמונה שכל הבעיות האקולוגיות שהאנושות סובלת מהן היום אינן אלא סימפטום, והן נובעות מליקויים בתפקוד החברתי. שלא כמו רוב החוקרים, המאמינים שכל בעיותינו ייפתרו אם ניישם המלצות של מחקרים בפיזיקה, בביולוגיה, בכלכלה וכדומה, בוקצ'ין טוען שהבעיות ייפתרו רק אם נבין את התהליכים החברתיים הנסתרים ונתערב בהם תוך החלת העקרונות והשיטות של מדעי החברה.

פילוסופיית האקולוגיה העמוקה מגבשת עקרונות למען רווחתם של כל המינים החיים על פני האדמה ולטובת העושר והמגוון שלהם. אלה יתאפשרו רק אם אוכלוסיית בני האדם תצטמצם באופן משמעותי ויושם קץ להתערבות האנושית בעולם הלא-אנושי. כדי להגיע לכך, דוגלים אנשי האקולוגיה העמוקה במבנים כלכליים, טכנולוגיים ואידאולוגיים בסיסיים המשפרים את איכות החיים ולא את רמת החיים.

חינוך ומודעות חברתית

מוסדות חינוך רבים משקיעים בלימודי קיימות ואיכות הסביבה. כבר מגיל ינקות ילדים לומדים על הטבע, איכות הסביבה ומחזור. בנוסף, מתקיימים בבתי ספר שונים ברחבי הארץ, כחלק מהתוכנית הלימודית, סיורים מיוחדים וימי התנדבות בנושא הקיימות. רחל עברון פונה בגישה דתית במאמרה "חינוך לקיימות: בין שמירת מצוות לשמירת טבע" מציעה למובילי החינוך להכיר בחשיבותו של החינוך הסביבתי, שעיקרו ללמד על מנת לקיים – לקיים את עולמו של הקב"ה. במספר מוסדות להשכלה גבוהה נפתחו מסלולי לימוד אקדמיים לתואר בקיימות, כגון בית הספר ללימודי קיימות ומדעי הסביבה של המרכז הבינתחומי הרצליה, המכון לחינוך לקיימות שבמכללת דוד ילין ועוד. החינוך והעלאת המועדות החברתית לנושא הקיימות נובעים מתפיסת העולם הטוענת שככל שאנשים רבים יותר ייחשפו לתחום, כך תצליח החברה האנושית לשמור על כדור הארץ למען הדורות הבאים.

יישובים

אחת הגישות לאורח חיים בר קיימא, המיושמת בכפרים האקולוגיים, למשל, חותרת ליצירה של קהילות עצמאיות החיות בפשטות ומספקות את צורכי עצמן, בדגש על צורכי המזון. מכיוונה של תנועת העירוניות המתחדשת מגיעות גישות אחרות, והן מצליחות לצמצם את הנזקים הסביבתיים באמצעות שינויים בסביבה הבנויה היוצרים ערים בנות קיימא ותחבורה בת קיימא. תושבי שכונות עירוניות קומפקטיות נוסעים פחות ומזיקים פחות לסביבה על פני קשת של מדדים, בהשוואה לתושבי הפרוורים.

בסופו של דבר, מידת ההתקדמות של בני האדם לקראת קיימות תהיה תלויה בקיומן של תנועות חברתיות בקנה מידה גדול שישפיעו הן על הבחירות שיעשו הקהילות והן על הסביבה הבנויה. קיימות מקומית עשויה להיות תנועה כזו, בזכות כוחו של השלטון המקומי לעצב מציאות פיזית, כלכלית וחברתית, ולהוביל תהליכים של שינוי תודעתי והתנהגותי.

מידע רב עומד לרשותו של כל אדם שמעוניין להקטין את הנזק שהוא, באופן אישי, גורם לסביבה, באמצעות שינויים קטנים, לא יקרים וקלים ליישום באורח חייו. אבל השינויים הנדרשים כדי להקטין את הצריכה של האנושות כולה עד לגודל בר קיימא, הם נרחבים הרבה יותר וצריכים לקרות בכל הרמות וההקשרים החברתיים. האו"ם הכיר בחשיבותו של החינוך לעניין, והכריז על העשור שבין 2005 ו-2014 כעשור של החינוך לפיתוח בר-קיימא במטרה "לעודד את כולנו לאמץ התנהגויות חדשות שיבטיחו את עתידנו".

שימוש חוזר

הדרכה להכנת קומפוסט בשימוש חוזר בפסולת אורגנית בגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים

כדי לעבור לכלכלה מקיימת יש לפעול בשלושה מישורים. הפחתת קצב יצירת הפסולת, לכזה שהמערכת האקולוגית יכולה לטפל בו, הפחתת ניצול המשאבים המתחדשים לקצב נמוך מקצב התחדשותם והפחתת ניצול המשאבים המתכלים, לקצב נמוך מהקצב שבו מפתחים להם תחליפים מתחדשים. ניתן לעשות זאת הוא על ידי שימוש חוזר במוצרים, שיפחית את הביקוש לייצור מסיבי של מוצרים. הדרכים המקובלות לשימוש חוזר הן חנויות יד שנייה או אתרי יד שנייה ( יד 2). דרך נוספת אשר תופסת תאוצה בשנים האחרונות היא שימוש חוזר בעזרת השכרת מוצרים דרך אתרי אינטרנט ללא העברת בעלות, כמו נדל"ן ושירותים.

ראו גם

• איכות הסביבה
• סביבתנות
• פיתוח בר-קיימא
• עיר בת-קיימא
• טביעת רגל אקולוגית
• בנייה ירוקה
• אנרגיה מתחדשת
• אנרגיה חלופית
• כימיה ירוקה
• גינון יערות
• צרכנות אתית
• תחבורה בת קיימא
• תיירות בת קיימא
• כלכלה אקולוגית
• כלכלה סביבתית
• פרמקלצ'ר
• הגן הסולארי
• המשרד להגנת הסביבה
• אג'נדה 21
• קרן קיימת לישראל
• שמיטה ישראלית
• חקלאות עירונית
• עירוניות מתחדשת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קיימות בוויקישיתוף

• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "קיימות", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• קיימות באקו-ויקי
• פרויקט קיימות עירונית באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
• תחזית קיימות לישראל 2030 באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
• תוכניות בחינוך לקיימות - משרד החינוך
• סוכנויות הידיעות, כדורים פורחים באוויר: 10 מיתוסים בנושא קיימות
• ערכת ההסברה "קיימוּת – כי הכּול קשור", המיועדת לכיתות ג' עד ט', באתר מוזיאון המדע ירושלים
• בית הספר לקיימות ולמדעי הסביבה של המרכז הבינתחומי הרצליה
• המכון לחינוך לקיימות במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
• קיימות במגזר העסקי, אתר טבעBIZ, החברה להגנת הטבע
• אתר "בידיים" - אתר המרכז מדריכי עשה זאת בעצמך ומאמרים מקוריים על קיימות מעשית, בבית, בגינה ובקהילה
• הצעה למדד קיימות: אקו–טיים (EcoTime) - מדד קיימות אינטואיטיבי המבוסס על יחידות זמן, אקולוגיה וסביבה, דצמבר 2012
• חתימת האמנה הבין–לאומית לביטוח בר–קיימא, אקולוגיה וסביבה, דצמבר 2012
• סרטון המתאר את התנהגות האדם שמנצל ללא הבחנה את משאבי הטבע לשיפור איכות חייו
• קיימות - אדם, טבע וסביבה: - ערוץ כאן - סדרה
• SHOPPING FOR GOOD, Dara O’Rourke- ספר על הקשר שבין קיימות לצריכה https://mitpress.mit.edu/books/shopping-good
• קיימות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33941304קיימות