סחר חליפין של הזמן
סחר חליפין של הזמן הוא מושג בכלכלה, שבו יחידת המטבע האלטרנטיבי היא שעת עבודה של אדם. כל אדם שתורם מזמנו לטובת הזולת, זכאי לקבל זמן שווה לזמן תרומתו לפי רצונו וצרכיו. כך למשל אדם שהחליט להקדיש שעה שבועית, על מנת ללוות כלבים, בתמורה יכול לקבל שעה שבועית בלימוד ספרדית או בטיפול אלטרנטיבי, אם יש אדם המוכן לעשות זאת.
יישום
הוגה הרעיון היה עורך דין אמריקני לזכויות אזרח בשם ד"ר אדגר כאהן, בשנות השמונים של המאה ה-20, ביסוד השיטה עמדה המחשבה לשמור על עצמאותם של קשישים ולספק להם שירותים. השיטה שכונתה על ידו Time Dollar (דולר זמן) ופורסמה בספרו "No More Throw Away People", הורחבה לקהילות שונות ומיועדת לקידום עזרה עצמית ולבניית הון אנושי באמצעות התנדבות הדדית.
בבסיס הרעיון של סחר חליפין של הזמן, עומד רעיון השוויון בין בני אדם, וגישה הסוברת שזמנו של כל אדם באשר הוא, יקר במידה שווה. מדד הזמן מוחלט. כנגד כל שעה שהאדם נותן, איכותית ככל שתהיה, הוא יקבל רק שעה אחת מידי כל נותן שירות אחר, בכיר או זוטר. כך למשל עורך דין בכיר שרוצה לתת ייעוץ משפטי, ובתמורה ללמוד לגלוש באינטרנט, לא יוכל לטעון ששעת הייעוץ שווה חמש שעות לימוד, מכיוון ששכר שעת ייעוץ שלו שקול, לשכר של חמש שעות של מדריך מחשבים.
ישומים
בישראל אחד היישומים של מושג זה הוא בנק זמן שהוא מיזם שהופעל במתנ"סים בישראל בשנת 2002, ובוסס על העיקרון של סחר חליפין של הזמן. עוד לפני כן היה ידוע על אנשים הסוחרים בשיטה זו, במיוחד בטיפולים אלטרנטיביים, שבו היה מקובל להתחלף בטיפולים על בסיס זמן שווה. יתרונו של מיזם בנק הזמן הוא מיסוד של השיטה בהיקפים נרחבים, כאשר בתווך עומד מוסד מוכר שתומך בו ונותן לו גושפנקא רשמית.
בדומה לבנק במערכת הפיננסית ממלא בנק הזמן תפקיד חשוב בהיותו מתווך בין אלו שיש להם כישורים שבזכותם הם יכולים לתרום ולסייע לאחרים, ובין אלה שזקוקים לעזרה בתחום מסוים, אך יכולים לתרום בתחומים אחרים. כך מצטרף בנק הזמן למוסדות שונים אחרים הנקראים 'בנק' בהשאלה, על אף שאינם עוסקים בהלוואות ופיקדונות כספיים - בנק הזרע ובנק דם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בנק הזמן
- ניב גלבוע, לימור גליק, כלכלה חדשה-ישנה: המטבעות והשטרות יוצאים מתמונת הסחר, באתר של "רשת 13", 29 באפריל 2014 (במקור, מאתר "nana10")
- יעל אלנתן, אפיית עוגה בתמורה לסידור המחסן: הכלכלה החלופית של "בנק הזמן", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 בינואר 2017