מחזור המים

מחזור המים (קרוי גם מחזור הידרולוגי) הוא תנועת המים בתוך האטמוספירה של כדור הארץ, הכוללת מעבר של המים בין מוצק, נוזל וגז.

מחזור המים מתייחס לתחלופה המתמדת של מים בין האטמוספירה, אדמה, ים, מי תהום ואורגניזמים. בנוסף לאחסון המים ב"מכלים" שונים (האוקיינוס הוא דוגמה למכל), המעגלים השונים היוצרים את מחזור המים כוללים חמש פעולות: התאיידות, משקעים, חלחול, זרימה וזרימה תת-קרקעית.

ראשיתו של המחזור בקרני השמש הפוגעות במים ומחממות אותם. אנרגיית השמש הנאגרת במי הים או במקווי המים ביבשה מאפשרת את שבירת הקשרים שבין מולקולות המים הנחוצה להתאדותם. אדי המים העולים למעלה, מתקררים ומתעבים ויוצרים עננים. אלו נישאים עם הרוחות אל היבשה ומורידים שם גשמים. כ־78% ממי הגשמים היורדים על פני היבשות מקורם במים המתאדים מן האוקיינוסים. המים המתאדים מהאוקיינוסים וממקווי המים המתוקים חוזרים אליהם בצורה של משקעים, נהרות ומי תהום.

המעבר של מים ממצב צבירה אחד לאחר כרוך בקליטה של אנרגיה או בשחרורה. למשל, בעת ההתאדות של מי הים או בעת שקרחונים נמסים נקלטת אנרגיה. אנרגיה זהה נפלטת, כאשר אדי המים שבאוויר מתעבים, או כאשר מי הים קופאים מרכיבי ההידרוספרה השונים נמצאים בכל שלושת מצבי הצבירה - מוצק, נוזל וגז. מרכיבים אלה קשורים זה בזה, והם מחליפים ביניהם חומר ואנרגיה באופן מתמיד. כך, מתקיים מעבר ממצב צבירה אחד לאחר: קרחונים נמסים, מים מתאדים או קופאים ואדי מים מתעבים. זהו מחזור המים בטבע הנקרא גם המחזור ההידרולוגי.

אף שהמים הם מוצר צריכה של בעלי-החיים והצמחים, רק חלק קטן מהם נשאר בקרקע במאגרים של מי תהום, בנהרות ובנחלים, בצורה של קרח בקטבים או בצורת אדים באוויר. כלי הקיבול העיקרי של המים הם האוקיינוסים. מכאן נובע המחסור במים, המהווה גורם מגביל לצמיחה ולתפוצה של אורגניזם ולכושר נשיאה של בית גידול. זו גם הסיבה לצורך לעשות במים שימוש יעיל וחסכוני.