אלכסנדר סטיבנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדר סטיבנס
Alexander H. Stephens
אלכסנדר סטיבנס, 1859
אלכסנדר סטיבנס, 1859
לידה 11 בפברואר 1812
מחוז וילקס, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה 4 במרץ 1883 (בגיל 71)
אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
שם מלא אלכסנדר המילטון סטיבנס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הקונפדרציההקונפדרציה הקונפדרציה
מקום קבורה הפארק המדינתי א.ה. סטיבנס, מחוז טאליהפרו, ג'ורג'יה, ארצות הברית
סגן נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה
(כסגן נשיא זמני מ-11 בפברואר 1861)
22 בפברואר 1862 – 11 במאי 1865
(3 שנים ו־11 שבועות)
תחת נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה ג'פרסון דייוויס
מושל ג'ורג'יה ה־50
4 בנובמבר 1882 – 4 במרץ 1883
(17 שבועות ויומיים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם ג'ורג'יה
2 באוקטובר 1843 – 3 במרץ 1859
(15 שנים)
1 בדצמבר 1873 – 4 בנובמבר 1882
(9 שנים)

אלכסנדר המילטון סטיבנס (באנגלית: Alexander Hamilton Stephens;‏ 11 בפברואר 1812 – 4 במרץ 1883) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כסגן נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה ("הקונפדרציה") בין השנים 1861 – 1865, ובהמשך כיהן כמושל ג'ורג'יה ה-50 משנת 1882 ועד מותו. כחבר המפלגה הדמוקרטית הוא ייצג את מדינתו ג'ורג'יה בבית הנבחרים של ארצות הברית קודם להיבחרו כמושל.

סטיבנס למד בפרנקלין קולג' והקים משרד עורכי דין בעיירתו קרופורדוויל שבג'ורג'יה. לאחר שכיהן בשני בתי האספה הכללית של ג'ורג'יה, הוא נבחר לקונגרס של ארצות הברית והחל לכהן בו ב-1843. הוא היה לאחר מחברי המפלגה הוויגית מן הדרום והתנגד נחרצות למלחמת ארצות הברית-מקסיקו. לאחר המלחמה היה סטיבנס לתומך בולט של פשרת 1850 וסייע לנסח את "מצע ג'ורג'יה" שהתנגד לפרישת המדינה מארצות הברית. כתומך של החלת העבדות בטריטוריות החדשות, סייע סטיבנס גם להעביר את חוק קנזס נברסקה. עם קריסת המפלגה הוויגית בשנות ה-50 של המאה ה-19 הוא הצטרף בסופו של דבר למפלגה הדמוקרטית ופעל יחד עם נשיא ארצות הברית ג'יימס ביוקנן לקבלתה של קנזס כמדינה על פי חוקת לקומפטון.

בבחירות לקונגרס של 1858 סירב סטיבנס להתמודד על כהונה נוספת, אך המשיך להטיף באופן פומבי נגד הפרישה. לאחר שג'ורג'יה ומדינות דרומיות נוספות פרשו מהאיחוד וייסדו את הקונפדרציה, הוא נבחר כסגן נשיא הקונפדרציה. ב"נאום אבן הפינה" (אנ') שהוא נשא במרץ 1861, הוא הגן על העבדות, אף על פי שלאחר המלחמה הוא הרחיק את עצמו מעמדותיו הקודמות. במהלך המלחמה הוא מתח בהדרגה יותר ויותר ביקורת על צעדי המדיניות של ג'פרסון דייוויס, במיוחד בנוגע להחלת גיוס החובה והשעיית חוק הביאס קורפוס.[1] ב-1865 הוא היה אחד מחבר המשלחת שנועדה עם אברהם לינקולן ב"וועידת האפמטון רודס" הכושלת לדיון על תנאי השלום.

לאחר המלחמה הושם סטיבנס בכלא עד אוקטובר 1865. בשנה שלאחר מכן בחרה בו המועצה המחוקקת של ג'ורג'יה כחבר סנאט ארצות הברית, אך הסנאט לא אישר את בחירתו בשל חלקו במלחמת האזרחים. ב-1873 הוא נבחר לבית הנבחרים, שם הוא כיהן עד 1882, כאשר הוא התפטר מהקונגרס כדי לכהן כמושל ג'ורג'יה. בתפקיד זה הוא כיהן עד מותו במרץ 1883.

ראשית חייו

אלכסנדר המילטון סטיבנס נולד ב-12 בפברואר 1812.[2] הוריו היו אנדרו בסקינס סטיבנס ומרגרט גרייר.[3] משפחת סטיבנס חיה בחווה במחוז טאליהפרו שבג'ורג'יה. בעת לידתו החווה הייתה חלק ממחוז וילקס. מחוז טאליהפרו אוחד ב-1825 משטחיהם של מחוזות גרין, הנקוק, אוגלת'רופ, וורן ווילקס.[4] אביו, שבמקור היה מפנסילבניה, הגיע לג'ורג'יה ב-1795, בגיל 12. הוא "ניחן ביכולות אינטלקטואליות נדירות, בעל יכולת שיפוט בריאה, ידע לייעץ לאנשים, אדם נבון, עצמאי, כנה ואמיץ".[3]

אמו, שהייתה ילידת ג'ורג'יה, ואחותו של רוברט גרייר, מייסדו של "אלמנך גרייר",[5] מתה ב-1812 בגיל 26 כאשר בנה אלכסנדר היה בן שלושה חודשים בלבד. במבוא לספר "זכרונותיו של אלכסנדר ה. סטיבנס" נאמר עליה ועל משפחתה: "מרגרט הגיעה מחברה של אוהבי ספרים, שהתעניינה בחוק, במלחמה ובמטאורולוגיה... בדמותו של בנה נטבע מגוון של תכונות. הוא [אלכסנדר סטיבנס] היה חסכן, נדיב ופרוגרסיבי, אחד מעורכי הדין הטובים בארץ, קורא ואספן של ספרים, עוקב אדוק אחר מזג האוויר ואביו של שירות מזג האוויר הלאומי". ב-1814 נשא אביו של סטיבנס את מטילדה לינדזי, בתו של הקולונל ממלחמת העצמאות של ארצות הברית ג'ון לינדזי.[6]

במאי 1824 היה סטיבנס בן 12. באותו חודש נפטר אביו מדלקת ריאות ושבוע לאחר מכן נפטרה מאותה מחלה גם אמו החורגת.[7] בעקבות מותם פוזרו הוא וכמה מאחיו ואחיותיו בין כמה קרובי משפחה. הוא גדל אצל משפחה ענייה ובתנאים קשים. זמן לא רב לאחר מות אביו ואמו החורגת הוא נשלח לחיות אצל אחי אמו, הגנרל ארון ו. גרייר, ליד רייטאון שבמחוז טאליפהרו. הגנרל גרייר ירש את הספרייה של אביו, שעליה נאמר שהיא הייתה "הספרייה הגדולה ביותר בחלק זה של הארץ".[6] אלכסנדר סטיבנס, שנהג לקרוא בשקיקה גם בנעוריו, הזכיר את הספרייה הזאת בספר זכרונותיו.

כנער חלוש אך מפותח לגילו, רכש סטיבנס הצעיר את חינוכו באמצעות נדיבותם של כמה נדבנים. אחד מהם היה הכומר הפרסביטריאני אלכסנדר המילטון ובסטר, שניהל בית ספר בוושינגטון שבג'ורג'יה. מתוך כבוד אליו, אימץ סטיבנס את שמו האמצעי של מטיבו, המילטון, כשם האמצעי שלו. הוא המשיך את לימודיו בקולג' פרנקלין (לימים אוניברסיטת ג'ורג'יה) שבאת'נס, שם הוא היה שותפו לחדר של קרופורד ו. לונג (לימים רופא ורוקח מפורסם) וחבר ב"חברה הספרותית פי-קפא". הוא גייס תרומות לאולם של החברה שנבנה בקמפוס האוניברסיטה.[8] סטיבנס סיים את לימודיו ב-1832 והיה המצטיין בכיתתו.

ראשית הקריירה

לאחר כמה שנים לא מאושרות בהן שימש כמורה בבית ספר, החל סטיבנס את לימודי המשפטים. ב-1834 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של ג'ורג'יה והחל קריירה מצליחה כעורך דין בקרופורדוויל. במהלך 32 שנות הקריירה שלו הוא רכש מוניטין של סניגור מיומן שייצג אנשים שהואשמו שלא בצדק. אף לא אחד מלקוחותיו שהואשם בעבירה שהעונש שנקבע עליה היה עונש מוות לא הורשע בדין. כשצבר את עושרו, החל סטיבנס ברכישת אדמות ועבדים. עם פרוץ מלחמת האזרחים היו בבעלותו 34 עבדים וכמה אלפי אקרים של אדמה. ב-1836 הוא נכנס לפוליטיקה ונבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה, שם הוא כיהן עד 1841. ב-1842 הוא נבחר לסנאט של ג'ורג'יה.

החל מה-2 באוקטובר 1843 ועד 3 במרץ 1859 כיהן סטיבנס כחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית. כשהחל את כהונתו שם הוא נבחר כנציג המפלגה הוויגית, בבחירות מיוחדות שנערכו למלא מושב שהתפנה עקב התפטרותו של מארק א. קופר.[9] מושב זה היה מושב כללי שייצג את ג'ורג'יה, שכן עד השנה שלאחר מכן לא היו במדינה מחוזות בחירה לבית הנבחרים. ב-1844 הוא נבחר מחדש כחבר המפלגה הוויגית מטעם המחוז השביעי של ג'ורג'יה ושוב בשנים 1846 ו-1848. ב-1851 הוא נבחר כחבר המפלגה היוניוניסטית ושוב ב-1853 מטעם המחוז השמיני. ב-1855 וב-1857 הוא נבחר כחבר המפלגה הדמוקרטית. כמחוקק ברמה הלאומית בשנים הגורליות שלפני מלחמת האזרחים, היה סטיבנס מעורב בכל המאבקים חוצי המפלגות. הוא החל כתומך מתון בעבדות, אך בהמשך קיבל את הרציונל הדרומי השולט שהגן על קיומו של מוסד העבדות.

עד מהרה דרך כוכבו של סטיבנס כאחד מהוויגים הדרומיים המובילים בבית. הוא צידד בסיפוחה של טקסס ב-1845. יחד עם חבריו למפלגה הוויגית, הוא התנגד בתקיפות למלחמת ארצות הברית-מקסיקו ובהמשך התנגד באותה תקיפות ל"הצעת וילמוט" שהייתה אמורה לאסור את הנהגתה של העבדות בטריטוריות שארצות הברית השתלטה עליהם במלחמה. מנגד, הוא גם עמד בראש חברי הבית שהגישו את "פשרת קלייטון", שהייתה אמורה למנוע את הנהגת העבדות בטריטוריית אורגון ולהשאיר את ההחלטה על העבדות בניו מקסיקו ובקליפורניה לבית המשפט העליון. בהמשך צעד זה כמעט וגרם למותו של סטיבנס כאשר הוא התווכח עם השופט פרנסיס ה. קון, שדקר אותו מספר פעמים בהתקף זעם.[10] סטיבנס היה חזק יותר מתוקפו, אך הוא נותר בעמדת הגנה במהלך התקרית וסירב לחזור בו מעמדותיו גם במחיר חייו. רק התערבותם של חברים אחרים בבית הצילה אותו. פציעותיו של סטיבנס היו רציניות והוא שב לביתו שבקרופורדוויל כדי להחלים. לפני מותו של קון ב-1859 התפייסו השניים.

ב-1848 לקחו סטיבנס ועמיתו מג'ורג'יה, רוברט טומבס חלק במסע הבחירות של זאכרי טיילור לנשיאות. השניים התאכזבו וזעמו כאשר התברר שטיילור לא היה גמיש בנוגע להשלכות של פשרת 1850. סטיבנס וטומבס תמכו יחדיו בפשרה הזאת בין מדינות העבדות ומדינות החירות, אף על פי שהם התנגדו להחרגתה של העבדות בטריטוריות החדשות על בסיס הטעה ששטחים אלו שייכים לכל מדינות ארצות הברית. השניים שבו מוושינגטון אל ג'ורג'יה כדי להבטיח את התמיכה מבית. שניהם סייעו מאוד בניסוח ובאישור "מצע ג'ורג'יה" (אנ') אשר ליכד יוניוניסטים בכל רחבי "הדרום העמוק".

סטיבנס וטומבס לא היו רק בעלי ברית פוליטיים, אלא גם חברים בנפש כל ימי חייהם. סטיבנס תואר כ"אדם צעיר רגיש מאוד בעל הרגלים רציניים של לשאיפות כבירות, של גאווה שיסודה בעוני ובעיסוק חולני בעצמו", ניגוד "לטומבס הבריא, העשיר והעליז. אך חברות מוזרה זו החזיקה מעמד במשך כל ימי חייהם".

באותה עת כבר פרש סטיבנס משורות המפלגת הוויגית, שכן האגף הצפוני שלה לא קיבל את מרותה בנוגע לאינטרסים של הדרום. בג'ורג'יה הוא ייסד יחד עם טומבס והנציג הדמוקרטי האול קוב את "מפלגת האיחוד החוקתית" (אנ'). המפלגה סחפה את המדינה בהצבעה עבורה, ובפעם הראשונה, נבחר סטיבנס לקונגרס לא בתור ויגי. הוא בילה את שלוש השנים הבאות כיוניוניסט, ולמעשה כעצמאי. הוא התנגד נחרצות לפירוק המפלגה כאשר היא החלה להתפורר ב-1851. המציאות הפוליטית אילצה עד מהרה את היוניוניסטים הדמוקרטים במפלגה ליצור שוב שותפות עם המפלגה הלאומית ובאמצע 1852 השילוב של הדמוקרטים והוויגים הסתיים.

סוגיית הפרישה צצה שוב לחזית הדיון ב-1854, כאשר הסנאטור סטיבן דאגלס מאילינוי פעל לארגון טריטוריית נברסקה, שהייתה מצפון לקו פשרת מיזורי, במסגרת חוק קנזס נברסקה. חקיקה זו עוררה זעם בצפון שכן היא התייחסה לעקרון "ריבונות העם" כהפרה של פשרת מיזורי. אלמלא סטיבנס, החוק ככל הנראה לא היה עובר בבית הנבחרים. הוא עשה שימוש בשיטות אפלות ומאוחר תיאר את התקופה הזאת כ"תהילה הגדולה ביותר בחיי".

מנקודת זמן זו והלאה הצביע סטיבנס יחד עם הדמוקרטים. עד לאחר שנת 1855 לא ניתן היה להגדיר אותו כדמוקרט, ואפילו אז הוא מעולם לא הכריז על כך באופן רשמי. במעבר זה ניתק סטיבנס בצעד בלתי הפיך את קשריו עם עמיתיו לשעבר מהמפלגה הוויגית. כאשר התפרקה המפלגה הוויגית לאחר בחירות 1852, חברו כמה מהוויגים אל "תנועת שאינם יודעים דבר" קצרת הימים, אך סטיבנס התנגד בכל כוחו לתנועה זו בשל החשאיות שלה ובשל עמדותיה נגד המהגרים ונגד הקתולים.

על אף הגעתו המאוחרת של סטיבנס למפלגה הדמוקרטית, עד מהרה הוא תפס בה מעמד בכיר. הוא אף לקח על עצמו את ניהול זמני הדיון בבית הנבחרים מטעם הנשיא ג'יימס ביוקנן במהלך המאבק העקר על הפיכתה של טריטוריית קנזס למדינת עבדות על בסיס חוקת לקומפטון ב-1857. הוא היה פעיל מאוד בהכנת החוק שהציע לקנזס העברה של קרקעות פדרליות בתמורה להסכמתה לחוקת לקומפטון, הצעה שלא התקבלה.

בבחירות של 1858 סטיבנס לא התמודד על בחירתו מחדש לקונגרס. בשנתיים הבאות נשחקה הרגיעה בין הצדדים בנוגע לפרישה וסטיבנס היה יותר ויותר ביקורתי כלפי הקיצוניים בדרום. אף על פי שלמעשה כל הדרום בז לדאגלס כבוגד בזכויות הדרום בשל העובדה שהוא התנגד לחוקת לקומפטון והסתכסך עם הנשיא ביוקנן, שמר סטיבנס על יחסים טובים איתו ואף שימש כאחד האלקטורים מטעמו בבחירות לנשיאות ב-1860.

ב-14 בנובמבר 1860 נשא סטיבנס נאום, שכותרתו הייתה "טענותיו של פורש", ובו הוא אמר:

כאשר אני מביט סביבי ורואה את הרווחה שלנו בכל דבר, חקלאות, מסחר, אומנות, מדע ובכל תחום של החינוך, פיזי ומנטלי, לצד קידמה מוסרית ואת הקולג'ים שלנו, אני סבור, לנוכח פני תערוכה שכזאת, אם יותר לי, מבלי לאבד את העוצמה, או כל זכות חיונית, שעלינו להישאר באיחוד, זוהי חובתנו לעצמנו ולדורות הבאים. הבה לא נכנע כל כך מהר לפיתוי הזה. אבותינו הקדמונים, אבות הגזע האנושים, לא עמדו בפני פיתוי דומה כשהיו בגן העדן. הם הובלו אל האמונה שמצבם עשוי להיות טוב יותר – שעיניהם ייפקחו – ושהם יהיו כמו האלים. הם נכנעו בזמן לא טוב – במקום להפוך לאלים, הם רק הבחינו במערומיהם. אני מביט בארץ זו, עם המוסדות שלנו, כגן העדן של העולם.[11]

ערב פרוץ מלחמת האזרחים יעץ סטיבנס להשהות כל פעולה צבאית כנגד ארצות הברית בפורט סאמטר ובפורט פיקנס כדי שהקונפדרציה תוכל לבנות את כוחה ולאגור משאבים.

סגן נשיא הקונפדרציה

הקבינט הראשון של הקונפדרציה. סטיבנס יושב שלישי משמאל. משמאלו: נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס.

ב-1861 נבחר סטיבנס כנציג לוועידת הפרישה של ג'ורג'יה שדנה בתגובת המדינה לבחירתו לנשיאות של אברהם לינקולן. במהלך הוועידה, וכן במהלך מערכת הבחירות לנשיאות של 1860, סטיבנס, שנודע כ"חכם מליברטי הול" (שם אחוזתו),[12] קרא לדרום להישאר נאמן לאיחוד, והשווה אותו לספינה דולפת אך ניתנת לתיקון. במהלך הוועידה הוא הזכיר לעמיתיו הנציגים שהרפובליקנים הם מיעוט בקונגרס (בעיקר בסנאט) ואפילו עם נשיא רפובליקני, הם יאלצו להתפשר כפי שנעשה בעשורים האחרונים. בשל העובדה שבית המשפט העליון החליט ברוב של 7 מול 2 בתיק דרד סקוט, ייקח לסנאט עשורים כדי לאשר מינויים שיהפכו החלטה זו על פיה. בוועידה הוא הצביע נגד פרישה, אך עמד על זכות הפרישה אם הממשל הפדרלי ימשיך להרשות למדינות הצפון לבטל את חוק העבד הנמלט באמצעות חקיקת "חוקי חירות אישית". הוא נבחר לקונגרס של הקונפדרציה שבחר בו כסגן הנשיא בממשלה הזמנית.[13] לתפקידו זה הוא נכנס כסגן נשיא זמני ב-11 בפברואר 1861 עד אשר נבחר לתקופת כהונה מלאה ב-22 בפברואר 1862 (לאחר הבחירות שנערכו בנובמבר) וכיהן עד מעצרו ב-11 במאי 1865. באופן רשמי הוא כיהן בתפקידו שמונה ימים יותר מאשר נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס, שכן הוא הושבע לתפקידו שבוע לפניו ונעצר יום אחריו.

ב-21 במרץ 1861 נשא סטיבנס את "נאום אבן הפינה" (אנ') המפורסם שלו בסוואנה, ג'ורג'יה. בנאום זה הוא הכריז שהעבדות היא מצב טבעי של השחורים ואבן היסוד של הקונפדרציה. הוא הכריז שביחס לחוקת ארצות הברית, "הממשלה החדשה שלנו הוקמה בדיוק על בסיס הרעיונות ההפוכים – יסודותיה ניצבים ואבן הפינה שלה מונחת, על האמת הגדולה שהשחורים אינם שווים לאדם הלבן – שהעבדות, הכפיפות לגזע העליון, היא המצב הטבעי והנורמלי שלהם".[14]

ב-1862 הביע סטיבנס לראשונה בפומבי את התנגדותו לממשלו של דייוויס. במשך כל תקופת המלחמה הוא גינה רבים מצעדי המדיניות של הנשיא, כולל גיוס החובה, השעיית חוק הביאס קורפוס, צעדים כלכליים, צעדי מיסוי והאסטרטגיה הצבאית של דייוויס.

שטר של 20 דולר של הקונפדרציה משנת 1862 עם דמותו של סטיבנס

באמצע שנת 1863 שלח דייוויס את סטיבנס בראש משלחת לוושינגטון די. סי. כדי לדון בחילופי שבויים, אך ניצחון האיחוד בקרב גטיסברג גרמו לממשל לינקולן לסרב לקבל אותו. עם התמשכות המלחמה והתדרדרות מצבה של הקונפדרציה, דיבר סטיבנס בגלוי יותר ויותר על התנגדותו לממשל הקונפדרציה. ב-16 במרץ 1864 הוא נשא נאום בפני בית המחוקקים של ג'ורג'יה שזכה לדיווח נרחב הן בצפון והן בדרום.[15] בנאום זה הוא תקף את ממשל דייוויס על תמיכתו בגיוס חובה ועל השעיית חוק הביאס קורפוס והביע את תמיכתו בקובץ החלטות שנועדו להבטיח את השלום. מאז ועד לתום המלחמה, כשהוא ממשיך ללחוץ לפעולות שמטרתן הבאת השלום, יחסיו עם דייוויס, שלא היו חמימים עוד מההתחלה, הפכו לגרועים לחלוטין.

ב-3 בפברואר 1865 היה סטיבנס אחד משלושת נציגי הקונפדרציה שנועדו עם הנשיא לינקולן על סיפון ספינת הקיטור "ריבר קווין", במה שנודע כ" וועידת האפמטון רודס", מאמץ עקר לדון בצעדים לסיום הלחימה. סטיבנס ולינקולן היו ידידים קרובים ובעלי ברית במפלגה הוויגית בשנות ה-40 של המאה ה-19.[16] אף על פי שלא הושגה הסכמה על תנאי שלום, הסכים לינקולן לדאוג לאיתור מקומו של אחיינו של סטיבנס, לוטננט ג'ון א. סטיבנס מצבא הקונפדרציה. עם שובו לוושינגטון, הורה לינקולן לשחרר את לוטננט סטיבנס.[17]

סטיבנס נעצר בעוון בגידה בארצות הברית בביתו שבקופורדוויל ב-11 במאי 1865. הוא נכלא בפורט וורן שבנמל בוסטון עד לשחרורו חמישה חודשים לאחר מכן באוקטובר 1865.[18]

לאחר המלחמה

ב-1866 נבחר סטיבנס לסנאט ארצות הברית על ידי בית הנבחרים הראשון שהתכנס על פי חוקת ג'ורג'יה החדשה, אך הוא לא הורשה לתפוס את מושבו בשל ההגבלות שהוטלו על בכירי הקונפדרציה לשעבר. בין השנים 1868 – 1870 הוא פרסם ספר על ההיסטוריה של ארצות הברית ובו פרס את "המטרה האבודה" של הקונפדרציה: שזכות הפרישה היא חוקית ועל התוקפנות של מדינות הצפון.

ב-1873 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית כנציג המפלגה הדמוקרטית מטעם המחוז השמיני של ג'ורג'יה כדי לתפוס את מושבו של אמברוז ר. רייט שנפטר טרם שהחל לכהן בתפקידו. בהמשך הוא נבחר מחדש מטעם המחוז השמיני כדמוקרט עצמאי ב-1874, 1876 וב-1878 ושוב כדמוקרט ב-1880. ב-4 בנובמבר 1882 הוא התפטר מחברותו בבית הנבחרים ובאותו יום הוא נבחר למשרת מושל ג'ורג'יה.[19] תקופת כהונתו כמושל הייתה קצרה. אלכסנדר סטיבנס נפטר ב-4 במרץ 1883, ארבעה חודשים לאחר שהחל לכהן בתפקידו.[20]

בריאותו של סטיבנס הייתה רופפת כל חייו. הוא סבל בעיקר מ"דלקת מפרקים שיגרונית משתקת ומרדיקולופתיה בגבו"[7] אף על פי שגובהו בבגרותו היה 1.70 מטר, משקלו היה לרוב פחות מ-45 ק"ג.[21] לאחר המלחמה המשיכו רוב עבדיו לשעבר לעבוד עבורו, לעיתים עבור שכר נמוך או ללא שכר כלל.[22] קשה לומר אם החלטתם זו של עבדיו לשעבר נבעה מרצון חופשי או מחוסר ברירה על רקע אפשרויות התעסוקה המוגבלות של עבדים לשעבר בדרום העמוק באותה תקופה.[23] עובדים אלו המשיכו להיות אתו עד מותו. אף על פי שהיה כבר זקן וחולה, המשיך סטיבנס לעבוד בביתו ובמטע שלו. לדברי אחד מעבדיו לשעבר, נפל שער על סטיבנס כאשר הוא ועובד שחור אחר עסקו בתיקונו, "ומאז ועד למותו הוא סבל משיתוק". קשה לאמת את נכונותה של עדות זו שכן אותו עבד לשעבר שמסר אותה לא נכח במקום בעת האירוע.[24]

הנצחתו

פסלו של סטיבנס הניצב בחזית אחוזתו, ליברטי הול.

דמותו של סטיבנס הופיעה על שטר של 20 דולר של הקונפדרציה.

  • על שמו קרויים מחוז בג'ורג'יה ובטקסס.
  • הפארק המדינתי א. ה. סטיבנס שליד קרופורדוויל, שבו שוכן "ליברטי הול", ביתו של סטיבנס.[25]
  • אוסף של מסמכיו האישיים של סטיבנס עבר דיגיטציה וזמין לציבור בספריית רובנסטיין שבאוניברסיטת דיוק.[26]
  • פסל של סטיבנס ניצב באוסף היכל הפסלים הלאומי ומייצג אחד משני אישים הקשורים להיסטוריה של ג'ורג'יה, השני הוא קרופורד ו. לונג. נשמעו קריאות להחליף את פסלו של לונג באוסף בפסלו של בן ג'ורג'יה אחר, כמו מרטין לותר קינג.[27]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר סטיבנס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Simpson, Brooks D. (July 22, 2015). "The Future of Stone Mountain". Crossroads. WordPress. Archived from the original on March 5, 2016.
  2. ^ Memoirs of Georgia (Atlanta: Southern Historical Association, 1895), Vol. I, p. 238.
  3. ^ 3.0 3.1 Biographical Sketch of Linton Stephens (Atlanta: Dodson & Scott, 1877), p. 3.
  4. ^ "Taliaferro County - New Georgia Encyclopedia". Georgiaencyclopedia.org. August 30, 2006.
  5. ^ "Grier's Almanac - New Georgia Encyclopedia". Georgiaencyclopedia.org. August 13, 2013.
  6. ^ 6.0 6.1 Recollections of Alexander H. Stephens, pp. 3–4.
  7. ^ 7.0 7.1 Georgia's Historic High Country Travel Association (January 25, 2009). "Alexander Stephens". Georgia's Blue and Gray Trail.
  8. ^ "Phi Kappa Hall (University of Georgia)". Digital Library of Georgia.
  9. ^ "Memorandum, Alexander H. Stephens elected to House of Representatives, Milledgeville, Georgia, 1843". Digital Library of Georgia.
  10. ^ "Alexander Stephens". Ourgeorgiahistory.com. August 18, 1905.
  11. ^ Stephens, Alexander (1860). The Assertions of a Secessionist. New York: Loyal Publication Society. p. 6.
  12. ^ Candler, Allen Daniel (1909). The Confederate records of the State of Georgia, Volume 1. Atlanta, GA: C. P. Byrd publishing. P. 16.
  13. ^ "Election ballot from Confederate Presidential election, 1861". America's Turning Point: Documenting the Civil War Experience in Georgia, Hargrett Rare Book and Manuscript Library, University of Georgia Libraries. Digital Library of Georgia.
  14. ^ "Behind the Jeffersonian Veneer". Reason.com.
  15. ^ Stephens, Alexander Hamilton. "The Great Speech of Hon. A.H. Stephens, Delivered Before the Georgia Legislature, on Wednesday Night, March 16th, 1864". Documenting the American South. University of North Carolina.
  16. ^ Jamil Zainaldin, Before the Flood: Alexander H. Stephens and Abraham Lincoln, SaportaReport, November 25, 2013.
  17. ^ Lincoln, Abraham. "Abraham Lincoln Letter to Alexander Stephens". American Civil War, Hargrett Rare Book & Manuscript Library. University of Georgia Libraries.
  18. ^ Recollections of Alexander H. Stephens, p. 532.
  19. ^ "Governor Alexander Stephens inauguration parade, 1882". Lane Brothers Commercial Photographers Photographic Collection, 1920–1976. Photographic Collection, Special Collections and Archives, Georgia State University Library. Digital Library of Georgia.
  20. ^ "Photograph of Governor Alex H. Stephens's funeral, Atlanta, Fulton County, Georgia, 1883 Mar. 8". Georgia Archives. Digital Library of Georgia.
  21. ^ Alexander H. Stephens, www.history.com
  22. ^ Michael Martin, Revisiting the “Cornerstone Speech”, Abbeville Institute, Aug 27, 2018.
  23. ^ Sharecropping and Changes in the Southern Economy, www.pbs.org.
  24. ^ Hornsby, Sadie B. (August 4, 1938). Born in Slavery: Slave Narratives from the Federal Writers' Project, 1936–1938. Interview with Georgia Baker. Library of Congress. p. 51.
  25. ^ Krakow, Kenneth K. (1975). Georgia Place-Names: Their History and Origins (PDF). Macon, GA: Winship Press. p. 3.
  26. ^ Alexander H. Stephens Papers, 1823–1954, Rubenstein Library, Duke University
  27. ^ Ernie Suggs, Descendants of Confederate VP want his statue out of U.S. Capitol, The Atlanta Journal-Constitution, Aug 25, 2017.
קבינט קונפדרציית המדינות של אמריקה
נשיא ג'פרסון דייוויס (1865-1861)
סגן נשיא אלכסנדר סטיבנס (1865-1861)
מזכיר המדינה רוברט טומבס (1861) • רוברט מ. ט. האנטר (1862-1861) • יהודה פיליפ בנימין (1865-1862)
מזכיר האוצר כריסטופר ממינגר (1864-1861) • ג'ורג' טרנהולם (1865-1864) • ג'ון רייגן (1865)
מזכיר המלחמה ל'רוי פופ ווקר (1861) • יהודה פיליפ בנימין (1862-1861) • ג'ורג' ו. רנדולף (1862) • ג'יימס סדון (1865-1862) • ג'ון ברקינרידג' (1865)
מזכיר הצי סטיבן מלורי (1865-1861)
המנהל הכללי של הדואר ג'ון רייגן (1865-1861)
התובע הכללי יהודה פיליפ בנימין (1861) • תומאס בראג (1862-1861) • תומאס ה. ווטס (1863-1862) • ג'ורג' דייוויס (1865-1864)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27447429אלכסנדר סטיבנס

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלכסנדר_סטיבנס&oldid=1863269"