ג'ורג' טרנהולם
 | |||||||
| לידה |
25 בפברואר 1807 צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 1876 (בגיל 69) צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ורג' אלפרד טרנהולם | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית  הקונפדרציה | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מגנוליה, צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ורג' אלפרד טרנהולם (באנגלית: George Alfred Trenholm; 25 בפברואר 1807 – 9 בדצמבר 1876) היה פוליטיקאי, איש עסקים, משקיע ובעל עבדים אמריקאי מקרוליינה הדרומית שהחזיק בבעלותו כמה אחוזות מטעים ותמך בקונפדרציית המדינות של אמריקה ("הקונפדרציה"). בשנת קיומה האחרונה של הקונפדרציה הוא שימש כמזכיר האוצר שלה.[1]
חברת הסחר שבבעלותו הרוויחה על פי ההערכות 9 מיליון דולר בעת הסגר הימי שהטיל האיחוד על הקונפדרציה באמצעות 60 ספינותיה במהלך מלחמת האזרחים של ארצות הברית. אף על פי שהוא נכלא לזמן קצר לאחר המלחמה וסבל מכמה כשלים כלכליים, המשיך טרנהולם לעשות חיל בעסקיו. בשנים שלאחר המלחמה הוא פעל כפילנתרופ וסייע הן לשחורים והן ללבנים בקרוליינה הדרומית. הוא גם שימש כחבר במועצות המנהלים של חברות רכבות ובנקים ונבחר שוב לבית המחוקקים של המדינה ב-1874 וכיהן שם עד ליום מותו.
ראשית חייו
ג'ורג' אלפרד טרנהולם נולד ב-25 בפברואר 1807 בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית לאמו, אליזבט אירן (לבית דה גריפין) טרנהולם ולאביו ויליאם טרנהולם, סוחר בעיסוקו. סבו מצד אביו, קומט דה גריפין, היה בעל אחוזות במושבה הצרפתית סן-דומינגי (כיום האיטי). סבו מצד אביו, ויליאם טרנהולם, נולד ביורקשייר, אנגליה, אך חי את רוב חייו הבוגרים בצ'ארלסטון. הוא נאלץ לעזוב את ארצות הברית במהלך מלחמת העצמאות בשל תמיכתו בלויואליסטים וקשריו העסקיים עמם. הוא חי בניו יורק, בהולנד ובסנטו דומינגו, אך ב-1785 הוא שב לצ'ארלסטון, זמן קצר לאחר המלחמה, וחי שם 37 שנים נוספות. הוא הכניס את בנו ויליאם לעסקי המשפחה. עם מותו, עזב בנו ג'ורג' את בית הספר ונכנס לעסקים במקומו.[1]
ב-3 באפריל 1828, בגיל 21, נשא ג'ורג' טרנהולם את אנה הלן הולמס. אביה, ג'ון הולמס, החזיק בבעלותו אחוזת מטעים באי ג'ונס שבסמוך לצ'ארלסטון. הזוג הביא לעולם 13 ילדים. חמישה מתוכם, כולל ארבעת ילדיהם הראשונים, מתו בינקותם. על פי מפקד האוכלוסין של 1860, חיו עמם אז באחוזתם ארבע בנותיהם הנותרות ושלושת בניהם, יחד עם בנם הנשוי, רעייתו ואמה של אנה.
ראשית הקריירה
בגיל 16 החל טרנהולם לעבוד עבור חברת תיווך כותנה גדולה בצ'ארלסטון, "ג'ון פרייזר ושות'". הוא קודם למעלת שותף וב-1853, בגיל 46, הוא ניהל את החברה. ב-1854 מת פרייזר ושמה של החבר שונה ל"פרייזר וטרנהולם". ב-1860 היה טרנהולם לאחד האישים העשירים ביותר בדרום, אם לא בארצות הברית כולה, ובבעלותו היו מקרקעין בשווי של 90,000 דולר ורכוש אישי (כולל עבדים) בשווי של 35,000 דולר. השקעותיו העסקיות כללו ספינות קיטור, בתי מלון, רציפים ימיים ואחוזות מטעים. כ-39 עבדים חיו כצוות שירות ביתי באחוזתה של משפחת טרנהולם בצ'ארלסטון. טרנהולם שימש גם כמנהלו של בנק צ'ארלסטון ושל חברת מסילות הברזל של קרוליינה הדרומית.
כחבר המפלגה הדמוקרטית, נבחר טרנהולם מטעמה ב-1852 לבית המחוקקים של קרוליינה הדרומית וכיהן שם כחבר הבית עד 1856. לאחר בחירתו לנשיאות ארצות הברית של אברהם לינקולן ב-1860, תמך טרנהולם נחרצות בפרישת מדינות הדרום מהאיחוד, שהובלה על ידי קרוליינה הדרומית שהייתה בין שש מדינות העבדות המובילות.[1]
מלחמת האזרחים
עם פרוץ מלחמת האזרחים, העביר טרנהולם מידית את המשרדים הראשיים של החברה שלו מניו יורק אל איי בהאמה ואל ברמודה. הוא מונה כחבר ב"ועדת התותחים הימיים של המדינה", שם הוא דאג לבניית האונייה מחופת השריון, "צ'יקורה". טרנהולם מימן אישית את בניית צי 12 הספינות שהועמדו להגנתה של צ'ארלסטון.[2]
עושרו של טרנהולם גדל כאשר 60 ספינותיו פרצו את הסגר הימי שהטיל האיחוד על הדרום. הספינות נשאו כותנה, טבק וטרפנטין לאנגליה ומשם הביאו פחם, ברזל, מלח, נשק ותחמושת. ג'וזייה גורגס, האחראי על החימוש של הקונפדרציה, העריך שעד מרץ 1863 הרוויחה חברתו של טרנהולם כ-9 מיליון דולר בהובלות ימיות אלו.[3] חברתו של טרנהולם, שכעת נקראה "פרייזר, טרנהולם ושות'" הפכה לחברת הבנקאות שמעבר לים של ממשלת הקונפדרציה.[4] משרד החברה בליברפול ארגן מכירות כותנה ומימן את הצי העצמאי שלו. קונסול ארצות הברית בליברפול, תומאס דדלי, העריך שהצי של טרנהולם ייבא כותנה בשווי של 4.5 מיליון דולר לבריטניה, אף על פי שנשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, הטיל וטו על הצעתו של טרנהולם שהקונפדרציה תרכוש את הספינות של חברת הודו המזרחית הבריטית שיצאו מהשירות בסכום של 10 מיליון דולר.[5]
טרנהולם ושותפו מליברפול, צ'ארלס ק. פרילו (בנו של עורך דין מצ'ארלסטון) פעלו יחד עם האמריקאי, ג'יימס דנוודי בולוק, כסוכנים של הקונפדרציה בבריטניה כדי להסדיר את ענייניה, בעיקר משלוחים של תחמושת. בריטניה הייתה תלויה בייבוא הכותנה מהדרום. המשך ייצוא הכותנה לבריטניה סייע לקונפדרציה לא רק מבחינה פיננסית, אלא גם עיצבה את דעת הקהל הבריטית לטובתה של הקונפדרציה.
בין השנים 1860 – 1863 כיהן טרנהולם שוב כחבר בבית המחוקקים של קרוליינה הדרומית.[1] ב-1863 הוא רכש מאנדרו ג'ונסטון את אחוזת אננדייל ששכנה מדרום לג'ורג'טאון, אחוזה שבה עבדו 230 עבדים בשנות ה-50 של המאה ה-19 ועיסוקה העיקרי היה גידול אורז.[6]
בינואר 1864 נישאה אמילי, בתו של טרנהולם, לויליאם מילס הזארד, ששירת כסייר בצבא הקונפדרציה. זמן קצר לאחר תום המלחמה העביר טרנהולם את אחוזות אננדייל ובנבטום להאזרד, מתוך ניסיון להגן עליה מפני עיקול אפשרי של ממשלת ארצות הברית.
מזכיר האוצר של הקונפדרציה, כריסטופר ממינגר, בן צ'ארלסטון גם הוא, וידיד של טרנהולם, נעזר בו כיועץ בלתי רשמי במשך כמעט ארבע שנים. ב-1 ביולי 1864, כאשר ממינגר התפטר עקב מחאה ציבורית נגדו לאחר שהוא הנפיק מיליוני שטרות כסף של בנק הקונפדרציה בשווי של שליש מאלו הקודמים, ושב לקרוליינה הדרומית, החליף אותו טרנהולם בתפקידו. רשמית מונה טרנהולם ב-18 ביולי. הוא היה דמות כריזמטית יותר בהשוואה לקודמו בתפקיד. באמצעות הפרסומים הקבועים שלו הוא יצר יחסים טובים יותר עם העיתונות וקשר טוב יותר עם הקונגרס של הקונפדרציה. טרנהולם היה בעל אישיות בלתי וותרנית, אך הוא היה מסוגל לעשות מעט מאוד כדי לבלום את החורבן אשר נגרם מחדלות הפירעון של ממשלת הקונפדרציה ומהדפסת הכסף שגרמה לאינפלציה.[3] הוא תמך במיסוי ישיר, צמצום ההפצה של שטרות הכסף, הפצה נוספת של אגרות מלחמה ורכישת ספינות נוספות לשבירת הסגר הימי במקום המשך ההסתמכות על חברות ספנות פרטיות, אך הקונגרס של הקונפדרציה סירב לאשר את נקיטת הצעדים הללו.[1]
טרנהולם אישר את התשלומים למרגלים של הדרום, כולל בקנדה ובוושינגטון די. סי., וכן תשלומים לטובת הגנתה של ריצ'מונד. הוא עבר לבירת הקונפדרציה, ריצ'מונד, לאחר שחיסל את עסקיו בצ'ארלסטון. הוא הצליח להשיג הלוואה גדולה לממשלת הקונפדרציה מקונסורציום צרפתי, אך צעד זה היה מדי בכדי לסייע למאמץ המלחמתי.
הפעילות החברתית המפוארת של טרנהולם בריצ'מונד (בבית שלימים היה מוזיאון ולנטיין), ומימון ארוחת חג המולד מפוארת (שנדחתה עד ערב ראש השנה 1865), חיבבה אותו על האליטה של העיר. ב-6 בפברואר 1865 הציע הקונגרס של הקונפדרציה לנשיא דייוויס שהוא יפטר את כל הקבינט שלו חוץ מטרנהולם. דייוויס דחה את ההצעה, אך מזכיר המלחמה ג'יימס סדון התפטר והוחלף בג'ון ברקינרידג'.
הבריחה מריצ'מונד
במהלך הימים האחרונים של המלחמה ארגן טרנהולם את העברתם של האוצר של הקונפדרציה, הארכיונים שלה ומיליארד דולר שהיו בבעלות הבנקים של ריצ'מונד אל קרוליינה הצפונית באמצעות רכבת שאובטחה על ידי קפטן ויליאם הווארד פרקר ופרח קצונה של צי הקונפדרציה. ערכם של מטילי הזהב והמטבעות הוערך מאוחר יותר בשווי של רבע עד חצי מיליון דולר. הדיווח האחרון שפורסם על כך היה אודות 86,000 דולר במטבעות שהוסתרו בתחתית כפולה של כרכרה ושהופקדו בידיו של ג'יימס א. סמפל, שלם בצי וחתנו של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ון טיילר. הוא היה אמור להעביר את המטען לליברפול כדי להפקידו בחשבונות הקונפדרציה שם. מזכיר המדינה של הקונפדרציה, יהודה פיליפ בנימין, עשה שימוש בשובר זהב בשווי של 1,500 דולר שהיה חתום על ידי טרנהולם כדי להבטיח את נסיעתו לבריטניה בספינה.[5]
ב-40,000 דולר נוספים נעשה שימוש על ידי מייג'ור רפאל ג'. מוזס (קצין הגיוס של הגנרל לונגסטריט) כדי לסייע לוותיקי צבא הקונפדרציה במאבקם לשוב לבתיהם. יש המאמינים שטרנהולם הורה שמטילי הזהב יושלכו מגשרי הרכבת במסע המילוט שלו ושל משפחתו (בציון העובדה שבנו ויליאם פיתח מכשיר לאיתור חפצים במים לאחר המלחמה) או שהוא דאג להברחת כספים לאנגליה על ידי סילבסטר ממפורד (שבהמשך שב לג'ורג'יה, שם הוא תרם רבות לחינוך יתומים), או לקנדה.
טרנהולם שלח את בנותיו מחוץ לריצ'מונד ב-3 באפריל 1865 יחד עם רעייתו של דייוויס, ורינה, ברכבת, ואליהן התלווה פרח הקצונה ג'יימס מוריס מורגן (שבהמשך נשא לאישה את אחת מבנותיו של טרנהולם). הנשים רכבו לשארלוט שבקרוליינה הצפונית ומשם הם הגיעו לבית שכור באבוויל שבקרוליינה הדרומית, שם הם פגשו את אחיהן ויליאם ואת משפחתו. על אף מחלתו, ג'ורג' טרנהולם (עם רעייתו ששימשה כאחות עבורו, כאישה היחידה בקרב 30 גברים) התפנה מריצ'מונד בליל ה-5 באפריל, כשפניהם מועדות לדנוויל, וירג'יניה, על אותה רכבת בה התפנו שאר חברי ממשלת הקונפדרציה. נאמר שהוא ריפא את עצמו באמצעות ברנדי אפרסקים, שאותו חלק עם שותפיו לנסיעה ובאמצעות מורפין.
כמה ימים לאחר מכן, הועבר טרנהולם באמצעות אמבולנס לרכבת אחרת שהסיעה את חברי ממשלת הקונפדרציה לקרוליינה הצפונית, שם נודע להם על רצח הנשיא לינקולן ב-14 באפריל. בסופו של דבר, ממשלת הקונפדרציה, כולל טרנהולם, הגיעה לפורט מיל שבקרוליינה הדרומית. עם הגעת הידיעה על כניעתו של הגנרל רוברט אדוארד לי באפומטוקס, וירג'יניה ב-9 באפריל, הציע המפקד המקומי בשארלוט, גנרל ג'ון אכולס לחייליו את הבחירה בין כניעה לבין המשך הלחימה. מחצית מפרשיו וכמעט כל חיילי הרגלים עשו דרכם אל בתיהם, כשרק אלף איש יצאו בפיקודו של אכולס כדי לחבור לנשיא דייוויס ולחברי הקבינט שנותרו בפורט מיל. טרנהולם ביקש מדייוויס להגיש את התפטרותו בציינו את מצב בריאותו וב-27 באפריל קיבל דייוויס את התפטרותו.
מאסר וחנינה
בבעלותו של טרנהולם היו שש אחוזות לגידול אורז במחוז ג'ורג'טאון שבקרוליינה הדרומית, שאותם הוא רכש ב-1863 לפני שמונה כמזכיר האוצר. הוא נסע מאבוויל לקולג' קרוליינה הדרומית בקולומביה, שם הוא השתתף ב-1 ביוני בחתונת בנו פרנק למרי אליזבט בורווס בביתו של נשיא הקולג'. טרנהולם, רעייתו ובנותיו עברו לאחוזה שנרכשה אז, שנקראה דה'גריפין וששכנה ליד קולומביה. חיילי צבא האיחוד שרפו אותה במהלך פשיטתם. הם הותירו את הבית באבוויל לויליאם ולמשפחתו.
ב-12 ביוני לערך, התבקש טרנהולם על ידי קצין צבא האיחוד להגיע לצ'ארלסטון כדי להשיב על כמה שאלות. כשהוא מלווה בחתנו, ג'יימס מ. מורגן (או על פי דיווחים אחרים, בבנו ויליאם), וכשהוא נושא תיק עם מטילי זהב, נסע טרנהולם לאורנג'בורג שבקרוליינה הדרומית. משם הוא לקח את הרכבת לצ'ארלסטון, שם הוא נעצר והובל לכלא ב-13 ביוני. הוא הואשם על ידי הממשלה הפדרלית בהעלמת מיליונים מנכסי הקונפדרציה. עד מהרה הוא הצטרף בכלא לתאודור דוהן וגנר, מנהל חברת "טרנהולם, פרייזר ושות'".
לזמן קצר נכלא טרנהולם בהילטון הד איילנד שבקרוליינה הדרומית, אך גנרל קווינסי גילמור, שהכיר אותו ואת טוב ליבו כלפי השבויים מצבא האיחוד במהלך המלחמה, וזיהה את קשייו הרפואיים, העניק לו כתב חנינה ב-25 ביוני ואפשר לו לשוב לביתו. ביולי שוחרר גילמור מתפקידו וב-12 ביולי נאסר טרנהולם מחדש.[7] מזכיר המלחמה של ארצות הברית, אדווין סטנטון, חשד בו במעורבות ברצח הנשיא לינקולן.[5]
ביולי נעצרו גם תאודור ג'רווי וא.ס. ג'ונסון, שניהלו את תנועת הספינות שפרצו את המצור הימי בתקופת המלחמה. טרנהולם נכלא בפורט פולסקי ליד סוואנה שבג'ורג'יה.[7] הותר לו לקבל מבקרים, שהגיעו אליו, כולל רבים מפקידי הקונפדרציה הבכירים. יחד עמו נכלאו שם ג'יימס סדון, דייוויד לוי יולי, רוברט מ. ט. האנטר, מושל פלורידה לשעבר א. ק. אליסון, צ'ארלס קלארק ממיסיסיפי, א.ג. מגרת' ועוזר מזכיר המלחמה, ג'יימס א. קמפבל – לכולם הוענקה חנינה באוגוסט.[5]
לאחר המלחמה
לאחר שהוענקה לו חנינה על ידי הנשיא אנדרו ג'ונסון והוא שוחרר ב-1 באוקטובר 1865 (יחד עם קלארק, קמפבל, סגן נשיא הקונפדרציה אלכסנדר סטיבנס והאחראי על הדואר ג'ון רייגן מטקסס), שב טרנהולם לעסקיו. באוגוסט קיבל מנהל החברה שלו ג'יימס ולסמן חנינה וב-29 באוגוסט הורה הנשיא ג'ונסון על השבת הרכוש לחברות בצ'ארלסטון, כולל זו של טרנהולם. עורכי דין אמריקאים הגישו תביעות בבריטניה כנגד נכסי החברה של טרנהולם כדי לקבל בחזרה כספים וכנגד כמה מנהלים בחברה, כולל ט. ד. וגנר וצ'ארלס פרילו. הממשלה הפדרלית תבעה את קנדה על פיצויים על נזקים שנגרמו על ידי חברות בריטיות שפעלו בשם הקונפדרציה, אך הם הגיעו להסדר, כולל שלושה מיליון דולר על נזקים לתנועת הספנות האמריקאית שנגרמה על ידי ספינת הקונפדרציה "אלבמה" שנבנתה בבריטניה.
בנו של טרנהולם, פרד, הפליג הביתה מאנגליה כדי להשתתף בחתונת אחותו הלן לג'יימס מוריס מורגן. טרנהולם יצר קרנות והעביר אחוזות לילדיו ולבני זוגם. הממשלה הפדרלית עיקלה כמה מנכסים אלו בהתבסס על אי תשלום מכס על ידי החברה של טרנהולם על פריטים שיובאו על ידי הספינות פורצות המצור במהלך המלחמה.
ב-1867 הוכרזה חברת תיווך הכותנה של טרנהולם כפושטת רגל. החברה התארגנה מחדש כ"ג'ורג' טרנהולם ובנו" ועברה הסבה לכריית זרחה, תחום שזכה לפריחה לאחר המלחמה. ב-1868 נבחר טרנהולם כמנהל של חברת הרכבות בלו רידג'. מסילה זו תוכננה לקשר את צ'ארלסטון אל המערב התיכון, אך היא פשטה רגל בשל מעילה של אחד ממנהליה שנמלט לצפון. ייתכן גם שפשיטת רגל זו נבעה מניהול לקוי.
בתקופה שלאחר המלחמה נודע טרנהולם בשל פעילותו הפילנתרופית בקרוליינה הדרומית, הן למען שחורים והן למען לבנים. ב-1865 הוא כתב שהאמנציפציה ניתנה לשחורים בצדק ודחף לקידומם. רבים מתושבי קרוליינה הדרומית לא היו שבעי רצון מהפעולות שננקטו בתקופת השיקום ומהמושל רוברט קינגסטון סקוט. הוא הוביל את המאמצים להשקיע ברווחת הציבור ובתשתיות, שכתוצאה מכך שולש החוב המדינתי שכן לא בוצעו השקעות רבות לפני המלחמה. הוא שרד תהליך הדחה. ב-1874 נבחר טרנהולם לבית המחוקקים של המדינה והוא היה חבר בו עד יומו האחרון.
באותה שנה לוותה מערכת הבחירות למושל המדינה באלימות, כאשר דמוקרטים לבנים פעלו כדי לדכא את המצביעים הרפובליקנים השחורים. הארגון הצבאי-למחצה, "החולצות האדומות" התחמש וחבריו רכבו בכל האזור. הם היו לוחמניים באופן מיוחד והצליחו להטיל אימה על מצביעים שחורים רבים. הדמוקרט וייד האמפטון, גנרל לשעבר בצבא הקונפדרציה, נבחר כמושל והדמוקרטים הלבנים השיבו לעצמם את השליטה בבית המחוקקים של המדינה למשך רוב מאה השנים הבאות.
מותו והנצחתו
ג'ורג' טרנהולם נפטר בצ'ארלסטון ב-9 בדצמבר 1876 ונטמן בבית הקברות מגנוליה.
בספריית הקונגרס מוחזקים רבים מתיקי מחלקת האוצר של הקונפדרציה, רבים מהם נוצרו על ידי טרנהולם.[8]
קיימת אמונה עממית שטרנהולם ומעשיו נתנו השראה למרגרט מיטשל כאשר יצרה את דמותו של רט בטלר בספרה על תקופת מלחמת האזרחים, חלף עם הרוח.[9]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Downey, "George Alfred Trenholm", South Carolina Encyclopedia
- ^ GEORGE TRENHOLM, North Carolina Markers.
- ^ 3.0 3.1 James C. Clark, Last Train South: The Flight of the Confederate Government from Richmond (McFarland & Company, Inc. 1984), p. 32
- ^ Fraser, Trenholm and Company", Exhibit, Liverpool Museum
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Ethel Trenholm Seabrook Nepueux, GEORGE A. TRENHLM Last Secretary of the Treasury, CONFEDERATE HISTORICAL ASSOCIATION OF BELGIUM.
- ^ Betty Myers (August 1973). "Annandale Plantation". National Register of Historic Places - Nomination and Inventory.
- ^ 7.0 7.1 Allen, Felicity (1999). Jefferson Davis, Unconquerable Heart (illustrated ed.). University of Missouri. p. 6.
- ^ George Alfred Trenholm papers, 1853-1897, Library of Congress.
- ^ Foster, Mary Preston (Oct 28, 2013). Legendary Locals of Charleston. Arcadia Publishing. p. 59.
26759912ג'ורג' טרנהולם