איירוספסיאל אלואט II
 | |||||||||||
| מסוק אלואט II מערב גרמני בסיור לאורך הגבול עם מזרח גרמניה | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מסוק קל | ||||||||||
| ארץ ייצור | צרפת | ||||||||||
| יצרן |
איירוספסיאל סוד אוויאסיון | ||||||||||
| טיסת בכורה | 12 במרץ 1955 | ||||||||||
| תקופת שירות |
1957 – 1983 (בחיל האוויר הישראלי) | ||||||||||
| צוות | 1 | ||||||||||
| נוסעים | 4 | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 1,500+ | ||||||||||
| משתמש ראשי |
 צרפת גרמניה | ||||||||||
| משתמשים משניים | ראו רשימת משתמשים | ||||||||||
| דגמים | ראו דגמים | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| תרשים | |||||||||||
 | |||||||||||
איירוספסיאל אלואט II (בצרפתית: Aérospatiale Alouette II, עפרוני) הוא מסוק קל מתוצרת צרפת. המסוק יוצר לראשונה על ידי חברת סוד אוויאסיון, שהייתה חברה ממשלתית, ולאחר מכן על ידי חברת איירוספסיאל. אלואט II היה המסוק הראשון בעולם שהונע באמצעות טורבינת גז ולא באמצעות מנוע הבוכנה המקובל.
אלואט II נועד בעיקר לשימוש צבאי, למטרות תצפית, צילום, חילוץ, קישור ואימון. בנוסף, היו גרסאות של המסוק שנשאו טילים נגד טנקים וטורפדות. למסוק היו גם שימושים אזרחיים: המסוק יכול היה לחלץ פצועים בשתי אלונקות שנישאו במתלים חיצוניים, ושימש גם להדברת מזיקים באמצעות ריסוס אווירי, וכן כמנוף מעופף שיכול היה לשאת עד 500 ק"ג במתלה המטען.
אלואט II היה אחד המסוקים הראשונים של חיל האוויר הישראלי. המסוק הראשון נכנס לשירות בשנת 1957, והאחרון הוצא מן השירות ב- 1983.
תכנון ופיתוח
המסוק הראשון של חברת סוד אוויאסיון היה האלואט SE 3120. מסוק זה תוכנן בחברת SNCASE[1], שאוחדה במרץ 1957 עם חברת SNCASO[2], ליצירת חברת סוד אוויאסיון. המסוק השיג שיאים עולמיים למהירות ולטווח טיסה, אך היה מורכב מכדי שניתן יהיה לשווקו. ממשלת צרפת הביעה עניין במסוק, אך דרשה שבתוך שנתיים יגיע המסוק לשלב הייצור. SNCASE הציעה שבעה דגמי מסוקים מונעים בטורבינה, ובמקביל פיתח יוסף שידלובסקי (מנהל מפעל טורבומקה לייצור מנועי מטוסים) את מנוע הארטוסטה (Artouste). היה זה מנוע טורבינה בעל הספק של 260 כ"ס, שהורכב על אחד מהדגמים המוצעים של חברת SNCASE. הצירוף של המנוע והתכנון הוביל ליצירת מסוק SE 3130 אלואט II.
טיסת הבכורה של המסוק התקיימה ב- 12 במרץ 1955, ושלושה חודשים לאחר מכן, ב- 6 ביוני, שבר אחד ממסוקי סדרת קדם הייצור, את שיא גובה הטיסה למסוקים. המסוק החדש הגיע לגובה 8,209 מטרים, כ- 27,000 רגל. ב- 13 ביוני 1958 שבר האלואט II שוב את שיא הגובה, כאשר נסק לגובה 10,984 מטרים, יותר מ-36,000 רגל.
היסטוריה מבצעית
ב- 3 ביולי 1956 חילץ מסוק אלואט II מטפס הרים שלקה בליבו בעת שהיה בטיפוס בגובה מעל 4,000 מ'. חילוץ זה היה הראשון מסוגו, וזיכה את המסוק בפרסום רב. חילוץ דומה אירע כמה חודשים לאחר מכן, ב- 3 בינואר 1957, כאשר מסוק אלואט II חילץ את צוותו של מסוק מדגם סיקורסקי S-58 שהתרסק בעת חיפוש אחר מטפסי הרים שנעלמו בהר מון בלאן. חילוצים אלה בוצעו עוד בטרם אושר המסוק לטיסה בצרפת, אישור שניתן ב-2 במאי 1957.
ההזמנות הראשונות היו עבור צבא צרפת, ולאחר מכן עבור חברות אזרחיות. במשך שנות ייצורו, סופק המסוק ל-80 מדינות ו- 47 גופים צבאיים, וכן נבנה ברישיון בברזיל, שוודיה, הודו וארצות הברית. בסך הכל נבנו כ- 1,500 מסוקים.
מאפיינים
מבנה האלואט II הוא פשוט, ומבוסס על מערכת של מוטות פלדה מעוגלים ומרותכים, עם זנב בתצורת מסבך. בקדמתו תא טייס ונוסעים שרובו נמצא בבועה גדולה, המאפשרת ראות מצוינת לכל הכיוונים. הכניסה לתא נוחה מאד, בעזרת דלתות רחבות. מאחורי תא הנוסעים נמצאת מערכת התמסורת של המסוק, המניעה רוטור בן שלושה להבים בעלי זווית פסיעה ניתנת לשינוי. מנוע המסוק הוא, כאמור, מנוע טורבינה, שאותו מזין מכל דלק ובו 596 ליטר. בזנבו של המסוק נמצא הגה גובה ורוטור משני בעל שני להבים. מנור הזנב מוגן מחבטה בקרקע בעזרת מגלש זנב המותקן בחלקו האחורי. למסוק שני מגלשים, ובחלק מן הגרסאות הותקנו במקומם מצופים או גלגלים.
הסידור המקובל בתא הצוות היו שני מושבים מלפנים, אחד מהם של הטייס, ושלושה מאחור. היו אפשרויות רבות למתקון ציוד על המסוק, ובכללן נשיאת מטען במתלה מטען, התקנת אלונקות בצידי המסוק, נשיאת צינורות לריסוס חקלאי, מנוף חילוץ, ועוד.
גרסאות
- SE.3130 אלואט II - הדגם הבסיסי, עם מנוע טורבומקה ארטוסטה IIC, משקל המראה מרבי - 1,500 ק"ג.
- SE 3131 Governor (מושל) - גרסת מנהלים: מנור הזנב עוצב מחדש והמטוס ביצע כמה טיסות ראווה. הדגם לא נכנס לייצור מכיוון שהמשקל שנוסף לו הפחית מביצועיו, אך שימש בסיס לתכנון הדגם הבא, אלואט III. אב הטיפוס הוחזר אחר כך לגרסת SE.3130, ולאחר זמן נמכר לחיל האוויר הישראלי[3].
- SE 3140 אלואט II - דגם ניסויי מונע במנוע טורבומקה טורמו II בעל 400 כוחות סוס, שאיפשר את קיצור הרוטור לקוטר 8.40 מטרים ואיפשר מהירות רוטור משתנה. הדגם לא הוכיח את עצמו ונזנח.
- SE 3150 אלואט אסטזו - דגם של המסוק מונע במנוע טורבומקה אסטזו IIA ועם מערכת התמסורת של מסוק האלואט III. הרוטור הראשי היה בקוטר 11 מטר, והרוטור המשני בעל שלושה להבים. מסוק זה, שהותאם במיוחד (על ידי הקטנת מכל הדלק, הסרת ציוד לא חיוני, ועוד) שבר ב- 3 ביוני 1958 שיאי נסיקה לגובה למסוקים וקבע שיא חדש שבו החזיק במשך 14 שנים, עד שנשבר בידי דגם אחר של המסוק, "SA 315B LAMA".
- SA 3180 אלואט II - פיתוח של הדגם הבסיסי, עם מנוע אסטזו IIA בעל צריכת דלק נמוכה יותר.
- SA 318B אלואט II - סימול מחדש של דגם SA 3180 לאחר 1968.
- SA 318C אלואט II - סימול מחדש של דגם SA 3180 עם מנוע אסטזו IIA2, עם משקל המראה מרבי מוגדל ל-1650 ק"ג.
- SA 315B LAMA (לאמה) - פיתוח של דגם Se 3150, שהותאם לטיסה בגובה רב מאד על פי דרישה של חיל האוויר ההודי שביקש להפעילו בהרי ההימלאיה. דגם זה צויד במנוע טורבומקה אסטזו IIIB. מסוק ראשון מדגם זה המריא ב- 17 במרץ 1969, ובניסויים שנערכו בהרי ההימלאיה המריא המסוק ונחת בגבהים מעל 7,500 מטר, כשעליו שני אנשי צוות וציוד במשקל 120 ק"ג - שיא עולמי בתחום זה. ב-21 ביוני 1972 קבע דגם של מסוק זה את שיא העולם למסוקים, כאשר הצליח לטוס ברום של 12,442 מטרים (קרוב ל-41,000 רגל) - שיא עולם שנשבר רק ב23 במרץ 2002 ע"י פרד נורת', שהצליח להגיע לרום של 12,954 מטרים (כ-42,500 רגל) עם יורוקופטר AS350-B2.
רשימת משתמשים
|
|
|
המסוק בשירות חיל האוויר הישראלי
מסוק האלואט II הראשון נתרם לחיל האוויר הישראלי על ידי נדבנית יהודיה-צרפתית ממשפחת דויטש-לאמארט. התרומה הותנתה בכך שהמסוק ישמש למטרות הומניטריות בלבד. על מסוק זה נצבעו המילים "י"י יראה", לבקשת התורמת[4]. המסוק הגיע לארץ בסוף יולי 1957, ושולב בגף "החרב המתהפכת" שהיה חלק מטייסת 100 (טייסת "הגמל המעופף"). ב- 1 בינואר 1958 הפך הגף לטייסת 124 העצמאית (טייסת "החרב המתהפכת"). בנוסף למסוק האלואט, כללה הטייסת שני מסוקי סיקורסקי S-55. הטייסת הייתה בפיקוד רס"ן אורי ירום, מחלוצי נושא המסוקים בחיל האוויר[5].
בקיץ 1959 הוקמה חברת תעופה אזרחית בשם "ארקיע עליזה". חברה זו הייתה חברת בת של חברת ארקיע, ונוסדה בשותפות עם יוסף שידלובסקי, מנכ"ל חברת "טורבומקה", יצרנית מנוע האלואט. הכוונה הייתה לעשות שימוש בשלושה מסוקי אלואט II למטרות אזרחיות, אך הניסיון לא עלה יפה. בסוף שנת 1960 נסגרה החברה עקב הפסדים כבדים, ושלושת המסוקים הועברו בינואר 1961 לטייסת "החרב המתהפכת"[6].
ב- 1965 הועברו שני מסוקי האלואט II שנותרו, לטייסת חדשה, שבה היו גם מסוקי בל 47. במלחמת ששת הימים שימשו מסוקי הטייסת לקישור ותובלת מפקדים. לכל אלוף פיקוד ומפקד אוגדה הוקצה מסוק קל אחד. לאחר המלחמה הועברו מסוקי הבל 47 לטייסת 123 (טייסת "ציפורי המדבר") ואילו מסוקי האלואט הועברו לטייסת חדשה, טייסת 125 (טייסת "המסוקים הקלים"). מסוקי אלואט נוספים נרכשו, חלקם מדגם SE.3130, מונעים במנוע ארטוסטה, וחלקם מדגם SE.3150, עם מנוע אסטזו[3][6]. בשיאה כללה הטייסת 13 מסוקי אלואט II[7].
תקופת מלחמת ההתשה הייתה תקופת שיא פעילותו של מסוק האלואט בחיל האוויר. המסוקים שימשו לסריקת קוו הגבול עם ירדן ומצרים, כדי לאתר חדירות של מחבלים (בעיקר מגבול ירדן) וחוליות מודיעין וקומנדו (בעיקר מגבול מצרים). הראות המצוינת מתא הטייס וכן יכולתו של המסוק לטוס נמוך ולאט, הפכו אותו ליעיל ביותר במשימה זו. עם גילויה של חדירה, השתתף המסוק במרדף אחרי חוליית החודרים. המסוק סייע לגלות את נתיב החדירה ולעיתים את המקום בו הסתתרה החוליה, הנחית כוחות בנקודות שיחסמו את דרך התקדמותה, וסיפק לכוחות הרודפים מים וציוד[7].
ב- 1970 החלה הטייסת לקלוט מסוקי בל 206 ("סייפן"). במלחמת יום הכיפורים עדיין שירתו מסוקי האלואט יחד עם המסוקים החדישים יותר בתפקידי קישור, סיור, תובלת מפקדים, ועוד. בשנת 1975 הוצאו אחרוני מסוקי האלואט מן השירות. למרות זאת, הוחזרו שני מסוקים לכשירות ב-1977, ושימשו כמסוקיהם של שר הביטחון עזר ויצמן ומפקד חיל האוויר, דוד עברי. הם נהגו להטיס את המסוקים בעצמם וכך לחסוך שעות טיסה יקרות של טייסות המסוקים הסדירות. המסוקים הוצאו סופית מן השירות ב-1983[6].
לקריאה נוספת
- "אלואט" - הג'יפ האווירי. כתבה בבטאון חיל האוויר, יוני 1977, מס' 101 (שנה 29). מאוחזר באשכול מסוקי אלואט בחיל האוויר, בפורום פרש צבא וביטחון.
קישורים חיצוניים
- אלואט II, באתר חיל האוויר הישראלי
- צבי גוטמן, אלואט - הג'יפ האווירי, בטאון חיל האוויר 101, יולי 1977, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- עודד גלוברמן, חייו הכפולים של 003, בטאון חיל האוויר 177, דצמבר 1990, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- מסוקי אלואט בחיל האוויר, בפורום פרש צבא וביטחון
- נעם הרטוך, העפרוני - מבט נוסטלגי על מסוק האלואט ושירותו בחיל האוויר, באתר "מרקיע שחקים"
הערות שוליים
- ^ Société ,nationale des constructions aéronautiques du Sud-Est החברה הדרום מזרחית לתכנון אווירונאוטי.
- ^ Société nationale des constructions aéronautiques du sud-ouest, החברה הדרום מערבית לתכנון אווירונאוטי.
- ^ 3.0 3.1 על פי האשכול מסוקי אלואט בחיל האוויר, בפורום פרש צבא וביטחון.
- ^ אבינעם מיסניקוב, אלואט 03 "ה' יראה", באתר "מרקיע שחקים".
- ^ על פי הדף טייסת החרב המהתפכת באתר חיל האוויר הישראלי.
- ^ 6.0 6.1 6.2 נעם הרטוך, העפרוני - מבט נוסטלגי על מסוק האלואט ושירותו בחיל האוויר, באתר "מרקיע שחקים".
- ^ 7.0 7.1 "לא קלה דרכנו", באתר חיל האוויר הישראלי.
25148403איירוספסיאל אלואט II