רבי אברהם אבולעפיה
 |
ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. הסיבה לכך: ניסוח אקדמי.
| |
| ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. הסיבה לכך: ניסוח אקדמי. |
 | |
| מתוך "ספר אור השכל" לר' אברהם אבולעפיה, כתב יד הוותיקן 597 | |
| לידה |
1240 ה' אלפים |
|---|---|
| פטירה |
1291 בערך ה'נ"א בערך |
| השתייכות | רבני ספרד, רבני יוון, רבני איטליה, ראשונים |
| תחומי עיסוק | תורה, קבלה, פילוסופיה |
| רבותיו | רבי הלל בן שמואל, רבי ברוך התוגרמי |
| תלמידיו | רבי משה בן שמעון מבורגוס, רבי יוסף בן אברהם ג'יקטיליה |
| חיבוריו | "סתרי תורה", "חיי העולם הבא", "אור השכל", "אגרת שבע נתיבות התורה", "גן נעול", "מצרף לכסף", "מפתח החכמות", "מפתח השמות", "מפתח הקרבנות", "מפתח הספירות", "מפתח התוכחות" (חמשת האחרונים על חמישה חומשי תורה), "שומר מצווה", "ספר המלמד", "סוד ירושלים", "ספר גאולה" |
רבי אברהם אַבּוּלְעַפְיָה (נקרא גם רבי אברהם הרואה)(ה' אלפים, 1240 - ה'נ"א, 1291 בערך) היה רב ומקובל, ופעל בתורת "הקבלה הנבואית" המכונה בפי היסטוריונים הקבלה האקסטטית.
קורות חייו
ר' אברהם אבולעפיה[1] נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240 לרבי שמואל אבולעפיה. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו.למד תורה מפי אביו עד פטירתו ב-1258.
ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לרב אבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים.
ר' אברהם אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.
לימודי הפילוסופיה והקבלה
ראשית התיישב ביוון ונשא שם אישה. לאחר זמן מה הגיע לקפואה, איטליה. שם למד אצל הפילוסוף רבי הלל מוורונה פילוסופיה, תורת הנפש של הרמב"ם ובעיקר את ספרו מורה נבוכים.[2] לאחר זמן מה הגיע לקטלוניה (ברצלונה), שם התקרב לחוג מקובלים שבהם היה רבי ברוך התוגרמי, ככל הנראה בחוג זה ובהשפעתו החל ללמוד קבלה שקודם לכן התנגד לה,[3] לימודיו התרכזו בעיקר בספר יצירה[4] שלאחר שנים מספר כתב לו כמה פירושים.
בחוג זה התקרב לקבלה הנבואית, שהושפעה מחסידי אשכנז ושורשיה טמונים בספרות ההיכלות. ר' אברהם אבולעפיה פיתח תורה זו, וכינה אותה כך, משום שחלק ממטרתה להביא את העוסק בה בטהרה לחוויה על-חושית ועל ידי כך לזכות לנבואה. כמו כן כינה תורה זו בשם "קבלת השמות" המביאה לידי נבואה, על ידי שימוש נרחב באותיות לשון הקודש ושמות הקודש.
הגילויים הנבואיים
בקטלוניה אירע אירוע מכונן בחייו של ר' אברהם אבולעפיה כאשר, לפי עדותו, זכה בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". בשנת 1271 זכה, לדבריו, לגילוי נבואי נוסף (ראו הרחבה להלן). משנה זו ועד למותו חיבר ר' אברהם אבולעפיה קרוב לחמישים חיבורים מסוגים שונים. החשובים והפורים שבהם הם ספרי ההדרכה להשגת נבואה דרך השימוש באותיות הקודש. עם ספריו אלה נמנים: "ספר חיי העולם הבא", "ספר אור השכל", "ספר אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז".
מלבדם כתב ר' אברהם אבולעפיה פירוש לתורה בשם "ספר המפתחות", כמה פירושים לספר יצירה ולמורה נבוכים, אגרות, שירים וספרי נבואה המתארים את חזיונותיו כמו "ספר האות". מתוך חמישים חיבורים שחיבר שרדו כשלושים, ורק חלק קטן מכלל אלו הובאו לדפוס. בכתביו עושה ר' אברהם אבולעפיה שימוש נרחב בגימטריות, נוטריקונים, ראשי תיבות ועוד.
תלמידיו
ר' אברהם אבולעפיה לא מיהר לנסות להיפגש עם האפיפיור. עוד לפני כן ערך מסע נדודים ברחבי אירופה, ובו אסף קבוצות קטנות של תלמידים ולימדם תורה, ובפרט את "מורה נבוכים" בשיטתו המיוחדת. תלמידיו הבולטים במסע זה היו שניים מגדולי מקובלי קסטיליה, ר' משה בן שמעון מבורגוס, שעליו כתב כי הוא "אדם גדול ונכבד", ור' יוסף בן אברהם ג'יקטיליה בעל הספר "שערי אורה", שעליו העיד ר' אברהם אבולעפיה בספרו "אוצר עדן הגנוז": "והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני, והוסיף מכוחו ומדעתו וה' היה עמו".
ב-1279 שב לקפואה שבאיטליה, שם ניסה להקים בית מדרש.
ניסיונותיו להפגש עם האפיפיור
ב-1280 החליט להיענות לציווי הנבואי שקיבל עשר שנים קודם לכן ולנסות להיפגש עם האפיפיור ניקולס השלישי. לקראת ערב ראש השנה ה'מ"א הגיע ר' אברהם אבולעפיה לרומא, אך האפיפיור סירב לראותו. האפיפיור יצא מרומא אל ארמון נופש קטן בסוריאנו, ור' אברהם אבולעפיה קיבל מסר שאם ינסה לפגוש אותו גם שם יוצא להורג בשריפה.
ר' אברהם אבולעפיה לא אמר נואש ויצא בכל זאת לסוריאנו כדי להיפגש עם האפיפיור. עם הגעתו של ר' אברהם אבולעפיה למקום בערב ראש השנה נודע לו כי האפיפיור מת באופן פתאומי ימים ספורים קודם לכן, בכ"ה באלול ה'ם' (ככל הנראה מהתקף לב). ר' אברהם אבולעפיה נעצר על ידי כת המינוריטים השייכת למסדר הפרנציסקנים, אולם הוא לא נשרף כפי שאיימו עליו בתחילה אלא הוחזק במעצר שבועות מספר ולאחר מכן שוחרר ופנה לסיציליה. אירועים אלו נתפסו על ידו כאות למסירות הנפש שלו בעבור עשיית רצון ה' וכעדות על שהציל אותו מיד אויביו.
התנגדות
בשנת 1281 הגיע ר' אברהם אבולעפיה לאי סיציליה (פלרמו ומסינה). שם הקים בית מדרש והצליח לאסוף סביבו עדה גדולה של תלמידים וחסידים.
בשל גישתו הנבואית פנו חלק מנכבדי המקום לרבי שלמה בן אדרת (הרשב"א), מגדולי הדור ומנהיגיו ומפוסקי ההלכה בעת ההיא, בשאלת נביאותו של ר' אברהם אבולעפיה. הרשב"א דחה בתוקף את התפיסה והחל באחד הוויכוחים הראשונים על משיחיות קבלית בימי הביניים. הרשב"א פתח במלחמת חורמה כנגד ר' אברהם אבולעפיה ודחה את יומרותיו הנבואיות. מאבקו של הרשב"א הצר את צעדיו של ר' אברהם אבולעפיה, וכתוצאה מכך איבד קהל גדול מתלמידיו וחסידיו ואף נאלץ לעזוב לזמן מה לאי קומינו הסמוך. עדות לרדיפה זו נמצאת באגרת "וזאת ליהודה" שכתב ר' אברהם אבולעפיה לרבי יהודה שלמון:
עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות עד ישקיף וירא ה' משמים, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, צוד צדוני כציפור אויבי חנם, צמתו בבור חיי ויד"ו אב"ן ב"י, צפו מים על ראשי, רבת ה' ריבי נפשי גאלת חיי, ראית ה' עיתותי, שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי. [...]
ועתה הכריחני לדבר עמך בזה המעט הכתב ששלח הרב לבני פלירמו לר' אחיטוב שהיה מלא נאצות ולא היה שום דבר חכמה כי אם חרופים וגדופים כמנהג הנערים הקטנים שאינם בעלי דעת עד שרבים מרואיו הכחישו חתימת ידו וקראוה מזויף ואמנם אני שהכרתי מדבריו עניינים ידועים לענות לו על דבריו להודיע לך והדומים לך שהדברים שחשב או ששמע היו להפך. [...]
מה שחשב הרב ר' שלמה ב"ר אברהם ז"ל בן אדרת על ענייני או מה ששמע היה הכול הבל ורעות רוח, והראייה על זה שאני שבח לאל כבר סדרתי למודי ולמדתי המקרא ודקדוקי הפעולה [...] ולמדתי תלמוד גמרא ופסק [...] ולמדתי דרשות ואגדות וברייתות [...] ולמדתי הגיון וחכמת הטבע [...] ולמדתי חכמת האלוקות על דרך המחקר, ולמדתי מקצת חכמת הרפואות [...] וכן חולין, ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים [...] וספר האמונות לר' סעדיה וספר חובת הלבבות לרבינו בחיי, וכל אלה עם ספרי אברהם בן עזרא בחכמתו הניעוני והביאוני לבקש סוד הספירות והשמות ודרכי החותמת. [...]
ועתה אני מחלה פניך מאד שתעיין בדברי עיון יפה כראוי לאיש כמוך ואל תדינם בתחלת מחשבה לא לזכות ולא לחובה אבל דינם אחרי ברור שלם, וראה והבן מהם מה כוונתי בהם כפי יכלתך, ואחרי שירדת בם לסוף דעתי לפי מחשבותיך תודיע לרב ר' שלמה דעתך בדינך ובמשפטם.
המחלוקת בין הרשב"א לר' אברהם אבולעפיה נמשכה משנת 1285 לערך עד לפטירתו של ר' אברהם אבולעפיה. זמן פטירתו המשוער הוא בשלהי 1291 או בראשית 1292, שכן החל מאותה עת אין כל ידיעה על פועלו. גם לאחר מותו של ר' אברהם אבולעפיה ולאורך שנים אחר כך, השפיע חרם הרשב"א על תורתו. עדות לכך היא העובדה שעד המאה ה-18 ספרו המרכזי "חיי העולם הבא" נשאר בכתב יד.
המקובל ר' יהודה חייט שחי כמאתיים שנה לאחר מכן, כותב בהקדמה לספרו 'מערכת אלהות':
גם ראיתי ספרים רבים שחיבר החכם בעיניו ר' אברהם אבולעפיא ולסכלותו וגאותו כינה עצמו אברהם המורה ומשנחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים. השמר מפניו אל תשמע בקולו כי ספריו מלאים דמיונות ושטויות על דרך הקבלה בדויים מלבו הוא עשה ספר אור השכל ובחושך הולך, וגם עשה ספר מורה המורה והוא פירוש לספרו אחד מהם היה אותו הנבל שם שר"י אותו אברהם ששם עצמו נביא ומשיח, ופיתה בכזביו כמה מבני ישראל ולולי שסגרתי הפתח בפניו בחמלת השם עם רוב כתבי אל קהילות הקודש כמעט שהתחיל והיה ובהתמדת מה שהיה מרגיל ראה עד כמה הגיע סכלותו לפרש דברי המורה עם דברי קבלה בדויה מלבו אשר לא עלתה על מחשבתו של החכם האלקי ועוד עשה ספר השם והוא פירוש לשם בן ע"ב עשהו כולו כתוב בעגולים כדי להבהיל, וכולו מלא צרופים כוזבים ממוחו המדומה בדויים
נבואה
האירוע המכונן בחייו של הרב אבולעפיה אירע בקטלוניה כשזכה, לפי עדותו, בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עמו בענייני יהדות". ב"ספר העדות" שחיבר תשע שנים מאוחר יותר כתב על כך: "בשנה התשיעית ההיא עוררהו ה' ללכת לרומי רבתי כאשר ציווה בברצלונה...". לתפישת שליחותו הנבואית נוסף בגילוי זה אלמנט של שליחות משיחית. יתכן ומעשה זה מעיד על שראה עצמו כמשיח או דומה לכך, בדומה לדברי הרמב"ן בויכוח ברצלונה כי בעת קץ הימים יבוא המשיח בציווי השם אל מושל היהודים, ובזה רמז אל האפיפיור, וידרוש ממנו כשם שדרש משה רבנו מפרעה: "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי" (ספר שמות, פרק ז', פסוק ט"ז). מעשה אותו נקטו משיחיים בתקופות מאוחרות יותר, כגון ר' שלמה מולכו באמצע המאה ה-16 ולהבדיל נתן העזתי באמצע המאה ה-17.
בכתביו הוא מכנה עצמו בשמות שונים כמו "אברהם הרואה", "רזיאל" ו"ברכיאל"; הוא מגלה סודות מיסטיים כמו קץ הימים, ומנמק זאת בכך שגילויים אלו מתאפשרים בזכות העובדה שהמשיח עומד להתגלות, ולו ידוע זמן בואו. כך כתב באגרת "וזאת ליהודה":
בהגיעי אל השמות ובהתירי קשרי החותמת נגלה אלי אדון הכול וגלה לי את סודו, והודיעני עד קץ הגלות וזמן התחלת הגאולה על גואל הדם, ואז הכריחני להתפאר בנבואה.
בשנת 1271 קיבל, לדבריו, חיזיון נבואי נוסף, כפי שהעיד בספרו "אוצר עדן הגנוז":
ואני בזמן היותי בן א"ל [=31] שנה במדינת ברצלונה, העירני ה' משנתי ואלמוד ספר יצירה עם פירושיו ותהי עלי יד ה'. ואכתוב ספרי חכמות מהם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי בקרבי ורוח ה' הניע לבי ורוח קדושה נוססה בי. ואראה מראות נוראות רבות ונפלאות על ידי מופת ואות ובכללם התקבצו סביבי רוחות קנאות. וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו רעיוני עלי כי לא מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך אשר אלך בה. ועל כן הייתי כעיור ממשש בצהרים ט"ו [=15] שנה, והשטן עומד על ימיני לשטני. והייתי משגע ממראה עיני אשר ראיתי לקיים דברי התורה ולהתם הקללה השנייה י"ה [=15] שנה. עד אשר חנני אלקים קצת מדע ויהי ה' עמי לעזרה משנת (א') [א"ל] עד שנת מ"ה להצילני מכל צרה. ובהתחלת שנת אלי"ה הנביא חפץ ה' בי ויביאני אל היכל הקדש. והוא הזמן שבו השלמתי הספר הזה אשר חברתיו.
שיטתו על הקבלה הנבואית
הרב אברהם אבולעפיה טען שקבלת הספירות נחותה מהקבלה הנבואית, וכך כתב באגרת "וזאת ליהודה":
ואומר כי הקבלה [...] נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חלקי דעות השם על דרך עשר ספירות [...] וחלק ידיעות השם על דרך כ"ב אותיות [...] והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות [...] ואין ספק כי החלק הראשון קודם במציאת זמן הלימוד בקבלה לחלק השני, והשני קודם במעלה מן הראשון.
הרב אבולעפיה חסיד הקבלה הנבואית קובל לעיתים על בעלי הקבלה ה'רגילה' שאינה נבואית, וכך כתב בספר "גן נעול":
שכבר קמו עלי אנשים רבים שהם חכמים גדולים מחכמי ישראל במקומות הרבה. ויש מהם שהיו בקיאים בראשי פרקים מדרכי הקבלה [...] ואני איני מגנה אחד מאלו כולם, שאינו פלא שיכחישוה אותם שלא ידעוה ולא שמעוה כלל. כי אפילו היודעה והמכירה מסתפק בה מאד אם היא אמת אם לא. וזה יקרה בהכרח טבעה למי שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בה. אבל מי שיצא שכלו בה מן הכח אל הפועל הנבואי, אי אפשר לו להכחיש דבר ממנה.
באגרת "וזאת ליהודה" הרב אבולעפיה אף תקף בחריפות חלק ממקובלי הספירות והאשים אותם בשלילת אחדות ה':
ולפיכך אודיעך שבעלי קבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השילוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוקות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.
הרב אבולעפיה לא היה הראשון שעסק בקבלה הנבואית, אך מה שמייחד ומבליט אותו לעומת מקובלים אחרים שעסקו בה, מלבד שמיזג את תורת הנפש של הרמב"ם בקבלת חסידי אשכנז, הוא הפירוט הרב של הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה. הרב אבולעפיה משתית דרך ברורה להולכים בדרכו, החל מאופן וסדר הנשימות הראוי[5] תנועות הראש[6] והידיים[7] דמיון האותיות[8] התעטפות בטלית והנחת תפילין[9] וכן בתנאים הנלווים לשימוש בהזכרת השם, כמו ההכנה הנפשית הראויה והתבודדות במקום המיוחד לשם כך והתרחקות מענייני העולם הגשמי[10].
העיסוק בתורתו בעת החדשה
בשל חרם הרשב"א פחת במידה משמעותית העיסוק בכתבי הרב אבולעפיה עד המאה ה-18. עם זאת היו מגדולי המקובלים שהכירו בו כסמכות בעלת משקל אף קודם לכן, וכך אנחנו מוצאים את הרמ"ק מצטט קטע ארוך מספרו "אור השכל" העוסק בשמות הקודש. גם רבי חיים ויטאל מזכיר בספרו שערי קדושה את עצותיו המעשיות של הרב אבולעפיה כדרכים מקובלות של התבודדות האמורות להביא לרוח הקודש. מכל מקום ספריו עדיין לא נלמדו בשיטתיות. נקודת המפנה בהתייחסות אליו הגיעה בתיאורו של ספרו "חיי העולם הבא" וטיהור שמו על ידי החיד"א במאה ה-18 בספרו הביבליוגרפי "שם הגדולים":
הוא ספר שחיבר הרב רבי אברהם אבואלעפיא בעיגול שם ע"ב וראיתיו על קלף כתב יד. ודע שהרשב"א בתשובותיו סימן תקמ"ח והרב היש"ר בספר 'מצרף לחכמה' זלזלו בו כאחד הרקים ויותר. ברם קושטא קאמינא דחזיתיה לרב גדול ממארי רזין [=אולם אמת אני אומר שראיתיו לרב גדול מבעלי הרזים] ובישראל גדול שמו ואחרי דבריו לא ישנו שהוא מקורב לס' הנזכר ותושע לו ימינו
כוונת החיד"א היא לציטוטיו של ר' חיים ויטאל שהביא מספר "חיי העולם הבא" בספרו "שערי קדושה"[11]. בזכות החיד"א, שהיה מגדולי הפוסקים וכן מראשוני ההיסטוריונים של הכתיבה היהודית, התהפך מעמדו של הרב אבולעפיה מן הקצה אל הקצה והוא הפך מדמות רחוקה ומוחרמת לדמות מכובדת, מוערכת ולגיטימית.
עם זאת חשוב לציין כי ר' חיים ויטאל בעצמו בספרו ספר החזיונות, כותב בפירוש נגד ר' אברהם, ומתאר שבאה אליו רוח אחת וגילתה לו דברים שאינם טובים עליו.
כמו כן מוזכר רבי אברהם בכבוד ובהערכה בספרים מאוחרים, כמו למשל רבי אברהם שלום ב"ר יצחק[12] בספר נווה שלום[13]. ובספר שער החשק[14] כתב בשם רבי יוסף גי'יקטליא מחבר הספר שערי אורה[15]: "גם הרב המחבר [-הספר שערי אורה] משבח להחכם רבי אברהם אבולפיה למעלה מן הטבע".
המחקר האקדמי על תורתו של הרב אבולעפיה החל בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר משה לנדאור בחן את כתבי היד של הרב אבולעפיה. לנדאור ניסה ליחס בטעות את כתיבת ספר הזוהר לרבי אברהם אבולעפיה. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו חוקרים כמו צבי גראף, משה שטיינשניידר ואהרן ילינק לנתח את שיטתו של הרב אבולעפיה. ילינק הקדיש כמה מחקרים לכתביו והוכיח בבירור כי הרב אבולעפיה איננו מחברו של ספר הזוהר.
במאה העשרים הרחיב במעט גרשם שלום את המחקר אודותיו וקיבע את דמותו של הרב אבולעפיה כאחד מיוצריה החשובים של הספרות הקבלית. כיום החוקר המרכזי על הרב אבולעפיה ותורתו הוא משה אידל, אשר חיבר שורה ארוכה של מחקרים עליו ועל שיטתו הקבלית.
ספריו וחיבוריו
הרב אבולעפיה חיבר חיבורים רבים בפילוסופיה ובקבלה עיונית ובקבלה מעשית נבואית,
ובהם נותרו הספרים:וכן עדיין נשארו כמה כתבי יד רובם חלקים לא שלמים שנותרו בכתבי היד
- אגרת שבע נתיבות התורה, על הדרך הראויה ללימוד התורה.
- מפתח החכמות על ספר בראשית.
- מפתח השמות, על ספר שמות.
- מפתח הקרבנות, על ספר ויקרא.
- מפתח הספירות, על חומש במדבר.
- מפתח התוכחות, על חומש דברים.
- ספר הגאולה נוסח לפירוש זה, בתרגומו הלטיני של פלביוס מיתרידטס יצא לאור על ידי חיים וירשובסקי בשם Liber Redemptionis [דהיינו, ספר גאולה].
- חיי הנפש, בביאור סודות קבליים שונים, ערוך גם כן כביאור על המורה נבוכים.
- סתרי תורה שלשה ספרי פירושים על ה"מורה". פירושו השני שנקרא "חיי הנפש", וזה "סתרי תורה" פירושו השלישי, ופירושי הראשון נקרא "ספר הגאולה", שממנו נשאר בידינו כתב יד אחד בלבד המכיל רק כמה עמודים ואיכותם גרוע.
- אוצר עדן גנוז."וזה הספר שאני מחבר בו ספרתי לך ענינו, הוא שיכלול עניינים רבים, לא פירוש על ספר יצירה בלבד. ועל כן לא אאריך בו כרצוני. ואמנם אני מודיעך מעכשיו שידיעת השם באמת אי אפשר לדעתה לא מספר יצירה לבדו, ואפילו עם ידיעת כל פירושיו הנזכרים, ולא ממורה הנבוכים לבדו ואפילו עם ידיעת כל פירושיו, עד שתחוברנה שתי הידיעות של שני הספרים האלה יחד והחכמות שתיהן אל אחת מיוחדת אשר היא התכלית האחרונה. זה הספר שלשה חלקים החלק הראשון אגיד ואקצר פרטיה : החלק הב' אגלה בו דרכי המולדות. החלק הג השמות. וכוונתי להחכים ליראי השם ולחשבי שמו לבד. ועל כן אחר השלימי הכל ההקדמה והחלקים השלושים אשר נולדו מן השלשה אחבר דבר ואקראהו חותם בתוך חותם ושם אגלה כל דעתי ומי הביאני עד הלום, זה קצתו ארמוז בהקדמה עד שיהו כל חלקי הספר ל"ב נתיבות פלאות חכמה עם ההתחלה והתכלית".
- אמרי שפר. בידיעת השם המפורש ובעניין כחו ופעולותיו בבריות הפרטיות ודרכו עם הכלליות ובמהות הגמול והעונש המתחייבים מאתו ויודע מזה החבור למה נברא האדם ולמה נתנה לו תורה ומצוה כתובים על שני לוחות אבנים ולמה נתנה לאומה מיוחדת יותר בזויה מכל אומה ולשון בטבעה ולמה לאומתנו יותר משאר אומה ולמה קדם ולא אחר זמן מתן תורה ולמה בהר סיני ובמדבר סיני וכיוצא באלה השאלות והדומים להם "ודע שכבר חברתי אני ספרים רבים בזאת הידיעה שהיא ידיעת השם באמת. ובתוך זה הזמן משנת ל"ט ועד היום שנת נ"א עוד חברתי בזאת הידיעה בעצמה ספרי נבואה שהם פסוקים מעידים על ידיעת השם זו". "ואין תכלית כוונתי בכל חיבורי כי אם למען ספר שמו בכל הארץ ומצד הידיעה השכלית"."וחברתי על זה גם ספרים רבים בצורת ספרי חכמה ומהם ארבעה מעולים מגלים רוב זו הידיעה
- הא' מהם הוא ספר אור השכל, וזה הספר להועיל המתחילים בעיון השם המפורש ואורה להם דרך ידיעתו, עד שיהיה ערך זה החיבור אל ידיעת ה' הידוע על דרך הקבלה הנבואית כערך חכמת מעשה בראשית אל מעשה מרכבה , ואאיר בחיבורי זה עיני לבות המשכילים ואכוון בזה החיבור לגדור כל פרצה
- והב' ספר גן נעול בפירוש "ספר יצירה", ופירוש האלפא ביתות היוצאות ממנו,במסירת הקבלה לפי דרכי "ספר היצירה" בכלל. כי כלל כל הקבלה נכלל בשני עניינים הנזכרים "בספר היצירה". האחד מהם ידיעת עשר ספירות והשני ידיעת כ"ב אותיות
- והג' ספר החשק שבהם כוונתי לרמוז קצת מדרכי צרופיו בדמות שינויי הפכי צורות מערכות צרוף השם הנכבד וידמה סוד הצרוף לחושק ולחשוק ולחשק שהוא... והם הערה למה שאני בו, בדמות השכל המשכיל את המשוכל שהוא דבר אחד בהמצאו בפועל, והוא בהכבדם להיותו בכוח.
- והד' פרדס הספר והאחרים רבים כמותם ..ואין ספק שצריך המקובל הרוצה להשיג זו הידיעה לעיין בהם ומהם יתחכם מה. ואני סומך בקצרי זה החיבור על מה שהארכתי באותם החיבורים שקדמו לזה."
- גט השמות
- אגרת וזאת ליהודה, בה הוא משיב לטענות מתקיפיו.
- ספר האות, מסה משיחית בסגנון מקראי.
- סוד ירושלים פירוש השם ירושלים.
- מצרף לכסף, "אחת מכוונותי בכתבי זה העניין לך ולדומים לך. עניין הראשון כדי לפתוח לבך ולתת בידך מפתח לפתוח בו שערי חן וחסד ורחמים עליונים נבואיים עד שתוכל לבוא בחדרי הפרדס הנקראים חדרי הקבלה מפני קבלת השפע האלוקי העליון. ולהודיעך בו טעות מחשבת זאת האמונה שהאמין זה התלמיד בספירות, וכי אין לו בידיעתם כי אם קריאת שם לכל ספירה בלבד, לא ציור עניין כלל. ועל סוד דבוק כל ענף בשרשו וכל רוחני בנפשו, ושישיג מהם המשכיל המקובל שפע ניכר אצלו".
- חיי העולם הבא, החיבור העיקרי העוסק בהדרכה מפורטת למדיטציה נבואית.
- מצרף השכל,סודות מפי רזיאל המלאך. אשר הם שבעה ספרים. ששה מהם ספרים שלמים ואחד מהם קראו "הפטרה". והוא חצי ספר. ושמות ששת ספריו הם: ספר מליץ, ספר איש אדם, ספר הברית החדש, הספר העדות, ספר חיים, וספר הישר.
- מפתח הרעיון.
- נר אלקים, סוד ברכת כהנים.
- שומר מצווה, על יחס הקבלה לפילוסופיה.
- ספר המלמד.
- ספר הצירוף, מיוחס לו.
- שערי צדק.
בעולם החרדי החל מאמץ לפרסם את כתביו של הרב אבולעפיה, ויצאו לאור ספריו: "חיי העולם הבא", "אמרי שפר", "אור השכל", "ספר החשק", "גן נעול", "אוצר עדן הגנוז", ועוד.
גם בזרם הקבלה המודרנית זוכה דמותו של הרב אבולעפיה לעדנה מסוימת בכך שמתייחסים לשיטתו כאל מעין "מדיטציה יהודית".
ראו גם
| תקופת חייו של רבי אברהם אבולעפיה על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
- משה אידל, "כתבי ר' אברהם אבולעפיה ומשנתו", עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ו
- משה אידל, אברהם אבולעפיה: לשון, תורה והרמנויטיקה, הוצאת מאגנס
- משה אידל, החוויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה, הוצאת מאגנס
- משה אידל, אברהם אבולעפיה והאפיפיור: משמעותו וגילגולו של ניסיון שנכשל, AJS Review ,Volume 7, April 1982
- משה אידל, משיחיות ומיסטיקה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור
- משה אידל, הרמב"ם והקבלה
- גרשם שלום, הקבלה של ספר התמונה ושל אברהם אבולעפיה, הוצאת אקדמון 1965
- גרשם שלום, Major Trends in Jewish Mysticism, הוצאת שוקן, 1995
- אהרון ילינק, בית המדרש
==קישורים חיצוניים==
- משה אידל, החוויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה
- אברהם אבולעפיה, ביוגרפיה וטכניקות מיסטיות, באתר "שפת הנפש"
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר אברהם ב"ר שמואל אבולעפיא", בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 7–8, באתר היברובוקס
- "אַבּולְעֲפִיָא, אברהם בן שמואל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 21–24, באתר HebrewBooks
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "אברהם אבולעפיא", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 8-5, באתר HebrewBooks
- אבולעפיה - לדעת ברוח בלוג מאמרים פרושים והסברים בנושא תורת אבולעפיה מאת עורך ספרי אבולעפיה
- קישור לספריו "חיי עולם הבא", "וזאת ליהודה", "אור השכל", "ספר החשק", "אמרי שפר", "גן נעול", "שבע נתיבות התורה", ו"אוצר עדן הגנוז"
- ראיון עם משה אידל, החוויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה
- שחר ארז, על כפילים ועל אברהם אבולעפיה שצלח את המראה, באתר הארץ, 4 במאי 2006
- שלום רצבי, מאמר ביקורת מאת שלום רצבי על ספרו של משה אידל העוסק בהגותו של אברהם אבולעפיה, פעמים 62, תשנ"ה 1995, עמ' 156-149.
סרטון של משה אידל מדבר על אבולעפיה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ "אני האיש הנזכר בהקדמה הראשונה של זה הספר נולדתי בפרקוסטה של ארגון אשר במלכות ספרד. וטרם הגמלי ----- [עברנו לנווארה] (...) ואחל לקרוא מקרא עם הפירוש והדקדוק ר"ל כל התורה שבכתב שהיא כ"ד ספרים לפני אבא מארי ז"ל (...) שרוב למודי היה ממנו. ואני בן ח"י שנה והוא מת (...) ואני ישבתי בארצי שבה נתגדלתי שנתים ימים אחר פטירת אבא מארי (...) ואצא משם ואבא דרך ישרה לארץ ישראל בים וביבשה. ודעתי היה ללכת לנהר הסמבטיון ולא יכולתי לעבור מעכו ואילך מפני התגר שגבר בין ישמעאל ועשו. ואצא משם ואשוב דרך מלכות יון (...) ותעירני רוח יי ואקח את אשתי אתי ואשים פני לבוא עד ממי רביני ללמוד תורה. ואני בעיר קפואה קרוב לרומי מהלך חמשה ימים מצאתי שם איש נכבד חכם ונבון פילוסוף ורופא מומחה ושמו ר' הלל ז"ל ואתחברה אתו, ואלמוד לפניו מעט מחכמת הפילוסופיאה ומיד נמתקה לי מאד ואשתדל בידיעתה בכל כחי ובכל מאדי ואהגה בה יומם ולילה, ולא נתקררה דעתי ממחשבתי עד שלמדתי מורה הנבוכים פעמים רבות וגם למדתיו במקומות הרבה." (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
- ^ "ולמדתי המורה הנקרא מורה הנבוכים מורה באמת בעומקה מופלאה עם סתריו" (מתוך "וזאת ליהודה").
"כמו שהתבאר בספר הנכבד הנקרא "מורה הנבוכים", אשר אני קורא שמו "מכה הרוחנים", מפני שמוסיף רוח חכמה לכל בעל מדע ומכה אותו ואומר לו גדל". (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז"). - ^ "דע כי טרם שאדע שום קבלה בספר יצירה גם אני הייתי חולק חלוקה חזקה וקשה על אמתתו. ולכשקיבלתי מה שהיה ראוי לקבל בו לכל בעל קבלה, ר"ל מה שלא היה ראוי לשום חכם להיותו חסר מידיעתו, חזרתי בתשובה בו". (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
- ^ "ואלה שמות מפרשי ספר יצירה אשר ראיתי פירושיהם ובחנתי דעותם בו כפי שנויים והם י"ב פירושים. א. פירוש ספר יצירה של ר' סעדיה גאון (...) ב. פירוש רבי אברהם בן עזרא (...) ג. רוטש בן תמים (...) ד. ר' שבתי הרופא (...) ה. הרב ר' יעקב משגוביא (...) ו. הרב ר' עזרא (...) ז. הרב ר' עזריאל (...) ח. הרב ר' יהודה החסיד האשכנזי (...) ט. הרב ר' אלעזר האשכנזי (...) י. הרב ר' משה בן נחמן (...) יא. הרב ר' יצחק מבדרש (...) יב. הרב ר' ברוך מורי ורבי" (מתוך ספר "אוצר עדן הגנוז").
- ^ "צריך שיקח כל אות ואות מאותיותיו ויניענה בתנועת נשימתו ארוכות שלא ינשום בין שתי אותיות כי אם נשימה אחת ארוכה (...) ואחר כך ינוח בשיעור נשימה אחת. וכן עשה בכל אות ואות (...)" (מתוך ספר "מפתח השמות").
- ^ "תתחיל להניע לבך וראשך (...) ונענע ראשך בציור הניקוד אשר באות שאתה מזכיר (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
- ^ "ושא עיניך למרום ושא את כפיך השמאלית והימנית בדמות נשיאת כפיים של הכהן (...)"(מתוך "ספר החשק").
- ^ "כשלהבת הנר הלבנה תוכל לצייר השם הנכבד בתכלית הלובן והאור" (מתוך כתב יד ששון 290).
- ^ "ותתעטף בטלית ושים תפילין בראשך ובידך (...) ונקה עצמך ובגדיך ואם תוכל יהו כולם לבנים כי כל זה מועיל לכוונת היראה ואהבה מאד (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
- ^ "והכון לקראת א-להיך ישראל והכן עצמך ליחד לבבך וטהר גופך ובחר לך מקום מיוחד שלא ישמע קולך לשום אדם והיה יחיד ומיוחד מבלי אחד ושב בחדר או בעליה ואל תגלה סודך לשום אדם, ואם תוכל שתעשהו ביום בבית אפל מעט עשהו. ואמנם הטוב הישר שתעשהו בלילה, והיזהר לפנות מחשבות מכל הבלי העולם באותה שעה (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
- ^ ראה במאמרו של הרב משה צוריאל בספר "לקט מקורות" (ירושלים תש"ע) עמ' 34
- ^ מחכמי צפת בזמן הבית יוסף.
- ^ נווה שלום פרק ט' מאמר תשיעי: וזה לשונו: "כבר הזכיר זה החכם רבי אברהם אבולעפיא בספר הנקרא אור השכל".
- ^ אודותיו מובא בשם הגדולים ([מערכת ספרים אות ח [קיח] חשק שלמה): חיבר אותו החכם השלם רבי יוחנן אלימאן והוא פירוש שיר השירים וראיתיו כ"י והוא קובץ גדול.
- ^ שער החשק סוף המדרגה הרביעית עמ' מא.
