תוכנית קלייטון
תכנית קלייטון או המזימה הבריטית, כשמה בקרב הנהגת היישוב והנהגת מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, הייתה תכניתו של אילטיד קלייטון, קצין הביון הפוליטי הבכיר במזרח-התיכון, בעל השקפה פרו ערבית[1], יד ימינו של שר החוץ בווין, לסיכול תכנית החלוקה וסיכול הקמת המדינה היהודית באמצעות שתי קואליציות פלישה של צבאות מדינות ערב לפלשתינה-א"י. עקרונות התכנית לקואליציית הפלישה הראשונה נילוו ל'הסכם פורטסמות' האנגלו-עיראקי מינואר 1948 כנספח סודי תחת השם: 'עסקת פלשתינה'. תכנית הפלישה הראשונה לא יצאה לפועל.
רקע
האימפריה הבריטית יצאה מנצחת ממלחמת העולם השניה ועל סף פשיטת רגל כלכלית שנמנעה בזכות הלוואה בסך 3.5 מיליארד דולר שלקחה מארצות הברית. בקרב הממשל הבריטי התרוצצו שתי גישות מנוגדות לשאלת בריטניה לאן?
מאיר זמיר טוען כי בה בעת שהמדיניות הבריטית הרשמית של מפלגת הלייבור בראשות קלמנט אטלי - ראש הממשלה הבריטי, הייתה התנתקות מפלשתינה-א"י, כחלק ממגמת הדה קולוניזציה, פעל אילטיד קלייטון כנציגם הבכיר של גופי המודיעין הבריטי במזרח התיכון, במה שנודע מאוחר יותר על ידי חוקרים כ"תוכנית קלייטון", לשימור וביצור ההגמוניה האימפריאלית של בריטניה במזרח התיכון, אל מול האיום הסוביטי המתפתח לאחר מלחמת העולם השנייה. כפועל יוצא של האסטרטגיה הזאת שקד קלייטון על הקמת שתי קואליציות פלישה ערביות לארץ ישראל במחצית השנייה של 1947 ותחילת 1948 לסיכול תוכנית החלוקה ונגזרותיה - עליה יהודית של פליטי השואה.[2]
עזרא נשרי מסכים עם זמיר על התוצאה של המדיניות הבריטית. אולם, באפילוג לספרו[3] "הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור",[4], על בסיס קריאת מסמכי ארכיון בריטיים, הראה כי המהלכים הבריטיים שהביאו לפלישת צבאות ערב במלחמת השחרור נקבעו בהחלטות ראשי ממשלת הלייבור בלונדון ולא היו סטייה של אנשי המודיעין והצבא במזרח התיכון מהמדיניות הרשמית. למעשה, ביולי-אוגוסט 1947 גברה בממשלת הלייבור ידה של קבוצת בווין (על קבוצת אטלי), שדרשה, דווקא על רקע פינויה של הודו, את חיזוק האחיזה הבריטית במזרח התיכון. על רקע זה יש להבין את פעילותו של קלייטון באזור בכפוף לבווין ולשר ההגנה.[5] [6][7]
בת ברית נוספת בלבנט, מלבד היישוב,[ב], מולה ניהלו הבריטים מלחמה חשאית בשנים 1943-1948, כהמשך למאבק הקולוניאלי אימפריאלי על ההגמוניה במזרח התיכון טרום הסכם סייקס-פיקו, היא צרפת החופשית ויורשתה הרפובליקה הרביעית. סוכני המודיעין הבריטי, ניצלו את תבוסת צרפת ב- 1940, והיו מעורבים ישירות בפרוץ המשברים, הלבנוני בנובמבר 1943 והסורי במאי 1945, על מנת לשים קץ למנדט הצרפתי בשתי המדינות.[8]
עיקרי המזימה - 'עסקת פלשתינה'
- לא תוקם מדינה יהודית וגם לא מדינה של ערביי ארץ ישראל
- התכנית תהיה מקובלת על כל מדינות הליגה הערבית
- מדינות ערביות יעמידו בראשן מנהיגים המסכימים לתכנית ואלה שלא יסכימו יודחו
- עבדאללה מלך עבר הירדן יוותר על תכניתו להשתלט על חלקים מסוריה
- בריטניה תפנה את כוחותיה מפלשתינה-א"י עוד לפני מאי 1948. התאריך המדויק יסוכם מראש בין הבריטים והמדינות הערביות
- צבאות ערב יפלשו לפלשתינה-א"י
- ארץ ישראל המערבית תחולק בין מדינות ערב הסובבות אותה
- הממלכה ההאשמית תקבל מוצא לים התיכון, שישרת את האינטרסים הבריטיים
צעדים בריטים להחלשת היישוב והמדינה הצעירה
חסימת הים - כדי להחליש את היישוב היהודי הפעיל הצי המלכותי הבריטי כח ימי עצום לסגירת ארץ ישראל בפני פליטי השואה. ספינות המעפילים יורטו ומשלוחי נשק נחסמו. חברי המחתרות נעצרו נשק ותחמושת שהיו בידי כוח המגן העברי הוחרמו.
הוצאת פלשתינה מגוש השטרלינג - כדי להחליש את כלכלת היישוב, לאחר החתימה עם העירקים על "חוזה פורטסמות' 1948", הוחלט בקבינט הבריטי להוציא מיד את פלשתינה מגוש השטרלינג וכי תשלום חובות ממשלת בריטניה לממשלת המנדט יעוכבו.
הורקת מאגרי הדלק בבתי הזיקוק - במקביל ליציאת הבריטים מהארץ הם הורו לחברת האנרגיה של להפסיק הזרמת נפט גולמי בצינור הנפט מעיראק. במהלך החודשים הראשונים של שנת 1948 פעלו בתי הזיקוק ובהם עבדו פועלים ערביים וגם יהודים. ההנהלה הבריטית צפתה ניצחון צבאי לכוחות הערביים, ולכן, כאשר פרצה שביתה של הפועלים הערבים במפעל באפריל 1948, עזבו המנהלים הבריטיים את המפעל ואת הארץ והפקידו את בתי הזיקוק בידי העובדים היהודיים. במקביל כבשו כוחות ההגנה והפלמ"ח את חיפה והודיעו לדוד בן-גוריון כי גם בתי זיקוק בידם, מהלך זה הפתיע ושימח מאוד את דוד בן-גוריון.
במאי 1948 חזרו הבריטים לבתי הזיקוק בליווי צבא ורוקנו את הנפט מהמכלים לאוניות הקרב. ב-1 ביוני הורה שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, על סגירת בתי הזיקוק בחיפה[9]. ממשלת ישראל, שהייתה זקוקה לנפט, לצורכי הצבא וכדלק למכוניות, הורתה להפעיל את בתי הזיקוק מבלי לקבל את אישורה של ההנהלת החברה וגם מבלי להלאימה.[10]
בעקבות הבנה בין מועצת פועלי חיפה לבין ג'ון הופקינס, מנהל כוח האדם, כמייצג ההנהלה, כי הבריטים יתנו למועצת פועלי חיפה כנציגת המוסדות היהודים לנהל את המפעל, לשמור עליו ולהחזירו לבריטים כשיוכלו לשוב לישראל. עובדי בתי זיקוק גילו כי ניתן להוציא מהמכלים ומצינורות הנפט כמויות גדולות של דלק על ידי הצפתם במים, וכך התקיימה מדינת ישראל מספר חודשים על דלק זה, ולא קרסה מחוסר אנרגיה.
קואליציית הפלישה הראשונה
בלידתה התבססה התכנית של קלייטון על העיראקים והמופתי של ירושלים. התוכנית הבריטית תאמה ככפפה ליד את השאיפות של אבות המדינה העיראקית, פייסל הראשון, להגמוניה האשמית בסהר הפורה - סוריה הגדולה 1920, ולתוכניות האסטרטגיות של מדינאיה, נורי סעיד - תוכנית הספר הכחול 1943, לגישה חופשית ללא חומות מכס אל מימי הים התיכון, בעיקר של צינור הנפט כירכוכ-חיפה, בכסות אידיאולוגית של איחוד מדינות הסהר הפורה תחת קונפדרציה בהנהגת עיראק.
תפנית ראשונה הסתמנה עם גריעת המופתי וערביי ארץ ישראל מהתכנית לאחר סיכום קלייטון בדמשק, בסוף אוגוסט-ראשית ספטמבר 1947 ולפיו סוריה תשתתף בקואליציית הפלישה יחד עם עיראק ועבר הירדן. במהלך דיוני העצרת הכללית באו"ם - סיכומי ועדת אונסקו"פ, בשאלת ארץ ישראל, כבר עסק הקבינט הבריטי, בדיונים חשאיים, בתכניות להשלטת עבדאללה הראשון, מלך ירדן על חלקים מא"י.
ב-4 באוקטובר דנו בלונדון בהשתתפות הלגיון בפלישה וב-12 באוקטובר 1947 נשלחה ללונדון תכנית פלישה ראשונה לארץ ישראל, הכוללת את פלישת הלגיון הערבי.
ב־11 בנובמבר 1947 - החליטה ועדת ההגנה[11] של ממשלת בריטניה על הפינוי ועל סיום המנדט ב-15 במאי, וכן כי הלגיון הערבי יפלוש ויגיע עד הים התיכון. ב-11 בדצמבר אישרה ההנהגה הבריטית לעיראק את הפלישה לארץ ישראל. ב־15 בינואר 1948 נחתם הסכם פורטסמות (1948) חוזה הגנה בריטי־עיראקי הכולל הנספח סודי לגבי עתידה של ארץ ישראל - 'עסקת פלשתינה', ונקבע תאריך הפלישה לאפריל 1948. בחלוף שבוע מחתימת ההסכם נסוג עבד אל-אילה, עוצר עיראק, מ'עסקת פלשתינה' כמו מההסכם כולו עקב מרד בגדאד (1948).[ג] מתכנית הפלישה הראשונה יצאה לפועל רק כניסתו של צבא ההצלה לארץ ישראל ללא התנגדות בריטית עוד לפני סיום המנדט הבריטי.
קואליציית הפלישה השניה
ב-7 בפברואר 1948 נפגש בווין עם ראש ממשלת עבר הירדן - תופיק אבו אל-הודא. והציע לו שהלגיון הערבי יתפוש את השטחים שהוקצו לערבים, בתוכנית החלוקה ללא מלחמה ביהודים. ב-22 במרס 1948 החליט הקבינט הבריטי לממש את המהלך לפני תום המנדט אך הניצחונות של היישוב היהודי באפריל 1948 גרמו להלם ולשינוי בלונדון. ב־27 באפריל 1948 הוחלט על משלוח מידי של כוחות בריטיים לארץ ישראל כדי ”לאפשר את ההחזקה בירושלים ולהבטיח שליטה מלאה בעיר חיפה”.[12]
בתחילת מאי 1948 אמר שר המושבות ארתור קרץ גונס, כי הלגיון הערבי מתכונן להגיע ליפו ובווין אישר את הצורך בפלישת קואליציה ערבית לארץ ישראל.
בשלב הזה מנהיגי מדינות ערב ובראשם ראש ממשלת מצרים נוקראשי ורוב שרי ממשלתו לא היו מעוניינים בפלישה. סמוך ל-8 במאי, הציב השגריר הבריטי במצרים - רונאלד קמפבל, הצעה לנוקראשי שלא יוכל לסרב לה.[ד]
בעקבות איום השגריר נכנע נוקראשי ושינה את עמדתו.[13] בבוקר ה־12 במאי 1948 הביא לאישור הפרלמנט המצרי את הפלישה לארץ ישראל. תוך זמן קצר הצטרפו גם יתר מדינות ערב להחלטת הפלישה.
התמודדות היישוב והמדינה הצעירה עם המזימה
שיתוף פעולה עם המודיעין הצרפתי, מול האויב המשותף, 'אלביון הבוגדנית', היה מרכיב מרכזי ביכולתה של הנהגת היישוב והמדינה הצעירה להתמודד בהצלחה אל מול מלחמת המודיעין הבריטי החשאית. בפגישה, ביוזמתו של מוריס פישר, שנערכה באוקטובר 1944 בביירות, בין בן-גוריון לגנרל פול ביינה, ראש הנציגות הצרפתית בסוריה ולבנון, נקבע שיתוף פעולה חשאי ציוני - צרפתי, שהעניק לאליהו ששון, ראש האגף הערבי בסוכנות היהודית ולקבוצה קטנה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, גישה למקורות מידע צרפתיים - כולל מסמכים חשאיים סוריים ובריטים.[14]. ששון אף היה איש הקשר של המודיעין הצרפתי עם ג'מיל מרדם, ראש ממשלת סוריה - סוכן כפול בשרות הבריטים שהעביר את נאמנותו לצרפתים.[15] ידיעה שמקורה במודיעין צרפתי על סיכום קלייטון בדמשק באוגוסט-ספטמבר 1947 הביאו את בן-גוריון להאצה של היערכות ההגנה בפני פלישה. הייתה זו אחת מהחלטותיו החשובות ביותר לתוצאות המלחמה.[16]
לדידה של הנהגת היישוב, בזמן אמת, ואליבא דמנהיגי מדינת ישראל הצעירה, במבט לאחור, הבריטים ארגנו, חימשו ודחפו את הערבים לפלישות הצבאות הסדירים לארץ ישראל.[17][18]
במכתב לשרת ב-11 למארס 1948 הציג דוד בן-גוריון את הערכתו את מדיניות הממשלה הבריטית כלפי ארץ ישראל: "...לאפשר למדינות השכנות, כל עוד השלטון [בארץ ישראל] בידי אנגליה, להכניס לארץ צבאות בכמות מספקת כדי להשמיד את היישוב ולתפוס את הארץ אחרי ביטול המנדט... מזימה משותפת של משרד-החוץ הבריטי והליגה הערבית ...".[5]
ב-13 במרץ 1948 מצטט דוד בן-גוריון את דבריו של מפקח האו"ם הקולונל הנורווגי לונד ”ההתנהגות הבריטית מכוונת לסייע להשמדת הישוב…”[19]
טענה דומה השמיע ב-1955 משה סנה ממק"י (ששימש כראש המפקדה הארצית של ההגנה בשנים 1941–1946), שטען כי: "המלחמה הארצישראלית משנת 1948/9 הוכנה, תוכננה, נוהלה על ידי המטה הבריטי, ובשמו הדריך הבריגאדיר קלייטון את הרמטכ"לים של הליגה הערבית במועצה הידועה, שהתקיימה בבלודאן (סוריה) ...". סנה עשה שימוש בטענתו זו להוכחת משנתו שגרסה כי הסכסוך הישראלי-ערבי הוא תוצאה של האימפריאליזם הבריטי והאמריקאי.[20]
ראו גם
ביאורים
- ^ ההסברים בכחול תוספת מאוחרת שאינה קיימת במקור.
- ^ כלפי היישוב, שסייע בשתי מלחמות עולם, ומול המשפט הבינלאומי היו מחויבים הבריטים בהצהרת בלפור, מנדט חבר הלאומים והחלטה 181 של האו"ם וחזרו בהם ממחויבויותיהם ועל כן זכו לכינוי 'אלביון הבוגדנית'
- ^ המהומות פרצו בתמיכה סובייטית בעקכות הסכם פורטסמות, שהסדיר את נסיגתם הכוללת של הכוחות הבריטיים מעיראק. אך השאיר את בריטניה במעמד כלכלי ופוליטי.
- ^ תזכורת לכך שבריטניה גרמה לפארוק הראשון, מלך מצרים, ב-4 בפברואר 1942 להחליף את ראש הממשלה שלא שיתף עמם פעולה ולמנות תחתיו את מוסטפא אל נחאס פאשה.
קישורים חיצוניים
"הסוס הטרויאני הבריטי", הסכת שבת עולמית בהגשת יצחק נוי, כאן 11, 6.4.20
"צרפת ובן גוריון", הסכת שבת עולמית, בהגשת יצחק נוי, כאן 11, 18.8.20
הערות שוליים
- ^ "קלייטון, אמר מוין (הלורד מוין), הוא בעל השקפה פרו ערבית המתבססת על דעה קדומה מושרשת מדי", מתוך כריסטופר סייקס, מבלפור עד בווין, מאבקים על ארץ ישראל, הוצאת מערכות, 1966, ע"מ 239
- ^
מאיר זמיר, חשיפה: המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב–1948, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2014
- ^ על בסיס העבודה לקבלת תואר דוקטור מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בהנחיית הפרופסור טוביה פרילינג: עזרא נשרי, מהלכי משרד החוץ של הלייבור הבריטי כנגד הקמת מדינה יהודית בת-קיימא, וכגורם חשאי ומכריע בהמרצת פלישות ערביות לארץ-ישראל בשנת-1948 (דצמבר 1946 עד יולי 1948)
- ^ עזרא נשרי, הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית, אפילוג, 2019
- ^ 5.0 5.1 עזרא נשרי, עזרא (עיזי) נשרי (גילון) על מלחמת השחרור הישראלית 1948-1947, באתר ישובי משגב, 27 במאי 2016
- ^ אפרים לפיד, מחקר: המזימה הבריטית לניצחון ערבי במלחמת העצמאות, באתר Israel Defence, 21 בספטמבר 2019
- ^ אורי מילשטיין, מחקר חדש שופך אור על מבצע יואב במלחמת העצמאות, באתר "מעריב אונליין", 15 באוקטובר 2018
- ^ מאיר זמיר, החוליה החסרה שיתוף הפעולה המודיעיני של בן גוריון עם צרפת נגד הקנוניה הבריטית, מבט מל"מ : כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין, גיליון 79, תשע"ח - 2017, ע"מ 16
- ^ בתי הזיקוק נסגרו לפי פקודת בווין, קול העם, 2 ביוני 1948
- ^ המפעלים לא הוחרמו - מודיעה ממשלת ישראל, דבר, 25 ביולי 1948
- ^ ראש הממשלה - קלמנט אטלי, שר החוץ ארנסט בווין, שר המושבות- ארתור קריץ ג'ונס, שר ההגנה אלברט ויקטור אלכסנדר ושר האוצר יו דלטון ואחריו סטאפורד קריפס
- ^ בנדמן, מתי מפנים את ירושלים?, 2004, עמ' 74.
- ^ לאפייר וקולינס, ירושלים ירושלים, 1998, עמ' 251.
- ^ מאיר זמיר, מוריס פישר הקשר הכורדי והאיום העיראקי, מבט למל"ם, גיליון 80, פברואר 2018, עמ' 42
- ^ מאיר זמיר, ראש ממשלת סוריה היה סוכן כפול שהעביר מידע יקר-ערך לבן-גוריון, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2020
- ^ מאיר אביזוהר, שלושה שעוני חול בהיערכות למלחמת העצמאות, עיונים 1, 1991, עמ' 51-52.
- ^ יונה בנדמן, הלגיון הערבי לקראת מלחמת העצמאות, מערכות, חוברת 295-294 , יולי 1984, עמ'45-36.
- ^ עמיצור אילן, אמברגו עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח, 1995, עמ' 137-119.
- ^ בן-גוריון, יומן המלחמה, בעריכת ריבלין ג' ודר. אורן א', הוצאה לאור משרד הביטחון 1982. כרך א', עמ. 295, מתאריך 13.3.38.
- ^ משה סנה, לאן אתה הולך, ישראל?!, קול העם, 28 באוקטובר 1955