הדברה ביולוגית

הדברה ביולוגית היא התערבות יזומה של האדם במערכת אקולוגית שמטרתה להשיג שליטה על אוכלוסייתו של המזיק באמצעים אקולוגיים ובשיטות ביולוגיות. הצורך בהדברה ביולוגית עלה בשנים האחרונות עקב התגברות המודעות לצורך לצמצם את השפעת בני האדם בעיקר בחקלאות, שם נעשה שימוש נרחב בחומרי הדברה נגד מזיקים ומחלות, דבר אשר מביא לפגיעה באדם ובסביבה. דוגמאות להדברה ביולוגית במערכות אקולוגיות גדולות הן השימוש שנעשה בדגי גמבוזיה ובבצילוס ישראלי (Bti, Bacillus thuringiensis israelensis) להדברת יתושים. בתחום החקלאות ניתן לציין את הפיזור של זכרים עקרים של זבוב הפירות הים-תיכוני וכן השימוש בחרקים טורפים. כמו כן ישנן דוגמאות נדירות יחסית של הדברה ביולוגית המכוונת נגד מחוללי מחלות בחקלאות, כגון חיידקים ופטריות. קיימות מספר שיטות של ההדברה, שבהן משתמשים בפרומונים מלאכותיים על מנת לבלבל את הזכרים של העשים למשל, כך יוצרים "מסך ריח" המונע מהם להגיע.

הדברה ביולוגית בחקלאות

מושית השבע, מין במשפחת המושיתיים, היא דוגמה להדברה ביולוגית של חרקים על ידי שימוש באויבים טבעיים: משחררים את המושיות בשדות, והן אוכלות את הכנימות המזיקות לגידולים החקלאיים.

התחום המפותח והנלמד ביותר כיום של ההדברה הביולוגית הוא השימוש באויבים הטבעיים של מזיקים ממערכת פרוקי הרגליים (כגון חרקים ועכבישניים), אשר פוגעים בגידולי תרבות שונים, בדרך כלל גידולים חקלאיים. ככלל, נהוג לחלק את שיטות ההדברה הביולוגית של פרוקי-רגליים לשלוש:

גורמי מחלה - חיידקים, נגיפים, פטריות ומחוללי מחלה אחרים אשר פוגעים באופן ספציפי במזיק. היתרון המובהק בשיטה זו הוא שהיא מאד ספציפית למזיק ולרוב פוגעת בו במהירות ויעילות הדומה לחומרי הדברה כימיים. החסרון בשיטה שאינה "מגלגלת את עצמה" וכן שלאויב טבעי זה אין כושר חיפוש פעיל אחר הפונדקאי שלהם ולכן יעילותם נמוכה כשדרוש ויסות של אוכלוסייה נמוכה. דוגמה נפוצה מאד לשימוש בכלי זה הוא החיידק Bacillus thuringiensis הפוגע במינים שונים של זחלי עשים. השימוש בתכשירי הדברה המבוססים על חיידק זה הפך לנפוץ מאד הן בחקלאות האורגנית והן בקונבנציונלית.
טפילים - ישנם חרקים המטילים את ביציהם בגוף הפונדקאי (מזיק). הזחל הבוקע ניזון ומתפתח על או בתוך גופו של הפונדקאי, ובכך מביא לקטילתו. הבוגר שמעמיד דורות נוספים הממשיכים את התהליך. זהו גם יתרונו של מנגנון זה אשר בתנאים מתאימים ממשיך את ההדברה לאחר פיזור ראשוני של הטפיל ללא התערבות נוספת. יתרון נוסף הוא כושר חיפוש גבוה של הטפיל אחר הפונדקאי. ישנם טפילים רבים המשמשים בהדברה ביולוגית מסחרית. לדוגמה - הצרעה אפידיוס Aphidius colemani אשר מדבירה בהצלחה כנימות עלה בגידולים שונים.
טורפים - שימוש בחרקים או בעלי חיים אחרים הניזונים מהמזיקים וזקוקים להם לשם השלמת מחזור חייהם. דוגמאות בולטות לכך הן האקריות הטורפות הניזונות מאקריות מזיקות ומחרקים מזיקים אחרים וכן חיפושיות ממשפחת המושיות אשר טורפות כנימות שונות.

יש להבדיל בין הדברה ביולוגית טבעית שבה אוכלוסיית מזיקים נמצאת כמעט באופן קבוע תחת שליטה של מרקם שלם של אויבים טבעיים המצויים בשטח, לבין הדברה ביולוגית יזומה שבה האדם מנסה להשיב איזון שהופר במערכת אקולוגית מסוימת לרוב בשטח חקלאי. באופן מעשי השימוש באויבים טבעיים נחלק גם הוא לשלושה:

ייבוא ואיקלום של אויבים טבעיים זרים, בדרך כלל מארץ המוצא של המזיק.
שימור אויבים טבעיים באמצעות תמרון הסביבה כך שתפעל לטובתם.
תיגבור אויבים טבעיים הקיימים בבית גידולם.

דוגמה לתמרון הסביבה הוא שימוש בעץ כליל החורש להגנה על מטעי זיתים: לכליל החורש קיים פשפש ייחודי בשם Cacopsylla pulchella המופיע על קליפת הגזע באמצע האביב. פשפשים אחרים, מסוג אנתוכוריס, טורפים פשפש זה. בחודש יוני, כאשר פשפש כליל החורש נודד, טורפיו עוברים לעצי המטע וניזונים מהפשפשים הייחודיים להם. ניתן להשתמש בעץ התאנה באופן דומה^[1].

חסרונות

קרפדת הקנים, שהובאה לאוסטרליה על-מנת להילחם במזיקים מקומיים והפכה כעבור זמן מה למין פולש

להדברה הביולוגית יתרונות רבים על פני ההדברה הכימית, אולם אחד החסרונות הבולטים שלה הוא הסיכון שבעל-החיים שהובא אל האזור במטרה להילחם במזיקים ישגשג ויתרבה כך שייווצרו בעיות במערכת האקולוגית המקומית. סיכון זה פוחת במידה רבה כאשר משתמשים בבעלי חיים מקומיים כאמצעי הדברה ביולוגית, אולם במקרה שמדובר במין אקזוטי שאינו בן המקום, התוצאות עשויות להיות הרסניות. בעל החיים יכול להתרבות מאוד, לדחוק בעלי חיים מקומיים משטחי המחיה שלהם, להתחרות איתם על מקורות מזון ולהפוך למין פולש שפוגע במערכת האקולוגית המקומית. כך, לדוגמה, קרפדת הקנים שהובאה לאוסטרליה על-מנת להילחם במזיקים שחיו במטעי קני הסוכר המקומיים, התרבתה מאד והפכה למזיק שפוגע במינים מקומיים רבים שלא הסתגלו להתמודד עם עורה הרעיל.

במקרה כזה ניתן לנסות להדביר את המין הפולש באמצעים כימיים, או להביא בעל-חיים נוסף, שיטרוף את המין הפולש - אולם בצעד כזה שוב יש את הסיכון שבעל החיים יהפוך למין פולש בפני עצמו.