שכנציב
שכנציב (לעיתים הינצבו[1] או שכנצבו[2]) הייתה עיר במטרופולין מחוזא בחלקה המרכזי של בבל הקדומה.
מיקומה הגאוגרפי
מתיאור בריחתו של רבה בר אבוה באיגרת רב שרירא גאון מבואר ששכנציב הייתה בדרך בין נהרדעא לשלחי ומחוזא. לפי הדעה המקובלת מיקומה של שכנציב הוא מזרחית לנהר החידקל כ-25 ק"מ מהעיר מחוזא[3] ו-21.5 ק"מ מהעיר סיכרא (עירו של רב חייא בר יוסף)[4]. אמנם, יש אומרים[5] שמיקומה היה בגדה המערבית של החידקל, מעט יותר מ-25 ק"מ דרומה ממחוזא, באזור הצטלבות נהר החידקל עם נהר מלכא, בסביבות העיר וול שפט.
בני העיר
בגמרא מובא שרבנו הקדוש ציווה את בנו ארבעה דברים, והראשון שבהם הוא: ”אל תדור בשכנציב משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא” (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב עמוד ב') כלומר: אל תתגורר בעיר שכנציב, מפני שתושביה נגועים במידת הליצנות ואתה עלול להיגרר אחריהם, אמנם יש שפקפקו שרבי אמר זאת - שהרי רבי ובניו מעולם לא התגוררו בבבל, ואין טעם להזהיר אותם מלהתגורר בעיר שכנציב, לכן הם גורסים "רבינו הגדול" (שזהו כינוי לרב[6]) או רבא[7].
יש המשערים[8] שטבעם של בני העיר השתנה לאחר תקופתו של רבי והם חדלו ממנהגם הרע, ומביאים ראיה לכך מזה שאמוראים באו ודרו בעיר למרות צוואתו של רבי וכן רבא ציטט אמרות מנשות העיר. אמנם בספר הערוך[9] כתב שהם התלוצצו אף על רב נחמן על מנהגו להרבות בשתיית יין[10].
קינות נשות שכנציב
האמורא רבא מצטט מספר קינות והספדים שנהגו נשות שכנציב לומר בלוויות (בתרגום מארמית)[11]:
- ”אוי להולך; אוי למשכון” - משכון זהו משל לנשמה שמופקדת אצל האדם כמשכון עד לשעת מיתתו.
- ”התעטפו והתכסו הרים; שבן גדולים הוא המת.” - קריאה להרים להתעטף כאות אבל, על פטירתו של אדם מיוחס זה.
וכשהמת היה עני הן היו אומרות:
- ”הוא טרח כל חייו; ובמעבר הגבול צריך ללוות כדי לשלם את המכס” - המת טרח לפרנסתו כל חייו, וכעת כשהוא מת (ועובר מעולם לעולם) משפחתו צריכה ללוות כספים לממן את תכריכיו.
פתגמים נוספים
רבא אף מביא פתגמים נוספים בשם נשות שכנציב:
- ”נופלים העצמות מהלחיים; והמיים חוזרים לכלי” - משל לימי הזיקנה, שבהם הגוף נחלש וחמימות הגוף פוחתת.
- ”השאילו תכריכים לבן חורין שירד מנכסיו” - אדם חופשי שירד מנכסיו טוב לו המוות מהחיים.
- ”אחינו התגרים בשעת המקח נבדקים” - שהתגרים נבחנים בזמן המשא ומתן אם הם ישרים או לא.
- ”המוות הוא חוב; והייסורים ריבית” - כל אדם מוכרח למות, ולעיתים עליו לסבול גם ייסורים.
אמוראים בשכנציב
בשנת ד'קי"ט החריב פפא בר נצר את העיר נהרדעא, בעקבות זאת נמלט רבה בר אבוה מן העיר לעבר העיר שכנציב והתגורר בה למשך תקופה[12], ככל הנראה נמלטו יחד עימו כל בני ישיבת נהרדעא, והם הקימו בשכנציב ישיבה למשך זמן מה[13] אמנם מסתבר שאף מלבד זאת התנהלה בשכנציב ישיבת סידרא כבשאר הערים הגדולות שבבל[14] שככל הנראה התנהלה בראשות רב יוסף בר חמא[15].
רב אידי בר אבין גר בשכנציב[16] ורב נחמן[17] רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ביקרו בה[16].
הערות שוליים
- ↑ כך הגרסא בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ה עמוד א'.
- ↑ כן גירסת הב"ח שם, וכן הגירסא במקומות נוספים.
- ↑ בספר ישובי היהודים בבבל בתקופת התלמוד. וראה מפה
- ↑ אנציקלופדיה לגאוגרפיה תלמודית חלק ב' עמ' 465.
- ↑ ראה בספר מבוא לתלמוד (ארטסקרול) עמ' 95. ובספר תולדות האמוראים (שמואלי) עמ' תרמ"א ובמפה שבסוף הספר.
- ↑ דוגמא לכך ראה: תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ה עמוד ב'.
- ↑ כך הגרסה על פי כתב יד אוקספורד. ראה עוד בספר "אנציקלופדיה לגאורגפיה תלמודית" ח"ב עמ' 464, ובהערה שם. דורות האמוראים (שמואלי) בערך רב אידי בר אבין א'.
- ↑ מבוא לתלמוד (ארטסקרול) עמ' 98.
- ↑ ערך בק
- ↑ דוגמא למנהגו זה ראה: תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ד עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד ב' ראה שם ובמהרש"א פירושים נוספים.
- ↑ אגרת רב שרירא גאון
- ↑ אנציקלופדיה לגאוגרפיה תלמודית ח"ב עמ' 465.
- ↑ בינת נבונים, עמ' צ"ה. ועוד
- ↑ אגרת רש"ג, דורות ראשונים ח"ב פרק נ"ה.
- ^ 16.0 16.1 תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ה עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ח עמוד ב'.
| ערי בבל בזמן התלמוד | ||
|---|---|---|
| ערי המתיבתות | סורא • פומבדיתא • נהרדעא | |
| ערים שהמתיבתות שהו בהם לזמן מה | שכנציב • מחוזא • נרש • שילחי | |
| ערי ישיבות הסידרא | פום נהרא | |
| ערים נוספות | בי חוזאי • הגרוניא • פפוניא | |