מחוזא
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| קואורדינטות | 33°06′N 44°35′E / 33.100°N 44.583°E |
מחוזא (בארמית גם: מדינאתא; בערבית: المدائن מדאין ; בפרסית: مدائن) הייתה מטרופוליס באימפריה הבבלית, שהשתרעה לאורך גדת החידקל וכללה מספר ערים, ביניהן גם קטסיפון וסלאוקיה.
ערים שנכללו במטרופוליס
- קטסיפון - העיר העתיקה ביותר שנבנתה בתקופה הפרתית
- אספאנבור - עיר מהתקופה הסאסאנית המאוחרת
- ווה אנטיוך-ח'וסרו - נוסדה ב-540 לספה"נ בידי ח'וסרו הראשון, שהושיב שם שבויים מאנטיוכיה
- ווה ארדשיר - נוסדה בסביבות 230 לספה"נ בידי ארדשיר הראשון, ומוכרת גם בשם "סלאוקיה". בעיר זו הייתה קהילה יהודית גדולה ומקום מושבו של ראש הגולה
בשנת 637 כבשו המוסלמים את המטרופוליס ורוב אנשי החצר והאצולה הסאסאנית ברחו. התושבים שנשארו נדרשו לשלם את מס הג'יזיה. בהמשך גם בני האצולה חזרו להתגורר שם, והקהילות היהודית והנוצרית המשיכו להתקיים.[1] אל-מדאאין שמרה על חשיבותה זמן-מה, אך לאחר הקמת בגדאד והפיכתה לבירת האימפריה, הלכה ופחתה חשיבותה. תרומתה העיקרית הייתה בחקלאות ובייצור מזון.
סלמאן הפרסי, אחד מחברי הנביא, שימש כמושל וכשמת נקבר שם. את הקבר שלו נוהגים לפקוד גם סונים וגם שיעים. הוא שופץ לאחרונה בידי הסולטאן העותמאני מוראט הרביעי בשנת 1905.[1]
הקהילה היהודית
בתקופת התלמוד התקיימה במקום קהילה יהודית מרכזית, ואף הייתה מקום מושבו של הריש גלותא. רבה בר אבוה היה ראשון האמוראים שייסד בית דין במקום והיה לרב העיר. כמו כן הוקמה אז ישיבת מחוזא שבתקופת הזוהר הייתה המרכזית שבישיבות בבל. הישיבה הוקמה במאה השלישית על חורבותיה של ישיבת נהרדעא, על ידי רב נחמן, מיד עם תחילת התישבות היהודים בעיר. לאחר מכן כיהן בה רב יוסף בר חמא, ולאחר פטירתו כיהן בה בנו רבא, שביסס את הישיבה והביא לפרסומה, במקביל לישיבת פומבדיתא בראשות חברו ובר הפלוגתא שלו, אביי. באותה תקופה פעל בעיר גם רב שימי מחוזנאה.
מחוזא נחשבת בתלמוד למקום מגורם של אנשים עשירים, חכמים ומפונקים, ורבים מהם היו משתכרים בתדירות[2]. הפועלים בעיר היו כל כך מורגלים בעבודתם, שאם היו בטלים ממלאכתם - נחלשו[3]. כמו כן הוגדרו בני העיר כחריפים מפני שהיו רגילים לשתות ממי נהר חידקל שמימיו חדים וקלים[4].
רבים מבני מחוזא לא היו עוסקים במשך השנה במלאכה[5]. וכנראה שכרו אריסים או שכירים לעבד שדותיהם, וישבו במשך השנה בישיבתו של רבא. רק בחודשי ניסן ותשרי, ימי העבודה הקריטיים בשדות ובכרמים, מובא בתלמוד[6] כי רבא ביקש מתלמידיו להימנע מלהגיע לישיבה, כדי שלא יהיו טרודים במזונותיהם במשך כל השנה[7]. גם הנשים בעיר לא עסקו כלל במלאכה במשך כל השנה[8], ורבא לא ראה זאת בעין יפה[9].
מאידך היו בעיר עניים רבים[10], והיה רבא אוסף צדקה כדי לתת לעניים, ואמר לבני עירו: בבקשה ממכם, לטובתכם כדאי שתמנו גבאי צדקה שיכפו את בני העיר לתת צדקה כדי שלא תסבלו במקום זה צער מהמלכות[11].
רבים מתושבי מחוזא היו גרים, וכעסו כאשר דרש להם רב זירא (השני) כי מותרים הם לישא ממזרת, וכתגובה לכך דרש להם רבא כי הם גם מותרים בכהנת, וכי הם מיוחדים בכך מכלל ישראל שמותרים הם לישא גם ממזרים וגם כהנים[12].
רחובות העיר היו מרוצפים באבן, ולכן התיר להם אמימר לשטפם במים בשבת, מכיון שאין שם חשש השוואת גומות[13].
לאחר רדיפות קשות של יהודי בבל בידי המלך הסאסאני קבאד הראשון, ששיאן היה בהוצאתו שלהורג של החכם רב יצחק, פתח מר זוטרא, ראש הגולה של הקהילה היהודית בבבל במרד כנגד השלטון הסאסאני, ולאחר שהביס את הצבא הפרסי בעזרת קומץ חיילים הקים שלטון עצמאי בעיר מחוזא ובסביבותיה למשך שבע שנים, כך שבמחוזא קמה האוטונומיה היהודית האחרונה עד לימינו. קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי תיארוך מרד זה[14].
לבסוף עלו צבאות פרס על האוטונומיה היהודית במחוזא וכבשוה - לפי סדר עולם זוטא, הסיבה האלוקית לתבוסה הייתה ההידרדרות הרוחנית שאחזה ביהודים - ומר זוטרא וסבו, ראש הישיבה רב חנינא, נתלו על גשר מחוזא.
קישורים חיצוניים
- דב מרדכי יודלביץ, מחוזא - מחיי היהודים בזמן התלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ז, באתר אוצר החכמה
- מחוזא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : חלקים ג-ד
- זאב דוב אלטר מאייער הלוי, מחוזא, פרשבורג תר"פ 1920, באתר היברובוקס
- אייל ברגר, בני מחוזא - מערביות על שפת החידקל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Streck and Morony, “al-Madāʾin”, Encyclopaedia of Islam, 2nd ed., s.v.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע"ז עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ט עמוד א' וברש"י שם "לבני מחוזא"; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב עמוד א', וברש"י שם בני מחוזא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה עמוד ב'.
- ^ ראו דיון נרחב בספרו של משה בר, אמוראי בבל - פרקים בחיי הכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן, 1974, עמ' 82-69.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ה עמוד א'.
- ^ Geoffrey Herman, A Prince Without a Kingdom: The Exilarch in the Sasanian Era, Mohr Siebeck, 2012, pp. 295-296.
29605468מחוזא