רב נתן בר אושעיא

רב נתן בר הושעיא

מקום פעילות	ארץ ישראל, בבל
תקופת פעילות	הדור השני לאמוראים
השתייכות	אמוראי ארץ ישראל, אמוראי בבל
רבותיו	רבי יוחנן
בני דורו	ריש לקיש, רב יהודה, רב חסדא, רב יהודה בר אישתתא

רב נתן בר אושעיא היה מאמוראי ארץ ישראל, שם היה תלמידו של רבי יוחנן, ולאחר מכן היה מאמוראי בבל.

ביוגרפיה

אביו נקרא בשם אושעיא (לעתים נקרא הושעיא; בתלמוד ירושלמי נקרא תמיד הושעיה). קשה לזהות את אביו כרבי אושעיא או כרב אושעיא, מכיון שברוב המקומות הוא מכונה 'בר אושעיא' מלבד בשלשה מקומות בהם הוא מכונה 'ברבי אושעיא'.

היה תלמידו של רבי יוחנן שהיה מגדולי אמוראי ארץ ישראל. בתלמוד בבלי מובאת שאלה ששאל את רבי יוחנן, וכן מובא שטרח ליישב את דברי רבי יוחנן באומרו שהוא "גברא רבה". בתלמוד ירושלמי מובאות שלש מימרות שלו בשם רבי יוחנן. בירושלמי מובא אף דו-שיח בין רבי מנא לרבי חנינא, בו אומר רבי מנא דין מסויים, ורבי חנינא מתקיף אותו, באומרו: ”מיליהון דרבנין לא שמעין לך, דנתן בר הושעיה בעא קומי דר' יוחנן...”, כלומר, אינך יודע דברי חכמים, שהרי נתן בר הושעיה שאל את רבי יוחנן והוא השיב לו שלא כדבריך. במקום נוסף מובא בירושלמי, כי רבי חייא בר אבא, מתלמידיו המובהקים של רבי יוחנן, נשאל על הלכה מסויימת, כיצד שמעה מרבי יוחנן, והוא השיב להם: אני לא שמעתי ממנו, אך נתן בר הושעיה שמע דבר זה מרבי יוחנן. כמו כן, האמוראים רבי נתן ורבי יונה, שהיו אף הם מאמוראי ארץ ישראל, דנים בדבריו ומפרשים את טעמו. בתלמוד בבלי מובאת אף מחלוקת שלו עם רבי אלעזר בן פדת בשם ריש לקיש, שהיו אף הם מאמוראי ארץ ישראל.

מאידך, בכמה מחלוקות נחלק עם אמוראי בבל רב יהודה ורב חסדא.

רבי אהרן הימן בספרו תולדות תנאים ואמוראים משער, שבתחילה היה בבבל, ושם נחלק עם רב יהודה ורב חסדא, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל ושם היה תלמידו של רבי יוחנן. אך השערה זו אינה מסתברת, מכיון שמצינו בתלמוד בבלי שדיבר עם אביי, ובמקום נוסף מצינו שאביי מספר על שיחה שהיתה לו עם חבריו של רב נתן בר הושעיא, ולא יתכן שאביי דיבר עמו לפני שהיה תלמידו של רבי יוחנן, שהרי רבי יוחנן ורבי אלעזר נפטרו בשנת תק"ץ למניין השטרות שהיא שנת ד'ל"ט למניין השנים בלוח העברי, ואילו אביי נולד רק בשנת ד'ל"ז או ד'ל"ח. ההשערה המסתברת יותר היא, שבתחילה היה בארץ ישראל, ושם למד אצל רבי יוחנן, ורק לאחר מכן ירד לבבל, כמו אמוראים רבים בזמנו שירדו מארץ ישראל לבבל. לפי השערה זו, מובן גם כן מדוע בתלמוד ירושלמי הוא נקרא נתן בר הושעיה ואילו בתלמוד בבלי הוא נקרא רב נתן בר הושעיה, שכן התלמוד ירושלמי נתחבר בארץ ישראל שם היה בצעירותו, ואילו התלמוד בבלי נתחבר בבבל שם כבר היה בזקנותו.

בתלמוד בבלי במסכת עירובין הגמרא מביאה מעשה אודותיו: ”רב יהודה בר אישתתא אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר אושעיא, כי הוה אזיל שבקיה עד דנחית דרגא, אמר ליה בית הכא, למחר קדים ואזיל”. כלומר, שהאמורא רב יהודה בר אישתתא הביא לרב נתן בר אושעיא סל פירות בערב שבת, ורב נתן בר אושעיא רצה לארח אותו בביתו, אך חשש שלמחרת - בשבת בבוקר ירצה רב יהודה בר אישתתא ירצה לשוב לביתו שהיה במרחק יותר מאלפים אמה ולא יוכל משום שזה מחוץ לתחום שבת, ואף שרב יהודה בר אישתתא הניח עירובי תחומין, מכל מקום דעת רבי יהודה שהעירוב עוזר רק אם התחיל לצאת לדרכו, ולכן פעל רב נתן בר אושעיא בחכמה, בתחילה לא הזמינו, וכך חיכה שרב יהודה בר אישתתא יתחיל לצאת לדרך, ורק לאחר שירד מדרגה אחת אז קרא לו לשוב ולישון בביתו, וכך יכל למחרת להשכים וללכת לביתו.

סיפור נוסף מסופר אודותיו במסכת בבא מציעא: ”רב נתן בר הושעיא קץ שיתסר אמתא, אתו עליה בני משרוניא דפנוהו. הוא סבר כרשות הרבים, ולא היא, התם בעינן כולי האי, הכא משום אמתוחי אשליהן הוא, כמלא כתפי נגדי סגי”. כלומר, רב נתן בר הושעיא קצץ עצים שגדלו על שפת הנהר והפריעו לבעלי הספינות, ברוחב של שש-עשרה אמה, נתקבצו עליו בני העיר משרוניא שהיו בעלי העצים הסמוכים לנהר והיכוהו על שקצץ את עיציהם יותר ממה שצריך. ומבארת הגמרא, שהוא סבר שצריך להשאיר בשפת הנהר דרך ששיעורה כרשות הרבים דהיינו שש עשרה אמה, אך האמת היא שמכיון שאין צריך כאן מעבר לרבים, אלא רק מעבר שיוכלו למתוח ולמשוך את החבלים של הספינה, ולזה מספיק מעבר בשיעור מלא כתפיים של מושכי הספינה.

אמרותיו

• במסכת שבת אומר רבו רבי יוחנן, כי אסור לקנח בבית הכסא בחרס בשבת. הגמרא מקשה על דבריו, שאם האיסור הוא משום סכנה או משום כשפים, אם כן גם ביום חול יש לאסור. ביישוב קושיה זו מביאה הגמרא: ”אמר להו רב נתן בר אושעיא, גברא רבה אמר מילתא נימא בה טעמא, לא מיבעיא בחול דאסור, אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו שפיר דמי, קא משמע לן”. כלומר, שביום חול ודאי אסור משום סכנה או כשפים רק היה מקום לומר שבשבת כן עדיף לקנח בזה, משום שהוא כלי ואינו מוקצה, וזה בא להשמיענו רבי יוחנן שאסור. הגמרא מביאה, שרבא ניסה לבאר את דברי רבי יוחנן, אך מכח זה הוקשה לו סתירה בדברי רבי יוחנן, ומסיימת הגמרא: ”אלא מחוורתא כדרב נתן בר אושעיא”.
  מדברי רב נתן בר אושעיא הללו, רואים כיצד החשיב את רבי יוחנן, ולכן אף כאשר אמר רבי יוחנן דבר נראה תמוה, כיון שרבי יוחנן "גברא רבה", יש לנו ליישב את דבריו.
• במקום נוסף במסכת שבת, מובאת שאלה ששאל את רבי יוחנן: ”בעא מיניה רב נתן בר אושעיא מרבי יוחנן, מסתת משום מאי מיחייב, אחוי ליה בידיה משום מכה בפטיש”. דהיינו, שרב נתן בר אושעיא שאל את רבי יוחנן, המסתת בשבת, מצד איזו מלאכה הוא מתחייב סקילה או חטאת, ורבי יוחנן כתשובה היכה באגרופו על כף ידו, בכך הוא סימן לו בידו צורה של הכאה בפטיש, כלומר שהמסתת חייב משום מלאכת מכה בפטיש.
• במסכת יבמות מביאה הגמרא מחלוקת בינו לבין רב חסדא בביאור משנה במסכת תרומות: ”תנן התם אין תורמין מן הטמא על הטהור, ואם תרם, בשוגג תרומתו תרומה, במזיד לא עשה ולא כלום. מאי לא עשה ולא כלום, אמר רב חסדא, לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפילו ההיא גריוא הדר לטיבליה, רב נתן ברבי אושעיא אמר, לא עשה ולא כלום לתקן את השירים, אבל תרומה הוי”. כלומר, שדעת רב חסדא שחז"ל קנסו את מי שהפריש מפירות טמאים על פירות טהורים עד כדי כך שחז"ל הפקיעו את תרומתו ואינה קדושה כלל, ואילו דעת רב נתן בר אושעיא שהפרשת התרומה חלה, ורק קנסוהו שיצטרך להפריש פעם נוספת. להלכה נפסק כדעת רב נתן ברבי אושעיא.
• במסכת נזיר מובאת ברייתא ששנה: ”דתני ר' נתן ברבי אושעיא, רקב הבא משני מתים - טמא”. דהיינו, שאם יש ריקבון גופה משני גופות של מתים, הם מצטרפים יחד לשיעור טומאת מת.
• אמרתו המפורסמת ביותר היא במסכת קידושין, שם דנה הגמרא, האם הבן צריך להוציא מכספו עבור מצוות כיבוד אב, או שזה צריך להיעשות מכספו של האב. הגמרא מביאה על כך: ”רב יהודה אמר משל בן, רב נתן בר אושעיא אמר משל אב”. להלכה נפסק כדעת רב נתן בר אושעיא, וכפי שמסיימת הגמרא: ”אורו ליה רבנן לרב ירמיה, ואמרי לה לבריה דרב ירמיה, כמאן דאמר משל אב”.
• במסכת גיטין מובאת מחלוקת בין רב לשמואל, לגבי אשה גרושה שחז"ל הצריכוה להמתין שלשה חדשים לפני שהיא נישאת שוב, ונחלקו רב ושמואל ממתי מונים את השלשה חדשים. דעת רב, שמונים משעם נתינת הגט ודעת שמואל שמונים משעת כתיבת הגט. הגמרא מביאה את קושייתו של רב נתן בר הושעיא על דברי שמואל ואת מה שהשיב לו אביי: ”מתקיף לה רב נתן בר הושעיא, לשמואל, יאמרו שתי נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת, אמר ליה אביי, זו זמן גיטה מוכיח עליה, וזו זמן גיטה מוכיח עליה”.
• אימרה נוספת שלו מובאת במסכת קידושין לגבי הלכות יוחסין: ”אלא אמר רב נתן בר הושעיא, הכי קאמר, כל שכהן אסור לישא את בתו, ומאי ניהו גר שנשא גיורת, וכרבי אליעזר בן יעקב, מותרין לבא זה בזה”.
• במסכת בבא מציעא הגמרא מביאה, שלדעת רבי מאיר המוצא שטר חוב שאין בו אחריות נכסים יכול להחזירו, מכיון שלדעתו אי אפשר לגבות בשטר זה, והגמרא שואלת מאחר שאי אפשר לגבות בו מדוע יחזיר, ומביאה את תירוצו של רבי נתן בר אושעיא: ”אמר רבי נתן בר אושעיא: לצור על פי צלוחיתו של מלוה”.
• מחלוקת נוספת בינו לבין רב חסדא מובאת במסכת מכות, לענין עדים זוממין שהעידו עדות שקר על אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה, ונחלקו האמוראים כיצד שמים את הנזק שרצו לגרום לו: ”כיצד שמין, אמר רב חסדא בבעל, רב נתן בר אושעיא אומר באשה”.
• במסכת שבועות מובאת קושיה שהקשה על דברי רבי אמי, ותירוץ שהשיב רב יוסף על קושייתו. דעת רבי אמי, שמלוה שהיה יכול לגבות חוב בשבועה ומת, אין היורשים יכולים לגבות את החוב, משום שאין אדם מוריש שבועה לבניו. הגמרא מביאה על כך את קושייתו של רב נתן בר הושעיא: {{ציטוטון|מתיב רב נתן בר הושעיא, יפה כח הבן מכח האב, שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה, והאב אינו גובה אלא בשבועה. היכי דמי, דמת לוה בחיי מלוה, וקתני שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה, בשבועה - שבועת יורשין, שלא בשבועה - כרשב"ג.
• מחלוקת נוספת בינו לבין רב חסדא מובאת במסכת חולין, שם נחלקו לגבי מצוות ראשית הגז, שחיובה הוא רק כאשר יש חמש רחלות, מה הדין אם גזז רחל אחת ומכרה, האם הארבע הנותרות מצטרפות עימה לשיעור החיוב: ”איתמר, גזז ומכר ראשונה, רב חסדא אמר חייב, ר' נתן בר הושעיא אמר פטור, רב חסדא אמר חייב - דהא גזז, ר' נתן בר הושעיא אמר פטור - בעידנא דקא מלא שיעורא בעינן צאנך וליכא. תנן הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז, הא צאנו לגזוז חייב, אמאי, כל חד וחד בתר גיזה נפקא לה מרשותיה, תרגמא רב חסדא אליבא דר' נתן בר הושעיא, כגון שהקנן לו כל שלשים יום”.
• במסכת בכורות מובאת מחלוקת בינו לבין ריש לקיש, לגבי צמר המדולדל בבכור בהמה טהורה, שנאמר עליו במשנה שמה שנראה עם הגיזה מותר ומה שאינו נראה עם הגיזה אסור. הגמרא מביאה על כך מחלוקת מה נקרא צמר שאינו נראה עם הגיזה: ”היכי דמי אינו נראה עם הגיזה, אמר רבי אלעזר אמר ריש לקיש, כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו, רב נתן בר אושעיא אמר, כל שאינו מתמעך עם הגיזה. וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב נתן בר אושעיא, אמר רבי אילעא, קסבר ריש לקיש לפי שאי אפשר לגיזה בלא נימין המדולדלות”.
• המקום האחרון בו הוא מוזכר, הוא במסכת כריתות שם מובאת מחלוקת בינו לבין שמואל ורב אדא בר אהבה, כיצד לגרוס בדברי המשנה: ”שמואל תני נדה, רב אדא בר אהבה תני נדה, רב נתן בר אושעיא אמר תני נדות”.

מקום נוסף בו מוזכר דבר משמו, הוא במסכת בבא מציעא, שם הוא מקשה על דברי רב יהודה בשם רב, אך שם יש בגמרא שלש שיטות האם השואל היה רבה בר עולא או רב הושעיא או רב נתן ברבי הושעיא.

מאמרים נוספים ממנו מובאים בתלמוד ירושלמי, במסכת תרומות, בשלשה מקומות במסכת כתובות, ובשני מקומות במסכת בבא בתרא.