רבי עמרם בלוי
 | |
| רבי עמרם בלוי | |
| לידה |
1900 י"ז בתמוז ה'תר"ס |
|---|---|
| פטירה |
1974 (בגיל 74 בערך) ט"ו בתמוז ה'תשל"ד ירושלים |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| למד ב | ישיבת עץ חיים |
| מקום מגורים | ירושלים |
| מקום פעילות | ירושלים |
| השתייכות | נטורי קרתא |
| תחומי עיסוק | מנהיג נטורי קרתא |
| תפקידים נוספים | משגיח בישיבת בית יוסף |
| רבותיו | רבי יואל מסאטמר |
| בת זוג |
|
| אב | יצחק שלמה |
רבי עמרם בלוי (בלויא) (י"ז בתמוז[1] תר"ס[2], 1900 - ט"ו בתמוז ה'תשל"ד, 1974) היה מנהיג ומייסד נטורי קרתא. נודע בגישתו הבדלנית והתנגדותו חסרת הפשרות לציונות ולמדינת ישראל.
ביוגרפיה
נולד בירושלים. אביו, יצחק שלמה בלוי (1857–1943), יליד עיירה קטנה ליד פרשבורג שעלה לארץ ישראל עם הוריו ב-1869, למד בישיבת אהל משה ובישיבת עץ חיים ועבד בבית היתומים דיסקין. אמו, שיינא אסתר (שיינדל), הייתה בת רבי ישעיהו אורנשטיין ונכדת רבי משה ריבלין. הוריו של רבי עמרם בלוי נמנו עם קהילת הפרושים בירושלים. אחיו היה רבי משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל לפני קום המדינה.
כשהקים רבי יוסף צבי דושינסקי את ישיבתו "בית יוסף" בירושלים מינה את רבי עמרם למשגיח הישיבה[3].
פעילות
פעילותו הציבורית בתקופת המנדט
את פעילותו הציבורית החל בשנות העשרים לחייו, עם תחילת תקופת שלטון המנדט בארץ ישראל. היה פעיל בוועד העיר ירושלים של העדה החרדית שהתפלגה בתקופה זו מקהילת היהודים בירושלים, וכן היה פעיל בצעירי אגודת ישראל. מחודש סיון תרפ"ו ערך רבי עמרם את השבועון "קול ישראל", שייצג את דעת צעירי אגודת ישראל, וכתב בו כשבע שנים. רבי עמרם התנגד לרב קוק, שכיהן כרבה של ירושלים וכרב הראשי, ובעת שנאם בטקס הנחת אבן הפינה לשכונת 'עץ חיים' בירושלים גידף אותו בפומבי[4]. רבי עמרם עמד מאחורי פשקווילים שפורסמו בגנותו של הרב קוק. בעקבות פרסומים אלו, הוציאו בתי הדין האשכנזים של ירושלים בשנת תרצ"ג פסק שבו כונה רבי עמרם בלוי 'מומר לעבירת ביזוי תלמידי חכמים', הוטל עליו נידוי והציבור נקרא להחרים את עיתונו של רבי עמרם 'קול ישראל'[5][6].
בתקופה זו היה מעורב רבי עמרם בלוי במעשים פליליים שעליהם הועמד למשפט, נקנס ונאסר, כדוגמת ניסיון למניעת מכירת תוצרת תנובה מנימוקי כשרות (על רקע טענה לבציר שנעשה בשבת) באמצעות איומים ושידול לחרם[7][8], והפרעה לאירוע ז' באדר של החברא קדישא שנערך בבית כנסת בשכונת מאה שערים. בנוסף הורשע רבי עמרם בלוי על חסימת מכונית הקונסול הצרפתי שעברה בשבת במאה שערים (לאחר שזיהה אותו בטעות כיהודי), ועל שכרות בשמחת תורה[9].
ב-תרצ"ד היה רבי עמרם בלוי בין היחידים בירושלים שהפר שביתת מסחר שהוכרזה על ידי מוסדות היישוב במחאה על קיצוץ מכסות העלייה. לצורך כך דאג בלוי לעקירת דלת החנות ממקומה, שלא תוכל להיסגר[10].
ב-תרצ"ה פרש עם רבי אהרן קצנלנבוגן ולייב וייספיש מאגודת ישראל, בשל שיתוף הפעולה שלה עם המוסדות הציונים, והקים את "חברת חיים", שאף הוציאה עיתון בשם זה[11]. ב-תרצ"ח פרסמה הקבוצה כרוז נגד כופר היישוב שעליו חתמה בשם "נטורי קרתא" ומאז דבק בהם כינוי זה[12]. ב-ת"ש ניתק את יחסיו עם אחיו משה, על רקע ההבדלים האידאולוגיים ביניהם.
ב־תרצ"ז עמד רבי עמרם בלוי בראש קבוצה שהפריעה למהלך הבחירות להנהגת קהילת ירושלים שנערכו בבית הכנסת זיכרון משה וגרמה נזק לרכוש[13], רבי עמרם בלוי נקנס על אירוע זה[14].
רבי עמרם בלוי ניסה לאלץ רבנים שונים לצאת נגד ההשתתפות בכנסת ישראל[15].
חברת רמתיים צופים
ערך מורחב – חברת רמתיים צופים
בשנת תרפ"א מונה לראש חברת רמתיים צופים שעסקה בגאולת קרקעות באזור נבי סמואל. לאחר מלחמת ששת הימים פורסם בעיתונות כי רבי עמרם התעשר כתוצאה משחרור הקרקעות שבבעלותו, אולם הוא סירב ליהנות מהשטחים שנכבשו בידי הציונים[16].
לאחר הקמת מדינת ישראל
לאחר הקמת מדינת ישראל התפרסם רבי עמרם בלוי בעקבות ההפגנות הסוערות שהוביל נגד חילולי שבת, ניתוחי מתים, פתיחת בריכת ירושלים במתכונת מעורבת ועוד. הוא נעצר פעמים רבות בידי משטרת ישראל[17], הורשע פעמים אחדות עקב התפרעות[18], ואף נידון למאסר[19]. רבי עמרם בלוי ניהל מערכת הסברה בקרב הציבור החרדי נגד השתתפות בבחירות לכנסת והשתתפות במערכות השלטון, וכן נגד קבלת תקציבים ממשלתיים לישיבות ולמוסדות חינוך.
רבי עמרם סבר ואף עודד כן, שמאחר והציונים הם השולטים בארץ ישראל, על כן חובה על פי התורה לרדת מהארץ[20]. ואולם לקראת סוף ימיו התחבט בדעתו, ולמעשה לא המליץ לאנשי חו"ל לבוא להתגורר בארץ, ולא לבני ארץ ישראל לרדת ממנה[21].
ארגונים נוספים שהקים
- חברת מגודלים בנעוריהם - חבורה לילדי ירושלים, עם תקנות לשמירת מראה אותנטי, כמו גידול פאות ארוכות ולבישת טלית קטן בחוץ.
- קובץ על יד - לעידוד בחורים להיבחן על דפי גמרא.
- שמחת הרשב"י - לשמחת אנשי ירושלים בל"ג בעומר וגזיזת ילדי החלאקה והליכתם עם אבותיהם לרב מבריסק.
- ועד הצניעות - יחד עם רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם מסטרופקוב ורבי אלעזר בריזל הקים ארגון למודעות צניעות הנשים בירושלים.
חיים אישיים
רבי עמרם נישא להינדה ובר, אחותו של רבי משה ובר. לבני הזוג נולדו עשרה ילדים, ארבעה בנים ושש בנות. הינדה נפטרה ב-1963.
כוונתו של רבי עמרם בלוי להתחתן עם רות בן-דוד (שמה הקודם: מדליין פיריי), עוררה בשנת 1963 סערה ציבורית בקרב אנשי נטורי קרתא והעדה החרדית, בשל היות הכלה המיועדת גיורת וצעירה ממנו באופן ניכר (בת 45 אז). תלמידיו ובניו ראו במעשה זה פחיתות כבוד עבורו. רבני העדה החרדית התנגדו לנישואין בנימוק שלמנהיג במעמדו אסור לשאת גיורת[22] והטילו עליו חרם. בשנת תשכ"ה, כשרבי יואל טייטלבוים מסאטמר ביקר בארץ, הלכו הצדדים להתדיין לפניו, והוא הכריע שיינשאו מחוץ לירושלים ויגורו בעיר אחרת עד שוך הרוחות[23]. אי לכך נערכו נישואיו לרות בן-דוד בבני ברק, בה' באלול תשכ"ה[24], וגרו שם 7 חודשים. מתנגדיו פרסמו בירושלים מכתב הטוען כי במעשה זה ישנה ראיה לכך שהוא אינו ממושמע לתלמידי חכמים[דרוש מקור מלא].
רבי עמרם נפטר בט"ו בתמוז תשל"ד ונקבר בהר המנוחות.
משפחתו
- בנו רבי ישעיה בלוי, חתנו של רבי יצחק זאב קרישבסקי, נפטר בשבת שירה י"ג בשבט ה'תשע"ט.
- בנו רבי אורי בלוי, מראשי העדה החרדית, נפטר בד' בשבט ה'תשפ"ב
- אחד מנכדיו הוא הרב יקותיאל פרקש, מרבני חב"ד בירושלים[25].
הערכה
- רבי חיים אלעזר שפירא: במכתב של משמשו רבי משה גולדשטיין לרבי עמרם משנת תר"צ הוא כותב: ”ולא אכחד כי בלב טהור גברא רבה כ"ק אדמו"ר הגה"ק האבדפה"ק שליט"א נשתרש מאד בקרבו לטובה והגיד על מעכ"ה כי הוא לוחם מלחמת הדת האומר לאביו וכו' ואת אחיו לא הכיר”[26].
- רבי חיים עוזר גרודזנסקי: רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק סיפר כי רבי חיים עוזר התבטא שבירושלים קיימת חבורה קדושה של רבי עמרם בלוי וחבריו, ויש להיזהר ולהישמר מלפגוע בכבודם, כי עליהם עומדת ירושלים, וגם העיר וילנא נשמרת במעמדה בגללם[27].
- רבי מרדכי חיים סלאנים אמר עליו שיהודי כמוהו שנלחם על קדושת שבת הוא ראוי לנהל את ירושלים. בעת שרבי עמרם ישב בבית הכלא לאחר שנתפס בהפגנה, לא אכל רבי מרדכי חיים בשר אף לא בשבת ויום טוב.
- רבי אברהם ישעיהו קרליץ: כאשר ישב רבי עמרם בכלא בעקבות מחאתו על חילול שבת הגיע החזון איש לבקרו בבית הכלא[28] והתבטא ש"השבת במאסר"[29].
- רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק: בספר עובדות והנהגות לבית בריסק[30] מביא כי הרב מבריסק כיבד מאד את רבי עמרם ותמיד קבלו בזרועות פתוחות ובמאור פנים. ומאד בלטה החביבות וההערצה שהרב מבריסק גילה כלפיו. הוא גם תמך בו כלכלית בעת שהיה נצרך לכך.
- רבי משה מרדכי מלעלוב התבטא עליו שהא "ירא שמים".
לקריאה נוספת
- רות בלוי, שומרי העיר, ירושלים 1979
- קימי קפלן, עמרם בלוי - עולמו של מנהיג נטורי קרתא, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2017
- "יובל החמישים לרבי עמרם" ראיון עם נכדו הרב שלמה מינצברג, גליון דורות, עיתון העדה, פרשת בלק תשפ"ד, עמודים 12-19.
קישורים חיצוניים
תורתו ומשנתו
- ומלכות תהפך למינות באתר ילקוט השבעתי אתכם
- בדד עין יעקב באתר ילקוט השבעתי אתכם
- תורת רבי עמרם באתר ילקוט השבעתי אתכם
- קול ישראל, סיון תרפ״ו - אדר תרצ״ג שבעריכתו באתר ילקוט השבעתי אתכם
ראיונות
- יואל קרויס, משנתו של רבי עמרם, באתר אוצר החכמה
- הראיון שלא פורסם עם רבי עמרם בלוי, יעקב זינגר, שעה טובה, באתר כיכר השבת
- נתן ינאי, שיחת חולין עם ר' עמרם בלוי, דבר, 30 בינואר 1959
מחקרים ופרסומים אודותיו
- קימי קפלן, הפרשה של נישואי רבי עמרם בלוי ורות בן -דוד, עיונים בתקומת ישראל 20 (2010)
- דניאל בלוך, נישואין נוסח מאה שערים, דבר, 23 ביולי 1965
- ירון דרוקמן, הרב הקיצוני, הגיורת, החתונה והסערה. השבוע לפני, באתר ynet, 5 בספטמבר 2015
- כרמית ספיר ויץ, לחם בציונות, המתין למשיח, נכנע לצרפתייה: סיפורו של מנהיג נטורי קרתא, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2017
- משה שינפלד, האמת תהא נעדרת, בתוך "השקפתינו", בני ברק ה'תשל"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)[31]
- ישראל שפיגל, אמת אחת לנו ולאורה נמשיך ונלך (תגובה למאמרו של שינפלד), בדרך המלך, ירושלים תשמ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ירושתנו - ירחון איגוד היראים תמוז ע"ח באתר אוצר החכמה
- עבודת ה' מופלגת של הגה"צ ר' עמרם בלויא זצ"ל וחבורתו באתר פורום לתורה
הערות שוליים
- ^ תולדות משפחת בלוי הירושלמית.
- ^ משנתו של רבי עמרם עמ' 55. וראו עוד בספר עמרם בלוי (קימי קפלן, עמ' 100).
- ^ "יובל החמישים לרבי עמרם" בתוך גליון דורות עיתון העדה, פרשת בלק, ירושלים: העדה החרדית, תשפ"ד, עמ' 19-12
- ^ בעוז ותעצומות - אוטוביוגרפיה של הרב שלמה גורן (בעריכת אבי רט), הוצאת "ידיעות ספרים", ה'תשע"ג, עמ' 66.
- ^ מנודים לשמים, דואר היום, 5 בפברואר 1933.
- ^ הסערה בירושלים החרדית, דבר, 14 בפברואר 1933.
- ^ דין מנהלי תעמולת החרם נגד תנובה, דבר, 23 בינואר 1933.
- ^ הנאשמים בתעמולה נגד "תנובה" נמצאו חייבים, דבר, 8 בפברואר 1933.
- ^ משפט עמרם בלוי, הצופה, 10 בינואר 1938.
- ^ שבתון המחאה היה כללי בישוב - בעיר ובכפר, דבר, 24 במאי 1934.
- ^ ירושלים - "החיים", הצופה, 25 בדצמבר 1938.
- ^ מנחם פרידמן, החברה החרדית, עמ' 89-88.
- ^ בחורי "אגודת ישראל" פורעים בתחנת בחירות לקהלת ירושלים, דבר, 28 בדצמבר 1937
- ^ ירושלים - עמרם בלוי נידון לקנס של 3 לא"י ולתשלום ערבות של 25 לא"י, הצופה, 17 בינואר 1938.
- ^ קנאי מאגו"י איים על הרבי מבלז, המשקיף, 12 במאי 1944.
- ^ משנתו של רבי עמרם.
- ^ התנגשות בין חרדים בירושלים ובין המשטרה הצבאית, דבר, 17 בדצמבר 1953
שוב נעצר רבי עמרם בלוי, דבר, 22 בנובמבר 1954
רבי עמרם בלוי נעצר שוב לאחר הפגנה סוערת, דבר, 5 בינואר 1955
רבי עמרם בלוי נעצר שוב, דבר, 10 ביוני 1956 - ^ רבי עמרם בלוי וחבריו הורשעו ונידונו לענשים קלים, דבר, 13 בפברואר 1958
- ^ עמרם בלוי למאסר 21 יום, דבר, 30 בנובמבר 1954
רבי עמרם בלוי ובנו נדונו למאסר ארבעה חודשים, דבר, 3 באפריל 1958 - ^ החומה טבת תש"ל
- ^ ראיון שנערך עמו חודשים ספורים לפני פטירתו, נדפס בספר 'משנתו של רבי עמרם', ירושלים תשע"ב, עמו' 110.
- ^ מנהיג נטורי קרתא תקיף בדעתו לשאת את הגיורת רות בן-דוד, דבר, 14 ביולי 1965.
- ^ קימי קפלן, הפרשה של נישואי רבי עמרם בלוי ורות בן -דוד, עיונים בתקומת ישראל 20 (2010)
- ^ עמרם בלוי נשא את רות בן-דוד, דבר, 3 בספטמבר 1965.
- ^ ראה את דברי הרבי מליובאוויטש לאשתו אודות זקינה רבי עמרם.
- ^ משנתו של רבי עמרם עמ' 32
- ^ עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ד עמ' פ"ז
- ^ מתוך כתבה על פטירת החזון איש, מעריב, 25.10.1953. באתר עיתונות יהודית היסטורית. הרב ישראל שפיגל כותב (בדרך המלך עמוד 316) כי החזון איש ביקש להבהיר שהוא מסתייג מדרכו ולכן הדגיש שהגיע רק עבור כבוד השבת.
- ^ רבי אברהם הורוביץ, ארחות רבנו הקהילות יעקב, חלק ה', "דעות והשקפות" (ליקוט ממשנתם של החזון איש והקהילות יעקב), תשס"ד, עמ' קסט
- ^ ח"ד עמ' פ"ז
- ^ אודות מאמר זה - שמעון סירוקה, הרבי משה שנפלד ז"ל - הלב והמוח של תנועת צא"י, בתוך "דגלינו", ערב ראש השנה תשנ"ז, משה קארפ, שתי אמיתות, בתוך "תמורה", גליון 73 ה' אב תשמ"ג
