רבי חייא פרוואה
| תקופת פעילות | דור רביעי וחמישי לאמוראי בבל אמוראים |
|---|---|
| בני דורו | רב זביד (השני), רב פפא, רב אשי, אמימר, מר זוטרא |
רב חייא פרוואה היה אמורא בבלי שחי בסביבות הדור הרביעי והחמישי. מוזכר בתלמוד בבלי פעם אחת בלבד.
איזכורו
בתלמוד[1] מסופרת אנקדוטה שהתרחשה בבית ריש גלותא שם נכחו מלבד בני הבית גם רבי חייא פרוואה ורב זביד. רבי חייא פסק כחזקיה ובר קפרא והתיר לבני הבית לאכול ביצה שנצלתה על ידי גוי, ואין לחשוש לבישולי עכו"ם משום שהביצה הנאכלת עטופה בקליפה ואין חשש שהגוי יערב עמה משהו אסור[2]. רב זביד שמע את פסקו והורה לבני הבית שלא לשמוע לדבריו, משום שיש להחמיר לאסור ביצה זו כפי שפסק אביי הלכה כדברי רבי יוחנן שאסר משום שביצה ראויה לעלות על שולחן מלכים ללפת בה את הפת[3]. בני הבית זעמו על פסקו המחמיר של רב זביד והשקוהו חומץ עד שנפטר מחמת כן.
הרב דוד כוכב[4] טוען שלא מציאותי למות על ידי שתיית כוס חומץ[5]. ומשום כך טוען שרב זביד הוא שהשקה את רבי חייא חומץ משום שנהג לא כשורה בכך שהורה הלכה בפני רב זביד שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא ואילו הוא היה חכם פחות מוכר ומפורסם, והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמיים, ועל ידי החומץ נגרמה לו מיתה.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי חייא פרוואה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמוד 450, באתר היברובוקס
- תולדות תנאים ואמוראים - ר' חייא פרוואה, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ח עמוד ב'
- ↑ כך פירש רש"י, והריטב"א פירש שההיתר הוא משום שביצה חיה נאכלת על ידי הדחק בלא בישול ואין במקרה כזה איסור של בישולי עכו"ם.
- ↑ כך פירש הר"י מלוניל. ולריטב"א הנ"ל הוא סובר שאכילה על ידי הדחק לא נחשבת אכילה ולא מתירה אכילת בישולי עכו"ם.
- ↑ פורטל הדף היומי - הריגה באמצעות שמים.
- ↑ ראו ב'פורת יוסף' שביאר מעשה זה באופן אחר ותמיהה זו אינה קשה.
