פרשת הברחת הסחורות לרצועת עזה

פרשת הברחת הסחורות לרצועת עזה היא חקירה ביטחונית-פלילית שנחשפה בינואר 2026, בנוגע להברחת סחורות מישראל לרצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל. על פי החשד, מדובר בהברחה, באמצעות שיירות של צה"ל, של סחורות ששימושן יכול לכלול רכיבי טרור. החשדות המיוחסים למעורבים כוללים עבירות חמורות של סיוע לאויב במלחמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. בניגוד לרשתות ההברחות שנתפסו בעבר, הפעם המבריחים היו אנשים מתוך המערכת עצמה, ובעיצומה של לחימה פעילה. אחד הנאשמים בפרשה הוא בצלאל זיני, מי שעמד בראש כוח אוריה ואחיו של ראש שירות הביטחון הכללי דוד זיני.

רקע

במהלך מלחמת חרבות ברזל נוצרה מציאות גאופוליטית וביטחונית אנומלית בגבול עם רצועת עזה. בעוד שצה"ל מקיים שליטה מבצעית בחלקים נרחבים מהרצועה ואוכף סגר ימי ויבשתי הדוק, הצורך במנגנוני סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית, לצד הצורך בתמיכה לוגיסטית לכוחות הלוחמים בשטח, יצרו "צינורות חמצן" לוגיסטיים לרצועה. ארגון חמאס, לאחר תקופת שחיקה ארוכה, סובל ממחסור אקוטי בחומרי נפץ תקניים ובאמצעי לחימה. מצוקה זו דחפה את הארגון להישען על רכש אזרחי. דהיינו ניסיון להשיג מוצרים אזרחיים שניתן להסב אותם לצרכים צבאיים, או להשתמש בהם כתשתית תומכת לחימה.

"הקו הצהוב" הוא רצועת חיץ בלב הרצועה, המפריד בין הכוחות הישראליים לבין ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית שבשליטת חמאס. אזור זה אינו גבול בינלאומי, אלא מרחב לחימה דינמי, שבו מתקיימת תנועה ערה של כוחות צבא, קבלני תשתיות, משאיות סיוע וגורמי לוגיסטיקה. ככל שצה"ל מעמיק את אחיזתו בקו הצהוב, ושוהה זמן רב יותר בשטח, כך נוצרת שגרה לוגיסטית הכרחית. שגרה זו דורשת ספקים חיצוניים, קבלני עבודות עפר, מובילי דלק ונהגי משאיות. המבריחים זיהו את "הקו הצהוב" כנקודת מסירה שבה הפיקוח לעיתים רופף יותר מאשר במעברים האזרחיים הרשמיים. כל נקודת מגע כזו, שבה משאית ישראלית או קבלן מורשה חוצים את הגדר לתוך המרחב המבצעי, מהווה פוטנציאל להברחה.

הפרשה

משאיות סיוע הומניטרי במעבר זיקים, 25 בנובמבר 2025

במסגרת הפרשה נעצרה רשת מסועפת שכללה אנשי לוגיסטיקה, קבלנים אזרחיים ואנשי מילואים, בחשד שהבריחו סחורות וציוד אסור מישראל לתוך רצועת עזה במהלך הלחימה. החקירה החלה כפעילות סמויה של יחידת ההונאה במחוז דרום של משטרת ישראל, בעקבות זיהוי תנועה חריגה של סחורות בשיירות לוגיסטיות של צה"ל ובמשאיות הסיוע ההומניטרי, והפכה לגלויה בסוף ינואר 2026 עם מעצרם של כ-11 חשודים מרכזיים, בהם קבלני הובלה ותשתית ונהגים שפעלו בשירות צה"ל. על פי המידע שבידי מערכת הביטחון, חלק מהפריטים שהוברחו הם רחפנים כבדים שמסוגלים לשנע 70 קילו, טלפונים סלולריים, חלקי חילוף לרכב, מצברים, חומרי בניין, חומרי הדברה וכבלי חשמל. על פי השב"כ והמשטרה מדובר בסחורות דו-שימושיות, כלומר סחורות שיש להן שימושים אזרחיים, אבל חמאס יכול להפיק מהן תועלת ולבצע בעזרתן פיגועים. שוויים הכולל של הפריטים מיליוני שקלים. בשל חומרת החשדות כי פעילות הרשת סייעה בעקיפין לגורמי טרור תמורת בצע כסף, הפרשה עוררה הד ציבורי נרחב הממוקד בחשש לניצול המערך הלוגיסטי הצבאי בעת מלחמה.

שיטת הפעולה של הרשת התבססה על ניצול הפרצות במנגנוני הבידוק של שיירות האספקה שנכנסו לרצועה. על פי החשד, חברי הרשת החביאו בתוך כלים הנדסיים כבדים ומשאיות אספקה כמויות גדולות של מוצרי צריכה, כמו טבק וסיגריות, שמחירם ברצועה האמיר בעשרות מונים בשל הסגר והמלחמה.

החשדות המיוחסים למעורבים כוללים עבירות חמורות של סיוע לאויב במלחמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. המשטרה טענה כי מעבר לרווח הכללי המיידי, עצם הכנסת סחורות לא מפוקחות לידי גורמים ברצועה מהווה פגיעה במאמץ המלחמתי, ובמדיניות הלחץ הכלכלי על חמאס. מנגד, חלק מהחשודים טענו להגנתם כי מדובר ביוזמות מקומיות של הברחת סיגריות, שאינן עולות לכדי "סיוע לאויב" או פגיעה בביטחון המדינה.

העמדה לדין

ב-4 בפברואר הוגשו 12 כתבי אישום, שבהם ניטען כי "טבק וסיגריות הכניסו לכיסו של חמאס מאות מיליוני שקלים וסייעו לשמר שרידות כלכלית ואחיזה שלטונית בשטח". מהפרקליטות נמסר כי הנאשמים היו מודעים לכך שהסחורות יגיעו לחמאס ויחזקו את כוחו. לכלל הנאשמים יוחסו עבירות של סיוע לאויב במלחמה, פעולה ברכוש למטרות טרור, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומתן שוחד. לארבעה נאשמים יוחסה גם עבירה של לקיחת שוחד. לנאשמים יוחסו גם עבירות מס, וכן עבירות לפי חוק המאבק בטרור.

אחד הנאשמים המרכזיים בפרשה הוא בצלאל זיני, ששימש כמפקד כוח אוריה, כוח הנדסי אזרחי ברצועה. הוא נאשם כי ניצל את תפקידו ואת הגישה שניתנה לו לרצועה כדי לקדם את ההברחות האסורות. זהותו של זיני הובילה לרגישות מיוחדת בניהול התיק בשל היותו אחיו של ראש שירות הביטחון הכללי המכהן, דוד זיני. לאור קרבת המשפחה הזו, ועל מנת למנוע חשש לניגוד עניינים, הוחלט כי החקירה תנוהל באופן בלעדי על ידי משטרת ישראל ותחת פיקוח פרקליטות המדינה, למניעת ניגוד עניינים בשב"כ. בדיווחים הודגש כי לראש השירות אין כל נגיעה לחשדות המיוחסים לאחיו. בפברואר 2026 הוגש נגד בצלאל זיני כתב אישום בעבירות של סיוע לאויב במלחמה ולקיחת שוחד. לפי כתב האישום זיני ושותפיו "ידעו שהסחורה המוברחת עשויה להגיע לידי גורמי טרור ובהם חמאס, ולשמש ולסייע לחיזוק כוחם ולקידום ומימון פעילותם".

בגין הברחה אחרת לרצועת עזה הוגש ב-26 בפברואר כתב אישום נגד בכיר בשב"כ, בחשד שהיה מעורב בהכנסת משאיות רבות לרצועה ובהן ציוד בשווי של מיליוני ש"ח. ברשותו נתפסו מיליוני שקלים במזומן, והוא מואשם בסיוע לאויב בזמן מלחמה ובעבירות נוספות.

לאחר כחודשיים במעצר שיחרר בית המשפט המחוזי בבאר שבע חלק מהחשודים (ובהם בצלאל זיני) למעצר בית, תוך קביעה שהראיות שהוצגו בפניו מעלות חשד למעשה הברחה, אך אינן קושרות את החשודים לעבירה של סיוע לאויב במלחמה.

ראו גם

• הברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרשת הברחת הסחורות לרצועת עזה42876207